תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כז · פסוק א
אין בזה המענה דברי׳ שיהיה בהם משל יותר מהיותו בשאר המעני׳, ובאמרו ויסף חייב בהכרח שבשאר דבריו יהיה גם כן משל כי אין ענין התוספת בא אלא על מה שהוא ממינו, על כן יש לכל משכיל להרגיש מזה הענין שהוא בא כן להיות זה רמו על שספר איוב כלו הוא משל, והקמחי ראיתי שאמר: ויסף וכו׳, כי כבר דבר משלים באמרו ערום שאול נגדו, מאחז פני כסא ועוד הוסיף שאת כל משלו עוד זה, והרמב״ן אמר כי בזה המענה אמר משלים כמו לא תסלה וכו׳ ולא דקדק התוספת, ונ״ל כי שניהם יצאו בפרושי׳ זה מקו האמת ביחדם הדברי׳ ההם להיותם משל יותר משאר הדברי׳ הנאמרי׳ בשאר המקומות.