תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כו · פסוק ו
[ו-ז] התחיל בזה לספר מגדולת השם והוסיף בו דברי׳ הבאי׳ מכח השם יותר מבלדד אבל הוא ספר דברי׳ טבעיים ובלדד ספר באלהים, הבורא ידע העניני׳ הטמוני׳ בשאול קודם היותם והם כדבר ערום ונפשט, וזכר האבדון למשל על שהדברי׳ שהם אבודי׳ לנו הם נמצאי׳ אצלו מגולי׳, ולפי פשוטו הבורא יודע העתידות ויודע מתי ימות האדם ומתי יהיה אבוד האדם וכן פי׳ הקמחי, והרמב״ן פי׳ כשאר הפרשי׳.