תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כב · פסוק טו
[טו-טז] אחר שזכר אליפז לאיוב הדברי׳ המונעי׳ לו מהאמין מה שראוי לו להאמין בענין ההנהגה האלהית בתחתוני׳, חזר לאיוב ואמר לו הארה עולם תשמר, כלומר האתה נמשך אחר דעת התועי׳ בהשגחה אשר דרכו בה מתי און, והם אשר לא יאמינו שיהיה העולם מושגח מן האל ית׳, אשר קמטו ולא עת כלומר אותם הדעות אשר דרכו בה מתי און ונמחה זכרם מפני שהנהר השוטף הוצק ביסודם של אותם הדעות, כי קמטו כמו נחתכו ונפסדו, ולא עת כמו בלא עת וענינו שלא ידיעו אותה הטועי׳ לבאר על דיעותם בענין ההשגחה עד שיבוא מי שיסתור דבריהם וישימם כנהר המוצק בשורש הבנין אשר ימחה אותו לגמרי ולא ישאר ממנו שום דבר.