תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כב · פסוק יג
[יג-יד] רצה לומר בזה כי הסבה אשר בעבורה לא ישגיח האל בתחתוני׳, לפי דעת איוב הוא גבה שמי׳ שזכר פסוק שעבר והוסיף בזה הפסוק עניני׳ אחרי׳ שהם משל למחיצת ההשגחה והוא הערפל שהוא דבר מוחץ בין הרואה והנראה כמו החושך שזכר בפסוק האחר, וזכר העבי׳ כמו שזכר שפעת מים בפסוק האחר להורות גם כן על הדבר המוחץ השגחה לפי המשל ואמר וחוג שמים יתהלך לדמיון שהדבר הסובב גם כן מונע סדר העיון מן המעיין, כי אליפז כיון לזכור לאיוב הסבות המונעות לו מהאמין מה שהיה ראוי להאמין ולהשיג מה שראוי להשיג מן העניני׳ הדקי׳, וזכר לו תחלה המניעה העצמיית והגשמיות המצוייה באדם אשר תמנענו מהשיג העניני׳, ואחר כן זכר לו העניני׳ שאינם עצמיים לו ולא טבעיים כהרחקת גשם מגשם ודבר מדבר עד שלא יהיה ביניהם יחס כלל ולא דמיון כמו שהתבאר זה במה שעבר.