תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כא · פסוק ו
[ו-ט] לא סר מזכור בתוך דבריו שני עניני׳ מה שחל עליו למה היה והצלחת הרשעי׳ ג״כ למה היא, והיה נראה לאיוב שהשגחת השם לא היתה מתפשטת באנשי העולם בפרט, מפני שראה הצלחת הרשעי׳ בכל מיני ההצלחה והתיקון בהם ובצאצאיהם ועל דרך ההתמדה, ועל כן האריך בזה הענין מאד בזה המענה, ועוד מפני שצופר האריך במפלת הרשעי׳ ולא שם עיכוב כלל באמרו שמחת חנף עדי רגע, נגרת ביום אפו. ואל יבוא המקשה ויאמר שהרי איוב ג״כ אמר בזה המענה חלק אחד ממפלת הרשעי׳ כמו שזכר זה במקומות אחרי׳, יש לזה תשובה מבוארת בהקדמת הספר הזה והמבין יבין, ואולי מה שזכר היה על דרך החיוב כלומר שהרעי׳ ראוים להענש.