תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כא · פסוק ד
[ד-ה] אם בני אדם היו לי סבה להתרעם בדברי עליהם, הייתי אומר כי דרכו האדם ויצריו הרעי׳ יטוהו לעשות העול והחמס, אבל דברי על האל שהוא ישר ואין בדרכיו נטיית עול ולא קנאה, ואם תאמרו לי, מדוע אני אומר זה כמו שאמרתם לי זה פעמי{׳} רבות שאני מתרעם חנם לא תקצר רוחי על זה בתמיהה, ואם לא תאמינו לי פנו אלי וראו מכתי ומדוי בשרי והשתוממו עלי ולא תהיה לכם תשובה עוד לחלוק, וזכר איוב אלו הכונות בקצור גדול מפני שכבר זכר זה פעמי׳ רבות.