תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ח · פסוק יח
[יח-יט] בשני אלו הפסוקי׳ נתבלבלה דעת המפרשי׳ וגם הרמב״ן זצ״ל נתבלבל גם כן בהם ולקח ראיה מן התרגו׳ שהוא כעיר מקלט לכל המפרשי׳ כשלא ימצאו דרך אחר לפרש בו הפסוקי׳ הזרים, אבל זה פירושה: אם כמו אמנם, וכמוהו אם חרוצי׳ ימיו וא׳ שהבורא אמנם יבלע זה האילן וישרש אותו ויסורנו ממקומו בסערתו, וכתש בו עד שישכח בו מי שראהו תחלה, והוא שלא יאמין מפלתו ובילעו מרוב תמה עליו, ואמר עליו על דרך התמיה לא ראיתיך, כאדם שאומר על הדבר שהיה לפניו ונאבד פתאום והלא ראיתיך עתה, או שיהיה וכחש בו הבורא ויאמר הרואה לא ראיתיך מהיותו נעלה מן העין, וכל זה משל על החנפי׳ ועל שכחי אל, הן הוא משוש דרכו ר״ל שזה הבילוע שקרה לעץ יהיה תחת משוש דרכו של הנמשל לו שהוא קוה לשמוח בגופו ובממונו ופתאום נפל, ומה שיצא מהם ויצמח לא יהיה משרשם ולא מעפרם אבל מעפר אחר ומשרש אחר, כלומר שאם יהיו לו בני׳ ובני בני׳ שיצמחו כלומר שיצאו לאור ויצליחו לא יהיה זה מטוב אביהם וגם לא למדו מדרכי אביהם אלא ממקום אחר קבלו וירשו שאין בו רשע ולא עון.