תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ח · פסוק טז
[טז-יז] אותו החנף היה חטוף ולח שמן ודשן לפני שמש, שלחותו היתה כל כל חזקה עד שחום השמש לא היה יכול לובשו, ועל גנתו שעצו היונק והמשלח פארותיו עלה למעלה על עצם גנו, וכל זה משל שהחנף הזה מתחיל להיות מצליח יותר משאר האנשי׳ הצליחי׳, על גל וכו׳ שאותם הענפי׳ והפארות ישתבכו ויתאחזו על ריבוי שרשם עד שיראה בית אבני׳, ר״ל עד שיעלה על הבתי׳ ויעלה עליהם, בהיותו מתפשט בפארותיו על הבתי׳ הבנוים מאבני׳ שהם גדולי׳ וגבוהי׳ יותר מן הבתי׳ העשוי׳ מעצים, וי״מ יחזה מקרן תזות והוא טעות מפני שזכר בו בית אבני׳, על גל ר״ל גל אבני׳ גדול כי במקו׳ שרשו נעשה כמו הר קטן מרוב עביו ורבוי שרשיו.