תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ח · פסוק ח
[ח-י] זה הפסוק הוא התחלת מאמר והקדמה לבאר לאיוב מה שאמר לו אחר כך כן ארחות כל שכחי אל ותקות חנף תאבד, כמו שהקדי׳ אליפז באמרו קרא נא היש עינך וגו׳, ואמר אחר כן אני ראיתי אויל משריש ואקב נוהו פתאום, ירחקו בניו מישע כן רצה לומר בלדד {ל}איוב באמרו שאל נא לדור ראשון שהם אנשי׳ קדמוני׳ בחכמה ומקובלי׳ מאבותם, וכונן וכו׳ ודור שכונן לדעת מה שחקרו מאבותם, כי תמול אנחנו כי נערי׳ אנחנו ואתמול אנחנו נולדי׳ ואין לנו ידיעה בעניני׳, כי צל וכו׳ שימינו כצל השטוח על האדמה ועדין לא עשה השמש, עליו כן אנחנו בחורי׳ ולא התפשט בנו הזמן ולא האריך עלינו ולא עמדנו בו זמן גדול כאותם שהם זקני׳, והם כמו השמש שעלה על הצל ושב הצל לאחור מפניו, כלומר שעמדו בעולם זמן גדול, כי אם תרצה לפרש שהאדם הוא כצל עובר ושאין לו ידיעה בחייו הוא פירוש שאין לו שורש בזה המקום והפסוק לא יהי׳ נקשר עם מה שלפניו ולא עם מה שאחריו, אבל לפי פרושי הוא נכון מאד ונקשר עם מה שאמר אחר כן הלא הם יורוך וכו׳, כלומר שאותם האנשי׳ שאמרתי לך עליהם שאל נא הם יורוך וילמדוך במשליהם ובדבריהם.