אור ברסלב
תקות אנוש על איוב פרק ז › פסוק יא

תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן

פרק ז · פסוק יא

פסוק ט

[יא-יב] אחר שהשיב איוב לדברי אליפז בענין האדם ותכליתו חזר להשיב לו גם כן על מה שאמר לו כי עתה תבוא אליך והלא תגע עדיך ותנהל והראה לו מינו תחלואיו כדי להתנצל בהם ממה שהי׳ מסתער עליהם ומתנגע מהם, ואמר לו גם אני לא אחשך פי שלא אודיעכם בנגעי ובתחלואי, ואמר להם זה עם רוח צרה ונפש מרה הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר כלומר כשתשגיח בי כי אע״פ שלא זכר שם האל בזה המקום דברי איוב היו עמו באלו הדברי׳ שאמר, וזכר הים מפני שיש לו גבול ידוע ושהבורא שם השגחתו בו שלא יתפשט יותר ולא יכסה הארץ, ורצה איוב לומר בזה כי איני כל כך איוב האדם הגדול אצל הבורא עד שיהיה צריך להשגיח בי מטוב ועד רע, וזכר גם כן התנין מפני גדלו ורוב כוחו בים כאותם הדגי׳ הגדולי׳ הנקראי׳ בלינו שהם גדולי׳ כמו ההרי׳ הגדולי׳ ורצה השם שלא יזיקו בים והוא שנתן בטבעם זה שלא ירגישו חוצה מהם, כי אם היו מרגישי׳ כשאר בעלי חיים היו מחריבי׳ כמה ספינות בים ועל כן הם צריכי׳ למשמר כדי שלא יזיקו.

תוכן העניינים

תקות אנוש על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה