תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ז · פסוק ג
[ג-ד] אחר שספר בגריעות חיי האדם בזה העולם ספר שיש לו לאיוב תוספת צער על הצער והטורח שיש לכל אדם בימיו כלם שחי בהם, ואחר כן הנחלתי לי ירחי שוא כלומר שהיו ראויים לימנות עם שאר חיי האדם כי כל ימי חדשו ולילותיו היו שוא ועמל ולא ראה בהם טובה, ומנו כמו הפקידו וכמהו מנו את מאכלכם, ומי שמפרש מנו ממנין הוא טועה, ואחרי כן הוסיף לספר במיני תחלואיו ואמר שהוא מתאוה לשכב ואם הוא שוכב הוא מתאוה לקום באמרו אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב שיעבור שיעור הלילה כי מדד ערב הוא המשך הערב ושיעור התפשטותו, ושבעתי נדודי׳ עדי נשף שאהיה שבע מנדוד הלילה כי עדי נשף ירצה לומר בו בעודנו נשף, ונוכל לפרש זה על פנים אחרות מתי אקום ויאריך לבוא זמן הערב ואשבע גם כן בו מן הנדודים והמחשבות עד שיבוא הלילה שהוא הנשף.