תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ו · פסוק יח
[יח-יט] כל זה גם כן אמר איוב על חבריו ורצה לומר בהם שדעתם היה בלתי אמתי אבל מעוות ופתלתל באמרו ילפתו ארחות דרכם ואמר יעלו בתהו ויאבדו כלומר שדבריהם וטענותיהם תוהו וסברותם אובדות, ואמר הביטו ארחות תימא למשל על שדבריהם הולכי׳ ומביטי׳ נוכח הדרכי׳ והארחות הארוחות והיוצאות מן הקו השוה מרוב היותם רחוקות מן היישוב הממוצע, וכל זה משל מאיוב על שדברי חבריו רחוקי׳ מן המוצע והיושר ושאינם קרובי׳ מדעתו ומכוונתו אבל רחוקי׳ כהתרחק הליכות שבא וארחות תימא מן היישוב הבינוני לאנשי העולם בכללם, וכל זה הי׳ רומן איוב על אליפז שנתן לו תקוה שאמר לו כי הוא יכאיב ויחבש, כי היה נראה לאיוב כי אותו הדרך היה רחוק ממנו כארחות תימא וכהליכות שבא, ובעבור זה אמר קווי למו כלומר שהם מאמיני׳ התקוה, ואמר למו להראות שאינו עמהם בזאת ההסכמה והיא הסכמת התקוה.