אור ברסלב
תקות אנוש על איוב פרק ו › פסוק טז

תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן

פרק ו · פסוק טז

פסוק טו

[טז-יז] קודרי׳ מענין קדרות והוא השחרוח כלומר מרוב הקור והקרח היו נשרפי׳ שלק הי׳ נכר קרירות השלג לקרירות מהיותו מרובה, וכל זה הוא משל על חבריו שהקלו בו ושלא הסכימו עמו בענין ההשגחה, וקראו אותם קודרי׳ ושרופי׳ מרוב הקרירות כי הקרירות באמת שורף האוירי׳ ומפיל אותם, והמשילם לקרירות מפני שדבריהם אצלו היו קרות ונקפאות ובלא טעם, והיום הוא משל בפי ההמון על העצה או על הדבר שאין לו טעה שאומרי׳ על דבר קר ועצה קרה כשאין לה מקום, ואמר בעת יזורבו נצמתו על מי השלג שזכר הנמשלי׳ לחבריו, כי כשהם נתכי׳ ורצי׳ הם נצמתי׳ ונפסקי׳ כי נצמתו כמו נכרתו, בחומו ר״ל מי השלג יחמו בחום השמש המכה בהם, נדעכו נפסק רישומם לרוב מרוצתם והתכתם בחום השמש כי נדעכו מגזרת דעכו כאש קוצי׳ שהוא אש מקוצי׳ שאין לה קיום והשארות, יזורבו דומה ללשון הערבי שאומר מזרוב והוא כלי כשהולך במרוצה ותוכל לומר בו שהוא הפוך ממחזב שהוא כלי שהמי׳ רצין עליו בגנות וכן בלשון ערבי קורין אותו מרזב והרמב״ן פי׳ יזורבו מן צרבת ומענין ונצרבו כל פני׳ וזה הפי׳ אינו נכון ופירושו גם כן בכל אלה הפסוקי׳ פירוש זר מאד ע״ש קר משלג ורחוק מכונת איוב.

תוכן העניינים

תקות אנוש על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה