תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ה · פסוק ו
[ו-ז] סבת הרשע והאון אינו בא מן העפר ולא מתילד ממנו כמו העשבים אבל יצא ויצמח מן האנשי׳ הרעי׳ ומפעולתם הרעה ורמז בזה כי הרעה שתוחל על האדם אינו חלה עליו בלא סבה ואחר זה הדעת נטה אליפז מתחילת דבריו כי אין מיתה בלא חטא ולא יסורי׳ בלא עון כמו שהתבאר זה באמרו כאשר ראיתי חורשי און ושאחריתם היתה מנשמת אלוה יאבדו, ומה שאמר ומאדמה לא יצמח עמל הוא מאמר כפול לכי לא יצא מעפר עון כי עמל בזה המקום יהי׳ מענין והבט. אל עמל לא תוכל, ומה שאמר כי אדם לעמל יולד הוא נקשר עם המאמר הסמוך עליו שהוא ומאדמה לא יצמח עמל, ופירושו כי מפני שהרעות יוצאות מן האדם לא מן העפר ולא מן האדמ׳ והאדמ׳ מוכן לטורח ולעמל יש לו לראות שלא יהי׳ נמשך אחר העון והעמל ולא יהי׳ דומה לבני הרשף שמגביהים לעוף ופתאום הם נכבות ונאבדות באמרו ובני רשף יגביהו עוף כן האדם צריך לדקדק במעשיו וענינו מה יהי׳ סופם ולא יהי׳ בוטח במעלתו ועשרו העתידי׳ לרדת ולהפסד מהרה כבני הרשף המתעופפי׳ הנכבי׳ מהרה, ובני רשף הם הניצוצות הדקות היוצאות מן האש ועולות למעלה ומיד הם נכבות.