תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ה · פסוק ג
[ג-ה] ואמר: שהוא ראה אויל משריש כלומר חזק וקיים בביתו בלא שום פגע רע ואקב נוהו פתאום אמרתי בעצמי וחשבתי שאי אפשר שישאר אותו הרשע וביתו באותה השלווה כי לבסוף ילך הוא וביתו לאבדון, וזה הוא שאמר ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל כלומר שלקותם תהי׳ במקוה מפורסם שכל אדם יראה ברעתם ולא יהי׳ מי שעוזר אותם, ואמר אשר קצירו רעב יאכל שקצירו אשר הכין לעצמו יבוא אדם רעב ויאכלוהו ויקחוהו אפי׳ מבין הקוצים וילקטוהו ולא יניח לו שום דבר כי אפי׳ מה שיצמח מן הקציר בין הגדרי׳ ומקום הקוצים לא יעזוב לו, ושאף צמים חילם חוזר לבניו של האויל והוא שאמר כי חילם ממונם שקבצו ואספו ישאפו עליו אנשי׳ רעבים וצמאים וישללו אותו מביתם, ואם תרצה לפרש צמאים כמו צמי׳ מענין צום ויהי׳ הדגש נוסף והוא תואר, אבל לא תמצא כמוהו בתארים שיהי׳ מנחי העין, על כן אנו מוכרחי׳ לומר בו שהוא זר בבואו עם הדגש׳ או שהדגש יהי׳ נוסף ויהי׳ ושאף מענין כעבד ישאף צל כלומר יביט אותו וישגיח בו, ויהי׳ ושאף צמים ושאף כל אחד מהם, ותוכל לאמר כי חילם של בני העויל יהי׳ שואף וממתין לאותם הצמי׳ הצריכים לו ויהי׳ זה נאמר על דרך ההשאלה.