תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ד · פסוק כ
[כ-כא] ואמר כי שבני בתי חומר שזכר הם מתים ונאבדים מגופם ביום אחד כשתבוא להם המיתה פתאום, כי באמרו מבלי משים ירצה לומר מבלי מלחמ׳ וכלי קרב כי משים הוא כמו שימו וישימו שענינו שימו כלי זיין, ואמר על אלו כי במותם תלך עמם גאותם וגאונם ושררתם היתרה, באמרו הלא נסע יתרם בם הוא כמו יתר שאת ויתר עז שענינו הגאוה והשררה הנוספת, ומה שאמר ימותו ולא בחכמ׳ יש לשאול מה רצה בזה המקום לזכור אליפז שאלו האנשים ימותו בלא חכמה מאחר שלא כיון לזכור הנה אלא שכני בתי חומר למשל שהם נבזים לפני השם ית׳, אבל כיון אליפז לומר זה מפני שהוא דבר נקשר אם אמרו תחלה האנוש מאלוה יצדק להודיע בדבר זה שאין אדם שתהי׳ לו חכמה שתספיק לו לדעת דרכי השם ית׳. ובעבור זה נרא׳ לי שאמר בזה המקום על כל בני אדם בכלל ימותו ולא בחכמה.