אור ברסלב
תקות אנוש על איוב פרק ד › פסוק יט

תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן

פרק ד · פסוק יט

פסוק יז

רמז בזה על כל מיני בעלי חיים המורכבים מארבעה היסודות שהם המים והאש והרוח והעפר ועל כן זכר העפר יותר מן השלשה הנשארים אשר האדם מורכב מהם באמרו אשר בעפר יסודם מפני שהאדם ושאר בעלי חיים כשהם נתכי׳ מאליהם אחר מותם לא ימצא מהם כי אם העפר לבדו כי האש והרוח לקלותם נפרדים מהם בהסתרה והעלם והמים נגרים מהם ומתנגבים מעט מעט והעפר מפני שאינו דבר נגד יהי׳ בעבור כבדותו נשאר במקומו ונראה לעין בגופות המתים, כי באמרו בתי חמר כלל בו כל הד׳ יסודות מאחר שהם חומר כל מתהוה בהווים הנפסדים, ואמנם מה שאמר ידכאום לפני עש רצה לזכור בו סיבת היות כל בעלי חיים נפרדים בהם יסודותיהם לפני העיפוש הנכנס בהם והוא המביא אותם לידי ההתכה הגמור׳ וההפסד הגמור, כי הדברי׳ כלם לולי שהם מקבלים העיפוש לא היו מקבלים אבל היו קיימים ועומדים עד שתמצא שהדברי׳ שלא ישלוט בהם העפוש יעמדו כמה אלפים מן השנים כזהב ונחשת ואבן יקרה ואבני שיש והדומים להם לאלו במזגם ובהרכבתם, אבל רוב העצים ומיני בעלי חיים נשארים זמן מועט כי העיפוש גובר עליהם מפני לחותם העודף, וזכר עש מפני שהוא נמצא בדברי׳ המתעפשים כמו שיחשבו כל בני אדם אבל הוא בעצמו שה העיפוש ממש, והאמת כי בארצי בברצלונא לועזים אותו ארינא ורוצים לומר בו התולעת הנמצא בבגדי׳ ובעצמם ובניירים וכדומיהם, ויש לנו בזה פי׳ אחר ויהי׳ לפני עש כוכבי עש שהוא נזכר עם כסיל וכימה והם כוכבים עומדים נפרדים בגלגל ויש להם הבטה על כל מיני ההפרדות וההתכות כמו שיש לכימה הבטה על הדבקות והחיבור, על כן זכרו אליפז בזה המקום כי רצה לרמוז בזה שהגופות נפרדי׳ /ונתכים מן הכוחות העליונות המקיפות עליהם וגורמי׳ להם ההוויה וההפסד על ידי הסבות הקרובות הנמצאות בהם לפי טבעם ומזגם המשתנה בהם תמיד בלא מנוחה אבל הסבות הרחוקות הם הגרמי׳ העליונים והתנועות העליונות.

תוכן העניינים

תקות אנוש על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה