תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ד · פסוק יז
[יז-יח] כל מה שהקדים לדבר אליפז באלו הפסוקי׳ שעברו הכל הי׳ הקדמ׳ לזה הדבר שאמר עתה, והוא האנוש מאלוה יצדק וספר בהתחלת בוא הנבואה ואיכות השגותיה ומהות עניניה לאמת ולחזק מה שאמר אחר כן ושהוא ידע זה והשיג אמתתו מצד הנבוא׳, והוא שאמר האנוש מאלוה יצדק שאי אפשר לבר אנש שיצדקו דבריו לפני השם ולפני הנהגתו לדעת דרכיו בשום פני׳, כי אם נפרש האנוש מאלוה יצדק כפשוטו לא היה צריך לזה הענין ולאמתתו שום נבואה כי כל העולם יודע זה כי אין אדם בעולם שיצדק יותר מן האל, כי באמרו גם כן אם מעשהו יטהר גבר אינו כמשמעו עד שרוצה לומר שהאדם יהי׳ טהור יותר מבוראו, אבל ירצה לומר יטהר בדבריו ויצא נקי בבאו לחשוב פעולות האל והנהגותיו על הבריות אמר לזה דבר שאי אפשר ואמר זה על דרך התמה ועל דרך השאלה בדבר שאון חולק עליו, ומרוב אמתת אלו הדברי׳ יחס אליפז לענין הנבואה מפני שאין בה שום ספק, ומה שאמר אחר כן סמוך לזה הן בעבדיו לא יאמין כל זה הי׳ להביא ראי׳ על דבריו, והוא שהאנוש לא יצדיק לפני האל כי אפי׳ בעבדיו אינו בוטח בהם כלומר שידעו הנהגתו בזה העולם כמו שזה ידוע במשה רבינו שנאמר לו כי לא יראני האדם וחי ונאמר לו ופני לא יראו ונאמר לירמי׳ את רגלי׳ רצתה וילאוך, ומה שאמר ובמלאכיו ישים תהלה ירצה לומר שאפי׳ משרתיו המלאכי׳ לא ישיגו אמתתו ואינו בוטח בהם אבל ישים בהם מבוכה מבוהלת ואינם חשובים לפניו בתת היחס ביניהם אע״פ שאין בינו ובין ברואיו שום יחש ולא דמיון, והרב בעל המורה פירש הן ר״ל בעבדיו השכלי׳ הנבדלי׳ ובמלאכיו הגלגלים וכמה הפליג בזה הפירוש והוא שערך התחתונים אל העליונים ויחסם הוא רחוק מאד במעלה ובמדרגה, כי אם בעליונים אין הבורא מאמין איך יאמין בתחתונים ואם העליוני׳ לא ישיגו דרכי השם איך ישיגו השפלים שהם מחומר ומעפר.