תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ג · פסוק יב
ואם באחת מאלו המיתות שזכרתי לא יכולתי להיות מת והוכרחתי לצאת מרחם אמי חי מדוע מצאתי מי שנשאני מן האדמ׳ כשנפלתי בה בזמן הליד׳ ושמני על ברכיו כלומר שאם לא לֻקחתי ולא הושמתי על הברכים והֻנחתי בארץ ערום אפשר שהייתי מת באותה שעה, ועוד אמר ומאחר שהושמתי על הברכי׳ ונמלטתי שלא הייתי מת בעודי באדמ׳ למה ומדוע נזדמנו לי השדים לינק מהם כדי שאהי׳ חי, כל זה הסדר ספר בזאת המליצ׳ מפני שהוא נהוג להיות כן אצל בני אדם מיום שהולד מתעורר לצאת חוצה.