תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ג · פסוק ג
נרא׳ לי כי זה שאמר יאבד יום אולד בו אינו קלל׳ עד שיהי, צריך להקדים עליה ויקלל את יומו, כי ירמי׳ באמת קלל את יומו באמרו ארור היום אשר יולדתי בו אבל איוב אמר יאבד יום כי זה המין מן הדבור לא הי׳ צריך לאמר, כי זה דבר ידוע אצל הכל כי היום שעבר הוא נעדר ונאבד והלך לו כבר אבל כל זה הי׳ מכוונת המחבר לחזק על תמות איוב וישרו ויראתו לשם והוא שאפי׳ היום שעבר לא רצ׳ קלל אבל זכר בו לשון אביד׳ על דרך ההשאל׳ כי זה באמת לשון מושאל מפני שאביד׳ נופלת על הדבר המורגש כשהוא נעדר ונאבד, אבל על דבר שאינו נאבד או על דבר שאינו נמצא לא יושכל בו לשון אבד׳ אלא על דרך ההשאל׳, ואם תאמר והלא נמצא בזה המענ׳ לשון קללה באמרו למט׳ מזה יקבוהו אררי היום אני אשיב לך שאפילו בדבר זה לא הי׳ איוב מקלל את יומו אבל אמר שאחרים יהיו מקללים אותו והם אוררי יום אבל איוב עצמו לא. והר׳ משה ב״ר נחמן ז״ל פירש בזה הפסוק פי׳ זר מאד בפי׳ איוב שלו והוא שאמר כי דעת איוב הי׳ נוט׳ אחר דעת החוזים בכוכבי׳ ופתח דבריו לאמר כי ממשלת הכוכבים והמזלות בימי הליד׳ ורגעי ההריון נותנין לנולד הרע׳ והטוב׳, נט׳ בזה לדעת הוברי שמים המהבילים ולכן פתח יאבד יום אולד בו, עד כאן מה שפירש כמו שראיתיו בפירושו ולא הרגיש החכם הזה כי הסתיר׳ נכנסת על פירושו זה מכמ׳ פנים וביאור זה הענין הוא שאם היו דעות איוב וחבריו חמש׳ כמו שזכרנום לפי דעת הרב בן מימון זצ״ל הי׳ לאיוב גם כן דעת שני והאחד מהם שקר מפני שהאחד סותר את השני, כי באמרנו שדעת איוב הולך אחר המקר׳ כמו שהונח פירושו עם דעות חבריו אין ענינו דבק לענין היותו נמשך אחר גזרת הכוכבי׳ כי זה סבה קיימת מביא׳ לידי הגדול׳ או לידי העניות והגריעות והסב׳ והמקר׳ הם כדמות שני הפכים או בשני נגדים, ועוד שאם נבטל דעת איוב המוסכם עליו יהיו גם כן בהכרח בטלים עמו שאר הדיעות בעבור פי׳ אחד שאינו נסכם עם אלו הדיעות החמש׳, ועוד שזה הפי׳ הזר אם הי׳ ניאות לדעת איוב ונסכם עמו הי׳ משיבו איוב וזוכר אותו תמיד בכל מענ׳ ומענ׳ והוא לא זכר מזה הדעת שום דבר בשום מקום בעולם כמו. שאנו רואים שמספר תמיד דעתו המנוי עם החמש׳ הדעות והוא שבני אדם נופלים תחת המקרים בלא כוונת מכוון להם אבל הם משולחים לפוגעי׳ ולמקרי׳ כמו שיזדמן, וזה הי׳ הדעת אשר היה איוב נמשך אחריו עד שנתחרט וקבל התשובה מזה הדעת באמרו בסוף דבריו על כן אמאס ונחמתי, ונשוב למקומנו ונאמר כי אולד בו לפי הדקדוק הנמצא אצלנו היום אינו עובר שיהי׳ מדבר על העבר אבל הוא מוכרח לדבר או על העתיד הגמור או על ההוה, ואפשר שאצל הקדמונים בעלי הלשון עתיד א׳ המדברת בעבור עצמו כשהיא בנקוד׳ אחת שתהי׳ עומדת במקום העבר בלא שום זרות. והליל׳ אמר הרה גבר. בא חסר כי הי, צריך לאמר והליל׳ שאמר בה האומר שהור׳ זה האיש הנקרא גבר, וזה דבר זר שהילוד יהי׳ נקרא גבר אבל קראו גבר על שם העתיד כלומר שהוא עתיד להיות גבר וכל שכן שהוא נקרא במקומות אחרים גבר לגבר אשר דרכו נסתר׳, מי גבר כאיוב, ואמנם יש לדבר בשם הפעל הזה והוא הרה גבר מה יהי׳ משפטו, כי אם יהי׳ ענינו מענין הריון יהי׳ בהכרח מבנין פועל למשקל גולָה צווָה ויהי׳ שרשו הרה ויהי׳ בו זה הזרות שההריון שהוא מור׳ על הנקב׳ יהי׳ גם כן מור׳ על הזכר וזה דבר מגונ׳ מאד, וכן אם תאמר על האש׳ הור׳ בא שלא כמשפט כי משפטו הי׳ לאמר הורת׳ ויהי׳ גם כן חסר מאד והי׳ משפטו לאמר והליל׳ שאמר עלי׳ האומר, שאם איוב הית׳ הרה מזה האיש הנקרא גבר כי כל זה צריך להוסיף בזה הדבר עם היות בו כל זה הגנאי והגריעות שמלת הורה יהי׳ במקום הורת׳, אבל פירושו האמתי הוא שיש להור׳ גבר שני פנים מן הביאור והמל׳ הזאת בעצמ׳ יהי׳ ענינ׳ ענין אחד והוא ענין יהיה ויאמר ירה ויור כי העבר מן ויור הוא הור׳ והוא מעלולי הקצוות מהפעיל ושרשו ירה ושני הביאורים שאמרתי לך האחד שהוא שהור׳ גבר ירצה לאמר שהור׳ מבטן אמו לארץ בזמן הליד׳ וזה היותר נכון לפרש בו, והביאור השני שענינו גם כן יהי׳ מענין ירייה אבל תהי׳ זאת הירייה חן הטיפ׳ שנפלה ברחם אמו בזמן התשמיש שנתהווה ממנ׳ איוב שהזרע צריך להיותו יור׳ כחץ אם יתילד ממנה ולד וזה הי׳ גם כן פי׳ נכון אם הי׳ מוסכם עם והליל׳ אמר, כי זה הענין מיריית הזרע ברחם האשה אין נהוג אצל בני אדם לזכרו כלל בהיות האש׳ הרה אלא אם נאמ׳ שאומר׳ הי׳ אביו של איוב כלומר שאביו אמר הור׳ גבר באותה הליל׳ ששימש מטתו עם אשתו וירה זרע ברחמ׳, כי אם נפרש אותו על אלו הפנים לא יהי׳ ענינו רחוק כל כך, ולפי פירושו האחר יהי׳ והלילה אמר הורה גבר והלילה שאמ׳ בה האומר שאיוב נולד ויצא לאויר העולם כשהרחם פלטה אותו בכח הדוח׳ והחזק והמופלא אשר לה שהוא דומ׳ לחץ הירוי בכחו ועל כן אמר בו הור׳ ולא אמר הושלח או יצא או נפל. ואם ישאל השואל למה אמר והליל׳ אמר כי שמא נולד איוב ביום, אבל מענ׳ הזאת השאלה היא כי המחבר כוון לזכור בלידת איוב היום והלילה להוציא עצמו מן הספק ויהי׳ פירושווענינו כן יאבד יום אם נולד ביום ואם נולד בלילה, ואמר בה האומר שהור׳ גבר גם כן נאבדת כי יאבד יום יהי׳ משמש ליום וללילה אבל זה הפסוק בא חסר ומבולבל מאד על כן לא ראיתי בו בפי המפרשים נכונ׳, ויש דרך אחרת לפרש בזה הפסוק והוא פי׳ אמתי ונכון לדעת אנשי החכמ׳, דע כי היום אצל החכמ׳ ובעלי הטבע כ״ד שעות וגם התור׳ זכר היום והלילה יום אחד באמרו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכשאמר החכם שחבר ספר איוב יאבד יום רצה לאמר בו היום והליל׳ שהם יום אחד בשם אמתי והוא היום הטבעי אשר בו כ״ד שעות כמו שאמרתי לך וכשאמר והליל׳ אמר הורה גבר כיון בזה הדבר לזכור שני ענינים סבת ההריון והוא כשהזרע נפל והורה ברחם אמו, והענין השני כשנולד ויצא לאויר העולם, ויהי׳ יאבד יום אולד בו נאמר על זמן הלידה ויהי׳ והליל׳ אמר הורה גבר נאמר על זמן שהורהו אביו ברחם אמו אשר נתהוה איוב מאותה הטיפ׳, וזכר הליל׳ מפני שדרך התשמיש להיותו בלילה, ויהי׳ אמר פירושו שאמר אביו בלבו ועלה במחשבתו להתיחד עם אשתו לעשות אותה הפעול׳, ואמנם אותם האנשים שרצו לפרש הורה גבר מענין לידה ולקחו ראיה מהם ממה שאמר הפסוק ותהר את מרים ואת שמי, וגם שאמר בפסוק ברכות אביך גברו על ברכות הורו ובמקום אחר שאמרה אנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו, אמרתי שאותם האנשים אלו ידעו לפרש שלשה אלו הפסוקים לא הביאום לראייה ולא אמרו מה שאמרו.