אור ברסלב
תקות אנוש על איוב פרק ב › פסוק ט

תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן

פרק ב · פסוק ט

פסוק ז

ויש לשאול על זה הענין מדוע הוצרך בזה הספר אשת איוב, ואם תאמר זכרה בעבור היותו זוכר תשובתה לה להראות ישרו של איוב ויראתו לשם, ישיב לך המשיב ויאמר שכבר הראה על איוב זה הדעת מאד באמרו למעל׳ בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלהי׳ אמנם התשוב׳ הגמור׳ שיש לנו על שאלתנו זאת היא שאע״פ שהשטן רמז בו החומר מכל מקום כבר ידעת שנאמר בשטן הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, ואם תקח שם השטן על היצר הרע תהי׳ לך אשת איוב דבר מור׳ על החומר ושם איוב על הצור׳ וכמו שידעת כי באמצעות חוה נזק אדם כן אשת איוב רצתה להכשיל את איוב עד שאמר׳ לה ברך אלהים ומת חייבתו דבר שיהי׳ בו חייב מית׳, זאת היתה עצת האשה אחר שאמר׳ לה עודך מחזיק בחמתך וזה הדבר בעצמו אם תשתכל בו תמצאנו שוה עם דבר חוה לאדם עד שהשכילתו ואכל מענו הדעת אשר בעבורו נתחייב מית׳, סוף דבר בין שתהי׳ אשת איוב משל ליצר הרע והשטן יהי׳ משל לחומר או שהשטן יהי׳ היצר הרע ואשת איוב החומר הכל דבר אחד הוא ושניהם שמות משותפים הם כל אחד מהם כולל שלשה אלו שטן ויצר הרע ומלאך המות שאמרתי לך זה למעלה שחכמינו ז״ל אמרו הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, והתבונן עוד אם אתה מכת המתבונני׳ איך חתם סיפור כל ההפסדים וכל הצרות לזכרון האשה כי זה דבר שלא נזכר לאיוב כשזכר אלו הטובות שהיו לו מבנים וממון לא זכר בו שם אשתו אבל זכר׳ בסוף ההפסד, וכל זה רמז בענין להורות כי האש׳ והדבר הנמשל לה הוא סבת כל הרעות וכל ההפסדי׳ לא סבת כל הטובות ואם לא ראה כי בכל משא ומתן שעבר ושהי׳ בין השטן והבורא ית׳ לא נזכר בו מות וכשנכנסה אשת איוב במעש׳ מיד התנכל׳ על איוב להביא עליו עונש המות ואמר׳ אליו ברך אלהים וימת ולא הוסיפ׳ לדבר עמו יותר, התחלתה הית׳ רעה באמרה לו ברך אלהים ומת כמכל זה כדמות שני עדים שמעידים על תכלית רעתה.

תוכן העניינים

תקות אנוש על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה