אור ברסלב
תקות אנוש על איוב פרק ב › פסוק ו

תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן

פרק ב · פסוק ו

פסוק ה

מסר איוב ביד השטן לעשות בו רצונו אבל על תנאי זה שלא יהי׳ לשטן שליט׳ על נפשו וכבר התבאר זה למעל׳ בזכרנו נפש איוב ואמרנו שדבר זה הוא להורות על הנפש הנשארת והיא שאין לחומר כך להפסיד עליה הפסד גמור והיא הנקראת הנפש הנשארת אשר אמר שלמ׳ עלי׳ והרוח תשוב אל האלהי׳ אשר נתנ׳. ונרא׳ לי כי דבר ראוי הי׳ לשאול שאם הספר משל לעניני׳ הפנימיי׳ מה הי׳ לו למחבר לזכור בתוך אלו הדברי׳ והעניני׳ נפש איוב כי כוונת הספר תשלם בשאר העניני׳ הנזכרים בו ולא הי׳ צריך לזה זכירת הנפש שהרי השטן לא זכר הנפש כלל ולא בקש עליה אבל אמר וגע אל עצמו ואל בשרו ולא אמר וגע אל נפשו, וכן הי׳ המספוק בזה הענין שהבורא הי׳ משיב לשטן בזה הפעם והי׳ אומר לו הנה עצמו ובשרו בידך ולא היה אומר לו הנו בידך כי באמרו לו הנו בידך היה נפשו נכללת במאמר הנו בידך והוצרך השם לזכור לו הנפש להוציא השטן מזה הספק, ואם תאמר לי והלא גם כן מתחלה לא זכר לו השטן הגוף והבורא השיב לו רק אליו אל תשלח ידך אני משיב לך על זה כי בעבור זה זכר השם ית׳ לשטן גוף איוב מפני שהשטן אמר לבורא תחלה וגע בכל אשר לו אשר הוא דבר מסופק מאד שמא הי׳ השטן רוצ׳ את גופו של איוב כמו שרצ׳ אותו בפעם השנית לא זכר השטן דבר שבכללו הי׳ מוכן נפש איוב כי באמרו וגע אל עצמו ואל בשרו לא יובן מדבר זה שיגע לנפש אם כן השאלה במקומו היא עומדת, אבל התשוב׳ שעלי׳ היא כמו שזכרנו זה בתחלת דברנו והוא שזה הספר מוכרח לדבר תחל׳ בהתחלות הטבעיות שהם החומר והצור׳, ומפני זה הוצרך המחבר לזכור קצת מעניני׳ אלהי׳ והוא ענין הנפש אחר היותו זוכר הדברי׳ הטבעיים כי החומר והצור׳ כמו שידעת הם מן הדברי׳ הטבעיים אבל החומר בעצם והצור׳ במקר׳ והנפש שזכר בזה הפסוק הי׳ מוכרח לזכרו גם כן בזה הענין מפני שהוא דבר נכנס בכלל העניני׳ האלהים, וכבר זכרנו בהקדמתנו כי מפני שזה הסדר הוא ממין אחד עם סדר תורתנו היא ראי׳ גדול׳ למה שאמרו חכמים ז״ל שמש׳ כתב ספרו וספר איוב.

תוכן העניינים

תקות אנוש על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה