תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
סיום הספר
שאלה נה
ת"ח שחיבר איזה חיבור חדש מעניני תוה"ק. וביום גמר סיום כתיבת החיבור או ביום גמר הדפסת חיבורו עשה סעודה על שזיכהו ה' לגמור חיבורו. אם מיקרי זה סעודת מצוה. כסעודת סיום לימוד מסכת. ונ"מ לענין מי שנזהר שלא לאכול כ"א על סעודת מצוה. גם נ"מ לענין אכילת בשר אז אם חל יום זה מר"ח מנחם אב עד ט"ב. דשרי בסעודת מצוה וגם לבאר ענין מקור הדין של סעודת מצוה דסיום מסכת:
תשובה
א הנה מקור דין דסיום מסכת הוי סעודת מצוה. מקורו הוא ממה דאיתא במס' שבת (קי"ח סוף ע"ב) ואמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכת. עבידנא יומא טבא לרבנן. ומזה הוכיח מהרש"ל ז"ל ביש"ש פ"ז דמס' ב"ק סי' צ"ז וסוף הפרק. דסיום מסכת הוא סעודת מצוה. והוא דין מפורש נמי בהגה"ת רמ"א ביו"ד סי' רמ"ו סוף הסימן דכ' שם וז"ל כשמסיים מסכת מצוה לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה (נימוקי יוסף פ' יש נוחלין) עכ"ל והנה הא שרשום בהג"ה מקורו מנ"י פ' י"נ. התם לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר. דשם כ' אההוא דט"ו באב דקרו לי' יום תבר מגל דלא היו כורתים עוד עצים למערכה וכ' וז"ל ומפני שבאותו יום היו משלימין ומסיימין המצוה היו עושין שמחה גדולה. ומסיים עוד שם מנהג לשמוח בענין מצוה עד שכשהשלימה עושין שמחה ומשתה ויו"ט עכ"ל הנימוקי יוסף. מזה הוכיח מרן רמ"א דה"ה בסיום מסכת. והנכון עמו דאם בסיום שאר מצוה כן. כ"ש בזה דאין לך מצוה רבתי יותר מזה. כדתנן ריש מס' פאה ות"ת כנגד כולם. ומהרש"ל שם רצה לחדש עוד יותר לברך שהשמחה במעונו בסיום מסכת. דאין לך שמחה יותר לפני הקב"ה אלא שמחה ורנה של תורה. דאין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה. אלא שחזר בו מזה אח"כ מטעם דלא מצינו כן בהדיא בדברי החכמים. וסיים מהרש"ל וז"ל ומ"מ סיום הספר הוא סעודת מצוה לכ"ע. וכ"כ בסוף הפרק מטעם דהשלמת הספר אין לך מצוה גדולה מזו עיי"ש. ודבריו ברורים ונכונים מצד הסברא. וזה הוא נמי טעמא דמנהג שמחה יתירה שעושין ישראל ביו"ט ב' של שמיני עצרת וקוראין אותו בשם שמחת תורה. והוא משום סיום וגמר התורה שגומרין בו ביום קריאתה בצבור. ואיתא בב"י או"ח סוף סי' תרס"ט. סמך להמנהג מהמדרש שה"ש דאיתא שם א"ר יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה עיי"ש ומזה הביא ראי' נמי החו"י בתשובה סי' ע'. דסיום הוי סעודת מצוה. עיי"ש והוא באמת ראי' ברורה:
ב אך מה שפקפק שם החו"י בראייתו דמהרש"ל מההוא דאביי הנ"ל דאמר דעביד יומא טבא בהשלמת מסכת לצורבא מרבנן וז"ל ומ"מ מה שהביא רש"ל ראי' מהא דאמר אביי אפי' אחר סיים מסכת עביד יו"ט לרבנן והו"ל סעודת מצוה וכו' אין ראי' משם שיהי' סעודת מצוה רק שאביי עשאו לחיבוב מצוה ותורה. שזה נתן לו שמחה בלבו. כמ"ש ר"י מאן דאמר לי אין הלכה כר"י דאמר סומא פטור וכו' עבידנא יומא טבא וכו' וכי ס"ד דהו"ל סעודת מצוה עכ"ל החו"י. אני עני תמה על האי גאון. איך דחה בקש ראי' חזקה זו של המהרש"ל ז"ל. דהרי עכ"פ מוכח מאביי. דהתפאר עצמו במדה זו שלו. מוכח עכ"פ דהוא מצוה לעשות כן לשמוח ולעשות סעודה בסיום מסכת משום חיבוב מצוה ותורה. אלא דהוא הי' עושה ביותר דאפי' בסיום של אחר הי' כך חביב עליו התורה. שהי' שמח גם במה שהאחר למד תורה והשלים וסיים מסכת. והי' חביב לו ושמחה כאילו הוא עצמו סיים. מיהו גם בזה גופי' הי' סעודתו של אביי סעודת מצוה. מאחר דעשיית הסעודה נעשה על דבר שמחה של מצוה. דאילו ח"ו לא היתה סעודתו נחשבת סעודת מצוה בזה שעשה על הסיום של אחר. לא הי' אביי מתפאר עצמו בזה. אלא ודאי דהוא באמת סעודה של מצוה. דראוי לשמוח ולעשות סעודה על גמר מצוה זו. וא"כ כ"ש דבעל המסיים גופי' פשיטא דיש לו לשמוח ולעשות סעודה והוי סעודת מצוה. והראי' שהביא מההוא מאן דאמר לי וכו'. לענ"ד אפשר לומר דגם שם גופי' הוי נמי סעודת מצוה. הואיל שעושה משום חיבוב מצות. שנתודע לו שהוא מחויב במצות וגדול המחויב ועושה. ועושה הסעודה משום שמחה שבאה לו עכשיו שהוא מחויב במצות כל כזה מסתבר דהוי סעודת מצוה דומיא דסעודת בר מצוה ע"כ נראה לי דראייתו של מהרש"ל ז"ל מההוא דאביי הוי ראי' נכונה וחזקה. מיהו גם החו"י עצמו אע"ג שפקפק בראייתו דמהרש"ל. מ"מ סיים וז"ל ומ"מ א"צ ראי' דמאחר שנעשית מחמת גמר דבר מצוה ודאי הו"ל סעו"מ עכ"ל. הנה מתבאר בעזה"י מקורו וטעמו של סיום מסכת דהוי סעודת מצוה:
ג ומעתה נבוא לנידון דידן והנה כיון דביארנו בפתיחתנו לספרנו זה דענין זו של חידושים בתורה הוי מצוה רבה וגדולה מאד עד שהותרה מה"ט כתיבת החידושים בחוה"מ. וביארנו שם דהוא גדול ועדיף טפי מלימוד הפשוט. ונתבאר שם דבכתיבת חיבורים מחדושי הלכות או פירושים וגם בהדפסתן הוי בזה מצות לימוד תורה לרבים. דהוא גדר הגדול שבמצות ת"ת. א"כ הדבר פשוט וא"צ לראי' כלל דבגמר המצוה זו ראוי לשמוח ולעשות סעודה טפי מסיום מסכת. והוי בודאי סעודת מצוה. ומכ"ש דעדיף טפי מהסעודה שעושה בעל הנס ביום שנעשה לו נס. או ביום שנתן ס"ת וכלי קודש לבהכ"נ דכ' שם החו"י דהוי סעודת מצוה יעו"ש. ומכ"ש בזה. דמסברא הוא גדול ועדיף טפי מזה. דהסעודה נעשה משום שמחת חידושי תורה שלמד וחידש. ונגמר ביום זה. ועוד נראה ראי' ברורה כיון דכ' המור וקציעה דביום שגמר כתיבת ספר מחידושי תורה חייב לברך ברכת שהחיינו הביאו השע"ת באו"ח סי' רכ"ג סק"י. ובשם מחב"ר כ' שם דעכ"פ יברך בלא שם ומלכות שחייב להודות לה' על שזיכהו לכך יעו"ש. א"כ פשיטא דהוי הסעודה שעושה ביום זה סעודת מצוה. דהוא נעשה משום חיבוב מצוה של חידושי תורה ומשום הודאה לה' על שזיכהו לכך הלכך נראה דודאי שרי לאכול בשר בסעודה זו ולשתות יין מר"ח מנחם אב דומיא דסעודת הסיום ושאר סעו"מ שכ' רמ"א באו"ח סי' תקנ"א ס"י. כנלענ"ד:
ואני תפלתי לך ה' כאשר עזרתני להוציא לאור חלק זה ולסיימו כן תעזרני להוציא לאור ד' חלקי חיבורינו הקודמים ולסיימם ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולראות בנים וב"ב עוסקים בתורה ובמצות אמן סלה:
תם ונשלם שבח לבורא עולם
בנלך ואעי
סוף הספר