תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
יורה דעה הלכות נדה · שאלה כא
בדבר אשה אחת שראתה ג"פ מח"ת. ודמעתה על לחייה למצוא לה תרופה לחזור לבעלה. וכאשר חקרו אותה על ראיית הדם האיך הי'. השיבה כי בפעם הראשון יצא הדם אחר ליל טבילה בבוקר על הסדין ששכבה עליו וספרה לבעלה תיכף ובדק עד שלו ולא מצא כלום. ואחר ז' נקיים טבלה ושימשה ולא ראתה בלילה זו רק בלילה שלאחריו בדקה תיכף אחר התשמיש לאור הלבנה וראתה וגם הבעל ראה על עד שלו. ובפעם ג' שימשה ג"כ בליל טבילה והרגישה אחר התשמיש זיבת דבר לח מגופה ובדקה לאור הנר תיכף ומצאה דם על עד שלו ושלה. ועתה מה דינה אם מותרת לחזור לבעלה או לא. ובפרט שמרגשת בעצמה שחזרה לבריאותה בעבור שעסקה ברפואות עכ"ל השאלה:
תשובה
א הנה לחזור לבעלה אף אם מותרת לא טוב לה כי אולי תמצא עוד פ"א ותהיה נאסרת לו לעולם וכך טוב לה יותר שתבדוק בשפופרת תחילה. כי אף דיש דיעות דלא מהני בדיקה. היינו אם עכ"פ ראתה כבר ג"פ מ"ת דאז כיון דהוחזקה באיסור לא מהני בדיקת שפופרת. אבל כאן כיון דלא הוחזקה ג"פ. דהראשון אינו מן המנין כיון דהוי בבוקר גם כיון דאח"כ הי' ביאת היתר בינתיים אזיל לי' מציאה א' והוי רק ב' פעמים לכך מהני בדיקת שפופרת לכך טוב יותר שתבדוק עצמה בשפופרת כפי המבואר בש"ע ובנו"ב מה"ק. והנה בנידון מה שהראתה לבעלה בבוקר דאינו נמנה למנין הנה מלבד דלא הוי סמוך לתשמיש יש עוד צד היתר. כיוון דמפורש במשנה סוף נדרים דהאומרת טמאה אני לך אינה נאמנת דשמא ענ"ב. וא"כ דבזה"ז מה דרמ"ת אסורה היינו רק או דנמצא על שלו או על שלה וראה הבעל קודם בדיקה שהי' נקי. אבל אם לא ראה תחילה י"ל דהביאה דם ממקום אחר. ועיני' נתנה באחר דהרי באומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה אף שהי' דם די"ל דהביאה הדם ממקום אחר. ה"נ בזה י"ל דהביאה דם ממקום אחר ואין לה דין רמ"ת די"ל דעיני' נתנה באחר. וזה יהי' דבר חדש לי ואפשר להצטרף לזה בעלמא:
(הרב קנאת סופרים בהשמטות לחיבור שירי טהרה תשובה ב'):
ב א"ה ואני עני אומר זה ודאי דאם רוצת לבדוק תיכף בשפופרת רשות בידה לכו"ע ומהני לכו"ע. אך מ"מ מה שכתב דזה טוב לה יותר. איני רואה לה בעניי טובה יותר. כי אדרבא הא בדיקת השפופרת הוא טירחא גדולה מאוד כידוע. וא"כ כיון דעדיין עתה לא נאסרת לבעלה דלא ראתה עדיין ג"פ רצופים כיון דפעם הראשון לא הי' סמוך לתשמיש כ"א בבוקר ואינו מן המנין כמבואר בהג"ה סימן קפ"ז. ועוד כיון דה' ביאת היתר בינתיים פשיטא שאין ראי' הראשונה עולה בחשבון וא"כ היא מותרת לשמש עם בעלה עוד פ"א בלא בדיקת שפופרת. וא"כ למה נטריח אותה תיכף בבדיקת שפופרת. הלא טוב לה יותר שתחזור ותשמש עם בעלה עוד פ"א. וממ"נ אם לא תראה בפעם זו. הרי היא מותרת לבעלה. ואם תחזור ותראה עדיין הרי בדיקת שפופרת לפני'. כי אף דיש מפקפקים בבדיקה בשפופרת גבי בעלה הראשון אנן לא קי"ל הכי אלא העיקר הוא דגם בבעלה הראשון מועיל בדיקת שפופרת כדיעה הראשונה שבשו"ע סימן קפ"ז ס"ג וכמו שפסק מרן בהג"ה שם דיש לסמוך על סברא ראשונה להקל. והש"ך עצמו שם ס"ק י"ד שמפקפק בזה מ"מ סיים במסקנא וז"ל ומ"מ הב"ח ומהר"ם מלובלין ושאר אחרונים מקילין עכ"ל. יורה מזה דגם הוא עצמו מודה במסקנתו דיש רשות להקל ולסמוך על אותן דיעות רבים וגדולים ראשונים ואחרונים המקילין. ועיין ב"ח שמביא תשו' מיימוני בשם ריצב"א שכתב וז"ל שהרי כבר יצא מעשה לפני ר"ת והתיר לאשת ר"י ועליו אני סומך והבא לאסור אין שומעין לו לפי שכבר יצא הדבר להיתר והכי נקטינן דמעשה רב וכ"כ הרב בהג"ה ש"ע דיש לסמוך על סברא זו להקל ולבדוק ולהתירה לראשון עכ"ל. הרי כמה הגדיל וחיזק ואלים להך דיעה המתרת. ובודאי דיש לסמוך ע"ז למעשה:
ג וגם אחרוני אחרונים דבתר הרב ש"ך נמי חולקים אהרב ש"ך ומסכימים להתיר. עיין ס' תוה"ש (קפ"ז ס"ק י"ב) מסכים נמי ומביא דעת הב"ח ותשו' מהר"ם מלובלין ומביא גם דעת תשו' אמונת שמואל דס"ל כן והשיג על הש"ך שמפקפק קצת להחמיר עי"ש. ועיין תשו' כנסת יחזקאל סוף סי' ל"ב כתב וז"ל ולענין אם אין לחוש לדעת רש"י שלא תבדוק עד בעל שלישי דבר זה כבר התירו כל הגדולים כר"י באומרת ניחא לי וכ"ש במרגשת קצת כאב בעת התשמיש עכ"ל וגם הרב חת"ם סופר סימן קפ"א מביא בשם ס' התרומה שגם רש"י לא אמר אלא באשה שנשאת עתה ולא הוחזקה לעולם בבעילת היתר לבעל זה. בהא לא שריא לבדוק לבעלה הראשון אבל אם הוחזקה בעילת היתר בבעל זה יש לתלות יותר במקרה אחר ויש לבדוק בבעל ראשון. ועי"ש שתמה על הש"ך שלא הרגיש בס' התרומה הלז. ומתמה שם עוד על שאר דברי הש"ך בדברים נכונים וסיום דבריו וז"ל ומסתייען שכבר דחו כל האחרונים את דברי הש"ך בזה. ועכ"פ בדרבנן שומעים להקל דאיסור דאורייתא ודאי ליכא בווסת שע"י התשמיש ע"כ פשוט שאם ראתה ג"פ מ"ת תבדוק בשפופרת וכו' עכ"ל בקצרה יעו"ש שהאריך בזה. ועיין עוד בס' בית מאיר סי' קפ"ז ס"ג בסוף הפלפול הארוך כתב בתוך דבריו וז"ל ואף שמסקינין להלכה דלא כפירש"י ואף לבעל הא' מהני בדיקה וכו' יעו"ש ועיין בש"ע הרב הק' מהרש"ז סי' קפ"ז ס"ק ט"ז כתב נמי דהסכמת האחרונים דלא כהש"ך יעו"ש ועיין פתחי תשובה אות כ' מביא מראה מקום לכמה תשובות מגדולים דס"ל הכי יעו"ש ואינם ת"י:
ד וגם אני עני עם שאיני כדאי עכ"ז אבוא לסניף קטן לסיוע להנך כל גדולים ז"ל דס"ל דמותרת בבדיקה גם בבעל ראשון. ואען ואומר. הנה האוסרים הם הרמב"ם ורש"י. ע"פ מה שביאר הה"מ כוונת הרמב"ם עי"ש בסוף פ"ד מהא"ב וע"פ מ"ש התוס' והרא"ש (פ' התינוקת דף ס"ו) להוכיח כן בדעת רש"י יעו"ש. וכיון שהם עצמם ראו דברי רמב"ם ורש"י וביארו כוונתם לאיסור. ולענין דינא פליגי עליהם א"כ הלכה כבתראי. ועוד המעיין היטב יראה כמה קשה מאוד משמעות הסוגיא לפרש ע"פ דעת הרמב"ם ורש"י. ועוד כמה קושיות יש לפירש"י כמו שהקשה באשר"י ובהגמ"יי בשם ר"י. ומשמעות פשטות הסוגיא נוטה מאוד לפירוש הרא"ש והתוס' והרשב"א והרמב"ן ועוד הרבה מן המפרשים וגדולים ז"ל דכוונת הש"ס דקאמר תתגרש ותנשא לשני. היינו לומר שאם אינה רוצה לבדוק היא מותרת לשני ולשלישי בלא בדיקה אע"פ שהוחזקה עם הראשון לראות מחמת תשמיש לפי שאין כל האצבעות שוות. וכוונת הקושיא שהקשה בגמרא ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל ראשון היינו פי' למה נתירנה לשני בלא בדיקה ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות ואין חזקת הראשון קרוי' חזקה לשני. ולפ"ז אה"נ דאם רוצית לבדוק עצמה כדי לישאר תחת הראשון אם תמצא טהורה הרשות בידה. דאילו לפי דעת הרמב"ם ורש"י דהוי לפי דעתם פי' הקושיא למה תתגרש דוקא מהראשון למה לא יועיל לה בדיקה בבעל ראשון. לפי פירוש זה קשה מאוד דמלבד הקושיא שהקשה בהרא"ש והגמ"יי דלפי זה לא הוי כוונת ותבדוק בבעל ראשון ככוונת ותבדוק בביאה ראשונה של בעל ג' וכמו דאידך פירכא דפריך ותבדוק עצמה בביאה א' של בעל ג'הוי הכוונה של הפירכא שתהא אסורה לשמש בלא בדיקה כן ה"נ מה דפריך ותבדוק בביאה שלישית של בעל ראשון הוי נמי כן דהיינו דפריך שתהא אסורה לבעל שני בלא בדיקה. יעו"ש בדבריהם. מלבד זאת קשה מאוד לענ"ד גם תירוץ הגמרא דמשני לפי שאין כל האצבעות שוות. דלפי פי' רש"י והרמב"ם. לא הוי התירוץ מעין הקושיא. וכעין טענו בחטים והודה לו בשעורים דהוא מקשה על טעם האיסור למה תהא אסורה לראשון בבדיקה והוא מתרץ לו בטעם ההיתר לבעל שני. ועיקר טעם האיסור של בעל הראשון דעליו קאי עיקר יסוד הקושיא הוא חסר מן הספר. ואף שרש"י ז"ל פירש שם כוונת התירוץ יעו"ש. המעיין יראה שהוא רחוק מהפשטות. דהוי העיקר חסר מן הספר דהא כיון דלפירושו הוי הקושיא למה תיאסר לבעל ראשון בבדיקה. הוי לי' ליתן בפירוש טעם בתירוצו החשש שישנו בבדיקה בבעל הראשון. והגמרא לא הזכיר רמז מזה רק נתן טעם על היתר בעל השני בלא בדיקה. והא זה לא הוי בעי כלל הגמרא בקושייתו. ואילו לפי' שאר המפרשים ניחא. וא"כ צדקו מאוד דעת החולקים על רמב"ם ורש"י:
ה ועוד נראה לענ"ד דיש מקום לפרש בדעת הרמב"ם ורש"י שגם הם ס"ל דמותרת בבדיקה בבעל ראשון. ואם שכל הגדולים הבינו בדעתם דס"ל לאסור. עכ"ז בכדי שלא לאפושי פלוגתא. ובכדי להצדיקם שלא יהיה דעתם תמוה ומופרך. מוטב ליכנס בדוחק להסכים דעתם עם דעת שאר הגדולים. וכמו שנגיד בעזהי"ת. וראשון לציון הנה כבר מרן הגדול הרב ב"י פתח לנו פתח. וכתב דלדעתו גם דברי רש"י יוכל להתפרש כן כדעת הרא"ש יעו"ש והנה הסד"ט סי' קפ"ז סק"ח כתב בשם מהר"ם מלובלין בתשובה שכתב שאינו רואה שום אפשירות בדברי רש"י שיהי' אפשר שיתפרש כן יעו"ש. ולענ"ד נראה דצדקו דברי הב"י דשפיר אפשר ונעתיק לשון רש"י זה לשונו (בדף ס"ו א') ותבדוק בביאה שלישית של בעל ראשון כלומר מביאה שלישית של ראשון ואילך תשמש ע"י בדיקה ולמה תתגרש. לפי שאין כל האצבעות שוות. ושמא בבעל אחר לא תצטרך בדיקה ומוטב שתתגרש ותתתקן ולא תבא לידי שגגת כרת הילכך מתגרשת עד שתתחזק בג' אצבעות עכ"ל. והנה כולם הבינו בכוונתו מדפירש כפי' זה ולא פי' בכוונת הקושיא כדוגמא דפירכא אחרינא ותבדוק בביאה ראשונה של בעל ג' דהכוונה שתהא אסורה לשמש בלא בדיקה. כן ה"נ יפרש דהקושיא היא שתהא אסורה לשני בלא בדיקה. ומדפירש כפירושו דהקושיא הוא למה לא תשמש בבעל א' אחר ביאה ג' ע"י בדיקה ולמה תתגרש וגם מדכתב שלא תבוא לידי שגגת כרת. משמע מזה דס"ל דאסורה בבדיקה לבעל ראשון. משום דגם כשתבדוק אין הבדיקה מוציאה מידי שגגת כרת. ואין הבדיקה מתירה וכמו שפירש הב"ח בכוונת פי' רש"י וז"ל משמע מפירושו דאם תבדוק עצמה במכחול תחת הראשון אפילו לא תמצא דם בראש המכחול אכתי איכא ספק כרת. דשמא אצבע של ראשון גורם שנפתח המקור ומוציא דם אע"פ שע"י המכחול לא הוציא דם עכ"ל יעו"ש. וכן יראה שהבין הרא"ש בכוונתו שכתב וז"ל ומשמע מפירושו שאסורה לראשון מתשמיש שלישי ואילך אפילו בבדיקה שלא תהא בשגגת כרת. והנה לפי פי' זה באמת קשיא טובא כמו שהקשה הרא"ש שם וז"ל וקשה דאם כן דיש חשש בבדיקה זו ואסרינין לה לראשון ע"י בדיקה א"כ למה נתיר אותה לבעל ג' בפעם רביעית וכי מחמת תקנת נשואי אשה נתיר חשש איסור. ואם אין חשש איסור בבדיקה א"כ גם לא' תהא מותרת עכ"ל יעו"ש והוא קושיא אלימתא:
ו ולכאורה עלה ברעיוני דאפשר ליישב קושיא זה לדעת רש"י. והוא די"ל דרש"י חשש גבי בעל ראשון לדעת הראב"ד דס"ל דעכשיו אא"ב בבדיקה זו ונהי דגבי בעל שלישי דאין לה שום תקנה סמכי' על הבדיקה אבל גבי בעל א' כיון דיש לה תקנה אחרת חשש לזה. אבל הא בורכא וטעות וא"א לומר כן חדא דהא רש"י ס"ל בכל הש"ס דבכל דבר הצריך בדיקה גם עכשיו אנו בקיאין כדכתיב אל השופט אשר יהי' בימים ההם. ומסתמא גם בזה ס"ל כשיטתו ובפרט דדעת הראב"ד באמת הוא תמוה ומופרך מכל הפוסקים. ואף הרמ"א דמחמיר בכל שאר ענייני בדיקות לחוש להדיעות דס"ל שאא"ב בזה"ז. וגבי בדיקה זו פסק דיש לסמוך גם בזה"ז בבדיקה. ואיך נאמר דרש"י המיקל בכל הבדיקות יחמיר כאן אתמהה. ועוד הא אף הראב"ד לא קאמר רק דאנן אא"ב אבל בזמן הש"ס ודאי הי' בקיאין לכ"ע וא"כ רש"י דכ"כ לפרש כן בכוונת הגמ' לפי דינא דגמרא פשיטא שא"א לפרש כן לומר שאא"ב בבדיקה. וא"כ באמת קשיא טובא על פירש"י קושיית הרא"ש הנ"ל. וחס לי' למרן הגדול מאור עינינו רש"י ז"ל שיטעה ח"ו בדבר כזה וחיוב עלינו למשכוני נפשין ליישב דעתו. גם יש להתבונן בדעתו למה דחק לפרש כן בכוונת הקושיא של ותבדוק הראשון. ולמה לא הוי ניחא לי' לפרשו כפי' שאר המפרשים שיהי' ניחא טפי שיהי' דוגמת ודמיון ותבדוק בתרא:
ז ע"כ חלקי אמרה נפשי בכוונת ודעת מאור עינינו רש"י ז"ל דאין דעתו כלל כמו שהבינו הם ז"ל בדעתו. דהא לפי הבנתם תקשה לשון רש"י ז"ל שכתב בלשונו הטהור ומוט"ב שתתגרש וכו'. האיך שייך לנקוט בזה לשון ומוט"ב דמשמע שהוא רק עצהיו"ט ודרך עצה טובה. הלא לפי הבנתם הוא חיוב ואיסור שתשמש בבעל א' ע"י בדיקה וחיוב יש שתתגרש ואיך כתב בלשון ומוט"ב. ע"כ נלענ"ד דרך אחר בדעת רש"י באופן שיהי' דעתו כדעת שאר המפרשים. ויתיישבו כל הדקדוקים הנ"ל ונעתיק מ"ש הח"ס סי' קפ"א בשם ס' התרומה. ז"ל והקשו תוס' א"כ אין לשון קושיא ראשונה דומה לקושיא שני' ותבדוק עצמה בבעילה ראשונה של בעל שלישי. ובספר התרומה כתב ליישב דהכי מקשה. כי היכי דבשלישי אמרינן דאסורה לרביעי בלא בדיקה וכיון שע"כ תבדוק עצמה ממילא תשאר תחת השלישי ע"י בדיקה. א"כ ה"נ נימא שתהי' אסורה לשני בלא בדיקה וממילא תשאר תחת הראשון בבדיקה. ולפ"ז מאי דפריך ותבדוק עצמה בבעל הראשון פי' שתהי' אסורה לשני בלא בדיקה וממילא לא תתגרש מראשון ותשאר תחתיו בבדיקה והוי קושיא ראשונה כקושיא שני' עכ"ל הח"ס שם. והוא פי' יפה אף נעים אלא שעדיין לא ביאר כל הצורך. ולי עני הניחו מקום בזה בעזה"י. דעדיין קשה למה לא פירש"י כפשטי'. ונראה לי דרש"י ז"ל הוכרח לפרש כן משום דאילו איתא הפי' כפשטי' דעיקר הקושיא קאי רק למה תהי' מותרת לשני בלא בדיקה הו"ל להגמרא לנקוט הקושיא על בעל שני והכי הול"ל ותבדוק בביאה ראשונה של בעל שני. ומדנקט הגמרא הקושיא ותלה אותו בבעל ראשון דנקט ותבדוק בביאה שלישית של בעל ראשון ש"מ מזה דהקושי' קאי גם על הענין של הבעל ראשון גופי'. ולא על ענין של בעל שני לחוד ומש"ה פירש דהקושיא קאי באמת על תרווייהו דהיינו שתהי' אסורה לשני בלא בדיקה וממילא למה מתגרשת. תשאר תחת הראשון בבדיקה. ולזה כתב רש"י מביאה שלישית של ראשון ואילך תשמש ע"י בדיקה. ר"ל בין לראשון גופי' בין לשני תהא אסורה לשמש כ"א ע"י בדיקה. ולזה סיים ולמה מתגרשת כלומר וממילא כיון דהיא צריכה בדיקה קשיא למה תתגרשת כלל הלא תוכל להשאר תחת הראשון. וע"ז משני הגמ' שפיר תירוץ על ב' הקושיות לפי שאין האצבעות שוות. ר"ל אה"נ דאם היתה צריכה בדיקה לא היתה מתגרשת כלל אך כיון דלשני מותרת בלא בדיקה מטעם שאין האצבעות שוין הילכך אע"ג דיש לה תקנה להשאר תחת בעלה בבדיקה מ"מ מוטב שתתגרש ולא תבוא לידי שגגת כרת. ר"ל כפי' מהר"ם (בביאור על הש"ס) שפירש דשמא לא תבדוק יפה ותסמוך על הבדיקה. ואח"כ כשתשמש תחזור ותראה דם מן המקור יעו"ש. ומש"ה נקטה הברייתא גבי בעל א' וב' דמתגרשת. משום דזה הוא מוטב עצהיו"ט ומשיאין לה עצה טובה שלא תצטרך לבדוק לסמוך על הבדיקה. דשמא לא תבדוק יפה וכשתהא סומכת על הבדיקה הרי הוא נכנסת בספק שגגה. ונהי דאנן צריכין להאמין לה על בדיקתה שבדקה יפה. אכן היא עצמה טוב לה טפי כשלא תצטרך לזה. מאחר דיש לה תקנה אחרת טובה הימנה. זה הוא ביאור כוונת פירש"י הנ"ל בכוונת הגמרא. וממילא דלפי"ז גם לפירש"י אם אינה רוצת בגירושין ורוצת דוקא להשאר תחת בעלה הראשון אה"נ דהיא מותרת ע"י הבדיקה. דודאי הבדיקה מועיל יפה. אלא דרק עצה טובה היא לה שמוטב שתתגרש משום דשמא לא תוכל לבדוק יפה ולמה לה זאת כיון שאפשר לה תקנה אחרת. הילכך אנן משיאין אותה דמוטב שתתגרש. ומה"ט לא הזכירה הברייתא התקנה של הבדיקה גבי בעל ראשון ושני. אבל היכא שהיא רוצת דוקא בכך. אין מוחין בידה. ויתכן דלזה כיוון נמי רבינו הגדול הב"י ז"ל במ"ש דאפשר להתפרש דברי רש"י ג"כ באופן שיסכים עם תוס' והרא"ש. ולפי פירוש זה מתיישבים כל הדקדוקים והקושיות שהקשו על פירש"י ז"ל:
ח וגם בדעת הרמב"ם ז"ל נראה לי די"ל דאה"נ דמודה נמי דמותרת בבדיקה גם בבעל ראשון אלא מה דלא הזכיר כלל הבדיקה בג' בעלים הראשונים. היינו דהא ידוע דרך הרמב"ם ז"ל שאין דרכו לכתוב כ"א הדינים המפורשים בש"ס. ואין דרכו להוסיף דבר מדעתו (זולת במקומות מיוחדים מיעוטא דמיעוטא כידוע). מש"ה העתיק בספרו סתם כלשון הברייתא וסמך עצמו דכמו שנפרש את כוונת הגמרא כן נמי יתפרשו דבריו כדמצינו כיוצא בזה הרבה בדברי הרמב"ם. וכבר תמה הסד"ט סי' קפ"ז סק"ח דא"כ דהרמב"ם ס"ל דאסורה אף בבדיקה קשה למה כתב בפ"י מה"ג דהמוציא אשתו משום שרמ"ת ה"ז לא יחזיר לעולם שמא תנשא לאחר. ותתרפא ויאמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי מגרשה ונמצא הגט בטל. וקשה איך מצי למיטען הכי הא אפילו נבדקה בשפופרת ומצאה דם על הצדדין דהיינו רפואתה אפ"ה ס"ל להרמב"ם דאסורה לו א"כ לעולם היתה אסורה לו יעו"ש. והוא קושיא אלימתא. ואני עני אוסיף עוד להקשות דלמה הוצרך כלל לכתוב דלא יחזיר וגם למה הוצרך כלל האי טעמא משום שמא יאמר הבעל. הלא בלא"ה אי איתא דס"ל להרמב"ם דאף לאחר הבדיקה שנתרפאת אפ"ה אסורה לבעלה א"כ פשיטא דלא יחזיר ולא משום טעמא דשמא יאמר. רק כיון דאף בעודה תחתיו אחר הבדיקה אסורה לו מאיזה טעם תשתרי לו אחר שיצאה ממנו. איסורה להיכן הלך. ואע"כ דגם הרמב"ם מודה דאם בדקה עצמה תחת בעלה הראשון היא מותרת לו. והא דכתב (בפ"ד מהא"ב ה"כ) כשראתה פעם ג' אסורה לשמש עם בעל זה לעולם כוונתו בלא בדיקה, וכן מ"ש אח"כ (הכ"א) הר"ז תתגרש כוונתו נמי בלא בדיקה. ואולי דס"ל נמי דלכתחלה משיאין לה בדרך עצה טובה שמוטב שתתגרש. אבל אה"נ דאם אינה רוצת להתגרש ובדקה עצמה בעודה תחתיו היא מותרת לו. ומ"ש הרמב"ם אח"כ (שם הכ"ב) ואם לא נמצא על המוך בידוע שהדם שרואה מדוחק הצדדין וטהורה היא ומותרת להנשא לאחרים כמו שביארנו בהלכות אישות עכ"ל אין כוונתו במ"ש ומותרת להנשא לאחרים. דלבעלה שעודה תחתיו לא מהני הבדיקה. אלא כוונתו משום דקאי כשלא בדקה עד שנתגרשה דאז הרי היא אסורה לחזור לבעלה הראשון כמו שנתבאר בפכ"ה מה' אישות ובפ"י מה"ג. מש"ה קאמר דתנשא לאחרים דוקא ואסורה לחזור לו. ולזה כיון במה שסיים כמו שביארנו בה' אישות וכוונתו למה שנתבאר שם דהמוציא אשתו משום שרואה דם מ"ת הרי היא אסורה לחזור לו. והמעיין ברמב"ם שם יראה דמוכח דמ"ש גבי ג' בעלים הראשונים ה"ז תתגרש, מיירי כשעדיין לא נבדקה. דהא מסיים גבי בעל שלישי ואסורה להנשא עד שתבריא מחולי זה. יעו"ש. הרי מוכח דעד השתא מיירי כשעדיין לא נבראת מחולי זה דהיינו שלא נבדקה. ועוד דהא המגיד משנה עצמו שם כתב דגם להרמב"ם אם בדקה עצמה בין ראשון לשני או בין שני לשלישי ומצאה שהדם מן הצדדין מותרת היא לשני או לשלישי לעולם יעו"ש. והנה לפי זה ברור דאף לפי הבנתו בדעת הרמב"ם גם בבעל הראשון אם בדקה עצמה לאחר שראתה ב"פ קודם שהוחזקה בג"פ. נמי דינא הכי דמותרת לבעל ראשון לעולם והוא פשוט לכו"ע דהא זה שוה לבדקה עצמה בין ראשון לשני כיון דעדיין לא הוחזקה להיות רואה מ"ת מועיל לה הבדיקה לכו"ע. וכמ"ש בפירוש כאן הרב קנאת סופרים. וא"כ איך כתב הרמב"ם גבי שלשה בעלים הראשונים דתתגרש ותנשא לאחר. הא משכחת לה שפיר שתהא מותרת גם לבעלים הראשונים ע"י בדיקה אע"כ דהרמב"ם לא נחית לזה. ואיהו מיירי רק בשלא נבדקה. ואה"נ דבנבדקה מודה דמותרת גם בבעלים הראשונים. בהאי גוונא שנתבאר דהיינו כשבדקה עצמה אחר ב"פ או בין בעל לבעל שאחריו כמ"ש הה"מ. וא"כ כיון דאתית להכי שפיר נוכל לומר לגמרי דאה"נ דמודה הרמב"ם אף בבעל ראשון ואף לאחר שראתה ג"פ אם כבר נבדקה בעודה תחתיו דאינה צריכה להתגרש אלא דאיהו לא נחית לבאר זה. כיון שאין דרכו לבאר מה שלא נכתב בהדיא בגמרא. ומיירי רק כשלא נבדקה. ונראה לי דאף הה"מ עצמו לא החליט כן בבירור בדעת הרמב"ם שהרי מתחילה כתב שהרמב"ם מפרש מ"ש בגמרא ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל א' דה"ק למה אנו מגרשין אותה מזה תבדוק עצמה ותשאר תחתיו. ומשני שאין כל אצבעות שוין ומוטב שתנשא לאחר מלסמוך על בדיקה זו. אח"כ כתב ואפשר שהוא מפרש דה"ק האיך מתירין אותה לינשא לאחר בלא בדיקה נצריכה בדיקה. וא"ל שלא הוחזקה עדיין שאין כל האצבעות שוין וכו' עכ"ל יעו"ש. הרי דהוא עצמו מסופק בדעת הרמב"ם דהא לפי פי' זה האחרון שהוא כפי' התוס' והרא"ש והגהמ"י משמע ודאי דאם רוצת לבדוק תחת הראשון היא מותרת לו. ומדכתב שאפשר שגם הרמב"ם מפרש כן ש"מ דס"ל נמי דאפשר שלפי זה גם הרמב"ם ס"ל דמותרת בבדיקה בבעל הראשון. בר מן דין כיון שאין מפורש להדיא בדברי הרמב"ם ורש"י בבירור גמור לומר בלי ספק שדעתם לאסור. מוטב יותר לפרש דעתם להסכימם עם דעת אינך מפרשים ופוסקים ז"ל. זהו הנראה לפי עניות דעתי:
ט נחזור לנידון השאלה מעתה כיון שנתבאר ת"ל שמותרת בבדיקה גם בבעל הראשון הילכך אדרבא טוב לה יותר שתשמש עוד פעם ג'. ולא נטריחה תיכף בבדיקה כיון דלא תפסיד הבדיקה גם אח"כ. למה נטיל עלי' טירחא זו תיכף דלמא כשתשמש פעם ג' לא תראה עוד דם ולא תהא צריכה בדיקה כלל. גם מ"ש הרב קנאת סופרים דקודם פעם ג' מותרת בבדיקה אף להדיעות האוסרים. הנה זה ודאי אמת לפי דעת הרמב"ם כפי מ"ש הה"מ בדעתו וכמו שכתבנו לעיל אכן אליבא דפירש"י לפי מה שהבינו הם ז"ל בדעתו יש לומר דלדעתו גם בכה"ג לא מהני. דכיון דלפי' רש"י לפי הבנתן בדעתו אין הבדיקה היתר גמור ואף ע"י הבדיקה עומדת בספק איסור כרת כשתחזור ותראה ע"י תשמיש א"כ מאי מהני כשבדקה מקודם אכתי כשתחזור ותראה פעם ג' ע"י תשמיש ונעשית מוחזקת. אין הבדיקה מועיל לה. וכן אף לפי' מהר"ם שהבאתי לעיל דמה"ט מוטב שתתגרש משום שמא לא תבדוק יפה ותסמוך על הבדיקה א"כ טעם זה שייך גם בבדיקה אחר פעם ב'. ואדרבא יותר יש לחוש בכה"ג כיון שעדיין לא נאסרה בהחלט. ואינה מחוייבת עדיין בבדיקה יש לחוש ביותר שמא לא תזהר לדקדק היטב בבדיקתה כדמצינו לענין נאמנות האשה על בדיקות איסורים. דגבי ספק איסור אינן נאמנות טפי מודאי איסור. משום דבספק איסור אינן מדקדקות כ"כ. כן ה"נ בזה. הילכך לענ"ד לא כיוון יפה הרב דהורה שתבדוק תיכף. אלא טוב לה יותר שתשמש תחילה עוד פעם ג':
י ומ"ש הרב עוד טעם על פעם הראשון שמצאה בבוקר דאינו מצטרף למנין משום שמא עיני' נתנה באחר והביאה דם ממקום אחר. וכ' שהוא דבר חדש אצלו תימא דאישתמיטתי' שכבר עמד על חקירה זו הרב בתשו' שיבת ציון הביאו הפ"ת סי' קפ"ז סק"ג. ועי' מ"ש הרב פ"ת ע"ז דבשני פעמים הראשונים כיון שאינה נאסרת עדיין עד שתראה ג"פ נאמנת אפי' לא אמרה לבעלה תיכף אחר התשמיש ולא חיישי' שמא עיני' נתנה באחר יעו"ש. א"כ בנידון זה דהרב לענין פעם הראשון אין מועיל טעם זה. גם בעיקר החקירה לדידי עני מסתבר דאין לדמות רואה מ"ת לאומרת טמאה אני לך. דשאני התם שהיא עצמה מודת שהרשיעה וזנתה תחת בעלה. א"כ כיון דהיא מחזקת עצמה במואסת בבעל נעורי'. ובוגדת בו תחת אישה תקח זרים שפיר יש לחוש שמא עיני' נ"ב. כיון דהיא מגלת לפנינו מצפוני לבה שאין לבה שלם עם בעלה. משא"כ ברואה מ"ת אין שייך זה ומנלן לחוש שלא להאמינה הלא התורה נתנה לה נאמנות על ענייני נדותה שנאמר וספרה לה. זה נראה לי כעת בלא עיון בספרים. ואי"ה עת חזון למועד יש לעיין בזה:
יא שוב ראיתי בכו"פ סי' קפ"ז הקשה שם ססק"ה וז"ל מה הועילו חכמים בתקנתם דאית' סוף נדרים משנה אחרונה אשה שאמרה טמאה אני לך א"נ משום שמא ענ"ב הלא תוכל להערים וליקח עמה במטה מוך מלוכלך בדמים ולו' דמצאה על העד לאחר קינוח ובכדי אותיום. והלא נאמנת לומר כי נדה היא דהתורה האמינה וא"כ ע"כ תצא ולא תפסיד כתובתה ומה הועילו חז"ל וצ"ל כיון דביד הבעל להשגיח לבדוק אחר תשמי' לעינו והוא יכול לומר אני אהי' רואה העד קודם בדיקה ולאחר בדיקה לא חששו חז"ל. ואם לא עושה כן איהו דאפסיד אנפשי' וצ"ע עכ"ל. הנה מבואר מדבריו דפשוט הוא דגבי רוא' מ"ת לא דמי לדין אומרת טמאה אני לך. ובזה שפיר נאמנת ולא חיישי' בה שמא ענ"ב ולא כמ"ש הרב לדמות זה לזה. (ובישוב הקושיא של הכו"פ הנ"ל י"ל עוד דדווקא באומרת טמאה אני לך כיון שגם מעיקר הדין א"נ להפקיע עצמה משעבודה לבעלה הוא דתיקנו חז"ל כן במשנה אחרונה דהעמידו אותה על עיקר הדין כמ"ש הר"ן והתוי"ט שם עי"ש משא"כ בזה דלפי דברי' אינה פושעת כלום. ויש לה נאמנות מן הדין בזה לא תיקנו חז"ל כלל להתיר איסור נדה משום חשש שמא ענ"ב ודו"ק. שוב ראיתי שהעיר בו עוד הרב קנאת סופרים תשובה י"א. וכ' נמי דאם אמרה שראתה ג"פ אינה נאמנת ויכול הבעל להכריחה לבדיקת שפופרת. אך בב"פ הראשונים נאמנת כיון דבזה אינה אוסרת עצמה על בעלה ויכול הבעל לבדוק בעצמו בפעם הג' והוי מלתא דעביד' לגלויי בזה שפיר נאמנת ואם הבעל לא עשה כן איהו דאפסיד אנפשי' יעו"ש. ודבריו צודקים וע"כ צ"ל דגם הכו"פ דקאמר הטעם איהו דאפסיד אנפשי' מיירי בב"פ הראשונים אבל אם לא גילתה לבעל עד פעם ג' אז תו לא שייך ה"ט דאפסי' אנפשי'. ודאי אינה נאמנת דומי' דטמאה אני לך. ויכול הבעל להכריחה לבדיקת שפופרת. אבל בלא בדיקה אסורה מאחר דאפשר לברורי ולצאת מן הספק והכי נ"ל נכון: