תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
יורה דעה הלכות נדה · שאלה יט
בדין כתם שיש ספק בו להמורה במראיתו אם הוא נוטה למראה אודם:
תשובה
א כבר הערנו מזה בתשובתינו (ח"ג הלכות נדה). וכתבנו לצדד להקל. ומ"מ לענין מעשה סיימנו שם בצ"ע. וכאן ראיתי להעיר בו שנית. הנה גדול א' אמר לי ראי' להחמיר מההוא דמבואר ביו"ד (סי' ק"ץ סמ"ו) בדין כתם הנמצא בחלוק שלבשתו בימי נדתה ונתכבס דאם אינה בקיאה במקדיר או מגליד חוששת להחמיר. וכתבו שם הט"ז והש"ך בשם הרשב"א והראב"ד דלא אמרי' בזה ספיקא דרבנן לקולא בכתמים דרבנן. משום דספק הבא ממיעוט הכרה וחסרון ידיעה לא נחשב ספק יעו"ש. הרי מוכח משם דגבי כתם אף אם יש בו עוד איזו ספק אם הוא ספק חסרון ידיעה טמאה מספק. ולא מקלינין בי' לעשותו ספיקא דרבנן. וא"כ ה"ה לענין נ"ד דהו"ל נמי ספק חסרון ידיעה להמורה אין להקל. אלו דברי גדול א'. ואני עני אומר אי משום הא יש לשדות בי' נרגא קצת. דהא באמת גם התם הביא הטור דעה ראשונה דבאינה בקיאה יש להקל. וגם הש"ע כ' בלשון חוששת להחמיר לשון זה מורה שאינה טמאה מדינא רק דרך חשש וחומרא. וא"כ י"ל דדוקא התם חשו להחמיר דשם הוי ספק חסרון ידיעה ביותר. דהרבה בקיאים בזה להבחין בין מקדיר או מגליד כמ"ש הט"ז שם ס"ק ל"ה וז"ל כיון דאיכא אינשי טובא דמכירין בזה אין הולכין בספיקא להקל יעו"ש. משמע הלשון דגם עכשיו איכא הרבה דמכירין והוי חסרון חכמה טובא בזה שאינו מכיר. משא"כ בנ"ד דגם החכמים מדורות הראשונים לא היו בקיאין במראה הדמים להבחין בין טמא לטהור. ולא הוי כ"כ חסרון חכמה בזה. אפשר שפיר דבכה"ג יש לסמוך להקל. מטעמים שכתבנו בתשובתינו שם:
ב אולם מזה הוי ראי' שפיר להחמיר מההוא דסי' ק"ץ סל"א. דאנו מחמירין בכתמים בספק אם הוא דם או צבע וכתבו שם האחרונים הטעם דלא מקלינין לומר דהוי ספק דרבנן הוא משום דהוי ספק חסרון ידיעה כמ"ש שם בתוה"ש ובסד"ט ס"ק נ"ב. ובש"ע הרב מהרש"ז ז"ל ס"ק נ"ח יעו"ש הרי מבואר דלא מקלינין בכתמים אף שיש שם עוד איזו ספק אחר אם הוא ספק חסרון חכמה. והתם משמע דהאידנא כולם אין בקיאין להבחין בין דם לצבע ואפ"ה לא מהני להקל. וה"ה בנ"ד נמי אין להקל:
ג איברא דגם שם בתשובתינו שרצינו לצדד להקל. עיקר סמיכתינו לאו מהאי טעמא דספק דרבנן לחוד. כ"א מחמת הטעם האחר שאמרנו שם דבכתם שדיהה מראיתו יש להקל בין גבי כתם הנוטה לשחור ואינו שחור ממש בין באדום כשנוטה קצת לאדום. ואינו אדום ממש. כמו שהבאתי שם מהסד"ט והבית אפרים. ואף דשם אמור כן גבי שחור. כתבנו אנן בתשובתינו הנ"ל דה"ה באדום דאין טעם לחלק. יעו"ש. והכי מסתבר דהא דהחמירו לטמא כל מראה הנוטה לאדמימות אפי' בדיהה הרבה. הוא דווקא בראי' ממש או ע"י בדיקת עד הבדוק משא"כ בכתמים דהא מה שהחמירו גם בדיהה הוא רק גזירת חכמים משום שמא יבא א' לטהר מראה טמא ויבא לידי איסור תורה עי' בש"ע הרב מהרש"ז יו"ד סי' קפ"ח סק"ב. וא"כ מסתבר לומר דגבי כתמים לא גזרו כן. דהא לא יבא לעולם לידי איסור תורה דהא גופי' גזירה ולא גזרו בו בדיהה דהו"ל גזירה לגזירה. ולכן אמרנו שם בתשובתינו דאף אם תגמגם גם בזה עכ"פ בכה"ג דהמורה מסופק שמא הוא נוטה למראה (גע"ל) אף דהו"ל ספק חסרון ידיעה מ"מ מצטרף זה הסברא דדיהה להקל בכה"ג. וא"כ ודאי אין סתירה כלום מההוא דסי' ק"ץ סל"א וסמ"ו הנ"ל דשאני התם דאין שם עוד צירוף סברת היתר מלבד הספק חסרון ידיעה בזה הוא דאמרו להחמיר משא"כ בנ"ד דיש עוד האי סברא להיתר משום דיהה שפיר יש מקום להקל בזה:
ד ומ"מ לענין מעשה מסתפינא להקל בזה שלא מצאתי ההיתר מפורש והנה לכאורה עלה בדעתי ראי' דיש להקל במראה דיהה גבי כתמים מהא דנדה (דף ס"א ב') דבגד צבוע אינו מטמא משום כתם שלא תיקנו בגדי צבעונים לאשה אלא להקל על כתמיהן. ופירש"י שם וז"ל שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור עכ"ל ומשמע דר"ל שנעשה מראהו דיהה. וא"כ מוכח מזה לכאורה דגבי כתם לא אסרו כ"א כשהוא מראה דם גמור. אבל אם דיהה מראהו הקילו בכתמים. אולם יש לדחות זה לפי שראיתי בספר מלבושי טהרה (סי' ק"ץ ס"ק ל"ז) שכ' וז"ל אמנם נלע"ד שהפירוש הוא בדברי רש"י ז"ל דבאמת קיי"ל דמדאו' אינה מטמאה אלא ה' מיני מראות וחכמים החמירו שלא לטעות בין דם לדם. וא"כ בנמצא על בגד צבוע יש כאן ס"ס ספק שמא זה הכתם מעלמא ואת"ל שהוא מגוף דלמא אין זה מראה טמאה. דהא על בגד צבוע א"א לשום אדם לבדוק וכו' ומש"ה אף מדרבנן שרי. ואין להקשות דא"כ בכל כתמים לישרי משום ס"ס שמא מעלמא ואת"ל שהוא מגופה דלמא אין זה מראה טמא ז"א דהוי ספק חסרון ידיעה ואין זה מיקרי ספק אבל בנמצא על בגד צבוע שזה הוא ספק לכל העולם זה ודאי מיקרי ספק עכ"ל. א"כ לפי דבריו מוכח דאין ללמוד מזה דבגד צבוע להקל בשאר כתם שדיהה מראהו ואפי' בספק אם הוא מראה טמא בשגם דהא אפילו בבגד צבוע יש מחמירין לטמא משום כתם. ועי' בס' לחם ושמלה דטעמייהו הוא משום דרוב דמים טמאים באשה. יעו"ש א"כ כ"ש בשאר כתם אין להקל בספק במראהו. לכן לענין מעשה אין להקל כלל בזה:
ה שוב אחר זמן רב שכתבתי זאת מצאתי בשו"ת שם ארי' סי' נ"ד שפסק בזה בפירוש להחמיר מטעם דהוי חסרון ידיעה ולא הוי ספק דרבנן יעו"ש. והנה זה ודאי ברור דמטעם ספק דרבנן לחוד אין להתיר כיון שהוא ספק חסרון ידיעה. אך כל עיקר סמיכתינו הי' רק אצירוף טעמא דדיהה. והרב הנ"ל לא העיר כלל בזה. אך מ"מ כיון שעכ"פ הרב הנ"ל הורה כן בפירוש להחמיר. והכי מוכח נמי מדברי הרב מלבושי טהרה הנ"ל. וראי' ברורה להיתר לא מצאתי. לכן אני מסכים ג"כ לענין מעשה דיש להחמיר. ועוד שמצאתי גדולה מזו בספר קנאת סופרים דאף בנאבד הכתם וא"י אם הי' אדום או ירוק נמי אסור יעו"ש ואפשר דטעם סברתו בזה הוא משום דאמרי' רוב דמים טמאים באשה. וכן ה"נ רוב כתמים הם אדומים. מש"ה לא נחשב לספק. א"כ כ"ש בזה דהוא לפנינו וא"א לעמוד עליו דגרע טפי מנאבד כ"ש דיש להחמיר ולאסור: