תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
יורה דעה הלכות מליחה · שאלה ד
בדין קרקע המרוצפת באבנים או בלבנים דחשוב כלי שא"מ אם היא משופעת אם מועיל השפוע לחשבו ככלי מנוקב:
תשובה
א הנה בתשובתינו (ח"ג הלכות מליחה). הבאתי בשם הדברי חמודות דכשהקרקע הוא מדרון חשוב ככלי מנוקב ושם תמהני על שלא הביאו זאת שאר האחרונים. עתה מצאתי בסולת למנחה כלל ו' ד"ח כ' שם וז"ל ונראה דכ"ז בקרקע מעפר אבל משא"כ ברצפת מאבנים או לבנים דהוי ככלי אבן ולא מיקרי כלי מנוקב אם לא שיש לו מקום לזוב כגון ביני ביני או שהוא בשיפוע וכה"ג ועיין במ"א סי' תנ"ט סק"ט עכ"ל הסולת למנחה. ומוכח מדבריו דאף בקרקע מרוצפת באבנים או לבנים או בנסרים נמי אם הוא מקום שיפוע י"ל דהוי ככלי מנוקב. והנה מהמג"א תנ"ט סק"ט לא מוכח כ"א בקרקע מעפר דאם הוא משופעת הוי ככלי מנוקב. דשם כתב בשם רש"י דבקרקע במקום מדרון נבלעים המים בקרקע מהרה יעו"ש וה"ה לענין נ"ד כיון דהציר נבלע מהרה בקרקע הוי ככלי מנוקב אבל לענין קרקע מרוצפת לא שייך טעם זה. ואפשר דמ"מ כיון שהוא בשיפוע הציר אינו מתכנס במקום א' רק מה שזב מן הבשר תיכף מתפשט למטה ויש מקום לציר לזוב ומיקרי שפיר כלי מנוקב וצ"ע: