תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
יו"ד הלכות תלמוד תורה · שאלה כח
ע"ד המחברים חבורים חדשים בעניני תורה ומדפיסים אותם אם מכוון המחבר בהדפסת חבורו לא בשביל המצוה לחוד להפיץ תורה בישראל כ"א מכוון ג"כ בשביל תועלת שכר הרווחת כסף ממכירת ספריו אם נקרא ג"כ עוסק במצוה א"ד אדרבא איסור יש בזה שנהנה מד"ת:
תשובה
הוכחה להיתר והשגה על הח"ס שאוסר בזה:
א ראיתי להרב חת"ם סופר בתשו' חלק חו"מ סי' פ"ט. דהעיר שם על ענין השגת גבול מדפיסי ספרים. וכ' שם בתוך דבריו וז"ל ובתנאי שלא יהי' חידושי תורה ופסקי הלכות. שאסור ליטול שכר וליהנות ממנו בעוה"ז וכו' יעו"ש דמבואר מדבריו דהחכמים המחברים חיבורים חדשים מחידושי תורה ופסקי הלכות אסור לו להרויח מעסק הדפסת חיבורים שלו משום דאסור ליטול שכר והנאה בעוה"ז מן התורה. ולי העני נראה לדון בזה להתיר. והנה לא מיבעיא במי שדחוקה לו שעתו פשיטא דשרי דלא גרע זה משכר מלמדים דהא מבואר ביו"ד (סי' רמ"ו ס"ה) דאף דאסור ללמד תורה שבע"פ בשכר מעיקר הדין מ"מ נהגו האידנא ללמד הכל בשכר משום דבאין לו במה להתפרנס שרי יעו"ש. והרב ש"ך ז"ל ביו"ד שם סק"כ האריך בזה בענין היתר נטילת שכר הלומדים והמלמדים באין לו במה להתפרנס יעו"ש. וכל הנך טעמים להיתר שכ' שם. איתנייהו ג"כ בנ"ד להתיר למי שדחוקה לו שעתו להרויח בעסק הדפסת חיבורו מחידושי תורה ופסקי הלכות. כמו שיראה המעיין. דמאי שנא בין זה לזה. וראיתי בספר התשב"ץ בתשובה א' בענין הנאות לומדי תורה וראשי ישיבות כ' שם דהא דאמרו במשנה ולא קרדום לחפור בה. היינו במי שמתחילת עוסקו בתורה הי' כוונתו שלא לש"ש רק בשביל שיוכל להשתכר בה ולהתפרנס ממנה. אבל אם בתחילה לא התכוין בשביל כך. אלא כשאח"כ הגיע לכתר תורה. מהנים אותו בשביל תורתו אין זה איסור עיי"ש ועיין ב"ח יו"ד סי' רמ"ו האריך ג"כ בהיתר השכר להת"ח וראשי ישיבות. ודבריו הם ג"כ כדברי התשב"ץ הנ"ל עיי"ש שהביא כמה ראיות להיתר ואח"כ כ' וז"ל והא דתנן אל תעשם עטרה להתגדל בהם וכו'. אינו אלא שלא יתכוין בתלמודו כדי להתגדל ולהתעשר אלא יעסוק בתורה לשמה וסוף העושר והכבוד לבוא. וכדתניא בפ' קונם יין (ס"ב) לאהבה את ד' וכו' שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם וכו' אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא וכו' יעו"ש. והוא כדברי התשב"ץ הנ"ל בכוונת אמרם ולא קרדום לחפור בה א"כ נראה דגם לענין נ"ד אם תחילת עוסקו בכתיבת חידושי תורה. הי' כוונתו לשם שמים. לא בשביל תוחלת הרווחת ממון. רק אח"כ כשבא להדפיס חידושיו יכול להרויח ממכירת הספרים אין בזה איסור כלל אם הוא דחוק בפרנסתו כן נראה לי עני:
טעם היתר אף ביש לו פרנסה:
ב ועוד נראה לי טעם להתיר בנ"ד הנאת הריוח. דהא מבואר ביו"ד סי' רמ"ו ס"ה דאפי' ביש לו ממה להתפרנס. אם הוא שכר בטילה דמוכח שמניח כל עסקיו ומו"מ שרי יעו"ש א"כ בנ"ד הא ידוע שהעוסק בהדפסה הוא מניח עסקיו ועוסק בזה. וגם מוציא מעותיו ע"ז לשלם שכר הדפסה א"כ הריוח שמרויח בזה אין זה שכר תורתו. רק שכר בטילתו מכל עסקיו ושכר ריוח מעותיו וכמרויח בשאר סחורה שקונה במעותיו. דה"ל קנה הספרים בתשלומי מעות ההדפסה והוא מרויח ממכירת הספרים לאחרים. ומדוע יגרע סחורתו זה משאר סחורה. (והלא אדרבא אמרו כי טוב סחרה מכל סחורה) ולפי טעם זה נראה דאפי' ביש לו ממה להתפרנס שרי לו להרויח בזה היכא דהוא בכה"ג דאמרן:
עוד טעם להיתר
ג ועוד נראה לי טעם היתר. דלכאורה נראה די"ל לפמ"ש רמ"א שם ס"ה בשם הגמ"יי. דכל חידושי סופרים. דהיינו מה שניתקן מדרבנן מותר ליטול שכר ללמדו יעו"ש. א"כ אפשר לומר דהנך חיבורים החדשים שנתחדשו בהם חידושי הלכות מהאחרונים. בכלל חידושי סופרים הם. וכמו שאין איסור בנטילת השכר בעד לימודם. כן ה"נ אין איסור בהנאה וריוח המגיע להממציאם וחידש אותם מעסק הפיצותם בישראל הספרים שהדפיס. וצ"ע קצת בטעם היתר זה. מיהו עכ"פ בצירוף כל אלו הטעמים נראה לי פשוט להתיר ותימא לי על הח"ס שכ' סתם לאסור:
ד ועל מה שחקרנו אם נקרא עוסק במצוה היכי שמכוין ג"כ בשביל הנאת שכר וריוח. הנה היכי שעיקר כוונתו הוא בשביל המצוה כדי להפיץ תורה בישראל. אז אף שהוא מכוין ג"כ בשביל להשתכר. אז פשיטא דהוא חשוב עוסק במצוה ממש. בין לענין דין העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת בין לענין שהוא מובטח מהקב"ה שלא יהי' ניזוק בעת עוסקו בעסק זה. דשלוחי מצוה אינם ניזוקים. עיין ש"ס סוכה (דף כ"ו) כותבי ספרים וכו' הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכו' ופירש"י שם וז"ל ותגריהן הלוקחין מהן כדי למכור ולהמציאן למי שצריך להם עכ"ל. ודקדק מלשונו זה המג"א באו"ח סי' ל"ח. וז"ל משמע דאם עושה כדי להשתכר בו לא מיקרי עוסק במצוה וכו' יעו"ש וכוונתו פשוט דהכי משמע מלשון רש"י הנ"ל דדווקא אותן התגרים שכוונתן בלקיחת הספרים בשביל כדי להמציאן למי שצריך להם הוא דמיקרי עוסק במצוה. משא"כ אם כוונתו כדי להשתכר בו לא מיקרי עוסק במצוה. אכן ברור דכוונת המג"א הוא דווקא בשעיקר כוונתו הוא בשביל להשתכר. אבל בשעיקר כוונתו הוא בשביל המצוה אע"פ שמכוין ג"כ בשביל שכר מיקרי שפיר עוסק במצוה. דסתם לשון תגר משמע שעוסק בו בשביל הנאת הרווחה. כדרך התגרים. אלא דכאן עיקר כוונתו הוא בשביל המצוה. ר"ל שבחר לו מסחר זה להרויח בו ולא מסחר אחר משום כוונת המצוה שיוכל לקיים בעסק מסחר זה. להמציאן למי שצריך להם. ומיקרי שפיר עוסק במצוה והכי מוכח ממה שהראה המג"א מקום לסי' תל"ג ס"ח. וכמ"ש להדיא הפמ"ג שם. וז"ל מה שהראה לסי' תל"ג לענין עוסק במצוה דאין ניזוקין נמי כל שעיקרו למצוה אע"פ שעוסק בממון ג"כ מיקרי עוסק במצוה וכו' ה"ה כאן כל שמכוין להמציא להם תפילין אע"פ שמכוין ג"כ לשכר מיקרי עוסק במצוה דפטור מן המצוה עכ"ל יעו"ש. אמנם כן. מדברי תשו' חת"ם סופר חלק חו"מ סי' פ"ט שכ' שם וז"ל ורגילים לכתוב בהסכמה שלא יהי' שלוחי מצוה ניזוקין. ואין הכוונה שלוחי מצוה כבא"ח סי' תל"ב. התם אין ניזוקין הבטחה הוא מהקב"ה שלא יוזק וכו' וכ"ז התם אבל הכא לשון מושאל בעלמא הוא דעכ"פ מדפיסי ספרים ותגריהן ותגרי תגריהן שלוחי מצוה הם אע"פ שכל כוונתם להנאת עצמם. ואחז"ל ר"פ מקום שנהגו שעל העוסקים שלא לש"ש התפללו אנשי כנה"ג שאם יתעשרו לא יתעסקו. ש"מ שצריכים להם אע"פ שעוסקים שלא לשמה. וכל הרוכלים עוסקים שלא לשמה אפי' ר' אלכסנדרי בציפורי עסק הרוכלות הוא להשתכר פרנסתו ולא להמציא בשמים לבנות ישראל ומ"מ צריכין לחוש להם עכ"ל לענינינו. משמע מדבריו דמדפיסי ספרים מיקרו עוסקים במצוה אפילו היכא שכל כוונתם הוא רק בשביל להשתכר. ולכאורה קשה עליו מדברי מג"א בשם רש"י הנ"ל. אכן לק"מ דהא הוא עצמו כ' דאין זה דומה לההוא דשלוחי מצוה אין ניזוקין שבאו"ח סי' תל"ג והכא לשון מושאל בעלמא הוא. וכוונתו נראה דעוסקי במצוה ממש מה שעליהם נאמר שלוחי מצוה אין ניזוקין שהובטחו מהקב"ה שלא יוזקו ושפטורים ממצוה אחרת זה דווקא היכי שכוונתם עיקר הוא בשביל המצוה. אף שמכוין ג"כ בשביל הנאת הריוח אך מ"מ אף היכי שכל כוונתם הוא רק בשביל להרויח ולהשתכר נהי דלענין פטור ממצוה ולענין בטוחות שלא יוזקו אינו נקרא עוסק במצוה. מ"מ לגבי שאר עוסק בדבר רשות ס"ל דחשוב עוסק במצוה. כן נראה לי כוונתו והדין עמו דהא באמת העסק הזה שהוא עוסק בו הוא עסק של דבר מצוה. בהמצאת ספרים ללומדי תורה. אלא שהוא עוסק בו שלא לשמה דהוא אינו מכוין בשביל המצוה רק בשביל הנאת השכר והריוח. והילכך אכתי שם עוסק במצוה עליו. ונ"מ דראוי לחוס עליו ולהצילו מהפסד טפי משאר מוכרי שאר סחורות מדבר הרשות. ונראה לי להוסיף. לפי מה שכתבנו בפתיחה דע"י הדפסת חיבורים החדשים מחידושי תורה נגמר המצוה של ענין לימוד תורה לרבים. א"כ נראה כמו דעיקר המצוה של לימוד תורה הוא לעסוק לשמה. מ"מ גם העוסק שלא לשמה כגון להנאת כבוד או להנאת ממון (כל שאינו ע"מ לקנטר) נחשב ג"כ מצוה דהא אמרו חז"ל בש"ס בכמה דוכתי ופסקוהו הפוסקים וש"ע יו"ד (רמ"ו ס"כ) דלעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה שמתוך וכו' עיי"ש וה"ה בעסק זה של הדפסת חיבוריו וחידושיו. דיש בו פעולת גמר המצוה הגדולה של לימוד תורה לרבים כדאמרן בפתיחה אף שהוא עוסק בזה שלא לשמה וכוונתו עיקר בשביל הנאת הרווחת ממון. מ"מ נקרא קצת עוסק במצוה אך הטוב לפני ה' ימלט מזה. ויכוין עכ"פ עיקר בשביל המצוה. ואם ממילא יוכל ג"כ להרויח איזו ריוח. מה טוב. אבל לא ישום מגמתו עיקר בזה בשביל הנאת הריוח. ואף בדחוק בפרנסתו. יבטח בד' שיזמין לו מחייתו מעסק אחר. וכמו ששמעתי פירוש הפסוק בתהלים אל חתן לחית נפש תורך וכו' שפירשו גדול א' על ענין הדרשנים שדורשים ואומרים תורה בשביל שיתנו להם נדבות. וכוונת הכתוב הוא. אל תתן בשביל חיות נפש את התורה שלך. ומבקש מהקב"ה ע"ז שלא נצטרך להתפרנס מהתורה ומסיים הפסוק חית ענייך אל תשכח. כלומר שמבקש מהקב"ה שאל ישכח מליתן את חיות פרנסת ענייו ממקום אחר לא מהתורה. השי"ת יעזור על דבר' כבוד שמו: