אור ברסלב
תפארת שמואל (מיאנישפאלי) יו"ד הלכות שמחות › שאלה לז

תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי

יו"ד הלכות שמחות · שאלה לז

יו"ד הלכות שמחות

נדרשתי לבאר דברי הגמרא במס' מועד קטן (דף כ' ע"א) דאיתא התם. רב נתן בר אמי אתא לי' שמועה רחוקה מבי חוזאי אתא לקמי' דרבא. א"ל הרי הכי אמרו שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום א' בלבד. איתבי' במד"א בה' מתים אבל על או"א ז' ול' א"ל יחידאה הוא ולא קיי"ל כוותי'. דתניא מעשה ומת אביו של ר' צדוק בגינזק. והודיעוהו לאחר ג' שנים ובא ושאל את אלישע בן אבויה וזקנים שעמו אמרו נהוג ז' ול' ע"כ לשון הש"ס. והוא תמוה. דמביא ראי' לסתור דאדרבא הא אלישע עם הזקנים שעמו ס"ל כן והו"ל רבים ואיך אמר יחידאה הוא. וסבור הייתי לומר בתחילת העיון. דכיון דאלישע אחר הורה כן חשבי' ליחידאה אבל עדיין קשה דדל סברת אלישע. מ"מ הא גם הזקנים שעמו ס"ל כן והם רבים היו כמשמעות לשון זקנים:

תשובה

א מצאתי בס' זכור לאברהם ח"ב (ה' אבל אות ש') שעמד ג"כ בזה. ושאל זה לרבו. והשיב לו משום דאלישע אחר ס"ל כן הו"ל יחידאה. וחזר המחבר והשיג על דבריו וז"ל ראיתי דברי מי שגדול וכו' שתירץ למה שהקשיתי והעולה מדבריו דכיון דאמרה אלישע הו"ל יחיד ואין הלכה כמותו. ולדידי עדיין צ' לידע ולהבין וכו' דאפשר לא נאמר זה הכלל רק בסברת אלישע עצמו. אמנם כשיש זקנים אחרים שמסכימין עמו למה נאמר דיחידאה הוא כיון דלפי האמת יש רבים עמו ודל מהכא סברת אלישע עכ"ז יש רבים שס"ל כן ומנ"ל דאין הלכה כוותייהו ג"כ וכו'. אשר ע"כ לבי אומר לי אדרבא לאידך גיסא דמאי דמייתי ראי' מדתניא הכוונה דברייתא זו דמחלק בין או"א לשאר קרובים סברת יחידאה הוא. ולא מצינו שיאמר כן לשום א' מן התנאים שדברו בענין זה. וע"ז מייתי דתניא דברייתא זו מביא ב' מעשיות א' באו"א וא' בשאר קרובים ונשאלו ע"ז התנאים ועשו מעשה לנהוג ז' ול' דנמצא מפורש יוצא דעכ"פ ר' אחיי' לא ס"ל כן לחלק כלל וכו'. ואלישע ג"כ לא מצינו לו שום גילוי בדבריו שמחלק כלל וכו' ומה שמצינו עוד להתנאים הם דברי ר"ע וחכמים שהובא בגמרא לעיל ולא מצאנו להם שום גילוי בזה. דכיון דסתמא קאמרו. ודאי דל"ש או"א ול"ש שאר קרובים נמצא דברייתא זו דמחלק ממילא יחידאה הוא וכו' דכולהו ס"ל דאין חילוק דמאן דס"ל ז' ול' הוא בין באו"א בין בשאר קרובים ומאן דס"ל שעה א' הוא ג"כ בין באו"א בין בשאר קרובים כן נלע"ד עכ"ל:

השגה על פירוש הרב זכל"א הנ"ל בכוונת הגמ' הנ"ל:

ב ואני עני אומר. דלענ"ד אין פירושו עולה יפה לפי סוגיא דש"ס בכל המקומות. דבכל דוכתא דאמר כדרך זה הוי הכוונה כפשוטו דהאי ברייתא דאותבית לי מינה אתייא כהאי תנא דתניא וכו' ולא כדרך פי' הנ"ל ועוד דלפי פירושו. כיון דהגמרא ס"ל דכל התנאים שדברו מענין זה ס"ל דאין חילוק. א"כ הו"ל האי ברייתא דמחלק דלא כמאן כלל ואף כיחידאה נמי לא אתייא. וא"כ איך קאמר הגמרא יחידאה הוא דמשמע דעכ"פ ליחיד מצינו שס"ל כן. ואדרבא לפי ראייתו שהביא לפי הפי' הנ"ל. אף יחיד לא נמצא שיסבור כן לחלק והו"ל להגמרא לומר גדולה מזו דהאי ברייתא דלא כמאן ומשבשתא הוא:

חיזוק לדעת רבו:

ג אלא היותר נלע"ד. כפירוש רבו. דהך ברייתא של אלישע וזקנים ס"ל לחלק בין או"א לשאר קרובים. ואף דלא מצינו לי' גילוי ס"ל להגמרא דמסתמא הכי הוא. דכיון דמצינו הך ברייתא דאותיב מינה ס"ל כן ומצינו להך ברייתא דאלישע שהורה כן גבי או"א ולא מצינו לו בפירוש שיורה כן גבי שאר קרובים. תלינן דמסתמא הוא סברת אלישע כן לחלק בין או"א בין שאר קרובים. ובזה סרה תלונת הרב זכור לאברהם שם שהקשה מנא לי' להש"ס דאחר ס"ל דיש חילוק עיי"ש. ולפי ענ"ד לק"מ כדכתיבנא:

תירוץ הגון על הקושי' מהזקנים:

ד ובפירוש כוונת הגמרא דאמר יחידאה הוא. אחר העיון נ"ל נמי יותר כמ"ש רבו דסברת אלישע שהוא אחר מחשיב יחידאה. וכמו דסלקא נמי אדעתן העני' מעיקרא לפרש כן. ות"ל שמצאתי בע"ה רב גדול שפירש כמו שפירשנו ומה דהוי קשה לן אזה הא יש זקנים אחרים שאמרו כן וכמו כן הקשה הרב זכור לאברהם הנ"ל. נראה לי עני ליישב אחר שנדקדק בלשון הגמרא דנקט וזקנים שעמ"ו דלמה לו לנקוט כן. הו"ל לנקוט סתם וזקנים. אלא נראה לי דנקט בלשון זה לדווקא דלשון שעמ"ו משמעותו דר"ל אותן שהם נטפלים תמיד לאלישע ונמשכין תמיד אחריו. וא"כ השתא א"ש דהו"ל סברת יחידאה אף שגם הזקנים אמרו כן. שאין ראי' כלל מדעת הזקנים האלו כיון שהם זקנים שעמו ר"ל שנטפלים ונגררים תמיד עמו. וכמו דאין הלכה כאלישע אחר כן נמי לית הילכתא כזקנים שעמו שהולכים תמיד בשיטתו ונחשבים שפיר כיחידאה אף שהן רבים. דוגמא לדבר מצינו שכ' הש"ך ביו"ד סי' מ"ו ס"ק י"ד וז"ל משום דהטור ור' ירוחם הם תלמידי הרא"ש הנמשכים תמיד לשיטת הרא"ש ואין ראי' מהכרעתם עכ"ל. והה"נ בנ"ד ודו"ק כנ"ל:

תירוץ על קושי' בגמרא דנקט כפל לשון:

ה ונ"ל ליישב ג"כ מאי דהגמרא נקט כפל לשון. יחידאה הוא ולא ס"ל כוותיה. דהוקשה זה לרבו של הרב זכור לאברהם שם למה כפל הענין והי' די לו לומר לא ס"ל כוותיה או יחיד הוא. ועיי"ש שדחק ליישב זאת דר"ל דהאי ברייתא סברת יחיד הוא דהיינו אלישע אחר שהוא יחיד. ואפי' יהיו רבים לא קיי"ל כוותייהו דהלכה כדברי ר"ע המיקל באבל עיי"ש. ופירושו דחוק. דא"כ הו"ל לנקוט ולא ס"ל כוותייהו לשון רבים. וגם דלפי פירושו חסר כמה תיבות בש"ס (דהיינו ואפי' יהיו רבים) ואין זה דרך הגמ' לחסר כ"כ תיבות. אלא נראה לי עני לומר דכוונת הגמרא יחידאה הוא וגם לא ס"ל כוותיה. ר"ל דתרתי מילי קאמר. חדא שסברת יחיד הוא. ב' וגם לא ס"ל כוותיה. כלומר דלעולם תמיד אין הלכה כאותו התנא דהוא אלישע אחר. ותמיד לית הילכתא כמותו. אף דביחיד אחר מצינו לפעמים דהלכה כיחיד כמ"ש התוס' שם ד"ה כל מקום יעו"ש אבל כאותו תנא יחיד תמיד לעולם לית הילכתא כוותיה. כן נ"ל בפי' הש"ס. ונתיישב שפיר כפל הלשון. וגם נתיישב מה שקשה לפי פירושו שהקשינו לעיל. ולפי פירושינו הכל ניחא בעזה"י. זהו לפי הנראה לפי עניות דעתי בפירוש סוגיא זה:

תוכן העניינים

תפארת שמואל (מיאנישפאלי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה