אור ברסלב
תפארת שמואל (מיאנישפאלי) יו"ד הלכות בכור בהמה

תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי

יו"ד הלכות בכור בהמה

יו"ד הלכות תלמוד תורה

שאלה לה

עובדא בא לידי בבכור א' שנפל בו מום שניסמת עינו א'. וכשראה הבעה"ב את המום. שלח את הבכור לידי כהן. והכהן לא הראה את המום לג' בני הכנסת. רק שממילא הי' שם איש א' וסיפר לו הכהן מענין בכור זה הנשלח לו. ושכבר נפל בו מום. וראה אותו האיש ג"כ את המום והכהן לא ידע הדין שצ' להראות את המום לג' בני הכנסת. ועל סמך עצמו שיודע שיש בו מום. נתנו לשוחט לשחטו. ואחר השחיטה הודיע להשו"ב שהוא בכור ואמר לו השו"ב שצרי' שאלת חכם ע"ז ובא הכהן לשאלני על אותו הבכור. ואסרתי את הבכור ההוא באכילה והנאה. מטעם שאבאר:

תשובה

חדוש דין שאין בכור ניתר אף במום מובהק אא"כ ג' ב"א יחד ראו את המום. והתירו אותו בלשון התרה ממש:

א הנה דין פשוט ומבואר הוא בש"ס ופוסקים וטור וש"ע יו"ד סי' ש"י דאם לא נראה המום תחילה לג' בני הכנסת הוא אסור באכילה והנאה. אכן נראה לענ"ד לחדש בזה דבר א'. והוא דאפילו אם ראו את המום קודם שחיטה ג' בגי אדם. מ"מ לא מהני אא"כ היו הג' ב"א יחד בשעת ראיית המום:

ושיאמרו כולם דהוא מום מובהק. ויאמרו בלשון התרה שהוא מותר לשוחטו. אבל אם לאו לא מהני ומנא אמינא להא מילתא הוא כמו שאגיד דנראה לי דבעינן דווקא התרת ב"ד. ולכך לר' מאיר בעינן דווקא ב"ד מומחה בהתרת בכור. ואף לדידן דקיי"ל דסגי בג' בני הכנסת מ"מ עכ"פ בעינן שיהיו כסתם ב"ד של ג' האמור במקום אחר. שישבו כולם במקום א'. ויראו את המום כולם יחד ויאמרו שהוא מותר אבל כל שלא היו הג' יחד בב"א אלא שראו שלשה את המום זה אח"ז ולא נקבעו במקום א' כדרך ב"ד. ולא אמרו לו כלום מלשון התרה הוי נמי כדין נשחט שלא ע"פ מומחה לר"מ. או כמו לדידן בנשחט שלא ע"פ ג'. דהא אלו הג' בני הכנסת דבעינן בזה בהתרת בכור פשוט דלאו מתורת עדות בעלמא אתינן עלה. דהיינו שיהיו עדים על המום שראו בו. דא"כ הי' סגי בשנים כמו סתם עדות בכל דוכתי דתרי נאמנים כמאה. אע"כ דמטעם תורת התרת ב"ד אתינן עלה וב"ד אין פחות משלשה. וא"כ בעינן שיהיו ממש כדין ב"ד. דהיינו שיהיו קבועי' יחד במקום א'. ויאמרו בפיהם לשון התרה. ואם לאו אין כאן התרת ב"ד רק ראיית עדים בעלמא. וזה לא מהני כאן. אף שיהיו בו הרבה עדים על ראיית המום. כל שלא הותר ע"פ ב"ד:

הוכחה לזה מלשון הגמרא:

ב וכנ"ל להוכיח מלשון הגמרא דפ' כל פסולי המוקדשין (דף ל"ו ב') דאיתא התם. אמר רב חייא בר אבין אמר רב עמרם שלשה מתירין את הבכור. במקום שאין מומחה. שלשה מתירין את הנדר במקום שאין שם חכם יעו"ש הרי מדסמכם להדדי התרת בכור בשלשה והתרת נדר בשלשה. ש"מ דבחדא מחתא אחתינהו. ודומין זה לזה וכמו דבהתרת נדרים בעינן דווקא שיהיו הג' הדיוטות יחד וגם שיתירו לו את הנדר בלשון התרה. שיאמרו מותר לך. כן נמי בהתרת בכור. והכי נמי משמע מדקדוק הלשון שבגמרא דנקט בלשון מתירין את הבכור. ולא נקט בלשון רואין את הבכור והיינו משום דלאו בראי' בעלמא סגי אלא בעינן התרתם ממש שיאמרו אלו הג' דמותר לשחוט את הבכור כדרך התרת ב"ד דהא גבי התרת נדרים פשיטא דאם לא היו הג' יחדיו בב"א לא מהני וכן צריך דווקא שיאמרו להנודר מותר לך. עיין ש"ך יו"ד סי' רכ"ח סק"ו דג"פ לאו דווקא אלא בדיעבד סגי בפ"א יעו"ש. מוכח עכ"פ דבלא אמירתם לפחות פ"א מותר לך לא מהני ולא הותר הנדר כלל. והוא פשוט. א"כ נראה דגם בהתרת בכור מעכב אמירתם בלשון התרה. או שאר לשון המורה להתירו לשחוט אבל בראייתם לחוד לא מהני כלל. כן נראה לי לפי עניות דעתי:

ג ועוד נראה לי ראי'. מהא דקיי"ל בש"ס ופוסקים וש"ע או"ח תצ"ח ס"ט דאין רואין בכור ביו"ט ועיקר הטעם הוא משום דהוי כמתקן ודן את הדין כמ"ש רש"י בביצה (דף כ"ז א') ד"ה ומינה יעו"ש וכ"ה במג"א שם ס"ק י"ז. ואי איתא דבראי' בעלמא ניתר הבכור. למה יהי' זה חשוב כמתקן ודן את הדין הא החכם הרואה לא עביד שום מעשה כלום. אע"כ דהחכם צ' להתיר בפיו ולומר מותר והוי שפיר מתקן ודן את הדין. וראי' יותר מבוררת ומפורשת ממ"ש הט"ז באו"ח שם סוף סק"ט והמג"א שם ס"ק י"ז בשם רש"ל דשרי לחכם לראות את הבכור ביו"ט ולשתוק ולא להתירו אפי' גמר בלבו שהוא מום שרי יעו"ש. מוכח בפירוש דבראי' לחוד כל ששותק ואינו אומר בפירוש לשון מותר עדיין אין הבכור ניתר בזה. ומש"ה ליכא בו משום מתקן ודן את הדין. ועיין בספר קרבן נתנאל על הרא"ש ביצה שם (פ' אין צדין אות ל"ג) ומובא נמי בגליון המגיני ארץ בהגהות נתיב חיים שם בסי' תצ"ח. שכ' לחלק בין ראיית בכור ביו"ט דאסור לשאר הוראות או"ה דמותר להורות ביו"ט. וז"ל ואין הנידון דומה לראי'. דלפירש"י הטעם משום דהוי כדן את הדין אין זה אלא בבכור. דהוי כדיני ממונות שע"י פסק הדיין מוציא ממון מרשות זה לרשות אחר. ה"נ יוצא הבכור מרשות הקדש לרשות כהן ע"י הוראתו משא"כ בהוראות או"ה עכ"ל לענינינו יעו"ש,. משמע נמי דתלייא ההיתר בהוראת החכם שיורה ויאמר מותר. דומיא דפסק הדיין בד"מ שאומר איש פ' אתה חייב איש פ' אתה זכאי. אבל כ"ז שהחכם או הג' הדיוטות שתקו ולא אמרו כלום לשון מותר קודם השחיטה ונשחט כך אסור הבכור. דעדיין לא הוציאו אותו מרשות הקדש:

ד ועוד דהא משמע דהתרת בכור חמור טפי מדין התרת נדרים. דהא גבי נדרים במקום שיש חכם אע"פ דלא מהני לכתחילה ג' הדיוטות מ"מ בדיעבד אם התירו לו ג' הדיוטות אישתרי לי' נדרא כדכ' הר"ן במס' נדרים (כ"ג א'). ואילו גבי בכור יש סברא דבמקום שוש חכם לא מהני ג' הדיוטות עיין חו"י בתשובה סי' קכ"ט שהאריך בזה. וכ' שם וז"ל ואע"פ דגבי בכור מפורש בש"ס שבמקום שיש מומחה לא מהני בג' הדיוטות התרת בכורות שאני דצ' בקיאות גדול כדמוכח בגמרא פ"ק דסנהדרין וכו' וכ"כ כמה פוסקים דצ' בקיאות גדול במומי בכורות ותדע שהרי ר' יוסי ס"ל אפי' יש ב"ד של כ"ג לא ישחט אלא ע"פ מומחה ובהתרת נדרים לא פליג וכו' עכ"ל יעו"ש הרי דהתרת בכור חמורה מדין התרת נדרים. ונהי דגם בבכור לא פסיקא לאסור בדיעבד ע"י התרת שלשה אפי' במקום שיש יחיד מומחה עיין בתשו' חו"י שם מיהו עכ"פ כיון דיש סברא להחמיר בו יותר מבהתרת נדרים. תיפוק לן מיהא שלא ניקיל בו טפי מדין התרת נדרים. א"כ נראה דצריך שאלו הג' יהי' כדרך ב"ד האמור בכל דוכתי שיהיו קבועים יחד במקום א' וגם יאמרו בפירוש שהוא מופר. ונהי דנאמר דשרי גם בקרובים ובמעומד כדשרי נמי גבי התרת נדרים (כדמבואר בסי' רכ"ח ס"ג) ולא דמי ממש לב"ד של ד"מ לענין זה. ועיין בתשו' חו"י סי' קכ"א דבעל הבכור עצמו או אחיו נאמן להצטרף עם עוד שני בני הכנסת להתיר את הבכור יעו"ש. ומשמע מדבריו דאם כל הג' הם קרובים לא מהני. וצ"ע בזה. מיהו עכ"פ לענין שיהיו כל הג' קבועים בב"א. ושיאמרו בפי' לשון התרה נראה דמעכב אפי' בדיעבד כמו בהתרת נדרים. ועיין בחלקת מחוקק באה"ע סי' י"ז ס"ק ע"ח לענין היתר עגונה. דהוכיח דא"צ ב"ד דווקא. משום דשם סגי בא' כשאר הוראה ומוכח מדבריו שם דכל היכא דבעי' ב"ד דווקא אז צריך דווקא שיהיו הג' יחד במקום א' דאין ב"ד בלא התוועדות יחד במקום א' עיי"ש. א"כ נראה דבנ"ד דפשוט דלא סגי בא' ואפי' בשנים כ"א דווקא ג'. א"כ ש"מ דבעי' ב"ד דווקא הילכך ודאי דצריכין להתוועד יחד. כדין סתם ב"ד האמור בכל דוכתי ויתירו בפירוש ומה"ט נראה נמי דאלו ג' בני הכנסת צריכין להיות כשרים ולא פסולים. נהי דנימא דפסול קורבה אינו פוסל בזה. כיון דכשרים לדון במקום אחר. כמו גבי נדרים. אבל פסול דגופם נראה דשפיר פוסל בזה וכמ"ש כן נמי בתשו' רע"א לענין נדרים כמ"ש בפ"ת בשמו ביו"ד סי' רכ"ח סק"ב. הנראה לענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

תפארת שמואל (מיאנישפאלי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה