תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
הלכות בשר בחלב · שאלה ט
עובדא בא לפני שנשאלתי בדבר שחתכו בסכין חולבת תפוחים לחתיכות דקות והסכין הזה לא נשתמש עם חלב מכבר כמו ב' וג' חדשים וחתיכת התפוחים האלו הי' בשביל לעשות מהם תבשיל עם תערובות שומן לכבוד שבת הנקרא (קוגע"ל) ונשאלתי אם שוי לעשות מהם תבשיל זה והיה קצת הפסד בדבר וגם בשביל כבוד שבת ושעת הדחק קצת. והתרתי לעשו' מהם תבשיל זה לכבוד שבת:
תשובה
ראיתי בספר בית מאיר על יו"ד סי' צ"ו ס"ג על מ"ש הרמ"א שם וי"א אפי' אב"י כ' וז"ל יראה לי דלא כ' הרמ"א דיעה זו דס"ל ב' חומרות דדברים חריפים זולת צנון חומרא דגרע מנתבשל ואסור אפי' בנ"ט בר נ"ט וגם חומרא דחורפא משוי לה לשבח. רק לחוש לה לכתחילה אבל בדיעבד כגון במידי דשכיח שחתכו בצלים בסכין חולבת ונתנום בקדירה של בשר (פי' עם בשר) דסתמא הסכין אב"י מבליעת כ"ר כדקיי"ל סתם כלים אב"י ובפרט בסכין חולבת שרוב תשמישו בצונן ומצד מה דשמנונית סתמא על פניו זה לענ"ד תמיד בטל בס' תוך הקדירה א"כ ודאי בדיעבד שרי דהא אנן מתירין דיעבד נ"ט בר נ"ט אפי' בבשול ומכ"ש סתם סכין אב"י דלא להחמיר בתרי חומרות הנ"ל ולכן אפילו אין ס' נגד הסכין נמי בדיעבד שרי עכ"ל. הנה אף דדבריו הם חידוש בעיני דמשמעות האחרונים כולם לא משמע הכי אלא משמע דמפרשים בדעת רמ"א דהחמיר ב' חומרות אלו דלא אמרינן לא נ"ט בר נ"ט ולא אב"י גבי דברים חריפים אפילו לענין דיעבד מ"מ אני אומר גברא רבה אמר להאי מלתא ואין מזחיחין אותו. הילכך במקום צורך המיקל וסומך עצמו על דבריו להתיר בבשר ממש שבשלו בו בצלים שנחתכו בסכין חולבת אב"י לא הפסיד ומכ"ש במקום צרוף עוד צדדי היתר פשיטא דיש לסמוך על דברי הרב בית מאיר הנ"ל:
ב ומעתה בנ"ד אף דזה הוי לכתחילה מ"מ הך לכתחילה דנ"ד נראה לדמותו כדיעבד. מאחר דאותן התפוחים היו נצרכים בשביל תבשיל הנ"ל לכבוד שבת והוי שעת הדחק וקצת הפסד. וקיי"ל כל שעת הדחק כדיעבד דמי. עיין תשובתינו חלק ג' כתבנו שם כמה הוכחות דשעת הדחק אף לכתחילה כדיעבד דמי יעו"ש. וכן נמי יש להוכיח מההוא דיו"ד סי' ו' בהג"ה ס"א לענין סכין שיש בה פגימה לשחוט בה בכריכת מטלית דבשעת הדחק שרי אף לכתחילה יעו"ש מוכח נמי כן דשעת הדחק כדיעבד דמי. וממילא לפ"ז לפי דברי הבית מאיר הנ"ל שרי דלא מחמרי' ב' חומרות הנ"ל בשאר דברים חריפים. בדיעבד. וממילא בזה דהך לכתחילה חשוב כדיעבד כמו שאמרנו שרי גם לכתחילה. אך נהי דאין להקל כולי האי נגד דעת משמעות שאר אחרונים ובפרט בזה דאינו דיעבד ממש (הגם דהשבו"י ח"ג סי' ק"י כ' די"ל דשעת הדחק עדיף טפי מדיעבד עיי"ש מ"מ בפשטות לכאורה אינו כן) מ"מ גבי נ"ד שהי' עוד כמה צירופי סברות להתיר והוא חדא דאף אם נבוא לחוש לדעת שאר אחרונים בכל הדברים חריפים. מ"מ עכ"פ בתפוחים דאף בתפוחים חמוצים הוי דעת כמה פוסקים דאינו נחשב ד"ח כלל. הילכך בזה י"ל דשרי בפשיטות לסמוך על דברי הבית מאיר הנ"ל. ועוד כיון שהסכין חולבת לא נשתמש מכבר כמו ב' חדשים. דהרי דעת הרב שבו"י בתשו' (ח"א סי' כ"ז) דכשעבר ב' חדשים על הכלי נעשה פגום גמור עד שנעשה כעפרא עד שאמר דבנטל"פ כזה אין להחמיר אפי' בחמץ בפסח דאסרי' נטל"פ וכן החומרא שהחמירו גבי כיסוי קדירה לאסור אפי' באב"י ג"כ אין להחמיר בזה יעו"ש. והרב הנ"ל חזר וכפל וחזק דבריו בתשובתו ח"ב סי' י"ז יעו"ש. א"כ כ"ש וכ"ש דחומרות אלו להחמיר בשאר דברים חריפים ומכ"ש בתפוחים לאסור בהם נ"ט בנ"ט ואב"י ודאי דאין להחמיר בנפגם כל כך בב' חדשים שנעשה כעפרא (ובפרט דיש עוד צרוף הנ"ל דסתם סכין חולב כל עיקר תשמישו בחלב הוא בצונן ונגד הטוח בעין יש ס') ע"כ מחמת צירופי אלו הטעמים סמכתי בפשיטות להתיר לכבוד שבת ושעת הדחק אפילו לכתחילה לבשל אותן תפוחים עם שומן: