תפארת שלמה· רבי שלמה רבינוביץ מרדומסק
על הזמנים ומועדים · פורים
שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. יש להתבונן בדבר זה מה שמפאר את מרדכי בענין המלבוש של תכלת. ובמגילה כתיב ג"כ ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת כו' מה משמיענו הכתוב בסיפור הזה. אך הנה אי' בגמ' תכלת דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא כבוד וכו' והוא רמוז ליראה עלאה כמבואר בפ' ציצית הכנף פתיל תכלת וכו' וראיתם אותו וכו' כי ענין תכלת מורה על היראה. והנה כל עיקר כוונת הצדיקים בעולם הזה הוא להגדיל שמו של הקב"ה בעולם השפל הזה ויכירו וידעו כל הגוים כי לד' הארץ ומלואה כי מכח קדושתם ופרישתם ועבודתם להש"י הם ממשיכים בחי' האלקות בעולם הזה להעיר כל יושבי תבל לקבל עליהם עול מלכות שמים. והאחד הי' אברהם שאמרו חכז"ל אברהם מגייר אנשים כו' ולא שהי' מפתה אותם בדברים להתגייר רק ע"י כח העבדות שלו המשיך האלקות על עולם הזה להפנות אליו כל רשעי ארץ והביא היראה בלבבם לקבל עליהם עומ"ש. וז"ש אלהי השמים ואלהי הארץ. ופרש"י אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות כו'. לכן לעתיד כשיתגלה מהרה כבוד מלכותו עלינו יבואו כל בשר להשתחוות לפני ד'. כמ"ש ונהרו אליו כל הגוים כו'. וזה שהי' ג"כ כח של מרדכי ואסתר הפליא עצה והגדיל תושי' וקדושה בקרב הארץ להמשיך האלקות ויראת שמים ונעשה ניסים על ידם. וז"ש כל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים כו'. דבר המלך מלכי המלכים הקב"ה ודתו הוא הדת של תורה מגיע לעורר קירות לבבם. ששון ושמחה ליהודים. כמ"ש עבדו את ד' בשמחה וגילו ברעדה. ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם. ע"י המשכות האלקות והיראה ופחד של היהודים. נפל ג"כ הפחד על העכו"ם לכן מתיהדים וז"ש כי נפל פחד מרדכי עליהם. ר"ל פחד של מרדכי ויראת שמים שהי' על פניו נפל ג"כ עליהם כי כן הוא מיראת שמים של הצדיק נשפע ג"כ היראה על כל העולם. וקבלת פנים של הצדיק הוא הגורם ליראת שמים. כדאי' בזוהר הקדוש יראה כל זכורך אל פני האדון כו' פני האדון זה ר"ש בן יוחאי כי בראותו פני הצדיק ממשיך עליו יראת שמים. כמ"ש במשה רבינו עליו השלום וייראו מגשת אליו. שנמשך עליהם יראת שמים ע"י שהיו נגשים אליו לראות פניו. וזה הרמז בפ' יראה ורעד יבא בי. מרדכ"י גימ' רע"ד. וממנו נמשך פחד ורעד על כל העמים. ושמעו הולך בכל המדינות רמז להיחוד שעשה בק"ש בקבלת עומ"ש הי' כוחו הולך בכל המדינות. וזהו הענין אשר התחלנו. שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי כמ"ש ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת כנ"ל לרמז על לבוש יראת שמים תכלת דומה לכסא כבוד. וזה בראותם יחד. כי זהו עיקר היחוד. והבן:
א"י שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. הנ"ל להבין סמיכת הדברים האלה. עפ"י מה שמצינו בפ' ויגש כתיב כל יוצאי ירך יעקב שבעים נפש. ובפ' שמות כתיב ג"כ בלשון הזה יוצאי ירך יעקב. אשר לא מצינו בכל התנ"ך כלשון זה. הרמז בזה לפמ"ש רז"ל במעלות יעקב אבינו ע"ה כתיב מפורש ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני ודרשו רז"ל שלא ראה קרי מימיו ולזה כתיב יוצאי ירך יעקב שלא יצא ממנו ח"ו לבטלה רק כדי להעמיד שבעים נפש. אבל ביוסף הצדיק כתיב בני יוסף. כידוע מספרים בענין עשרה הרוגי מלכות. והבן. וכבר בארנו בענין עמלק הרשע שהי' חותך מילות בנ"י פי' שהי' כורת וחותך החותם ברי"ק להביא מחשבתם בהרהורים רעים ר"ל להכשילם באב"ק כמ"ש כי יד על כס י"ה אין השם שלם ולא הכסא שלם. כי במיל"ה ופריע"ה יש אותיות י"ה. וכאשר טמא אותם נסתלק מהם שם י"ה. לכן מלחמה לד' בעמלק מדור דור. וזה הרמז כאן שושנת יעקב השכינה הקדושה נקראת שושן. וע"י יעקב אבינו שתיקן פגם אדה"ר מאותן ק"ל שנה צהל"ה עולה בגימ' ק"ל. בראותם יחד תכלת מרדכי. כי גם מרדכי הי' באותו בחי' בשמירה מעולה כמו יעקב אבינו ע"ה. ולזה הנס נעשה על ידו לעמוד נגד קליפת המן. וז"ש אם מזרע היהודים מרדכי פי' שכל זרעו הי' בין היהודים ולא נתפזר ממנו חוצה לחיצונים. כמ"ש וקרב פזורינו מבין הגוים. וזה שמסיים המגילה ודובר שלום לכל זרעו. ודובר לשון הנהגה. שהי' מנהיג מדת השלום שנקרא יסוד ברית שלום לכל זרעו. שכולו הי' בקדושה וטהרה בבחי' יעקב אבינו יוצאי ירך יעקב. וזה סמיכת הענינים שושנת יעקב צהל"ה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי:
תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור. הנ"ל עפ"י מ"ש בפ' יתרו כי יהי' להם דבר בא אלי והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו. כי ענין הוויכוח שהי' ליתרו עם משה מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן הבקר עד הערב. היינו שיתרו הי' מתפלא על משה רבינו איך הוא לוקח פנאי לזה להיות משתדל בצרכי בני אדם הבאים לפניו מפני כי יתרו הי' יודע ממעלת משה רבינו עליו השלום עם השכינה פא"פ ולהיות בשמים מ' יום וכו' לכן הי' מתמיה עד"ז איך אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך וכו' הלא טוב לך לדבר עם השכינה ואיך תבטל ממדריגתך ולמה לך טורח הזה בצרכי בנ"א הבאים לפניך. ולזה השיב לו משה רבינו ע"ה כי יהי' להם דבר בא אלי. ר"ל אם יש לו לאדם איזה עסק בעניני עולם הזה בא לפני כי ההכרח הביאו לזה. אך אנכי רוח אחרת עמדי כי אני המסבב ע"י דיבורי עמהם להורות להם דרכי השם. וז"ש והודעתי את חוקי אלהים ואת תורותיו זהו עיקר כוונתי בזה. וכענין הזה שמענו מאת הרב הקדוש הבעש"ט זלה"ה עם תלמידו הרב הקדוש מו"ה דוב בער ממעזריטש זלה"ה זי"ע. אשר לא הי' רצונו להיות כפוף אליו לבא אצלו רק ע"י סיבה חסרון הבריאות ר"ל שהי' חולה מאד ובא אל הבעש"ט לבקש ממנו עזר תרופה וכן עשה הבעש"ט להצמיח לו רפואה ע"י תחנות ובקשות לאלהים ועפ"י מופת ועי"ז נתגלגל הדבר למסור לו כל מעיינות החכמה וזכה להיות מנהיג הדור ועודנו מתנוצץ אור קדושתם מתלמידיהם הבאים אחריהם בכל דור ודור מפיהם אנו חיים עד ביאת הגואל ב"ב והבעש"ט הי' מוכרח לזה להראות לו עפ"י מופת למען השיגו תחת כנפיו. וזה הוא הענין לרמז בזה הפי'. תשועתם היית לנצח. היינו מה שהצדיקים מצמיחים ישועות בקרב הארץ בעניני עולם הזה הוא להראות האות ומופת למען יתקרבו בנ"א אליהם ולהרבות תלמידים להפיץ אור תורתם וקדושתם אליהם. ודבר זה הוא לנצח. ותקוותם בכל דור ודור כנ"ל וזה דאי' במד"ר פ' מצורע פ' ט"ז. מכריז ר' אלכסנדרי מאן דבעי סמא דחיי כו' הוציא להם ספר תהלים וכו' הפי' בזה כי בעניני העולם הזה בצרכי בנ"א לרפואה וכיוצא בזה. הנה הכל נאספו לבקש צרכיהם ובאו אליו. ועי"ז הי' יכול להורות להם דרכי השם כמ"ש בס' תהלים נצור לשונך מרע וכו' סור מרע ועשה טוב כו':
עי"ל בד"א. תשועתם היית לנצח. עפ"י הידוע לי"ח כי מדת הנבואה היא בבחי' נצח. ולזה מצינו אצל שמואל הנביא כתיב וגם נצח ישראל לא ישקר. רמז לענין שמירת הברית ולא ישקר ח"ו הוא בבחי' נצח וד"ל. ולזה כתי' במרדכי איש יהודי הי' כו' בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. פי' שהי' הולך תמיד בבחי' ימין ולא נטה מני אשוריו לצד שמאל לסט"א בשום פעם. וז"פ תשועתם היית לנצח. לבא למדת נצח. לכן ותקוותם בכל דור ודור כמ"ש וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם. וזה ג"כ נעימות בימינך נצח. אלו הם הצדיקים ההולכים תמיד בימין ולא נטו לשמאל הם המתקנים למדת נצח. והבן:
(פ' כי תשא) ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם כו'. בזוהר הקדוש פ' תרומה דף קל"ו ע"ב ר' המנונא סבא כד הוה סליק מנהרא כו' ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש בעולם הנשמות. הנה ידוע עיקר עבודת הצדיקים בעולם הזה בתורה ומצות חוץ מה שהם עושים יחודים נפלאים בעולמות העליונים ומורידים השפעות טובות לעולם הזה. אף גם זאת פעולתם להמשיך נשמות חדשות לעולם. כמ"ש אומרים למעבד נשמתין ורוחין חדתין. ומני אז והלאה משעת בריאת העולם הי' רצונו ית"ש שיהי' צדיק הדור יסוד עולם והוא יהי' צנור ההשפעות כמ"ש חנון ורחום וצדיק. וכ"נ צדיק בכל הדורות. וזה צריך כל איש היודע אמרי בינה לכוון בשעת הקידוש בליל שבת בברכת בורא פרי הגפן להוריד נשמות חדשות כי הנשמות בנ"י נקראים פרי הגפן עיין בזוהר הקדוש פ' ויחי דף רל"ח. ושורש נשמות בנ"י הוא מעולם הבינה כמ"ש נשמת שדי תבינם. והבן. והנשמות שבאים בעולם הזה בליל ש"ק הם גבוהים מאד למעלה מעולם הבינה. וזה הרמז בגמ' זכרהו על היין לשון זכרות והשפעה יהי' על היין למעלה מעולם הבינה הוא עולם החכמה כידוע לי"ח כי שמן רומז לעולם החכמ"ה אשר שם אין בו שום מגע נכרי. והיין רומז לעולם הבינה. לכן בזמן הבהמ"ק על מכונו הי' בכל עבודות הקרבנות שמן למנחות ויין לנסך. ובשעת הקידוש הוא עת לחננה להוריד נשמות קדושות בליל שבת מעולם החכמה אשר אין בו מגע נכרי כלל. וזה הרמז בפ' וירא אצל בנות לוט שאמרו לכה נשקה את אבינו יין כו' ונחי' מאבינו זרע פי' ע"י היין בליל ש"ק יורדים נשמות קדושות לזרע ישראל. ובזה הכל מכח אברהם אבינו ע"ה הוא המסייע לכל הבא לטהר כמ"ש דורשי ד' זרע אברהם אוהבו כי הוא הי' הראשון להוריד נשמות קדושות לעולם ובבחי' זריעה לכל הדורות הבאים אחריו. ובזה יש לפרש דברי המד"ר באותו פרשה. אין לך כל שבת ושבת שאין קורין בה מפרשתו של לוט. ורבים תמהו על המדרש כי אין לו הבנה לפי פשוטו. ולפי הנ"ל יש לרמז בדבריו על הקידוש של יין בליל ש"ק הרמוז בדברינו הנ"ל בפ' נשקה את אבינו יין כו' ונחי' מאבינו זרע כנ"ל. וזה הפי' בפ' שהתחלנו. ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת לדורותם. פי' הצדיקים השומרים וממתינים על זיווגם ויחודם על קדושת השבת להוריד נשמות קדושות. לדורותם. דו"ר ת"ם ברית עולם. כי הנשמות היורדים בליל ש"ק הם היקרים ומובחרים להיות צדיקים כנודע. ועפ"י הדברים האלה יש לרמז במגלת אסתר בפ' ביום השביעי כטוב לב המלך ביין. ודרשו רז"ל בגמ' ביום שבת הי' לכאו' קשה מאי קמל"ן בזה. אולם עפ"י הנ"ל בא להורות לנו גודל הניסים אשר נעשו לאבותינו בימים ההם. כי את זה לעו"ז הנה הסט"א עומד תמיד נגד צד הקדושה. והמשתה אשר עשה הרשע הזה הי' מעומק הקליפה נגד הקדושה כמבואר במד"ר שהי' מטעימם מעין עוה"ב. וכל כוונתו במשתה היין הי' להוריד נשמות מסט"א כקוף בפני אדם. לכן ג"כ צוה להביא את ושתי בכתר מלכות ולעשות הטוב בעיניו להגביר צד הסט"א. ולולי ד' עזרתה לנו כמעט שכנה דומה נפשנו ואבדה תקוותינו. אך ד' הפיר מחשבות ערומים ולא באה למען לא תגמר עצתו ומאשר שהי' המשתה יין הזאת בליל ש"ק ואז הנה כל הדינין מתעברין מינה ואיהי אשתארת ביחודא דנהירו קדישא ואז ניתן הכח ביד הצדיקים להוריד נשמות קדושות. ואף כי הסט"א רוצה להתגבר לעומת צד הקדושה. יתפרדו כל פועלי און. כמ"ש בכתבי האר"י ז"ל. שנשמות הצדיקים עולים למעלה ונשמות אחרים יורדים למטה וגם הסט"א רוצים ג"כ לעלות למעלה ורוצים ג"כ להיות להם יחוד וזיווג אבל אין יכולת להם אדרבא יתפרדו כל פועלי און לכן בעת ההוא שהיו מרדכי ואסתר באותו הדור בחי' צי"ע להמשיך נשמות קדושות כמ"ש עם מרדכי. וגם באסתר כתי' לבקש מלפניו על עמה. לרמז כי ביחוד הפנימי הוא להוריד נשמות חדשות מצד הקדושה. לכן הי' ביכולתם לעמוד בפרץ לבל יניחו מקום להגביר צד הסט"א. וזה הרמז בפ' ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך רמז לדברים האלה מה רצונך ושאלתך למשוך ע"י משתה היין. והשיבה כזאת. נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. פי' זאת מגמת חפצי ושאלתי למשוך נשמות קדושות להרבות בנ"י. וז"פ צדיק כתמר יפרח כו' שתולים בבית ד' בחצרות אלהינו יפריחו. פי' האמנם כי הצי"ע עיקר גדולתו ומעלתו הוא בבית ד' הוא בעוה"ב בג"ע כי שם לו בית נאמן. אך גם בחצרות אלהינו הוא העולם הזה דומה לפרוזדור נגד עוה"ב שהוא הטרקלין. וגם בעולם הזה יש להם כח להפריח ולהוליד נשמות חדשות. וז"ש במגלה אם מזרע היהודים מרדכי כו' ולכאורה קשה האם לא ידעו שמרדכי הוא יהודי. אך הרמז אם הוא בבחי' זו להיות משפיע זרע יהודים להמשיך נשמות קדושות לבנ"י. ולכך אצל אסתר הרומז לשכינה הקדושה כתיב וישם כתר מלכות בראשה וכו'. כי לה יאתה הכתר מלכות כידוע לי"ח כי בליל שבת השכינה נקראת כלה כמ"ש לכה דודי לקראת כלה ומשם מתחיל העלי' לספירת מלכות עד תפלת מוסף בחי' כת"ר ולזה אומרים בקדושת מוסף ממקומו הו"א יפן ברחמים והבן. וז"פ וילך ד' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו. כל"ה רומז לספירת מלכות שנקראת כל"ה. ואברהם שב למקומו שעלה במדריגה גבוה בחי' כת"ר עולם הנסתר כיל"ח. אך לגודל מעלה הזאת צריך הצי"ע להיות מדריגתו גדולה מאד להיות תמיד במעלה הזאת להיות שב למקומו כנ"ל. אך עכ"פ ביום ש"ק צריך כל אדם להיות זהיר מאד בקדושת השבת כי הוא גדול מאד במעלה זו בעולם הכתר. וזה הרמז בפ' אל יצא איש ממקומו ביום השביעי להיות ביום השבת דבוק מאד בקדושה כיתד שלא תמוט בעולם הכתר שנקרא מקומ"ו הו"א יפן ברחמים כנ"ל:
ובזה יש לרמז בפ' ותמאן המלכה ושתי לבא בדבר המלך אשר ביד הסריסים. ותמא"ן ג' אותיות הראשונות הם אותיות מו"ת. וכתיב המות יפריד והסט"א הוא בחי' מיתה לכן הי' הפירוד בסט"א לבל יכלו לגשת אל הקודש. כי הוא ביד הסריסים. רמז על הצדיקים כמ"ש הסריסים אשר ישמרו את שבתותי. כי אז היחוד הוא ע"י הצי"ע וממילא נתפרדו כל פועלי און. לכן בכל המגלה כתיב לשון סריסים ותבאנה נערות אסתר וסריסי'. לרמז על הנ"ל שהיחוד הי' ע"י הצדיקי' שנקראו סריסים למשוך נשמות קדושות כנ"ל:
אי' במס' מגלה דף ו' ע"ב אמר ר' טבי טעמא דרשב"ג דסבר אף קורין אותה באדר השני מסמך גאולה לגאולה עדיף. ופרש"י פורים לפסח. הנ"ל לבאר עפ"י דברי קדשו של האר"י ז"ל וז"ל. ובא לציון "גואל "ולשבי "פשע "ביעקב "נאום "יי "ואני כו' ר"ת גו"ף בני"ו כי אדם המוציא ז"ל מוסר בניו ביד החיצונים ח"ו וכאשר יחזור בתשובה יחזיר אותם הבנים תוך אותו האוצר הנקרא גוף וזה ולשבי פשע ביעקב כי שב מפשע ההוא בתשובה כי זה מעכב המשיח וכשיחזרו בתשובה ויחזרו למקומם אז ובא לציון גואל כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. וכבר בארנו בפני' כי גאולת מצרים הי' ג"כ ע"י קיבוץ נדחים מפגם של אדה"ר באותן ק"ל שנים אשר עי"ז ירדו אבותינו למצרים להוציא משם הני"ק אשר נתפזרו. וז"ש יעקב אבינו לפרעה ימי שני מגורי ק"ל שנה מעט ורעים כו'. וגם עתה בנס הזה של פורים שהי' ע"י המן הרשע מזרע עמלק אשר כל כוחו להביא את בנ"י למחשבות רעות ר"ל כדי לטמא אותם באב"ק. וז"ש אשר שלח ידו ביהודים. אשר חשב על היהודים לאבדם. ע"י המחשבות רעות כנ"ל. לכן הי' בזה עצת אסתר המלכה לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן הם הני"ק שנתפזרו על ידם כי הם היו בראשונה בפגם הזה ע"י המשתה כמ"ש חכז"ל. לכן כאשר עשה מרדכי הצדיק אשר זמם להחזירם בתשובה שלימה כתיב ויעבר מרדכי בחי' עיבור נשמות להוציא הני"ק אשר נתפזרו להכניסם בגבול הקדושה בבחי' עיבור נשמות ועי"ז נצמח להם הישועה כמ"ש נקהלו ועמוד על נפשם. אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. הני"ק אשר נפלו בעומק ע"י המחשבות רעות הם השונאים שלהם. וכל זה נעשה ע"י מרדכי הצדיק אשר הי' משומרי ברי"ק וז"ש ומרדכי לא יכרע כו' הי' בכוחו לעמוד נגד קליפת המן כנ"ל. לכן בכל שנה ושנה מתעורר בימי פורים כוחו של מרדכי להופיע על בנ"י מאור הגנוז לצדיקים מעולם החכמה להעלות הני"ק אשר נתפזרו כמ"ש ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. נהפוך אותיות קרי לאותיות יקר. כמ"ש ברמז. שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ ומושב יקרו בשמים ממעל וכו' פי' ע"י הצי"ע הנה בכוחו להפוך ליק"ר כנ"ל [יקרו]. יקר ו' שהם עושים היחוד בו"ה וזה שמסיים ולכבוד שמך יק"ר יתנו וכו' ויקבלו כולם את עול מלכותך עליהם כי דבר זה מביא את האדם לקבלת עומ"ש. וז"ש בשמ"ע משען ומבטח לצדיקים. ואח"כ ולירושלים עירך ברחמים תשוב. כי הנה ע"י הצדיקים המתקנים הפגם הנ"ל יהי' הגאולה העתידה ב"ב. וז"ש בישעי' נ"ה. כה אמר ד' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ומחזיקים בבריתי. פי' ע"י שמירתם אב"ק בחי' היסוד שנקרא ג"כ שבת כמ"ש כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי והביאותים אל הר קדשי כו' ומסיים עוד אקבץ עליו לנקבציו. כי הם אשר יביאו הגאולה ב"ב לקבץ נדחי ישראל כנ"ל. לכן כל איש נבוב ילבב. בעודו בחיים חיותו יעיין על דרכיו לתקן הפגם הזה וללמוד בס' ראשית חכמה שער הקדושה פרק י"ז. וכאשר יתוקן הפגם הזה במהרה נזכה לגאולה שלימה כמ"ש בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס. וזה הענין שתיקן מרדכי מתנות לאביונים אחר הנס. כמ"ש ברמז הפ' פזר נתן לאביונים. אם ח"ו נתפזר ממנו לחיצונים. התיקון לזה הוא נתינת הצדקה לאביונים. ונחזור לביאור הגמ' הנ"ל מסמך גאולה לגאולה עדיף. פי' לפי דברינו הנ"ל אשר ימי הפורים המה מסוגלים לקבץ הנדחים לעורר כח של מרדכי הצדיק אור החכמה. אזי הוא ממילא הכנה על הגאולה העתידה בליל שמורים הבע"ל. ונזכה לגאולה שלימה ב"ב אמן:
(בפ' בשלח) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו'. י"ל בדרך רמז. ונקדים לפרש הפסוק בפ' כי תצא כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו וקרבה אשת האחד וכו' ושלחה ידה והחזיקה במבושיו וקצותה את כפה לא תחום עיניך. דהנה אי' בס' הזוהר הקדוש דף קצ"ה ע"א על פסוק פקדתי את אשר עשה עמלק וכו' מה טעמא בכל המלחמות והרעות שעשו העכו"ם לישראל לא צוה הקב"ה לזכור אלא זכירת עמלק אלא ודאי קרבא דעמלק הוה בכל סטרין לעילא ולתתא דהא בהאי זמנא אתתקף חוי' בישא לעילא ואתתקף לתתא וכו' אף ה"נ עמלק וכו' וכמין הוה לתתא לסאבא לישראל מנלן דכתי' אשר קרך בדרך וכתיב התם כי יהי' בך כו' מקרה לילה וכו' ואלמלא משה ויהושע לא יכולו ישראל לי' ובג"ד נטיר קב"ה שנאה דעמלק לדור דור מ"ט בגין דחשיב לאעקרה אות קיימא מאתרי' ע"כ. ובס' מקדש מלך ורמ"ז פירשו שעמלק הוא כנגד דעת דקליפה ע"ש. והנה מן הדעת נמשך הזרע שבאדם וע"כ נקרא בתורה הזיווג ידיעה וידע האדם וזה הוא המחשבה. וקליפת עמלק יש לו שליטה כנגד הדעת דקדושה זה לעומת זה ומכניס מחשבות של זמה בהדעת של בנ"א ומזה באים לידי קרי ח"ו ולזה אמר אשר קרך בדרך לשון קרי. וז"פ ויזנב בך. ופרש"י והמד"ר שהי' חותך מילות בנ"י וזורקן כלפי מעלה. דהנה עיקר מצות מילה הוא להסיר הקליפה והערלה מן האבר הזה הקדוש להיות זה האבר נשמר מהוצאות ז"ל כמבואר בסה"ק. וז"פ על בריתך שחתמת בבשרנו ובכמה מקומות מצינו שמצות מילה נקרא חותם וכן אנו אומרים במצות מילה בברכה וצאצאיו חתם באות ברית קודש היינו כמו שחותמין כלי מלא יין לבל יצא חוצה ולבל יגעו בו זרים כמו כן מצות מילה חתם הקב"ה האבר הזה שיהי' מצות מילה שמורה לאבר הזה לבל יצא ממנו לעולם שום קרי או ביאה פסולה ח"ו. ולזה אנו מתפללים באותה הברכה על התינוק הנימול ע"כ בשכר זאת כו' צוה להציל ידידות שארינו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו. פי' משחת הוא ג"כ רומז להוצאת ז"ל כמ"ש אצל ער ואונן ושחת ארצה. ומתפללים אנו על הילד הזה שיהי' ניצול מזה ע"י מצות מילה. והנה כאשר בא עמלק והכניס זימה במחשבתם ובאו לידי קרי בזה חתך מילות בנ"י והיו כאלו לא היו נמולים ונטל מהם החותם מאות ברית קודש ובזה טמא את האבר הזה והכניס האבר הזה תוך הקליפות והשליט הקליפות על האבר הזה וא"כ ממילא לא שלט בהם הקדושה על האבר והוה כאלו נטל ממקומו וגדול המחטיאו יותר מההורגו ולזה אמר שחתך המילות [דלפי פשוטו קשה הטמאים הללו אם היו להם שליטה על בנ"י היו להם להמית אותם ומה בא להם שחתכו המילות] ולזה מצינו במרדכי ואסתר ששאלה מה זה ועל מה זה. ויגד לו מרדכי את אשר קרהו ואי' במדרש בן בנו של אשר קרך בדרך. ומה הי' חסר באמרו בן בנו של עמלק ומה בא לרמז אשר קרהו ולפי הנ"ל ניחא. ששליטת זרע עמלק הוא כנגד קליפת קרי ר"ל וא"כ הבין מרדכי שעתה נתעורר חטא זה של הוצאות ז"ל שהוא פגם בדעת דקדושה לכן גבר עמלק זה המן. ומחטא זה מעוטי דמעוטי שהם נשמרים שחטא הזה הוא במחשבה. דבחוץ היו ישראל עוסקים בתורה ומצות. ולזה שאלה מה זה ועל מה זה כמבואר במדרשים. ולזה השיב מרדכי את אשר קרהו דזהו במחשבה ואינו נראה מבחוץ רק הטומאה זו ככלי חרס שטומאתו מתוכו. ולזה כוונה אסתר ואמרה לפני המלך היינו מלכו של עולם יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים לאבדם [שהוצאת ז"ל הוא פזור הנשמות בתוך הקליפות ר"ל הוא כמו אבידה שישנו בעולם רק שהבעלים אינם יודעים היכן הוא וזה כוונת הפסוק הצדיק אבד כו' צדיק אובד בצדקו וכו' היינו שמדת היסוד נקרא צדיק אובד עבור שיצאו ממנו ז"ל וזה גורם גלות לישראל בין העכו"ם כמבואר בספרים ולזה אנו ואומרים וקרב פזורינו מבין העמים. וזה כוונת הכתוב לאבד את כל היהודים וק"ל:] דהיינו המחשבות רעות אשר הכניס עמלק בראשי בנ"י לאבדם. וזה הי' כוונת המן מה שנכתב במגלה ויספר המן לזרש אשתו את כל אשר קרהו ודקדקו המפרשים מה כוונת הסיפור הזה ולא הי' מתבייש לספר לפני חכמיו ואוהביו את רוע מזלו ואם היו יודעים קודם הספור ק"ו שקשה מה שסיפר להם ועוד מסתמא היו יודעים פרסום כזה שהי' בשושן ובפרט בני ביתו. ולפי מ"ש ניחא דבאמת היו יודעים רק שהי' עוד בטוח בדעתו שיתלה את מרדכי ולאבד את כל היהודים מחמת החטא של קרי ר"ל ולזה הרמז אשר קרהו דהיינו שהכניס הקליפות במחשבת ישראל וכבר באו לידו והי' נגמר בדעתו שגם מרדכי נתפס ח"ו במחשבת המן ועמלק. ויספר להם המן את כל אשר קרהו. א"ת כ"ל הוא היסו"ד ואת הוא אות שהוא ג"כ יסו"ד. קרהו קאי אמרדכי. ולזה השיבו לו חכמיו וזרש אשתו. אם מזרע היהודים מרדכי. והערו ג"כ המפורשים וכי לא ידעו שמרדכי הוא מזרע היהודים. ולהנ"ל כך הי' כוונתם. דוודאי יש בהם צדיקים אשר הם נשמרים שאינם רואים קרי לעולם כמו יעקב אבינו וכמ"ש חכז"ל על אלישע הנביא כי איש אלקים קדוש הוא כמו שדרשו רז"ל ולזה אמרו אם מזרע היהודים מרדכי דבתיבת היהודים יש שם הוי' ב"ה. והנה בעמלק נאמר כי יד על כס י"ה אין השם שלם ולא הכסא שלם כמ"ש רש"י ז"ל. וזהו בכלל ישראל שאין השם שלם. וכן הוא בפרט בבנ"י איש ואיש בפרטות אם האדם חוטא במחשבה ובא ח"ו לידי קרי ר"ל אין השם שלם עליו ויש לעכו"ם שליטה עליו ח"ו. אבל אותם הצדיקים שנשמרים מחטא הזה אזי שורה עליהם שם הוי' ואין שליטה לחיצונים עליה' כמ"ש בספרי' בפ' "מי" "יעלה" "לנו" "השמימה" ר"ת מילה וס"ת הוי"ה. וזה כוונת הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך. היינו הצדיקים שנשמרים מחטא זה אזי השם שורה עליהם. ולזה אמרו אם מזרע היהודים מרדכי. דהיינו מאותם ששם הוי' שורה עליהם ולא ראו קרי מימיהם לא תוכל להם כו'. [וז"ש בתורה כי יד על כס י"ה מלחמה לד' בעמלק מדור דור כי הברי"ק הוא בחי' כסא לשם הוי' כנ"ל וכאשר עשה עמלק אשר זמם להסיר מהם שמירת הברית אזי נסתלק שם י"ה למעלה והרי הוא כמוחק את השם ע"ד שאמרו בגמ' הרי שהי' השם חקוק על בשרו כו' לרמז על הנ"ל כי הצי"ע הוא כמו שהי' השם חקוק על בשרו כמבואר במ"א. ולזה העונש של עמלק מחה תמחה כו' מדה כנגד מדה ובזה יבואר הפ' שהתחלנו כי ינצו אנשים כו'. וכן מבואר בפסיקתא דר' כהנא בפ' זכור. ומנין אתה למד שחתך מהם המילות ממה שכתוב למעלה מן הענין ושלחה ידה והחזיקה במבושיו ומה כתיב אח"כ זכור את אשר עשה לך עמלק ע"ש. וז"ש אשר שלח ידו ביהודים. כי זהו ענין שליחות יד צריכה חסרון. וזה שמסיים הכ' וקצותה את כפה ופרש"י ממון. לרמז על מעלת נתינת הצדקה שהוא התיקון לחטא הנ"ל כמ"ש פזר נתן לאביונים כמבו' בספרים. וזה שתיקן מרדכי בדור ההוא לתת מתנות לאביונים בימי הפורים. כפי מה שבארנו במ"א כי עצם היום הזה הוא מסוגל להוציא הני"ק המפוזרים כי ביום הזה מתעורר עולם החכמה בחי' אב"א ועת לתקן ע"י נתינת הצדקה במתנות לאביונים. ועוד אמר הכ' לא תחוס עיניך כו' רמז לשמירת העינים. כמ"ש הקדשה היא בעינים. וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו' כמבואר במ"א: (מכי"ק)
בברכת המגילה
אשר קדשנו במצותיו וצונו על מקרא מגילה הנ"ל לרמז מקר"א מגיל"ה עם האותיות בצירוף אותיות ע"ל גימ' ש"י ק"ל. וכן ע"ל גימ' מאה הם מאה ברכאין היורדים ביסוד שהענין סוד מקרא מגילה הוא על העלאת הני"ק מבחי' קר"י שנהפך אז לבחי' יקר והוא התיקון לבחי' ק"ל שנה של אדה"ר והוא ע"י אורות אב"א שיצאו אז ונעשו הניסים בימים ההם וכן בזמן הזה:
(בפ' כי תשא) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם כו'. בגמ' מרדכי מן התורה מנין שנאמר מר דרור ומתרגמינן מרי דכי'. ויש להבין דבריהם בזה שסמכו על פסוק זה מה שלא נזכר בו לענין המגלה כלל. אמנם הנה כבר נתבאר במ"א רמז כי תשא את ראש בנ"י כי הוא מוסב על הצדיק הראש בבנ"י שצריך לתת כופר נפשו לד' בפקוד אותם פי' כאשר יחסר ח"ו לישראל מאומה צריך הצדיק למסור נפשו עליהם ואז לא יהי' בהם נגף בפקוד אותם לשון חסרון כאשר יחסר להם זכיות חלילה הצדיק יגן עליהם במסירות נפש לד' כמ"ש במשה רבינו עליו השלום ואם אין מחני כו'. וכן במרדכי היהודי מבואר בכתוב שמסר נפשו עבור בנ"י כאשר ידע מאז אשר נעשה ונתחייבו כלי' חלילה הכניס א"ע למסור נפשו עבורם למען ינצלו כל בנ"י וכנודע זה מדברי חכז"ל. והנה מבואר בהאר"י ז"ל כי מרדכי הי' בחי' משה רבינו ע"ה מהארת יסוד אב"א. לכן נאמר למשה ואתה קח לך משלך בשמים ראש זה מרדכי בשמי"ם ראש הוא כמ"ש כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן כי כל דאחיד בשמיא וארעא פי' כי כל הוא הצדיק הנקרא כל הוא השליט בשמים ובארץ שכל הנהגה הוא על פיו כי הקב"ה גוזר וצדיק מבטל לכך הוא נקרא בשמים ראש והוא מר דרור המתרגם מרדכי שבטל הגזירה שיצאה על בנ"י. וזה מר דרור חמש מאות כי מרדכי עמד בקדושה נגד חמש מאות איש שהרגו בשושן. וזהו וקנמן בשם. דהנה וקנמ"ן אותיות קנ"ו מ"ן הרמז כי המן הרשע יניקתו בקליפה הי' מה"ג מנצפ"ך הרמוז בהה' של שמו שהם הראשונות של מנצפ"ך הקשים. ובהקדושה הוא המן שירד לישראל במדבר. וע"כ בא הרמז וישבות המן ממחרת הפסח שהמן נתלה ביום שני של פסח. והענין הוא כי הוא הי' משורש הנחש שפתה את חוה בעה"ד והטיל זוהמא באכילה כמבו' בגמ' המן מן התורה מנין המן העץ וגם כאן נפגמו באכילה של אחשורוש. אבל המן הוא לחם שמים תיקון האכילה בהקדושה ומשה רבינו עליו השלום הוא הי' בחי' הטוב לבד שבעה"ד וכן כל הצדיקים אשר מעולם וזה שאמרו חכז"ל ששוחקים מן לצדיקים כנ"ל והנה לכך נכון הי' למרדכי רק בחי' הטוב שבעה"ד. וזה הרמז וקנמן בשם קנ"ו זה יוסף מ"ן הם הב' אותיות הראשונות של מנצפך ה"ג. בשם ר"ל בהשם בקדושה כי הגבורות ממותקין בשם ע"י קנ"ו הוא הצדיק יסו"ד יוסף. וכמש"א בגמ' מנצפ"ך צופים אמרום שכחום וחזרו ויסדום ר"ל שכחום וירדום בחשך וחזרו ויסדום בבחי' צדיק כנ"ל. וז"ש וקנמ"ן בש"ם מחצית"ו למה אמר מחציתו ולא משקל כולו כ"א כמה. אך הרמז הוא כנ"ל וקנמן בשם כי הצי"ע הוא מרדכי המתיק את מ"ן היותר קשים מה"ג בשם בהקדושה לכן מחציתו יכול הי' להפריד הב' אותיות מ"ת לבל יתקרבו. וזהו מחציתו מ"ם בראש ותי"ו בסוף וחצי באמצע כי מרדכי הי' הטוב בעה"ד הוא הי' בחי' חי יכול לבטל את הרע שבעה"ד שנאמר בו ביום אכלך ממנו מות תמות. וזה יש לרמז ג"כ בדברי קדשו של רש"י ז"ל וקנמן בשם לפי שהקנמן קליפת עץ הוא יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם ויש שאינו רק כעץ בעלמא לכן הוצרך לומר קנמן בשם מן הטוב. הרמז בו כי הקליפה הוא מעה"ד. אך יש בו שהוא טוב הוא בחי' הטוב שבעה"ד ויש בו ריח וטעם ויש שאינו אלא כעץ בחי' הרע שבעה"ד לכן הוצרך לומר וקנמן בשם ר"ל בשם בהקדושה מן הטוב כנ"ל. והבן:
א"י ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור. ואי' בגמ' מר דרור זה מרדכי ע"ש. יש לבאר בזה מה ענינו לשמן המשחה. אמנם הנה הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות כלי המקדש כתב. המר הוא הדם הנצרר בחי' שבמדינות הודו הידוע לכל וכו'. והראב"ד ז"ל השיג עליו כי לא יתכן לערב מדם חי' טמאה בשמן משחת קדש ע"ש. אך הנה כנים דברי הרמב"ם ז"ל עפ"י דברי הגמ' הזאת כי מרדכי הוא עולה ברמז מר דרור כי הנה זה הוא תכלית כל העבדות של הצדיקים להעלות הני"ק מתוך הקליפה ולהפוך את הרע לטוב להעלותם אל הקדושה. והוא כמו שאמרו חכז"ל כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל אינה כלום. וקשה וכי מחויבים אנחנו לחזור אחר פושעי ישראל אל התפלה. אבל הענין הוא להעלות את הפושעי ישראל ע"י התפלה של הצדיקים. וזהו הוא המבואר בחלבנה שצרפה התורה עם סמני הקטרת להעלות בחי' הרע בתוך הקדושה קטורת לד'. והנה זהו הענין ברמז של מרדכי אצל השמן בתיבת מר דרור כי הנה ידוע בהאר"י ז"ל כי מרדכי הוא בחי' יסו"א. ואורות אב"א נקראים שמן בסוד שמן וקטרת ישמח לב. והם המבריחים כל החיצונים ומעלים ניה"ק מתוך הקליפה. ולכך מרדכי הוא הכניע את קליפת המן זה עמלק שנקרא מ"ר גימ' עמל"ק והעלה הני"ק ממנו ונעשו דרור וחפשי כמ"ש ביובל וקראתם דרור בארץ שהוא החזרת ניה"ק אל מקומם בשלום. ולכך מרדכי רמוז בתיבת מר דרור אצל השמן שהעלה המ"ר שרש הטומאה להיות דרור והוא כדברי הרמב"ם ז"ל שהמר הוא דם חי' טמאה וצריך להעלות ממנה אל הקדושה כמ"ש מי יתן טהור מטמא. והנה לכך בסוד שמן וקטרת כי גם הקטורת מורה על ענין העלאת ני"ק נצרף עמה חלבנ"ה שהוא גימ' המ"ן להעלות בחי' הקדושה מתוך הקליפה הרעה של עמלק. ולכך בשמן ובקטרת נאמר להיות לדורותיכם כמ"ש אצל עמלק מלחמה לד' בעמלק מדור דור. והנה כאשר מרדכי בחי' יסו"א הבריח כל החיצונים והעלה ני"ק לכך פחד מרדכי נפל על כל העמים וליהודים היתה אורה ורבים מעמי הארץ מתיהדים הם הני"ק. לכך אומרים וגם חרבונה זכור לטוב שהוא אליהו זכור לטוב כי בהשם הזה של שמ"ן הכניע אליהו את נביאי הבעל וע"י העלאת ניה"ק יבא אליהו במהרה שהוא תיקון חרבונ"ה חרבן ו"ה ויהי' היחוד בשלימות זכור לטוב. והבן:
(מגילה דף ג) דאמר ר' יהודה אמר רב כהנים בעבודתם מבטלין לשמוע מקרא מגילה. והקשו התו' אמאי מבטלין הא אחר הקריאה יש שהות הרבה לעבודה. גם יש לדקדק מה נ"מ הביא הגמ' הלכה זו כאן אשר בזמה"ז לא שייך כלל עבודה רק הוא הלכתא למשיחא. הנ"ל עפ"י מ"ש בפני' על דברי הגמ' עולין אין מבטלים זה את זה. להבין גודל מעלת ימי הפורים האלה שיש להם מעלה גדולה בפני עצמו אשר בכל השנה איננו דוגמתו כי בהם נתגלה עולם החכמה כמ"ש בכתבי האר"י ז"ל ובו התגלות חסדי' העליונים מזל העליון. כי יש כמה מיני חסדי' חסדי אבות חסדי דוד כו'. וידוע כי ענין בחי' הכהנים הם להמשיך חסדים כי כאשר הכהן עומד לשרת למטה מעורר כנגדו למעלה. כמ"ש בס' מגלה עמוקות ברמז הפ' כי היום ד' נרא"ה אליכ"ם אותיות אהר"ן מיכא"ל כי כנגד אהרן עמד למעלה מיכאל הכהן הגדול לעורר מדת החסד למעלה. וזה הרמז בגודל מעלת מקרא מגילה שנתעורר למעלה החסד העליון בחי' מזל"א עולה בגימ' מגל"ה כמנין ג' הויות ובזה נתעורר חסד עלתה ממול העליון. וז"ש בגמ' כהנים בעבודתם מבטלין הם הכהנים משרתי עליון המעוררים חסד עתה היום מבטלין מעבודתן כי אינם צריכין השפעות החסד שלהם כי כח המקרא מגילה ביתר שאת לעורר חסד העליון ממזלא עלאה. ובזה י"ל דברי הגמ' מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה. פי' שישפיע להם חסד ממזל העליון לנשא אותם ומאשפות ירים אביון ע"י מקרא מגילה כנ"ל:
(מגילה דף טו ע"ב) ואמר ר' אליעזר אמר ר' חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר ביום ההוא יהי' ד' צבאות לעטרת צבי וכו' מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה לעושים צביונו ולמצפין תפארתו יכול לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים וכו'. הנ"ל עפ"י מ"ש בפי' הפ' ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קווינו לו ויושיענו זה ד' קווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. לכאורה הוא כפילת הדברים. אך הנה בענין צפית לישועה הוא ב' ענינים. הא' המצפה לגאולה במהרה לצאת מכובד הגלות ממה שנוגע לעצמו זה הבחי' הראשונה קווינו לו ויושיענו. אך הבחי' השני' הוא ביותר מעלה מי שאינו מסתכל עבור עצמו כלל רק למען כבודו ית"ש כמ"ש בגמ' ייתי ולא אחמיני' שהי' עולה בדעתו שהוא בוודאי לא יזכה לראות בשמחת הגאולה כי איננו ראוי לזה ואעפ"כ הוא מצפה להגאולה למען כבוד שמו לגדלות הבו' ב"ה. וז"פ זה ד' קווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו כביכול כמ"ש טוב ויחיל ודומם לתשועת ד'. וזה שמסיים הגמ' יכול לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים. שהוא שפל בעיניו באמרו כי הישועה ושמחה לא תגיע אליו כלל רק לכבוד הבורא ב"ה ולצדיק כזה עתיד הקב"ה להיות עטרה בראשו:
בגמ' דף י"ו ע"ב
ליהודים היתה אורה וכו' אמר ר' יהודה אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור כו' הענין בזה דאי' בזבחים ובמנחות עולין אין מבטלין זה את זה. שהקב"ה נתן לנו שבתות ור"ח וי"ט. והי' עולה בדעת אם ר"ח חל בשבת שקדושת ר"ח הוא בטל נגד קדושת שבת כמו שבאמת קדושת שבת הוא גדול מאד גבוה מעל גבוה. ואעפ"כ כשחל ר"ח בשבת מתפללים תפלת מוסף מר"ח וגם שבת נכלל עמו. היינו לפי המבואר בכתבי האר"י ז"ל שגם ר"ח יש לו מעלה ומדריגה ועלי' אחרת מה שאין בשבת. וכן בפורים יש מדריגה אחת גבוה מעל גבוה מה שאינו בשבת וי"כ כמבו' בכתבי האר"י ז"ל שמרדכי המשיך הארה גדולה בבחי' אחת מה שלא הי' מבריאת העולם אפי' בשעת מתן תורה (ולזה כל המועדים יהיו בטילים נגד קדושת עוה"ב וימי הפורים לא יהיו נבטלים שהארה של פורים הוא מעולם הבא ממקום קדוש מאד ולזה לא יהיו בטלים). וז"ש מברכים בכ"י אור חדש על ציון תאיר כי בטובו מחדש בכל יום מע"ב ע"י התורה שנתחדש בכ"י אורות חדשים. וז"פ מ"ש תורה חדשה מאתי תצא דלכאורה קשה הלא לא יחליף האל ולא ימיר דתו אך הרמז לפי הנ"ל כי לעתיד יהי' התגלות התורה באורות חדשים בבחי' ההתחדשות כמ"ש אור חדש על ציון תאיר כנ"ל. וז"ש בגמ' בתורתו של ר"מ הי' כתוב כתנות אור באל"ף כי הי' בכוחו להאיר בתורתו אורות חדשים ובזה יש להבין פי' הגמ' במגלה דף כ"ד ע"ב סומא פורם את שמע. תני' אמרו לו לר"י הרבה צפו לדרוש במעשי מרכבה ולא ראו אותה מימיהם הענין הוא עפ"י מ"ש שברכת יוצר המאורות הוא האורות אשר הצדיקים משפיעים בתורתם בכל דור ודור. וז"ש ימי הפורים לא יהיו בטלים לע"ל. אף שיהי' מלאה הארץ דעה ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים. עכ"ז ההארה של יום הזה אשר האיר מרדכי הצדיק לא יהי' בטל כפי הדרך הנ"ל עולין אין מבטלין זה את זה: (ע"פ העתקה) ועל הניסים כו' בימי מרדכי וכו' ובחנוכה בימי מתתיהו כו' יבואר עפ"י הכתוב בתהלים פועל פעלת בימיהם בימי קדם. ימי קדם הם הרצון הקודם לברי"ע. ואם האדם הולך בתומו בכל יום ויום להיות במדריגה גדולה כמ"ש ואברהם זקן בא בימים שהיו כל ימיו נכונים. אז מתעורר עולם הזקן בחי' ימי קדם. וז"פ פועל פעלת בימיהם מחמת שהיו נשמרים בכל ימיהם היו נמשכים מזה הכח מימי קדם כנ"ל. וזה ג"כ דכתיב במרדכי. ובכל יום ויום מרדכי מתהלך כו' שהי' הולך בכל יום במדריגה גדולה. לדעת את שלום אסתר רמז לשכינה לדעת את שלום אסתר שיהי' שלימות בשם הוי'. ומה יעשה בה. מה רומז לשם מ"ה שיהי' היחוד בשם הוי' ב"ה האחרונה כמבו' במ"א. וזה ג"כ הענין בימי מרדכי בימי מתתיהו. שהימים נקראים על שמם מחמת שהיו מעוררים בימיהם הימי רצון מימי הקדם לעשות ישועות בקרב הארץ כנ"ל:
ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כו' כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין. נקדים מ"ש להלן כי אם החרש תחרישי בעת הזאת וכו'. לפמ"ש וידוע לי"ח כי מלת זאת רמוז על השכינה. ע"ת רמוז על כ"ח עתים וצריך לעשות היחוד וחיבור להמשיך השכינה הקדושה לכ"ח עיתים וז"ש כי אם החרש תחרישי בעת הזאת ולא תמשוך לכ"ח עיתים וכו'. וז"ש כאן ויאמר המלך לחכמים לפי הידוע שבימי הפורים מתגלה אור החכמה כל היום. יודעי העתים. בחי' הדעת הוא לשון המשכה וחיבור כמ"ש בני יששכר יודעי בינה לעתים כי הם היו להם כח להמשיך מעולם הבינה לכ"ח עיתים וידוע כי יין רומז לבינה ומינה דינין מתערין כי ביין פוסל מגע עכו"ם. ושמן רומז לבחי' חכמה ושם אין פוסל במגע כי הוא חסד גמור. וזהו ויאמר המלך לחכמים כו' רמז על ימי הפורים שמתעורר בו עולם החכמה וכח ביד הצדיקים להמשיך אור החכמה לכ"ח עיתים כנ"ל לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם. גם עתה לא יבצר שיהי' חסד אל כל היום. וזה שמסיים הפ' לפני כל יודעי דת ודין. פי' אותן הבחי' אשר מעוררים ח"ו דת ודין לא יהי' להם שליטה כלל. רק אותם הממשיכים חסד ורחמים יהיו לפניהם ובחי' החסד יהי' גובר עליהם מאור החכמה אשר תופיע בימי הפורים:
כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש. יבואר ע"ד הכתוב הנה כי כן יבורך גבר כו' כ"י כ"ן גימ' מאה הם מאה ברכאין ברכות לראש צדיק והם יורדים ע"י בחי' צי"ע להשפיע כ"ט. וזהו כי כן יסד המלך כ"י כ"ן הם המאה ברכאין יסד המלך פי' הם יורדין ע"י יסו"מ וזהו יסד המלך הוא מלכה ע"ל גימט' מאה כל הוא הצי"ע הנקרא כל ורב ביתו זהו מלכות כמ"ש בכל ביתי נאמן הוא וז"פ נאמ"ן נון שערי בינה יובל והח'ירות. אמן גימ' הוי' אדנ"י וזהו נאמן בביתו להריק מעין הברכה העליונה להשפיע כ"ט לכנ"י וכן במרדכי כתיב ויהי אומן את הדסה הוא מלכות ולכך באסתר כתיב באמנה אתו אמן ה' אתו. נחזור לענינינו כל רב ביתו הוא הצדיק הנקרא כל והוא רב ביתו וכן נאמר כל העובר על הפקודים הם פקודי המצות כמ"ש יוסף פקוד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם. רמז למדת היסוד והוא העצמיות וכח של יוסף כי לכל המצות צריך בחי' היסוד לעשותם. כמ"ש במשנה ובלבד שיתן כנגד היסוד כי ע"י היסוד יוכל למשוך בעשיות המצוה קדושה יתירה כמש"א אשר קדשנו במצותיו פי' ע"י עשיית המצוה ממשיך על נפשו קדושה יתירה וזה שהזהיר להיות בחי' יסוד לכל המצות. וזה כ"ל הבחי' כל הוא העובר על הפקודים הם המצות כנ"ל. וזהו מבן עשרים שנה ומעלה. מב"ן משם ב"ן עולם העשי' עשרים גימ' כת"ר שנה גימ' ספירה. פי' שיעלו ויגיעו המצות מעולם העשי' משם ב"ן עד עשרים שנה הוא הכתר ומעלה ותתיחד עי"ז כת"ר ומלכו"ת ע"י הצדיק והוא שנאמר במרדכי ואשר ניתן כתר מלכות בראשו פי' ניתן כבר ביחודו כתר ומלכות וכן באסתר שהיתה ג"כ יסו"א נאמר ג"כ וישם כתר מלכות בראשה. אבל בושתי כתיב להביא את ושתי בכתר מלכות ותמאן כו' כי באמת מאין לה כתר מלכות כו' אל שאול תרד אל ירכתי בור. אבל בהצדיקים כתיב ועטרת מלכם בראשם. וזה האמור כל הוא הצדיק הוא רב ביתו כנ"ל. כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. יזכו לרב טוב כל המתענגים בה'. וזהו כל רב ביתו הוא רב בביתו. וכן אנו אומרים שהכל נהי' בדברו שהכל הוא היסוד נהי' בדברו הוא המלכות כמו דבר מלכות והנה הצדיק כזה הוא מעורר בחי' צי"ע שלמעלה הנקרא כל. וזה שנאמר ברשע הרע הזה כי המן הרשע צורר כל היהודים. פי' רצה לגזול ולצרור בחי' כל של בנ"י חלילה. אבל מרדכי הוא הנקרא כל והוא רב ביתו למעלה ועליו לעשות כרצון איש ואיש להשפיע לכל או"א מבנ"י כל טוב. וזה שמסיים הכ' להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו הרמז על בחי' צי"ע הוא ע"י שמירת פיו ולשונו כי ברית המעור וברית הלשון המה שקולים ותלוים זה בזה כמ"ש נצור לשונך מרע וכו' סור מרע ועשה טוב והבן:
שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות. בגמ' דף כ"ג ע"א הני חמשה ושבעה כנגד מי כו'. כנגד חמשה רואי פני המלך שבעה רואי פני המלך. והקשו בתוס' שם ד"ה שבעה כו'. וכי תיקנו חכמים נגד ענינו של אחשורוש הרשע ע"ש. הנ"ל לבאר כי אמנם כל סיפור המגלה הזאת היא רמוז על ענינים גבוהים ורמים כמבו' בזוהר הקדוש ובשאר ספרים והנה עניני רואי פני המלך הם בני היכלא דכסיפין למחזי זיו דזעיר אנפין שהוא נקרא מלך כיל"ח [ועיין בהקדמת תיקונים דף י' בזה סוד הענין] שהצדיקים ע"י מסירות נפש מעלים מ"נ למלכות להתיחד בז"א וזה רואי פני המלך כמ"ש יאר ד' פניו אליך וזהו היושבים ראשונה במלכו"ת ע"י העלאת מ"נ ועי"כ תתבטל הסט"א והוא שנאמר כדת מה לעשות במלכה ושתי ליבטל במהרה ולתקן עולם במלכות שדי בב"א:
וישלח ספרים אל כל מדינות המלך כו' להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו. הנראה לרמז בזה עפ"י מ"ש לעיל בפ' כי תשא בפ' ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו. ונבאר דברי המד"ר בפסוק זה. אמר ר"ש בן לקיש מהו לדבר אתו. משל לתלמיד שלמדו רבו תורה עד שלא למדו הי' הרב אומר והוא עונה אחריו משלמדו אמר לו רבו בא ונאמר אני ואתה כך כשעלה משה למרום התחיל לומר אחר בוראו תורה כשלמדה אמר בוא ונאמרה אני ואתה הוי לדבר אתו. הפי' בזה עפ"י מ"ש בפי' הפ' על פי ד' יחנו ועל פי ד' יסעו. כמאמרם ז"ל יחיד היושב ושונה הקב"ה שונה כנגדו כי מעלת הלימוד לשמה זוכה שהקב"ה אומר ההלכה משמו כמ"ש בגמרא אליעזר בני אומר וז"ש על פי ד' יחנו שיש לדברי תורה חני' על פי ד' המבואר במ"א. וזה כוונת המד"ר כשלמדה אמר הקב"ה בא ונאמרה אני ואתה פי' הקב"ה אומר התורה מפיו ומשמו של משה כמ"ש תורה צוה לנו משה כו' וזה ככלותו לדבר אתו ופרש"י שנמסרה התורה למשה ככלה לחתן. וזה ג"כ הרמז במגלה. להיות כל איש שורר בביתו רמז להקב"ה ד' איש מלחמה. יהי' שורר בביתו שיבנה בהמ"ק ב"ב שנקרא בית ד' ומדבר כלשון עמו. פי' שיאמר ד"ת אשר אנו לומדים עבורנו שיהי' לימודנו לרצון למעלה שיאמר הלכה מפינו כמ"ש אליעזר בני אומר:
איש יהודי הי' בשושן הבירה ושמו מרדכי וכו' עם הגולה אשר הגלה כו'. צל"ד שם התואר אשר תיארו בשם יהודי. גם מה משמיענו בזה אשר הגלה עם הגולה והלא כל ישראל גולים היו אך הנה אמרו רז"ל מפני מה נתחייבו שונאי ישראל כלי' מפני שנהנו מסעודה של אחשורוש. הענין הוא כי אמנם כל איש ישראל מחויב להיות מצר ודואג בלבו תמיד על צער גלות השכינה אשר בקרבו ולא ירהב בנפשו כי טוב לו לאמר שלום עליך נפשי אכול ושתה כו'. כי מה לך לאכול ולשתות ולהתענג בדשן נפשך ואתה אסור בכבלי הגלות וכביכול הוא אסור בזיקים ושמו מחולל בגוים זה ח"י מאות שנה. ובזה הי' חטא אותו הדור שנהנו שם מסעודתו של אותו רשע ושכחו את קלון בית ד' הנתנים בין העכו"ם. אך מרדכי הי' נקרא בשם יהודי אשר הגלה עם הגולה כו' כי הי' תמיד דואג ומצר ונאנח על הגולה וזה אשר הי' תמיד עם הגולה עם יכניה וכו':
אשר הגלה מירושלים עם הגולה. בגמ' מגלה דף י"ב ע"ב אמר רבא שגלה מעצמו. הנ"ל כי כוונת מרדכי הי' שגלה שם קודם כולם כדי ליסד שמה הקדושה והמרכבה העליונה כדי שעי"כ יתקיימו ישראל בגלות בבל. כמו שעשה יעקב אבינו שירד תחלה למצרים קודם ישראל. וכן מרדכי הי' בבחי' יעקב כנודע. וזה ג"כ שהלך בתחבולות ובחכמה נגד המן לעקרו כמו שעשה יעקב אבינו נגד עשו בכל עניניו וע"ז נאמר בתחבולות תעשה לך מלחמה. כי כן צריך להלוך תמיד בתחבולות נגד היצה"ר כמ"ש דוד המלך ע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך הפי' כי הנה כשירצה האדם ליקח לעצמו לילך לדבר מצוה או לקום בבקר ללמוד תורה הנה היצה"ר מכביד איבריו עליו ומחליש גופו לבלתי יוכל לקום. אבל לדברי העולם הזה הנה מזרזו ומקיצו מהר מה לך נרדם חושה מהר פן תורש אתה וביתך. ולזה אמר הכתוב חשבתי דרכי כאשר הייתי חושב לקום לדרכי בעניני עולם הזה והי' הדרך חשוב לפניו אז אח"כ ואשיבה רגלי אל עדותך לבהמ"ד:
במשנה מס' שקלים פ"ה. פתחי' זה מרדכי יש לרמז בזה עפ"י מ"ש בפ' צעקה גדולה ומרה. בתיבת ומר"ה ו"ה ובתוכו מפסיק אותיות מ"ר גימ' עמלק אותיות ר"ם. רם על כל גוים. וז"ש כי יד על כס י"ה הקב"ה נשבע בכסאו למחות שם עמלק. וז"ש בגמ' מרדכי מן התורה מנין שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור מרי דכיא. דרור לשון חירות רומז על הגאולה בתיבת מרדכי מ"ר בראש התיבה וזה מרי דכיא פתחי' זה מרדכי. פת"ח י"ה כי הי' ביכולתו לפתוח שם י"ה לעורר רחמים וחסדים ע"י שם י"ה במלואו יו"ד ה"א עולה כ"ו כמספר שם הוי' בכולו וע"ז הוסד בפייט בפסח מחציו תתמלא תיבתו. וז"ש עתה הרחיב ד' לנו ופרינו בארץ. וז"ש רחובות הנהר כו' חמשים שערי בינה ומשם יצמיח לנו כל הישועות והחירות. וזה הרמז פתחי' זה מרדכי. וזה שאמרו בגמ' דף ט"ו ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. פי' שיהי' בכח לפתוח בשם הוי' להרחיב שם י"ה במלואו מחציו תתמלא תיבתו כנ"ל עי"ז מביא גאולה לעולם:
היא אסתר בת דד"ו. דד"ו אותיות דו"ד. כי אסתר רומז לשכינה והיא בחי' מלכות דוד שהוא דוד מלך ישראל חי וקיים וזהו ב"ת דדו כי מלכות נקרא בת כנודע. וכן ב"ד בב"ד יהי' ב"ד בב"ד גימ' דוד וזהו יהי' לעתיד השם י"ה יהי' כפול כמ"ש רבוע יהי"ה כפול השם הוי' לעתיד יקרא יהי':
ותהי אסתר משאת חן בעיני כל ראיה. הנראה לרמז עפ"י דברי הזוהר הקדוש שהצדיקים הם אנפי דשכינתא כמ"ש הבו יקר לדיוקנא דמלכא. וז"ש עין ד' אל יראיו. וז"ש ותהי אסתר רמז לשכינה נושאת ח"ן ר"ת "חכמה "נון שערי בינה בעיני כל ראי"ה אותיות יראה. פי' ע"י יראת שמים שעל פני הצדיקים נעשים אנפי השכינה ועושים יחודים. כמ"ש וישם כתר מלכות בראשה להמשיך מכתר לספי' מלכות:
ובכל יום ויום מרדכי מתהלך כו' לדעת את שלום אסתר. הנ"ל ע"ד שאנו אומרים וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה. כי הנה המלאכים עומדים ברום עולם זה קרוב ששת אלפים שנה ותמיד מספרים כבוד אל וקדושתו ואעפ"כ בכל יום מקבלים עליהם עומ"ש מחדש לעשות רצון קונם כאלו לא עשו דבר עד היום מעתה יראה נא האדם העובד בעולם הזה איפא יזדרז ויתגבר בכל יום לקבל עליו עומ"ש מחדש. ומה גם כי יצרו מתגבר עליו ומתחדש בכל יום. א"כ צריך האדם ג"כ להתחדש עליו בקבלת עומ"ש בכל יום לנצח היצה"ר. והנה כי כן הצדיקים ראשונים קימו וקבלו עליהם עומ"ש במסירות נפש לכבוד הש"י בכל יום כי מאהבתם הגדולה והרבה לא יכלו השקט ולנוח רק ליהרג על קדושת השם כמ"ש כי עליך הורגנו כל היום. פי' בכל יום ויום במסירות נפש מחדש. וז"ש ר"ע כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה. פי' צערו הי' שלא יכול לזכות למסירות נפש רק פ"א והי' ברצונו למות לכבוד הש"י בכל יום ויום. וז"פ כל ימי הייתי מצטער. צערו הי' ליהרג כל ימיו על קדושת השם. וז"ש דוד המלך ע"ה שמח נפש עבדך כי אליך ד' נפשי אשא במסירות נפש על קדוש השם. וזהו הי' ג"כ ענין מרדכי שהי' מצפה בכל יום ליהרג על קדוש השם והתגרה בהמן ימ"ש ואמר שהוא יהודי ולא ישתחוה לע"ג. ולכך בכל יום ויום התהלך לפני חצר המלך וכו'. וזהו לדעת את שלום אסתר הוא שלום מלכות במסירות נפש כידוע ענין עשרה הרוגי מלכות. והבן:
ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וכו' לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה. כדי לבאר הפסוק הזה נבאר עוד משאה"כ אם מזרע היהודים מרדכי כו' שיש להבין מה שהיו מסופקים אם מרדכי הוא מזרע יהודים הלא ידעו אותו בטוב מכבר כי איש יהודי הוא וכמבו' בגמ'. אך הנה מבואר בזוהר הקדוש (פ' תרומה קס"ו קס"ז) סוד הפסוק אור זרוע לצדיק. וז"ל ומיומא דאפסיק ההוא נהר בגנתא לא עאל בי' ההוא גננא. וההוא אור דאיהו זרוע תדיר עביד איבין ומניה ומגרמיה אזדרע כקדמיתא ולא שכיך תדיר כגנתא דעביד תולדין ומההוא זרוע נפיל בי' באתריה ומגרמי' עביד תולדין כדבקדמיתא ע"ש. והפי' ע"ז מבואר בע"ח שער כללות אבי"ע בענין שיש צדיק בחי' בעלה דמטרוניתא כו' וכמו שיש צדיק עולה נשמתו בסוד מ"נ כן יש מי שעולה נשמתו בסוד מ"ד כי אחר החורבן שאין זיווג ואין הגנן זורע גינתו רק גינתו צומחת מן הספיחים כנ"ל. והספיחים הם נשמות הצדיקים אשר צמחו כו' והם חוזרים לעלות בסוד מ"ד ומזדווגים ומולידים נשמות וכל השפעות טובות ע"כ. וזהו בסוד יבעלוך בניך. ואת הנפש אשר עשו בחרן כיל"ח. והנה מרדכי הוא שהי' צדיק בבחי' יסוד באותו הדור בגלות ולזה נקרא איש יהודי היה בשושן הבירה הוא בחי' מלכות. וזהו איש ימיני פי' משבט בנימין כמבו' כי בגלות משמש בנימין תחת יוסף. וזהו ותלד רחל ותקש בלדתה שהוא רמוז על בחי' מלכות כמו ההרה תקריב ללדת תחיל תזעק. ותקרא לו בן אוני רמוז על אנינות הגלות שישמש בנימין. אך אביו קרא לו בנימין בן ימין שגם בהמ"ק נבנה בחלקו כנודע וזהו רמוז ברש"י אצל בנימין בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל. לערב בימי מרדכי ואסתר יחלק שלל הנה בית המן נתתי למרדכי כו'. והנה בהיות מרדכי הצדיק בחי' בנימין נאמר בו איש ימיני אשר הגלה מירושלים עם הגולה כי כל ענין מרדכי מבנימין להיות עם הגולה כנ"ל. וזהו ויהי אמן את הדסה היא אסתר פי' שהוא הי' בחי' בעלה דמטרוניתא לעשות היחוד באסתר בחי' מלכות כמ"ש ומרדכי יצא בלבוש מלכות ותלבש אסתר מלכות כידוע לי"ח. וזהו ויהי אמ"ן גימ' צ"א יחוד הוי"ה אדנ"י שכל היחודים של השכינה הם ע"י מרדכי בזמן הגלות כי אין לה אב ואם כי בזמן שבהמ"ק קיים הי' היחוד בשלימות מאו"א לז"א ומהם למלכות ועתה לקח"ה מרדכי לק"ח ה' לו לבית כנ"ל. כמבואר בגמ' אל תיקרי לבת אלא לבית. וזה ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו. פי' השכינה מקיימת גזירות הצדיקים על פי פעלו וכל פעלו במאמר ע"ד אשה כשירה שעושה רצון בעלה באמנ"ה אמ"ן ה' הוא היחוד צ"א הוי' אדנ"י ה' הוא אתו עם מרדכי כנ"ל. וזהו הרמז בגמ' בענין מיעוט הירח שאמר הקב"ה לכי ומעטי את עצמך כו' הצדיקים יקראו על שמך יעקב הוא הקטן כו' פי' שהצדיקים הם פועלים היחוד בהגלות בזמן מיעוט הירח והם נקראים על שמך כו' ועד"ז הוא הרמז שאמרה רחל ליעקב הבה לי בנים כו'. לשון הבה עפ"י רוב רומז על היחוד והבה לי בנים להוליד נשמות הצדיקים בסוד יבעלוך בניך. וזהו שאמר בזוהר הקדוש (ויקרא דף ע"ב) על פסוק איכה תרעה שביק את דידי כו' צאי לך בעקבי הצאן אלין אינון צדיקיא ובגיניהון יהיב לך חילא לקיימא. וכן בזוהר הקדוש (פ' תזריע דף מ"ה ע"ב) ע"ש שאני שחרחורת תרין קדרותא חד דאסתלק מיני שמשא לאנהרא לי וחד דבני אמי נחרו בי פי' שגם אין הצדיקים פועלים היחוד כנ"ל. וזה אין לה מנחם מכל אוהבי'. וזהו משמח ציון בבניה שפועלים היחוד למעלה כנ"ל. הנה זהו הפי' אם מזרע היהודים מרדכי רמוז שהוא מבחי' אור זרוע לצדיק לפעול היחוד כמו שנתבאר. הנה הוא בוודאי יפעול ישועות בקרב הארץ והשונאים יפלו תחתיו כנ"ל. וז"ש ובכל יום ויום מרדכי מתהלך כו' לדעת את שלום אסתר. פי' לדעת הוא היחוד שלום הוא היסו"ד כמבו' בהסידור ע"פ שים שלום. ומה יעשה בה' כו'. בליל שבת היא כלה כל ה'. לכה דודי לקראת כלה. ובשחרית שבת הוא הכל יודוך ה' על כ"ל כמו לעתיד כי תתעלה המלכות למעלה מז"א ת"ת בסוד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. וזהו רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה היינו על כל. וכן הי' כאן במרדכי ואסתר מתחלה ותהי לו לבית לקחה מרדכי והיתה נשפעת ממנו. ואח"כ נתעלית היא על כל ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי (הכ"ל) נזכרת היא קודם מרדכי. וכל הענין הזה מורה על הגאולה העתידה במהרה בימינו אמן:
א"י ובכל יום ויום מרדכי מתהלך כו' במד"ר אמר ר' ברכי' אמר הקב"ה אתה דרשת בשלום נפש אחת חייך שסופך לדרוש בשלום אומה שלימה הה"ד דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו ע"כ. ויש להפליא מהו הרבותא ומעלה ששאל בשלום קרובתו. ומה גם כפי דברי רז"ל שהיתה לו לבת הלא מחויב הי' לדרוש שלומה בכל יום אחרי נתפסה פן יתעללו בה הערלים האלה ויהרגוה. אולם הנראה כי זה בא לרמז לנו ע"ד המובא בזוהר הקדוש כי מרדכי הי' מבחי' משה רבינו עליו השלום מהארת יסו"א מבחי' הדעת הטוב שלא נפגם בעה"ד כידוע בספרים שמשה רבינו עליו השלום תיקון הדעת של כל בנ"י ע"ש. והנה כי כן גם מרדכי שהי' באותה בחי' הי' ג"כ בתיקון הדעת שלא נפגם כנ"ל. וז"פ ובכל יום ויום מרדכי מתהלך. ר"ל מת הלך בחי' המיתה הלך ממנו שלא שלטה בו הסט"א מבחי' מיתה שבעה"ד דכתיב בו ביום אכלך ממנו מות תמות אבל הוא לא נפגם כלל בעה"ד והי' תמיד בבחי' חי כנ"ל. והנה זה נודע בהאריז"ל כי מרדכי הי' נשמת יעקב אבינו ע"ה ויעקב אבינו לא מת כי יעקב איש תם הפך אותיות מ"ת לת"ם לכן בחי' המ"ת הלך ממרדכי שהוא נשמת יעקב. וזהו מתהל"ך לפני חצר בית הנשים הוא בחי' רחל ולאה העליונים וזהו לדעת את שלום אסתר הוא שלום המלכות. ומה שם מ"ה ז"א יעשה בה' היחוד זו"נ. וזהו כוונת המדרש אמר הקב"ה אתה דרשת בשלום נפש אחת היא השכינה שנקראת נפש דוד כנודע. חייך. ר"ל כי הנך בבחי' חי שלא נפגם בעה"ד כנ"ל. וגם כי הצי"ע נקרא חי לכך סופך רמוז לבחי' סיומא דגופא. סוף תדרוש בשלום אומה שלימה כל ישראל להשלים ולתקנם כמו משה רבינו עליו השלום הה"ד דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. והבן:
עוי"ל בדרך הנ"ל ובכל יום ויום מרדכי מתהלך כו' לדעת את שלום אסתר וכו'. יבואר עפ"י מ"ש במעלות הצדיק אשר בכל יום הולך במדרגה יותר גבוה בעבודת הבורא ב"ה לדעת את שלום אסתר הוא היחוד כנ"ל. וז"ש להלן לצוות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עלי' לבא אל המלך ולבקש מלפניו על עמה. ולצות עלי' לשון צוותא להיות דבוק עם השכינה ולבקש מלפניו על עמה להתפלל עבור כנ"י שהם עמה. והבן:
עי"ל בפסוק הנ"ל בכל יום ויום מרדכי מתהלך כו' על הדרך שבארנו שהלך כל ימיו במס"נ. וזהו הרמז מ"ת הל"ך כמ"ש הנני הולך בדרך כל הארץ בחי' מיתה לדעת את שלום אסתר בחי' היחוד של השכינה להעלות מ"נ ומה יעשה בה בה' תתאה. וז"ש להלן ויצא בתוך העיר ויזעק כו' ר"ל כל עיקר דאגתו עבור כל בני העיר שיהיו גם הם נכונים במסירות נפש כאשר על כולם היתה הגזירה חוץ ממה שגזר גם עליו. לכן לא הי' די לו במסירות נפש לבדו כמו משה רבינו עליו השלום שאמר עבור כלל ישראל מחני נא כי עליו בעצמו לא הי' הגזירה כלל. אך כאן במרדכי הי' לו עבודת עצמו ועבודת כלל ישראל לכן גם המה היו צריכין לעשות כמוהו:
לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה. פרש"י מה יהי' בסופה. גם בפ' תולדות בפ' ויתרוצצו הבנים כו' ותלך לדרוש את ד' פרש"י ג"כ מה תהא בסופה. להבין לשון רש"י ז"ל בשני המקומות הללו. גם יש לדקדק בלשון ותלך לדרוש כו' הול"ל ותלך להתפלל לפני ד' ומה זה לשון דרישה. הנ"ל להקדים בזה דברי הזוהר הקדוש בפ' והמלך קם בחמתו ממשתה היין כי בכל חצות לילה הקב"ה הולך לג"ע להשתעשע בנשמות הצדיקים מפני כי בראותו ית"ש שפלות הדור מן הרשעים המכעיסים אותו ועוברים על רצונו עיקר שעשועיו עם הצדיקים בג"ע ומתנחם עמהם. וגם הצדיקים הם מנחמים כביכול את הבורא ב"ה שיהי' הגאולה ב"ב ואז ישמח ד' במעשיו ישמח אותיות משי"ח שקדמה נשמתו לבריאת העולם. וז"ש דוד המע"ה יערב עליו שיחי אנכי אשמח בד' פי' שיביא השמחה בבורא ב"ה ואז יתמו חטאים מן הארץ וכו'. וז"ש בתפלה בשבת ושמח נפשנו בישועתך. כי אך זהו שמחתנו כי אתה תהא צדיק ונושע בקץ הגאולה. וז"ש ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. לשון דרישה שייך בדבר הנאבד ממנו והוא בעולם אך לא נודע מקומו אי'. לכן כתיב באבידה עד דרוש אחיך אותו. כי ענין הגאולה הוא דבר שהוא מוכן בעולם כאשר שמו של משיח קדמה לברי"ע. ולכך הצדיקים אשר מתאבלים על חורבן בהמ"ק זוכין ורואין תיכף בנחמתה כמבו' במ"א. וזהו ותלך לדרוש את ד'. כי יצחק ורבקה היו תמיד במסירות נפש על צער גלות השכינה כמ"ש קצתי בחיי. וזה הרמז בשמו של יצחק אותיות ק"ץ ח"י וג"כ בהיפך ח"י ק"ץ. שהי' לו חיות מקץ הגאולה שיהי' ב"ב וימלא כבוד מלכותו בכל העולם לכן כשראתה רבקה ב' הפכיים בנושא אחד ויתרוצצו הבנים כמ"ש חכז"ל כשעברה על פתחי ע"ג עשו מפרכס וכו' ותלך לדרוש את ד' מכלל דבעי דרישה. מה יהא בסופה. בסוף ו"ה שיהי' היחוד בשם הוי' ב"ה. שכל זמן הגלות אין השם שלם ולא הכסא שלם. וזה הי' ג"כ ענין מרדכי ואסתר שהי' עתה עת לחננה לגאולה ולבנין בית שני ואירע הדבר שתלקח אסתר לבית המלך למשכב העכו"ם הזה. וע"ז הי' מרדכי מצטער מאד בגודל צער השכינה הרומז לאסתר כיל"ח כמ"ש לדעת את שלום אסתר שיהי' השלימות בשם הוי'. ומה יעשה בה'. שם מ"ה יהי' היחוד זו"נ. וזה כוונת רש"י מה תהא בסופה. בסוף ה' האחרונה כמבואר במ"א. ובזה יש להבין דברי המד"ר בד"ה ובכל יום ויום וכו' אמר ר' יעקב בר אחא אמר לו הקב"ה אתה דרשת בשלום נפש אחת שנאמר לדעת את שלום אסתר חייך סופך לדרוש שלום אומה שלימה הה"ד דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. לכאורה מה זה ההבטחה למרדכי עד"ז. אכן לפי הנ"ל יובן היטב. כי שלום אסתר רומז לשכינה. לכן זה יהי' שכרו ממה שהי' מצטער בצער גלות השכינה. יזכה לדרוש בשלום אומה שלימה כנ"י. כי שניהם עולים יחד צרת ישראל וצרת גלות השכינה תלוים זה בזה. ומי שמצטער בצער גלות השכינה וכנ"י זוכה ורואה בנחמתה. כמ"ש עמו אנכי בצרה כו' אורך ימים אשביעהו ואראהו תיכף בישועתי כי כבר מוכן הישועה. כמ"ש בזמן חורבן הבית דכתי' ויקרא ד' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וכו' וכתי' עוז וחדוה במקומו. ותי' הגמ' כאן בבתי גואי כאן בבתי בראי. כי ממנו כביכול לא נעלם ישועת הגאולה שיהי' ב"ב. לכן גם במרדכי שהי' הולך בצער גלות השכינה זכה לדרוש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו כנ"ל:
ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ואמרו בגמ' דף ט"ז ע"א כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. יש להבין מאמר הכתוב בשם מרדכי. גם הוכחתם באמרם ז"ל מביא גאולה לעולם מהו מן השם הזה. אכן כבר נתבאר כי כל איש מבנ"י יש לו אות בתורה. ר"ת ישר"אל "יש "ששים "רבוא "אותיות "לתורה. וכבר פרשתי בפי' הפ' מזה בידך ויאמר מטה לכאורה מה שאל לו הש"י ומה השיבו משה מטה. וכי לא ראה כביכול מה שבידו ולמה לא השיב משה להקב"ה אתה ידעת כמו יחזקאל בבקעת דורא. הלא התשובה זאת נראה שלא כהוגן. אך הנה הדבור זה אל משה הי' לסוף שבעת הימים שנדבר עמו בסנה ובאמת כוונת משה רבינו עליו השלום הי' שלא הי' רוצה לילך הוא מפני כי משה רבינו רצה שיהי' הבטחת הקב"ה אליו שלא יהא עוד גלות לעולם ושיהי' הגאולה הזאת אמיתית כי אמר מה לי בגאולה זאת אם אח"כ ישובו עוד בגלות אחר. ע"כ רצה הש"י לתת לו סגולה שרשית של כל ישראל להחזיק בם לבל ישובו עוד לכסלה והוא ששאל לו מזה בידך ואמר מטה. פי' להטות לבב ישראל אל ד' בתשובה ואמר לו הש"י כי מטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות ר"ל לתקן האותיות בתורה כי שקול הי' משה כנגד כל ישראל והוא הי' הדעת של כלל ישראל והמה עולים ויורדים בו ולכך בהיות משה רבינו עליו השלום מגין עליהם באברתו יסך עליהם וכאשר הסתלק ועלה לרקיע אירע להם מעשה העגל ונסתלק בהם בחי' הדעת וכן הוא בכל צדיק הדור הוא בחי' משה אתפשטותי' בכל דרא וכל אשר חוסה בצל כנפיו יכול להאיר נשמתו באות שלו בתורה. כי התורה אות היא בינו ובין בנ"י לעולם. ובחי' האותיות בתורה הם לפי ערך הדור ומעלותיהם. אמנם יש בזה בחי' פרטיות באותיות באיזה מקום יש לו אחיזה בתורה באיזו ענין סיפורי התורה לטובה או חלילה להיפך כידוע. ויש צדיקים אשר יזכה שיהי' האות שלו דבוק בשם הוי' ובשאר שמות שאינם נמחקים והוא כולו טהור קודש לד' ושם הוי' ב"ה עולה על שדוד המערכת כולם ולזכר עולם יהי' צדיק הדבוק בשם הוי' ב"ה כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך כי מי ערב לבו ליגע בשם שאינו נמחק. וז"ש בגמ' תחת הנעצוץ יעלה ברוש זה מרדכי ותחת הסרפד יעלה הדס זה אסתר והי' לד' לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים כי כן מרדכי ואסתר חקוק אותיותם בתורה בשם הוי' ב"ה והמה הצדיקים אשר מעולם אנשי השם המה. והי' לד' לאות עולם האות שלהם לא יכרת. לזאת לא הי' יכול המן לשלוט בהם כי ח"ו יהי' מוחק השם חלילה. רק שמו של המן מחויב למחוק כמ"ש מחה תמחה זכר עמלק. וזה ששלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות כי כבר קבוע ועומד אותיותם בתורה וז"ש לקיים ימי הפורים האלה כאשר קיים עליהם מרדכי ואסתר ר"ל שיזכו בנ"י להיותם קיימים האותיות בתורה כמו שמרדכי ואסתר הם עומדים בתורה וזהו הטובה לבני ישראל כאשר קיים עליהם מרדכי ואסתר להיות עושים ימי הפורים האלה הנה בע"כ צריכין בנ"י להיות קיימים לקיים ימי הפורים כי אם ח"ו אין בנ"י אין פורים ואחרי כי שמות מרדכי ואסתר כתובים ורשומים באותיות שם הוי' הנצחי בע"כ צריכין להיות קיימים לעולם וזכרם לא יסוף מזרעם וימי הפורים לא יעברו וכו' א"כ גם בנ"י לא יעברו ויהיו קיימים לעולם לקיים האותיות שלהם בתורה לעולם. וזה הרמז ותאמר אסתר רומז לשכינה למלך ממ"ה הקב"ה בשם מרדכי שם הוי' אשר נאחז בו מרדכי וזהו כל האומר דבר בשם אומרו. כי זהו יכתוב ידו לד'. כל הוא הצדיק האומר דבר בשם הוי' ב"ה האומרו הוא המביא גאולה לעולם והבן:
ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ואי' בגמ' דף ט"ו ע"א כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. והנראה לרמז בזה עפ"י מ"ש ורחל בתו באה עם הצאן. השכינה הקדושה נקראת רחל כיל"ח וכל ישעה וחפצה תמיד להביא דברי הצדיקים שהם צאן קדשים לפני הש"י ב"ה וז"פ בערב היא באה ובבקר הוא שבה. כי בכל לילה ולילה היא מביאה לפני הש"י ב"ה כל פעולות הצדיקים שעשו ביום ההוא להתפאר בהם חזי במאי ברא אתינא לקמך וזה עיקר היחוד קב"ה ושכינתי'. ולזה בק"ש שאנו מיחדים שמו ואח"כ אומרים גאל ישראל קודם תפלת י"ח ואסור להפסק בין גאולה לתפלה כי שם הוא עיקר היחוד וזה הרמז כל האומר דבר בשם אומרו. כ"ל הוא בחי' צי"ע האומר דבר בשם אומרו שמחמת קדושתו מביאה השכינה הקדושה דיבורו לפני הש"י כמ"ש ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי כנ"ל אז מביא גאולה לעולם.
א"י ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. הנ"ל לפי מ"ש בפ' כי תשא ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וכו' ודרשו בגמ' רמז למרדכי מן התורה מר דרור מרי דכי. הענין בזה עפמ"ש צעקה גדולה ומר"ה. מ"ר גימ' עמלק שהוא עשה הפירוד בין אותיות ו"ה. ומרדכי אותיות מרי דכי מ"ר דרו"ר לשון חירות שהי' ביכולתו לבטל קליפות המן זרע עמלק. ויהי' היחוד בשם הוי' ועי"ז הי' החירות והגאולה. וזהו ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. כאשר שמו מוכיח עליו שיהי' ביכולתו לבטל קליפ' המן מ"ר דרו"ר מר"י דכ"י:
ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. הרמז בזה מעלת הצדיק ההולך בדרך הישרה אשר לא יכרע ולא ישתחוה ולא יכנע לשום אדם לצורך עניני עולם הזה אשר איננו נוגע לכבוד הש"י וכמבו' במד"ר. כי איך יתכן אשר צלם אלקים ישתחוה לעפר עולם הזה או יכנע לשום אדם בעבור תאוות עולם הזה לממון וכיוצא בזה. וזה שהזהירה התורה לא תשתחוה לאל אחר מאלהי זהב ואלהי כסף כו':
ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. הנה ענין פז"ר הוא רמוז על רפ"ח ניצוצין גימ' פזר עה"כ כמ"ש פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד כי צריך להחזיר את הפזר לבחי' מלכות והיסוד שלמעלה שנקרא אביון כמ"ש פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו מן החיצונים וע"י נתינת הצדקה מתקן זה. וזהו וצדקתו עומדת לעד וזה שקטרג המן שעם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. ולכך הוא שתיקן מרדכי מתנות לאביונים להרים מאשפות אביון. והי' מעשה הצדקה שלום: ישנו עם אחד מפוזר ומפורד כו'. יש לרמז ללמד זכות על בנ"י אחינו הנבלעים כו' ומפוזרים בקצה ארץ ועודם מחזיקים בתורת ד' ובמצותיו חפיצים מאד ועומדים באמונתם ביחודו ואחדותו ית"ש. וז"ש ישנו עם אחד מחזיקים באחדותו ית"ש אף שהם מפוזר ומפורד בין העמים ודתיהם שונות. ולמלך אין שוה להניחם שם רק לקבץ נדחי בנ"י ברחמים. לעם נכרי לא ימשול למכרה וכו' והבן. וז"ש ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי. כי באמת כל איש מבנ"י הטרוד בעסקיו לפרנס את ב"ב הוא ג"כ בחי' עבד כי עובד את עצמו וב"ב עכ"ז החרשתי כו' אמנם עכ"ז לעם נכרי לא ימשול כו' ד' ברחמיו יצילנו ויתן אותנו לרחמים כו':
ומרדכי ידע כו' ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר כו'. במד"ר וישב א"ר איבו לפי שתפס יעקב אבינו את השק לפיכך איננו זז לא ממנו ולא מבניו כו'. ואינו נוהג אלא בבני אדם גדולים ע"ש בדוד ואחאב ומרדכי וילבש שק ואפר וכו' ע"כ. הנה יש להבין מה חטא יעקב אבינו ע"ה בלבישת השק הזה הלא באמת סבור הי' כי טרוף טורף יוסף ולמה לא יתאבל עליו. ואף אם עודנו חי מ"מ הוא בגלות בין העכו"ם למה לא יבקש עליו להצילו ולהוציאו. אך אמנם הנה כבר נתבאר בהאר"י ז"ל ענין רמז שק שהוא מורה על ד' מאות איש של עשו שהם הקליפות והחיצונים שהם סוד ר"ע עי"ן גימ' ד' מאות גימ' ש"ק שצריך לבטלם ולסמא את עיניהם לבל יתאחזו בהקדושה. והוא ענין סוד אור המקיף של המלבושים סוד החשמ"ל להגן מן החיצונים כיל"ח. והנה בענין הזה יש שני בחי'. הא' הוא שע"י ירידת האור העליון הגדול למטה כמו במצרים כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך הנה לא יכלו הסט"א לסבול אור הגדול ונתבטלו כמבו' בסה"ק. והב' הוא ע"י עליית העולמות למעלה כמו בשבת שע"י העליית העולמות בע"ש אחר חצות למעלה והסט"א נחש כרוך בעקבה רוצה ג"כ לעלות אחריהם הנה יורד שלהוביתא דאשתא שהוא רשפי אש שלהבת יה ומוריד אותם לנוקבא דתהומא רבא כול"ח. וזהו הענין שני בחי' של שבת וי"ט. שבחי' י"ט הוא מקרא קדש שהוא לקרא בחי' קדש הארת אבא למטה. ובחי' שבת ושמרתם את השבת כי קדש היא שהוא להעלות התחתונים למעלה למקום הקדוש. הצד השוה שבהן שבחי' הקודש שלהם היא המפריש הטומאה והסט"א והוא המבריח לכל החיצוני' כנ"ל. והוא הענין המבדיל בין קודש לחול שאומרים במוצאי שבת כי באשר אז חוזר הכל למקומו ומוריד עמו המשכת הקדושה שלמעלה הנה אז רוצים הסט"א להאחז בהקדושה לכן אנו מבדילים אותם מן הקודש וע"ז אומרים בורא מאורי האש על סוד רשפי אש להוריד אותם בנוקבא דתה"ר כנ"ל ואז אח"כ המבדיל בין קודש לחול בין ישראל לעמים למען לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים כנ"ל. נחזור לענינינו הנה יש ב' בחי' ואופנים להרחקת החיצונים. הא' ע"י הרחקת מסך המבדיל ביניהם בבחי' הלבושים של האדם שהם בסוד אור המקיף הנה ע"כ לא יוכלו החיצונים לאחוז בו כאשר נתרחק האדם מהם כמו שנתבאר. והשני הוא בהיפך ע"י הקירוב אותם אל האור הגדול והקדושה הנה לא יכלו לסבול גודל האור ונסמא עיניהם ונתבטלו כמבו' הענין בסוד מזמור שיר ליום השבת בפרוח רשעים כמו עשב כו' שרוצים להתקרב מאד אל הקדושה ויציצו כל פועלי און לדבק ולהתקרב בהקדושה של שבת וזה הוא הסיבה להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ד' כו' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און כי לא יכלו לסבול גודל האור הקדושה אבל צדיק כתמר יפרח כו' שתולים בבית ד' שלמעלה בחצרות אלהינו יפריחו כו' הנה כך יש אופן לבטל החיצוני' ע"י שהצדיק הגדול אשר אור עליון מתנוצץ בו מקרב אותם אליו מאד הנה עי"כ נתבטלים ממילא מגודל האור העליון שבהצדיק ההוא כנ"ל ונמצא שיש ב' דרכים לקרב או לרחק ושניהם הם לרע להם לבטלם. הנה זהו שהי' הענין במה שאמר הכתוב באשר שמעה אסתר כי קרע מרדכי את בגדיו ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל. שיש לתמוה וכי לא זאת הבינה אסתר מיד שלא יקבל הבגדים וללבשם כי הלא בכוונה הוא קרע בגדיו ומה לו בבגדים אחרים וכי מחוסר בגדים הי' אך זה הי' הוויכוח ביניהם כי אסתר חשבה להלביש את מרדכי שהוא הי' אז הצדיק הגדול בדורו בחי' יסו"א כיל"ח. הנה לכך אמרה להלבישו בסוד הלבושים בסוד החשמ"ל לבל יכלו החיצונים לאחוז בקדושה כאשר ראתה כי עת רעה היא רצתה שיתרחק הקדושה מהם ולא יהי' להם שליטה כ"כ והוא ע"ד האופן הא' שבארנו בזה. אבל מרדכי ידע את כל אשר נעשה כי אין מועיל אופן הרחקה הזאת לבטל הגזירה. לכך לקח לו אופן השני שבארנו להיפך לקרב אותם אליו אל בחי' האור הגדול שבו ויקרע את בגדיו שהם סוד המקיפין וכו' וילבש ש"ק שהם הד' מאות איש בחי' החיצונים לבשם וקרבם אליו ועי"כ הוא ביטולם כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און וצדיק כתמר יפרח כו'. והנה זה הי' הענין שגדל המלך את המן שנתקרב אל צד הקדושה ועלו לגדולה משגיא לגוים ויאבדם. וכשראתה אסתר אח"כ כי הדרך השני הזה הוא טוב מהראשון כאשר זה האופן יועיל להאבידו מכל וכל הנה עשתה ג"כ אח"כ כן וזמנה את המן אל המשתה וקרבה את הסט"א מאד כדי להאבידו מכל וכל. וז"ש בגמ' מה ראתה אסתר שזמנה את המן אם רעב שונאך האכילהו לחם פי' לקרבו אל הקדושה ובאופן הזה גחלים אתה חותה על ראשו כי יפול ראשו מגודל הבהירות והוא בסוד אך אלהים ימחץ ראש אויביו. מחץ ראש על ארץ וכו' וכן כאן ישוב מחשבתו אשר חשב כו' על ראשו כו'. והנה כזה הי' אצל יעקב אבינו ע"ה כשראה כי כתונת פסים נקרע וחי' רעה אכלתהו ואין מגין מן החיצוני' לרחק מהם. אזי קרב הוא אותם אליו ויקרע שמלותיו וילבש שק ד' מאות איש כנ"ל לאבדם מגודל האור כנ"ל וז"פ המדרש בענין השק שזהו עצה כמו שלבש יעקב אע"ה את השק בבחי' סוד הזה יעשו בניו כמוהו כדי לבטל הסט"א ולכך מסיים המד"ר ואינו נוהג אלא בבני אדם הגדולים כי אך צדיקים הגדולים שיש בהם אור הגדול יעשו כן. והבן:
א"י ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר. במד"ר א"ר אבוהו לפי שתפס יעקב אבינו את השק שנאמר ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו לא זז מבניו עד סוף כל הדורות. בשבטים ויקרעו שמלותם וכו' ובמרדכי כתי' ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק כו' ע"ש. והמדרש הזה קשה להולמו כי למה זה נענש יעקב אבינו ע"ה על שלבש שק בעת צר לו על בנו אשר אהבו. אכן הנה עוד יש להתבונן על ענין יוסף ולבישת השק של יעקב אבינו ע"ה הלא די לו בקריעת שמלותיו ומה לו עוד ללבוש שק במתניו וכן במרדכי וילבש שק מה זה ענין השק הזה. אך הנה כבר נודע בספרים כי ענין הלבושים הם בסוד המקיפין על הקדושה מן הסט"א וכמו שבארנו כבר ענין כתונת יוסף שהוא בסוד אור המקיף על בחי' יסוד יוסף כנ"ל. והנה כאשר ירד יוסף למצרים ירדה כל חיות הקדושה והשפע להגלות בין החיצוני' ולכן אמר יעקב כי ארד אל בני אבל שאולה ולא נאמר על בני רק אל בני. כי כן כאשר הקדושה נבלע בין הקליפות צריך הצדיק לירד שם ולהוציא הניצוצות משם וכמ"ש כי שבע יפול צדיק וקם. היינו הז' ספירות כשנפלו הנה קם ע"י הצדיק המעלה אותם כידוע הענין בסוד נפילת אפים. והנה לכך אמר יעקב כי ארד אל בני אבל שאולה בין הקליפות להעלותם משם כנ"ל. וזהו ויקרע יעקב שמלותיו כי אין לבוש תפארתו במקום הזה. וישם שק במתניו שק גימ' ד' מאות הוא בסוד ארבע מאות שקל כסף ת' עלמין דכסיפין שהתאמץ נגד הקליפה ארבע מאות איש של קליפות עשו הוא הסט"א. והענין הזה הוא כך כל הימים שצריך להתאמץ תמיד להעלות ברורי הני"ק שנפלו בין הקליפות וזהו ענין השק שלבש יעקב להעלות הני"ק מעמקי הקליפות וכמוהו כן כל בניו אחריו צריכין לעשות כן כי אך זה כללות העבדות של בנ"י. וז"ש במדרש לפי שתפס יעקב אבינו את השק לכוונה הנ"ל לא זז מעל בניו כי גם הם צריכין לעשות כן ולכן השבטים לבשו שק לכוונה הנ"ל וכן מרדכי ויקרע מרדכי כו' וישם שק כי המן היה משורש הסט"א וצריך היה מרדכי לירד ולהעלות בלעו מפיו הם הני"ק אשר בין הסט"א ע"י לבישת שק כנ"ל. וז"ש ויקרא ד' ביום ההוא לבכי וכו' ולחגור שק ר"ל כי צריך בהגלות לחגור שק בסוד שבארנו להעלות הני"ק מעמקי הקליפה. וז"ש בגמ' מעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספינה ועשה עכו"ם כבש לירד בו וירדו ר"ג וזקנים. ענין הכבש הוא ידוע בסוד קרבן התמיד את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה כו' שהוא להעלות ברורי הני"ק שזהו לשון כבש לשון נכרי שכבשתו לכבוש הסט"א אשר זהו כל ענין קרבן התמיד כידוע בכוונת האר"י ז"ל. וזהו שנאמר בתמיד צו ואין צו אלא ע"ג לכבוש את הע"ג הוא הסט"א וכן המן גימ' צו עה"כ והוא היה ע"ג ולכן לא רצה מרדכי להשתחוות אליו. והנה זהו ענין הכבש לכבוש הסט"א שירדו בו ר"ג וזקנים שצריך הצדיק לירד ירידה שהוא צורך העלי' ולברר משם הני"ק ולהעלותם לד' כנ"ל. והבן:
ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל. יל"ד מה היתה כוונתה בשלוח הבגדים אליו אחר שראתה ושמעה מרת נפשו ויגונו וכי מחוסר בגדים הי' הלא ראוהו כי שק ואפר הציע ולא חפץ בבגדי כבוד ותפארת. גם יש להתבונן בענין שהי' סיבה מן השמים להביא את ספר הזכרונות לפני המלך ולעשות למרדכי יקר וגדולה ולהלבישו בגדי כבוד ולהרכיבהו ברחוב העיר לקרא לפניו ככה יעשה לאיש כו' הלא זה הענין לא שייך לענין הגאולה בזמן ההוא. אולם הנה נודע כי האדם צריך לעבוד הש"י בדחילו ורחימו. ר"ל מתחלה להיות מתהלך ביראת ד' ולפחד מהדר גאונו ואח"כ יבא מזה לידי שמחה לעבדו באהבה ושמחה וטוב לבב ובחי' היראה היא לבטל נפשו ממציאות מפני גודל כבודו ית"ש אשר הוא ממכ"ע וסוכ"ע וכולא קמי' כלא הוא חשוב ואח"כ יבא מזה לידי האהבה ושמחה להדבק באור פני מלך חיים. וזהו ע"ד המובא בספרים העדר קודם להוי' כי ע"י ההעדר להבטל ממציאות לפני אור ד' א"ס ב"ה בא לידי הוי'. וז"ש בגמ' כשהן יורדין יורדין עד לעפר וכשהן עולין עולין עד לרקיע. ר"ל כמו שהגרעין הנזרע בעפר הנה סיבת צמיחתו ועלייתו מן האדמה הוא אחרי נרקב ולא נשאר בו רק מעט מזעיר אזי יעלה ויצמיח בתבואת השדה. כן עם בנ"י הנה סיבת צמיחתם ועלייתם לרום המעלה ע"י שהם ירודים בעצמם להבטל ממציאות אז אח"כ יעלו ויגיעו לרום המעלות. וזהו ע"י שהם יורדין עד לעפר עי"כ כשהן עולין עולין עד לרקיע. וכן הוא המדה בבחי' יראה שהוא בגין דאיהו רב ושליט וכלהו קמי' כלא חשיבין וא"כ יעלו למרומי שחקים בבחי' שמחה במעונו ועוז וחדוה במקומו. וז"ש כאן בהמגלה כאשר קימו על נפשם דברי הצומות וזעקתם ואח"כ לעשות אותם ימי משתה ושמחה וי"ט בחי' יראה ואהבה שבשניהם ולזה אסתר תענית קודם לפורים כי ע"י התענית והאבל באה השמחה ומן הצרה עצמה באה ההרווחה כי מבחי' היראה באה האהבה כמ"ש ועת צרה היא ליעקב וממנו יוושע. וזה העונה אותי ביום צרתי. ר"ל ביום אשר השעה דחוקה מאד אך אז מהרה קל יצמח הישועה ממנו לגרום את היחוד בחי' עונה. וז"ש כי ביום ט"ב נולד משיח כי רק ביום שנחרב הבהמ"ק אך אז כשהיו בנ"י בשפל המדריגה הנה אך אז העת להצמיח קרן הישועה של משיח צדקינו שיבא ב"ב והוא הטעם כמ"ש כי ע"י שהן יורדין עד לעפר הנה מבחי' הירידה הזאת חוזרים ועולים עד לרקיע כמו בחי' הזרע כשהיא נרקבת בארץ אז תעלה ותצמיח בתבואת הארץ. ולכן נקראים בנ"י זרע ברך ד' כמ"ש אם מזרע היהודים מרדכי:
ונחזור לענינינו. הנה כמו כן העבדות אשר דרך בו נעבוד להש"י בדו"ר צריך מתחלה לכנוס בשער היראה לענות ולהכניע מפני פחד ד' ומהדר גאונו אז עי"כ יכנס לבחי' האהבה ושמחה להתענג באור ד'. והנה זהו שהי' הענין במרדכי ואסתר כששמעה קול הרעש של מרדכי בבכי וזעקה על צרת ישראל הנה שלחה לו בגדים להסיר שקו מעליו פי' להסיר העצבות והיגון מעליו רק בשמחה להתקרב ולהתפלל לפני הש"י כי אין לבא אל המלך בלבוש שק כי עוז וחדוה במקומו כתיב ולא נכון לבא בעצבות לפני מלך הכבוד אך הוא לא קבל כי צריך מתחלה הכנה בהכנעה ויראה ואח"כ ממנה יבא אל השמחה כאשר בארנו. לכן אח"כ כאשר בא עת לחננה הסיב הש"י בענין הזה שיקראו לפני המלך דברי הימים וכו' וקראו את מרדכי לרכוב על סוס המלך ולבוש המלך ולזמר לפניו למען הכניסו בענין השמחה. ומיד כאשר שמח לבו מעט ממנו נעשה הגאולה והנם הגדול. לכן הי' זה הענין של ספר הזכרונות הקדמה וסיבה אל הגאולה כנ"ל: