תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
קונטרס תקנות עגונות · תשובה כט
לדוד ברוך משנתו בפיו ערוך ה"ה כבוד אהו' ש"ב ידיד ה' וידיד נפשי הרב המאוה"ג הגאון המפורסים נ"י פ"ה ע"ה כש"ת מוה' דוד טעבלי נ"י אב"ד דק"ק ליסא יע"א:
הנני כמצווה ועושה לשלוח לרו' מעכ"ת ההעתק מדברי הגאוני' אב"ד מפראג ואף גם אשר חנני אלקי' בזה ואז בהיותי כותב התשובה הייתי צעיר לימים ולא מלאני לבי להכניס ראשי בין הורים גדולים מצד חומר הנושא איסור הערוה החמורה. אבל כתבתי דברי לזכרון הנלענ"ד לדינא והן היו' בהיותי עובר בין בתרי הפסקי' זאת ראיתי ונתון אל לבי הנלענ"ד לדינא שורש הענין ותורף הבנין הוא בדברי תוס' יבמות דף פ"ח דכתבו בדבר הידוע לכל העולם לא אמר רב אם ניסת ל"ת אף דתרי כמאה והגאון המנוח מוהר"פ שהי' אב"ד בק"ק ליסא שדא בה נרגא מדברי תוס' כתובות דף כ"ב בענין פיסול משפחה דהקשו על רש"י דהאיך שייך להתגלות הדבר אף אי כ"ע יכחישנו הא תרי כמאה א"כ נראין ד"ת כסותרין זא"ז וכבר קדמו ש"ך בקושיא זו והגאון אב"ד מפראג השיב דתוס' ס"ל ביבמות דאי כ"ע מכחישי' לתרי לא הוי לי' למימר ל"ת דבלא"ה איכא ריעותא דאיכא חזקה דא"א עי' מ"ש הרב באריכות ואני כתבתי עליו בתשובתי שם. אבל אפשר הי' לנו לומר בדרך זה דהא תוס' הקשו בתרי ותרי נוקי אחזקת א"א ותירצו דחזקה אשה דייקא מרע לה לחזקת א"א:
ולכאורה למה תידוק האשה הא אף אם יבא הבעל תרי כמאה. א"כ מש"ה כתבו התוס' שפיר דלא הוי אמר רב אם ניסת ל"ת כיון דלא שייך חזקה האשה דייקא כו' וא"ל א"כ בכל דוכתא נמי נימא האשה סמכה אף שיבא בעלה האשה סמכה דהא יש לה עדים שאמרו מת בעלה ז"א דודאי קשה הא קיי"ל דעדים שהוכחשו בנפש לוקין אי בא הרוג ברגליו ולא מחזיקין לאמת נגד כ"ע וזה מוזכר בתשו' הנ"ל והרב מפראג נ"י נדחק ליישב זה דשם מיירי שאי אפשר להכחיש ע"ש וזה קשה לצייר אבל לדעתי בלא"ה הדבר נכון דתוס' כתבו ביבמות דף קט"ו בגמלא פרחא לא טענינן לסהדי ע"ש וה"ה ודאי שאין טוענין להם ששניהם נזדמנו בחותם א' וכדומה כיון שהרוג בא והם אינם מכחישי' שראו אחר כדמותו נהרג והוא אינו שמעון הנהרג רק הוא כדמות שמעון לא טענינן להו וזה ברור:
רק תוס' הקשו ביבמות ד' נימא תרי כמאה ונוקי שהם מכחישי' העולם אבל כמה דאין מכחישי' לא טענינן להו ודוק ולפ"ז ניחא בעלמא אמרינן דדייקא דיריאה פן יבא הבעל בעצמו ואף אם יכחישו העדים אותו וי"ל תרי כמאה מ"מ היא יריאה פן לא יכחישו כל העולם אבל הכא אם כבר בא הבעל והם מכחישים אותו י"ל דתו לא דייקא דאינה יריאה דהא מוקי דבאו עדים ואח"כ ניסח. ולהכי שפיר כתבו תוס' דלא הוי לי' למימר אם ניסת ל"ת ודוק:
אך לזה יש להשיב דמ"מ י"ל דדייקא שיריאה שיפסלו אותם בגזלני' כו' כמ"ש תוס' במס' ב"ב על נתגרשה כו' ע"ש אך לזה י"ל האיך שייך לומר דייקא מאי מועיל דיוקא נהי ששמעה מאחרי' שמת מ"מ הא כ"ע מכחישי' ואומרי' זו הוא בעלה והוי תמיד תרי כמאה נהי בעלמא דשנים אומרים לא מת שייך דיוקא אף דמה בכך ששמעה שמת הא תרי אמרו לא מת י"ל דדייקא ושמעה שם מכ"ע ומהני לגבי תרי או שבדקה אחרי עדי' שאומרים לא מת שפסולים הם או כמ"ש בח"י הו"ת עפ"י דברי הרמב"ם דכתב דהוא מלתא דעבידא לגלויי שאם חי הוא הוי מתגלה או שהי' בא א"כ מהני דיוקא שמדקדקת שאלו חי הוא הי' בא ומתגלה לה וכאן שבא מה נסמוך על דיוקא דידה בשביל זה לא יתגלה לה יותר שזה שבא הוא בעלה ואינה יריאה כיון דמכחישי' כ"ע מאי מהני דיוקא דידה להכי שפיר כתבו תוס' דלא הי' לומר אם ניסת לא תצא ולפי זה לא סתרו דברי תוס' די"ל בעלמא תרי כמאה אף נגד כ"ע אבל כל זה כתבתי לפי דברי הגאוני' הנ"ל אבל במ"כ בשעת כתבם התשובה לא ראו דברי הש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק ס"ו דכתב להדיא נגד דברי תוס' בהך דפסול משפחה ע"ש:
וכתב בשם מהרי"ק שורש קע"א וז"ל מה שכתבתי תרי כמאה בדברי התלוי בגילוי הדעת לא אמרינן תרי כמאה הרי מבואר אף להקל סמכינן אכ"ע דמהרי"ק כתב להקל לומר כך. ואף שתוס' הניחו בקושיא בכתובות פי' רש"י ז"ל דס"ל לענין פסול משפחה צריך עדים ול"ד לט"ע דהוי רק גילוי מלתא דלא כש"ך עכ"פ לענין ט"ע י"ל דלא אמרינן תרי כמאה נגד כ"ע:
אבל מזה שזכינו לדברי מהרי"ק נסתרה דרכו של רו' מעכ"ת שרוצה לומר שעדים שהוליכו לפרעמסלא הם עדים שקריו מחמת תרי כמאה לא אמרינן נגד כ"ע דז"א עד כאן לא קאמר מהרי"ק אלא בעדים שלא נחקרו בב"ד ואין העדות בא בתורת עדות אבל כל שהעד אומר בת"ע לא זז ידו מידו והרי נחית לעדות אמרינן תרי כמאה אף נגד כ"ע דז"ל מהרי"ק שורש קע"א ד' קס"ד ע"ד ודאי כשנחקרו עדותן בב"ד או שנתקבל בב"ד מהני תרי כמאה דסוף סוף עדות איכא אבל כי לא אתי בתורת עדות אלא גילוי מלתא בעלמא סברא הוא להאמין יותר המרובי' מהמעוטי' דכל שאין עדות ממש הלך אחר רוב דיעות עכ"ל מבואר בנ"ד שעדי' נחותי להעיד לומר לא זז ידינו מתוך ידו עדות הוי ואמרינן תרי כמאה אף נגד כ"ע ואי קשיא הא בשנים אומרים מת בעלך דכתבו תוס' דלא אמרינן נגד כ"ע תרי כמאה דהתם ע"ז אינם מעידים מי זה האיש הבא לקראתינו אבל נ"ד שע"ז מעידים שהלכו עמו נחתו לתורת עדות ותו הא מתוס' אין ראי' כמ"ש לעיל ליישב סתירת דברי תוס' וממהרי"ק נמי אין ראי' כמ"ש לעיל וזה ברור:
ואי קשיא אם נחלק היכי שנחית לתורת עדות אמרינן תרי כמאה אף נגד כ"ע א"כ למה מוקי הש"ס דאמרי עדים אנן הוינן בהדי' כו' ואתון הוא דלא ידעתו ליה דכתיב ויכר כו' קשה למה ליה לומר משום ויכר אף אי אחריני נמי הי' להם לידע לא מהימנא טפי מינייהו דהא אינהו אמרי אנן הוינן בהדי' ונחתו לתורת עדות ומהימני ככ"ע ז"א דמ"מ נהי דהוי ככ"ע תרי ותרי נינהו ותרי ותרי ל"ת וזה פשוט:
והנה זה אין לדחות ולומר דאף שכתב מהרי"ק במקום דהוי גילוי דעת אזלינן בתר רוב דיעות א"כ י"ל מה"ת נייחס שני עדים לסהדי שקרי כיון דכ"ע בק' פין מכחשי להו הא ברוב דיעות נחלקו הב"ש וח"מ סי' י"ז אי א' אומר משם רבים הוי כא' אומר משום א'. או עדיף ולדברי האומרים דעדיף מאומר משום א'. א"כ הה"ד כאן שאומרי' משם רבים דפרעמסלא ורבי דק' פין שוין לרבים דפרעמסלא זה אינו דוקא יחיד בשם רבים שוה ליחיד בשם יחיד אבל יחיד בשם רבים ורבים עצמם עדיפי רבים ע"ש. ותו כאן אנו אומרים הרבים אינם מכחישי' זא"ז רק היחיד מכחיש אותם ולא תהא שמיעה גדולה מראי' אם מה שאמרו ראינו אותו ולא זזה ידינו ממנו אמרינן דלא מהני נגד כ"ע כ"ש מה שאומרים ששמעו מרבים לא מהני נגד רבים וזה פשוט. אבל מ"ש דהיכא דנחית לעדות לא אזלינן בתר רוב דיעות הוא נכון וברור ובענין סימנים כבר כתבתי בתשובתי בארוכה לא ראיתי להאריך בזה הכ"ד אהו' ידידו דוש"ת:
גם בגופא דמלתא בענין סימנים ודאי יש להשיב ע"ז דהא קי"ל בח"מ סי' רס"ז עדים ועדים וסימני' סימנים כמאן דליתא ואמאי לא נימא דודאי העדים מעידים אמת שנזדמן שני חפיצים שוי' א"כ ע"כ הסימן הוי סימן מובהק דהאיך יזדמן שיהי' שוין בט"ע וסימני' כמ"ש הגאב"ד מפראג וזה נלמד מדברי עה"ג בעדו' לאחר ג' ימים מהני סימנים ע"ש דקשה שיזדמן סימני' וט"ע לאחר ג' ימים א"כ ליהני הסימן אבל ז"א דשם תולין ודאי א' מהעדים משקרין ואין תולין שנזדמינו שני חפיצים שוים וליכא רק הסימן אבל כ"ע נגד כ"ע קשה שיהי' שקר ע"כ יש לתלות שנזדמנו בשוה ומהני סימנים כמ"ש אך הסימנים לא העידו ב' עדים שבעלה של זו הי' לו הסימנים וזה שאמרה אמו סימנים אין לסמוך על חמותה אפשר ידעה מסימנים שיש לזה האיש ואמרה כך אבל כל זה כתבתי טרם ראית הג"ע ועכשיו כפי אשר אני רואה הג"ע של בינוש עמדתי מרעיד ומשתומם כי אחרי ששינה ומעל בשליחות ולא הביט אל מראהו אצל הרב ודאי ליכא תרי סהדי כלל וא"צ לכל הפלפולי' ויתכן שנשמט זה יאקב מפין והעמיד אחרי בחריקאו אף שקשה שיסמוך ע"ז שמא יביט בינוש בפנינו מ"מ מפני אומדנא לא נכחיש סהדי ואף גם דברי הר"ב הישיש מוה' אברהם תמוהים שיעיז איש רשע בפניו לילך לקרות לסופר רק שהרב לא הביט בפניו בבואו עם הסופר והאיך יסמוך ע"ז. אבל מ"מ הוא אומדנא ואין לבטל עבור זה עדות. וגם שנפסל ע"א בגזלנות ולא נשאר רק חד סהדי אבל כבר הארכתי בתשו' בענין גזלן לעדות אשה ואין כאן מקומו. אבל לדעתי כבוד רום מעכ"ת יניח הדבר במקומו עד כי יביאהו ד' אל מקומו שם יבא על כל נעלם מה שהגידו אז העדים בב"ד בשובם. וכפי העולה בזכרוני סיפר לי בינוש בברעסלא בשובו מפרעמסלא שהכירו זה יעקב קודם פרעמסלא כמה וכמה יהודים ונכרים ואף גם אז העיד נמי כ' ליזר בב"ד טרם שנפסל בגזלנות די"ל אולי עדיין אזלא גזל לכן ודאי מעכ"ת יכול לחקור כשיהי' במקומו אי"ה אחר ג"ע שנעשה אז ויברר הדבר כשמלה וגם צריך לעיין בענין קול כמ"ש בתשו' ובזה יתענג על רב שלום דברי ש"ב ידידו: