אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות קידושין › תשובה סג

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות קידושין · תשובה סג

תשובה סב

תשובה לאחי הרב המאור הגדול המפורסים מוה' משה מבראד אב"ד דק"ק קארץ בעסקי קידושין והשאלה מובן מתוך התשובה.

באם אמר התקדשי לי בדוקאטין זה והי' נמצא שאינו זהב אינה מקודשת ומחלק בין זהובין בנמצא טבעת שאינו של זהב וזה פשוט אין צריך לפני' דבטבעת כתב הגה"מ כיון שלא אמר של זהב מקודשת דיש טבעת של זהב וכסף ונחשת אבל דוקאטין אינם של נחושת ואם יש של נחושת אינם נקרא בשם דוקאטין לכן פשוט דאינה מקודשת וממילא מ"ש באו' ג' אין צורך דכתב עוד כיון שאמר אתן לך ד וקאטין ואקדש אותך אז צריך ליתן דוקאטין של זהב. כי סתם דוקאטין של זהב האמת הוא כך אבל אין בזה תוס' על לשון התקדשי לי בדוקאטין אם סתם דוקאטין של זהב די בזה ואי לאו מאי מועיל בזה במה שאמר תחלה אתן לך דוקאטין אטו אם תחל' אמר אתן לך טבעיצריך שיהי' של זהב

אות (ד') האריך אם הוא ספ' אם הי' של זהב אם היא מקודשת והאריך לפלפל אם מהני כמו א"י אם נתחייבתי לך ואין בזה שום ספק כלל דאין לחוש מסתמא שהי' של כסף כיון שראתה אותו של זהב למה נחוש שהי' מזויף מתני' קאמר של זהב ונמצא נחושת אבל סתמא אמרינן שהוא של זהב וגדולה מזו י"ל אף במנה ולא מנאה ונאבד המנה נמי נראה מסתמא הי' מנה דמה"ת הי' מקדשה בדבר שאינו קידושין והרי דעת הב"ח אף בשוה פרוטה סמכא דעתה שהוא פרוטה דידעה דאינה מקדשה בפחות ואף לחולקים שם דאכתי סבורה שהוא רוצה להטעות שלא אדע השומא ואסבור שהוא פרוטה אבל דבר שיכולה להעמיד על האמת אין לתלות שלא נתן כמו שאמר ותו הא קי"ל סי' ל"ח באומר ע"מ שיש לי מאתים זוז אם אין עדים מקודשת מספק הוא ש"ס ערוך ותקשי עליה שיהי' כאומרת א"י אם נתחייבתי לך או שנאמר דלא סמכא דעתה ע"כ בהא לא חיישינן שיתנה מה שיודע שאינו למה יתנה והיא נמי סמכה דעתה ע"ז אבל באומר ע"מ שיעשה י"ל שלא עשה אח"כ וסובר הוא שתסבור שעשה ולהכי נראה במנה הווי וודאי קידושין אף דשם הוי רק ספק קידושין ביש לו משום די"ל שמא סבור להטעותה שתסבור שיש לו אבל בנותן לה מנה אי הי' חסר למה נתן לה בחנם וכ"ש באומר מטבע זהב למה נחוש שאינו של זהב כו' כי ראתה שהוא זהב למה נחוש שהוא מזויף אין בזה שום ספק כלל ומ"ש באות זה לישב דברי הרמ"ה שכתב אם יש קול שהי' שוה פרוטה יחוש והקשה הב"י הא בלא"ה קי"ל כשמואל דחיישינן שמא ש"פ במדי ומיישב אחי הרב הנ"ל דנ"מ באומר שוה חמשים אין זה מספיק דמ"מ הדין שכתב בפרוטה אינו נכון ושפיר הקשה הב"י אך נוכל לומר דרמ"ה כתב דינו אי גלתה דעתה דלא בעי להתקדש פחות מש"פ דצריך שיהי' שוה כאן ש"פ כמ"ש הריטב"א בהך דצפתא ע"ש ומ"ש עוד דמהרי"ט הקשה על הר"ן למה מדמה זה בא"י אם נתקיים התנאי דהוי א"י אם נתחייבתי לך הא אתרע חזקת פנוי' כיון שקבלה קידושין כמ"ש תוס' בספק קרוב לה. אפשר לענ"ד לומר דהתם תיכף בשעת קבלת קידושין אנו מסופקי' אם היו קידושין דאתרע אז חזקת פנוי' אבל קיום התנאי ל"ד להתם דאף בשעה שקדשה לא היתה עדיין מקודשת עד שיקוים התנאי ולא אתרע חזקת פנוי' דידה כלל. ובזה הי' נמי ניחא דמקודשת מספק אם יש לו מאתים או שמא הרהר תשובה וכדומה ולא הווי א"י אם נתחייבתי לך דהתם אתרע תיכף בשעת הקידושין אך אמת יורה דרכו שהחלוק הוא ע"כ שכתבתי לעיל דבשעה שקידש אי לא הי' מקיים התנאי למה קידשה בשלמא תנאי שאח"כ יקיים תנאו י"ל רצה הי' לקיים ואח"כ חזר ולא קיים אבל מקדש תחלה ויודע שאינו יכול לקיים לא חיישינן לזה ולא דמי לא"י אם נתחייבתי לך ואצ"ל דהך סברא דאתרע חזקה היא רק מדרבנן וגבי ע"מ שיש לו כו' מוכח דהווי ספק קידושין דאו' מדלא משני כאן בקידושי דאו' וכן מדייק הר"ן על ש"פ במדי ע"ש ודו"ק ומה שכתב אחי נ"י לישב דברי הר"ן דקשיא לי' עוד למה מהני הודאתה שנתקיים התנאי הא מחייבה לקרובתי' להכי פי' די"ל דמחלה התנאי אבל בא"י אינה יכולה לאסור הקרובים בזה לא העלה ארוכה כלל. דא"כ למה כתב הר"ן דהוי א"י אם נתחייבתי תיפוק לי' דאין כאן עדים ע"כ אין צריך עדים רק על גוף המעשה אבל על קיום התנאי א"צ שידעו עדים כי זה אינו מעשה הקידושין:

ומ"ש אות ה' אין צורך לנ"ד אך להתלמד במקום אחר אכתוב דבר זה נכון הוא באמר דשוה חמשים אין לחוש שמא במקום אחר שוה חמשים וכבר כתבנו בשם הריטב"א אי גלתה דעתה שרצונה שיהי' ש"פ צריך שיהי' שוה כאן ואף אם נאמר דכיון דלא אמרה היא רק הוא שפיר תתקדש באמת לדעת הר"ן הטעם דחיישינן דכיון דנטלתן חיישינן שמא ידעי עדים שדרכה לתת פרוטה בזה אבל משום חמשים אין ראי' שסברה דשוה חמשי' ובאמת אם הוא בכדי שאין דעת טועה שוודאי אינו שוה חמשים שאמר על התמרה דהוא שוה חמשים מקודשת דהא סברה וקיבלה כמבואר סי' כ"ט סעי' ט' ע' בב"ש ס"ק י"ז ובזה נמי ניחא דעת עצמות יוסף שכתב אף לטעמא דגזרת הרואים נמי עיקר הטעם דגזרו דשמא דרכה של אשה לתת פרוטה נמי מצרף זו הסברא דחיישינן להא כיון שרואים שקבלה הקידושין ולא ידעתי מה ראה להקשות על העצמות יוסף מאי פריך הש"ס על הא דמשער באבנא דכוחלא הא חיישינן שמא ש"פ מאי קשיא שמא הכא אין עדים יודעים דשוה לדידה ש"פ ותי' להא חיישינן שמא עדים יודעים זה והוא היפוך ד"ת דאין לחוש לזה בלא קול ולא ניחא לי' כפשטי' דאמרינן הכא לחוש שמא ניחא לה כמ"ש הר"ן מדקבלה אותן וכולם ידעי שאין קידושין בפחות מש"פ ע"כ לדידה שוה לה. א"כ באומר שוה חמשים הדין אמת דאין לחוש ששוה במקום אחר לר"ן ועצמות יוסף ואף לטעמא דגזירת הרואים נמי נראה דאין חשש ואף אחי נ"י מחלק בזה אבל חסר תבלין חילוקו שכתב לחלק כיון ששמעו הרואים שאמר שוה חמשים יתלו דכאן אין שוה לענ"ד יש לחלק כך דווקא על תמרה יטעו הרואים לומר שאינו חשוב להתקדש בה אף שהיא ש"פ אבל על שוה חמשי' במאי יטעו אלא במאי תתקדש ע"כ יתלו שאינו שוה חמשין:

אות (ו) ראיתך להכריע כדעת הרמב"ם (אין זה מדה נכונה להכריע נגד רבותינו) דא"צ לידע שדרכו להתיקר בפדיון בכור ולעולם מהני בקבל עלי' ותורף דבריו הם בש"ס מיירי שלא אמר אף שאינו שוה קבלתי בחמש סלעים אף שאומר לקבל בה' סלעי' ואז מחלקינן לגבר' רבא מהני דשוה אצלו אבל אחר י"ל שקבל שסבור דהוא שוה כך (ולא ידעתי למה הוסיף שהבעה"ב יודע ששוה למה לא כתב כפשטי' שתלוי בדעת כהן כנ"ל) אבל באומר אע"פ שאינו שוה קבלתי מהני לכ"ע ובעה"ב המוכר כלי תשמישו מסתמא מוכר בפחות להכי מהני סתם קבלה ובש"ס מיירי דאינו כלי תשמישו דומיא דעגל עכ"ד אני אומר אף שדבר השכל הוא אין זה נכון דהרמב"ם ז"ל יניח דברי הש"ס ויכתוב מה שאינו מוזכר בש"ס ולענ"ד הי' נראה דהרמב"ם ז"ל מפרש בקבל עליו לעולם פדוי והא דקאמר בש"ס לא קאי אלא אהא דקאמר רב כהנא הוי שקל סודרא דקבל לכתחלה פחות משוי' בשוי' וזה אסור משום דמסייע בבית הגרנות כי היכי דאסור להיות נוטל ומחזיר אבל לרב כהנא שרי דבאמת שוה לו ולהכי לענין דיעבד לא מחלק הרמב"ם ז"ל והא דלא מחלק חילוק זה לענין לכתחלה לא קשיא דהרי אם רואי' שהוא אף במחזיר השמיט שלא יהא מסייע ע' בכ"מ שם ואפשר סמך על מ"ש ה' תרומות וזה נכון:

ובגוף הענין כמ"ש באות ה' לחוש שהי' בדוקאטין חסר ממשקל בכדי אונאה אין לחוש כלל שמסתמא נתן כהוגן למה נחוש לזה וכ"ש כיון שנתן לה תחלה לראות סמכינן שנתן כראוי. ואף במה שאינה יכולה לידע חיישינן שמא יש לו מאתים ושאר גווני דתני שם והוי ספק קידושין לכן אין מקום לכל זה:

ומ"ש אות זיין להוכיח דמהני שומא שאח"כ ותורף דבריו לישב מאי דקשי' לי' על ב"ח דכתב דאם קידש בש"פ שפיר סמכא דעתה דסתמא הי' נותן לה פרוטה א"כ מאי הקשו תוס' מהתקדשי לי בשט"ח דשמין אם יש ש"פ הא שומא לא מהני לה להב"ח הא מהני שומא עוד קשה אדרב יוסף דחש לדשמואל שמא ש"פ פרוטה במדי הא אין כאן שומא להכי מפרש דמיירי שאמר שמקדשה בדבר הנישום בפרוטה רק אשה לא סמכא דעתה שמא שוה יותר ויחזור הבעל שיהי' אונאה ודרב יוסף מיירי שאח"כ נשום ולא הי' שוה יותר מפרוטה ומקודשת משומא לבד שלא העלה ארוכה לקושיתו מאי הקשו תוס' משט"ח דשמין דלמא מיירי נמי שאמר שנשום בפרוטה עוד אין דבריו נוחים דלמה תחוש האשה שהבעל נתאנה היא לא בקיאה בשומא הוא הי' מסתמא בקי בשומא:

אולם גוף הקושיא הקשיתי זה יותר משלשים שנה ותרצתי בס"ד בפשיטות ללשנא דבכל דהוא לא פליגי ניחא דמיירי דאמר בכל דהו וללישנא דקיץ י"ל כיון דהיא סמכא דעתא רק גזה"כ דבעי כסף דקיץ י"ל שמא קיץ במדי' והוי עליו שם כסף לא מבעיא לטעם גזירת רואים וודאי איכא הכא רואים שמא ידעי דבמקומם קיץ תמרה בפרוטה ואף לטעמא לדידה שוי' שכתב הר"ן נ"ל דהוי קיץ דמקבלה לדידה בפרוטה דיותר וודאי אינה שוה וניחא נמי דברי הב"ח דוודאי לטעמא דקיץ אף בש"פ נמי לא קיץ והקשו תוס' שפיר מאידרא שם לטעמא דקיץ רק על זה קשה מאי שהקשו משמין שט"ח אף לטעמא דסמכה דעתה והוצרכו לפרש דמיירי באמר כל דהו קשה להב"ח דאף בלא אמר כל דהו סמכה דעתה דשוה פרוטה ונראה דלא קשה שם לא סמכה דעתה דסברה שמקדשה בשטר ואינו ש"פ ואתי שפיר וק"ל (ובחידושי כתבתי ת"ל הרבה מזה):

אות (ח'). חידש דין לומר דאם קידש בדבר הצריך שומא ולא שמו אח"כ אלו עידי קידושין הוי חצי דבר כיון דהיו יכולי' לראות באותו שעה השומא ואף דקיים התנאי סגי בעדות אחרי' דקיים התנאי הוא אח"כ וראו כל מה שיכולים לראות ז"א נכון דהא קי"ל סי' ל"ח אם אמר הרי את מקודשת לי ע"מ שיש לי מאתיים אם ידוע בעדים שיש לו ה"ז מקודשת מבואר אף שיש עדים אחרים והם היו יכולים לראות אז אם יש לו מאתיים לאו חצי דבר הוא דהם העידו שקידש בכסף ודי בזה להחזיקה במקודשת רק שיבורר אם קיים תנאו שהוא שוה כ"כ או שיש לו מאתים כה"ג לאו חצי דבר הוא אבל כשאין יודעין ששוה פרוטה לא ראו נתינת כסף דאם אינו ש"פ אינו כסף כלל וזה ברור ופשוט:

אות (ט') כתב דאם מקדש במלוה ופרוטה רוצה דווקא שניהם ולא מקדשה. תמיהני הרי מבואר בש"ע סי' כ"ח סעיף י"ד אם אמר הרי את מקודשת לי במלוה ופרוטה מקודשת ע"כ אף שאמר תרווייהו מתקדשה בפרוטה והמלוה נמי קנתה כמתנה כמו התקדש במנה ונתן לה דינר דקי"ל ישלים:

אות (י') שהאריך להמציא חששות שהמתנה בטלה ולא סמכה דעתה שהי' מתנה טמירתא אין דעת כל משכיל נוחה מזה למה תחוש לעצמה האשה שיבטל המתנה שארית ישראל לא ידברו כזב וגם מה שכתב שנתן מחמת יראה אין בזה כלום אדרבה הוא הי' ירא אם לא תנשא לו שיפסיד החוב אבל אי תנשא לי' סבר וקבל שיתן לה המתנה ואין הצורך להאריך בזה. ובדבר הודאת אשה שאמרה שקבלה קידושין הא מר אתו שהדבר מבואר בסי' מ"ה דיכולה לומר שהי' בלא עדים:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה