אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות קטן שקידש › תשובה קי

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות קטן שקידש · תשובה קי

תשובה קט

מימי חורפי

שאלה מעשה אירע בק"ק זאמישט נער אחד קידש אלמנה אחת בפני עדים בבית איש אחר ובא לידי הגביו' עדות מעדי' שהי' בשעת מעש' שם שהוגבה ע"פ הגאון אב"ד דשם ובד"צ. ותורף העדות הי' ששמעו היאך שאמר לה הרי את מקודשת לי במטבע ושמעו שנפל המטבע לארץ ולא נודע מיד מי נפלה המטבע אם מידו אם מידה והוא אמר לעדים אתם עדים רבותי שהיא אשתי ואח"כ אמר לה טול המטבע ותן להמסובבים לדבש לשתות ולא נודע דבר מה היא השיבה ובדברי עד א' בא שהיא ברחה מיד וקצת מהעדים הזכירו בעדותן שראו אותו אוחז בידי' רק עד א' העיד שלקח אותה בחזקה והביאה מן החדר לתוך הבית שהמסובבי' היו שם וא' העיד שכמדומה לו שאמרה איני רוצה וא' העיד מתחלה הי' נדמה לו שרוצה היא ואח"כ נדמה לו שאינה רוצה ועמד השואל ושאל מה דינה של האשה הזאת והיא השיבה אמרי' שנתבהלה מאוד מחמת שאחזה בידה ואינה יודעת כלום מכל הדברים שאירעו אז ושואלת להתיר לה מאיסור אשת איש ועמדה בפני ב"ד הנ"ל להתיר אותה:

תשובה טרם אכתוב העולה על רוחי אציע דברי לפני קורא משכיל היות כי נדרשתי ללא שאלוני לחו' דעי בענין הנ"ל וגם ידעתי אין בי יכולת להכריע אף כהכרע הקטנה רק אני מציע דברי אחרי כי הוגד לי ממעשה הזאת כתבתי הנראה לענ"ד להלכה ולא למעשה והרב הנ"ל וב"ד המה אדונים בדבר זה להורות לה דרך אשר תלך ואת המעשה אשר תעשה:

אחרי העיון היטב בשאלה הנ"ל נ"ל אם הי' ידוע לנו שבאה המטבע ליד האשה ונפלה מידה לית דין צריך בשש דהיא מקודשת גמורה ואף שהיא תשיב אמרי' שנתבהלה מאימתו ולא ידעה דבר לאו כל כמינה לאפוקי נפשה מאיסור אשת איש בדברים בעלמא ואין צורך ראי' לזה מ"מ לרווחא דמלתא יש להביא ראי' ממס' קידושין ד' ס"ה דמקדש בע"א מהני מהא דתנן האומר לאשה קדשתיך וכו' והיא אומרת לא קדשת היכי משכחת לה בעדי' ואם איתא משכחת לה שאמרה שנתן לה שלא ברצונה והעדים לא ראו אם הי' ברצונה או שנתבהלה מחמתו ע"כ דהוי קידושין גמורים ואדרבא מבואר סי' מ"ב אף אם קידשה שלא ברצונה ולא זרקה הקידושין נמי הוי מקודשת ואינה יכולה לומר שהי' לה בהלה וכדומה הבלי' שאמרה האשה הזאת. וגם אין לדמות להא דתניא נתן לה קידושין וזרקה בפניו אינה מקודשת וכן פסק בש"ע סי' ס"ז דהכא היא בעצמה מודי' שלא זרקה מעצמה הקידושין א"כ מה"ת לומר שזרקה טפי אמרינן כיון דקבלה כבר היתה רוצה בקידושין. אך מ"מ לכאורה יש מקום להאמינה במגו שלא ידעה מה שעשה עמה במיגו דאי בעי' אומרת שהיא זרקה הקידושין מידה. אך מ"מ אין זה כדאי להתירה חדא משום שנתבאר טענה זאת אינה כלום אף במגו לא מהימנא דאי הי' מקום לטענה זו בלא מגו תהי' נאמנת דאית לה חזקת פנוי' וכיון שכבר ביארנו דבמקום חזקה לא מהני הטענה אף אי אית לה מגו נמי לא מהימנא דמגו לא עדיפא מחזקה ואין מקום להאריך בזה. ועוד כיון שנפל תוך ד' אמות שלה כמשמע קצת מלשון העדים. והב"ש שם נסתפק אם זרחה תוך ד' אמות שלה אי מהני אי לאו א"כ אין כאן מגו רק כאן כיון שהי' ג"כ תוך ד' אמות שלו אולי יש לחלק מ"מ אין להתירה זה אם הי' ברור לנו שבאה המטבע לידה וזה ברור ואם היינו יודעי' בבירור שנפלה מתוך ידו לכאורה אין מקום לאסרה כיון שמעולם לא בא לידה מה"ת נאמר שהיא מקודשת ואם נפשך לומר שתהי' מקודשת שנפל אח"כ לארץ וקצת משמע מתוך הגביות עדות שנפלה המטבע סמוך להם והוי ספק קרוב לה ספק קרוב לו דקי"ל ברשות שאינן של שניהם מקודשת מספק וכן מבואר בסי' ל' סעי' ה'. אך משום הא ליכא למיחש למידי כיון שלא בא לידה רק משום זריקה לחוד אינה מקודשת בשתיקה דשמא לא רצתה כלל וכן פסק שם בש"ע סעי' ו' וכן כתב הרב בהגה"ה סי' כ"ח סעי' ד' דאם זרק לה הקידושין בעינן שתאמר לו זרוק קידושין ובלא"ה אין ראי' דהיא נתרצית לקידושין כיון שלא קיבלה בידה המעות אין ראי' מהשתיקה וכן כתב הריב"ש ואף שבסי' מ"ב כתב הרמ"א לחלוק על סברא זו דאם לקח יד אשה בחזקה ולא זרק לה הקידושין דהיא מקודשת כו' וכ' שם הח"מ שנחלק על דברי הרמ"א בסימני' הנ"ל היינו משום דכיון דלא זרקה ע"כ היא נתרצה לקבל הקידושין אבל בהך סברא ע"כ לא נחלק דאמרינן דשתיקה לחוד הוי ראי' מחמת הזריקה בהא לא נחלק ויתבאר בעה"י באריכות בדברי וכאן כיון שמונח על הארץ תוך ד"א שלה ודאי אין לחוש כלל דמחמת שתיקה אין ראי' כדברי הרמ"ה ומחמת שלא שדחה לארץ אין ראי' כיון דכבר מונח על הארץ ואף להחולקי' בזרק לתוך חיקה בשתיקה היינו משום דאיבעי לה למשדי והא לא שייך בזרק לתוך ד"א שלה א"כ אינה מקודשת בשתיקה האף כי נלענ"ד לומר באמת אי זרק לתוך חיקה בשתיקה לית לן למימר היא אינה מקודשת כיון דשתקה דהרי מבואר בש"ס די"ב ע"ב גבי האי גברא דקדיש בציפותא כו' דקאמר רבא הוי שתיקה דלאחר מתן מעות ולאו כלום הוא ופי' רש"י דמימר אמרה לא אכפת לי בדיבורי' כיון דלאו אדעתא דהכי קבלתינהו ואמר רבא מנא אמינא לה כו' מפקדון ודחי לי' רב הונא ברי' דרב יהושע כו' משום דהתם הוי לה למשדינהו כו' ופריך ליה רב אחאי אטו נשי דינא גמירי והנה לפי הנראה מסוגיא הנ"ל הא דהוצרך רבא לאוכוחי דשתיקה לאו כלום הוא לאו משום דתיסק אדעתא דלהני משום דהוי לה למשדי דבהא אינו ראי' מפקדון עכ"פ כמו דפריך לרב הונא נהי דסבר הכא נמי אמרינן אטו נשי' כו' עכ"פ אין כאן ראי' מפקדון דהרי בפקדון מסברא ידעינן דאי אפשר לה למשדי דחייבת באחריות וא"צ ראי' לזה וזה פשוט:

ע"כ עיקר הוכחה אינו אלא דלמא מהשתיקה לחוד מוכח דרוצה היא בקידושין דאל"כ למה שתקה והוכיח כיון דהוא אחר מתן מעות אין ראי' משתיקה כמ"ש רש"י ז"ל ורב הונא דחי לי' נהי משתיקה אין ראי' איכא ראי' מדלא שדתינהו א"כ כיון שרבא הוצרך להביא ראי' דשתיקה לאחר מתן מעות לא מהני ולזה יש לו ראי' מפקדון שתיקה דשעת מתן מעות אף שהיא לא קיבלה רק זרק לתוך חיקה או נתן לידה בחזקה יש ראי' משתיקה כיון דהוא בשעת מתן מעות ודאי מהני וכן מוכח מדברי רש"י ז"ל דכתב הטעם דלא מהני שתיקה דלאחר מתן מעות דסברה לא אכפת לי באמירתו כיון דלא קבלתי אדעתא דהכי ולא כתב כדברי הריב"ש דהיא לא עשתה מעשה המורה שהיא רוצה משתיקה לחוד אין ראי' ע"כ צ"ל באמת אין ראי' מהמעשה שלה שקבלה הקידושין רק מדשתקה בשעה שהוא נותן לה על דעת קידושין ע"כ היא רוצה אבל אם הי' המעות בידה שלא לשם קידושין לא אכפת לה באמירתו כיון שלא בא לידה דבר לשם קידושין. וכן משמע מלשון הש"ס דקאמר שתיקה לאחר מתן מעות לא מהני משמע קודם מתן מעות מהני השתיקה ולא משום הקבלה שקיבלה. וכן נראה מבואר בדברי הגהות מרדכי סוף גיטין דכתב בהדיא דהשתיקה מהני בשעה שנותן לידה והיא שותקת ולא מהקבלה רק שהי' לה לומר איני רוצה. א"כ לפ"ז נראה לכאורה בנ"ד אף אם נפל מתוך ידו לתוך ד"א שלה והיא שתקה הרי היא מקודשת כיון דשתקה בשעת מתן מעות ולא קאמרה איני רוצה אולם באמת כבר הסכימו הרמ"ה והטור והמחבר והרב בהגה"ה והריב"ש והב"ש דשתיקה כי האי לאו מלתא היא רק בעינן נמי שתקבל דבר לשם קידושין אז מוכח הריצוי וכן נמי דעת הרמב"ם דכתב דבעינן שיזרוק לה קידושין מדעתה וכן כתב הש"ע סי' ל' סעי' א' ע"כ דהם מפרשים כיון דשתיקה דלאחר מתן מעות לא מהני מוכח דבעינן נמי קבלת מעות ואין ראי' כלל מהשתיקה א"כ גם בשעת מתן מעות אין ראי' משתיקה לחוד כיון שהיא לא קבלה הקידושין אז אפשר שהם מחלקי' בין זרק לתוך חיקה או לתוך ידה דבתוך חיקה או ד"א שלה לא אכפת לה כ"כ בזריק' ואין ראי' משתיק' ובזה יש לישב קצת דברי הרמ"א בסי' מ"ב שלא יסתרו למ"ש בסי' כ"ח דשם מיירי נפל לתוך ידה בזה הראי' הוא מהשתיקה ולא מחמת שלא זרקה ונקט לא זרקה דאי זרקה פשיטא אינן מועיל השתיקה אך זה דחוק לחלק אך מ"מ נ"ל בנ"ד כיון שהוא ג"כ קרוב לו עכ"פ אין ראי' משתיקה לזה דלא אכפת לה כלל דלא יהיב לה מידי דהוא ג"כ ברשות שלו כמו ברשות שלה וגם בקצתן מהעדי' בא בלשון עדותן שהוא אמר אתם עידי כו' קודם שנפלה המטבע לארץ וכבר אמר אתם עידי זיא איז מיין ווייב מזה מוכח שהוא אמר שקדשה כבר והיאך קידשה אח"כ בזריקה אך בקצתן מהעדים בא בחילוף מ"מ לכאורה נראה שלא הי' דעתה לקדשה עם הזריקה שאמר שתקח המטבע ותתן להמסובי' משמע שהוא היה אומר שנגמר מתחילה קודם הזריקה ומשום שלא אמר אח"כ הרי את מקודשת אין להקל דכיון שאמר לה הרי את מקודשת הוי כעסוקין באותו ענין ואין צריך יותר כמבואר סי' כ"ו ועכ"פ יש להקל מטעמים שזכרנו דמשום זריקה לחוד אין ראי' שנתרצית אף ששתקה ודע לך עפ"י דברי' שכתבתי נ"ל לישב מה שהקשה הח"מ והב"ש על הרמ"א בהגה"ה סי' מ"ב דכתב דנתן לידה בחזקה ולא זרקה כו' הוי קידושין ובסי' כ"ח פסק כרמ"ה דשתיקה לא מהני בזריקה ותי' הב"ש דחוק מאד דליכא למימר הריצוי דמעיקרא מהני דשם בצפתא נמי הוי ריצוי מעיקרא על פחו' משוה פרוטה. אולם לפמ"ש ניחא בפשיטות דהרמ"ה לא בא אלא להשמיענו דשתיקה אף בשעת מתן מעו' אין ראי' כלום כל שהיא לא קיבלה המעות רק הראי' בשביל לשדינהו איכא עכ"פ הוא שוה כמו לאחר מתן מעות דאיכא נמי הך סברא רק שהשתיקה לחוד לא מהני ונ"מ בפקדון דבשעת מתן מעות מקודשת ולאחר מתן מעות לא אמרינן הסברא דלישדינהו א"כ בשתק בזריקה אז אינה מקודשת דסברא לשדינהו לא שייך וגם משתיקה אין ראי' כיון שלא קיבלה הקידושין מידו ולהכי הביאו הטור לענין פקדון דשם אין ראי' מן הזריקה וליכא למימר כיון דהוא שעת מתן מעות א"כ לא בא בתורת פקדון לידה מעולם די"ל שאמרה לו הנח ואני אשמור ואח"כ זרק בתורת קידושין. ובהכי אזדא לה מ"ש הב"ש סי' כ"ח דאי מיירי הרמ"ה בפקדון מאי הקשה הרמ"ה מזרק לה קידושין כו' ולק"מ חדא שם מיירי שזרק על הארץ קרוב לה ולא שייך לשדינהו ומשתיקה נמי אין ראי' ואמאי הוי מקודשת ועוד דהרי בזה פליגי רב הונא ברי' דרב יהושע ורב אחאי וקשה לרב אחאי מתני' דזרק לה כו':

א"כ דברי הרמ"א נכונים היכא דיש ראי' מכח לשדינהו מזה לא מיירי הרמ"ה רק עיקר הדין דשתיקה לא מהני וגם מ"ש המחבר סי' ל' זה הדין בשם יש מי שאומר אין ראי' חדא הרמ"א באמת נ"ל דנחלק בזה עוד גם שם לא בא אלא להשמיענו הדין דמשתיקה אין ראי' על הריצוי אבל מן הזריקה לא מיירי התם ונ"מ אי נערה בגדי' כמ"ש הב"ח או לפקדון כו' או אם זרק קרוב לה ולא לתוך חיקה דאין ראי' מהזריקה מאי דלא שדי' ואין ראי' מדברי הש"ע אלו לחלוק על הרמ"א דממאי דלא זרקה יש ראי' שנתרצית ודוק:

היוצא לנו מכל מה שכתבנו דאם לא בא ליד האשה המעות אז היא אינה מקודשת ואם הי' בא לידה היתה מקודשת רח בנ"ד נפל הספק שלא ידענו אם בא לידה או לאו. ולכאורה הי' נראה כיון דהוא ספק הרי היא בחזקת פנוי' ואי אפשר לאסרה מספק דהרי מוכח מסוגיא דקידושין שזכרנו דבעינן לאוכוחי בכל דוכתא דהיא נתרצית בקידושין מחמת השתיקה וכל היכי דלא מוכח אמרינן מספק אינה מקודשת כסתם מתני' האומרת לא קדשתני כו'. ואף שהיא תשיב אמרי' שאינה יודעת כלל והעדים מעידי' שנתן לה מ"מ י"ל שהיא לא נתרצה ואין זה דומה להא דכתב הרב בהגה"ה סי' מ"ב סעי' ג' דאם אומרת לא קבלתי ועדי' מעידים שקבלה אינה נאמנת לומר אח"כ לשחוק כוונתי. והה"ד כאן כיון שאמרה שלא ידעה מהקבלה והעדי' מעידי' שנתן ושמעו הקול וגם לשון הקידושי' אינה נאמנת לומר לא רציתי דהא ליתא חדא כיון שהעדי' אינם יודעים ג"כ האמת אם בא לידה א"כ אינם מכחישים אותה כלל בדברים ועוד דכיון דלא קבלה גם דברים הראשונים נכונים שאמרה שאינה יודעת דבר ומה שאמרה שלא שמעה הקידושין אין זה הכחשה לעדי' שמא באמת לא שמעה ותו דהוי מילי דכדי ולא דכירי לה אינשי כיון שלא קיבלה כלו' מה אכפת לה בהלשון שאמר ואף שהח"מ שם כתב דבקדושין החמירו אף במידי דכדי מ"מ כ"ע מודי' בכה"ג אין כאן חשש שמשום אמירה לחוד כל שלא נתן לידה הוי מילי בעלמא ואי משו' שזרק לתוך ד"א שלה והיא אמרה שאינה יודעת נמי מהימני' כי אין העדי' יודעים שזרק רק שמא נפל שלא במתכוין מידו לארץ א"כ שפיר אינה יודעת אם קידש אותה והיא לא נתרצית מעולם ושפיר נאמנת כיון שלא ידענו שנתרצית לקידושין כן היה נראה נכון לפום רהיטא:

אך לכאורה דא עקתא הואיל שאמר לעדי' אתם עדים שהיא אשתי והיא שתקה בזה יש לדון שהיא הודי' לדבריו ואף שהיא אמרה שאינה יודעת לאו כל כמינה כמבואר בפתח דברינו אך מבואר בח"מ סי' פ"א סעי' ז' דאם הוא אומר לחבירו מנה לי בידך ושתק ואומר אתם עדי ושתק לא מהני דהאי דשתק לא אכפת לי' הה"ד בזה כיון ששתקה לגמרי לא מהני מאי דקאמר עדים אתם ואין לחלק ולומר דבשלמא התם צריך הנתבע להשיב דלא יתחייב בשתיקה משא"כ הכא בשתיקה בשעת מתן מעות מקודשת וא"צ להשיב דבר ומהני אתם עדי דהא ליתא דגם הכא אין החיוב משום השתיקה רק משום דקיבלה הקידושין כמה שהארכתי לעיל וזה לא ראו העדים א"כ הוי כאומר הוי עדים שקבלה מידי הקידושין והיא שתקה דלא מהני דלא אכפת לה ועוד נ"ל דהכא וודאי לא מהני במה שאמר אתם עדי דכיון שהיא יודעת האמת שלא קבלה הקידושין מאי מהני במה שאומר לעדים שיעידו שקבלה הקידושין היא יודעת שאי אפשר לעדי' להעי' דבר זה שיודעת שלא קבלה כלו' ואף אי הוי מהני התם היינו משום דיכולי' להעיד ששתק והודה לדבריו משא"כ כאן עדי הודאה לא מהני רק עדי ראי' והיא יודעת שלא ראו דבר מאי עדות יש כאן משו"ה שתקה. ואף אי נימא דה"ק אתם עדי' שאני מקדשה עתה ואמר כך בשעה שהוא נותן לידה קודם שהגיע עדיין לידה פשיטא איכא למימר משו"ה שתקה דסברה אי מגיע לידי אזרוק המטבע ויראו שאיני רוצה בקידושין ובאמת לא בא לידה הקידושין ונפלה המטבע מידו דאי נימא דכוונתו הי' שהיו עדי' שמקדשה בזריקה שזורק המעו' לידה והיא שתקה בהא וודאי י"ל דשתיקה דלא אכפת לה במה שאומר אתם עדי כמ"ש לעיל דכאן צריך הריצוי שלה ולא מהני במה שאומר אתם עדי א"כ יש להקל מחמת כל הטעמי' שזכרתי רק זאת תמהני שלא הוזכר דבר בגביו' עדו' שחקרו על מה ששתקה כשאמר להעדי' אתם עדים ודו"ק:

ובר מן דין נ"ל ברור אף אם היא היתה מודית שבאו הקידושין לידה מ"מ לא מהני דבעינן שיראו העדים הנתינה מידו לידה כמו שפסק בהגה"ה סי' מ"ב סעי' ז' והוא מדברי המרדכי פ' המגרש מהגהות מרדכי שם ותשו' מיימוני' והאריכו כולם בדין זה ומדברי כולם נלמד דכל שלא ראו העדים הנתינה ממש מידו לידה לא הוי קידושין אף שהאמת שבא לידה דהמקדש בלא עדי' אין חוששין לקידושין והה"ד בנ"ד כיון שלא ראו העדי' שבא לידה דבר א"כ אין עדו' על גוף המעשה והוא דומה ממש למעשה שם בהמרדכי שלא ראו אם נפל לתוך חיקה ומ"ש חיקה מידה ואין לדמו' למה שכתב המרדכי שם דאי נפל לאויר החצר לתוך חלל המחיצ' כו' מהני הראי' כמו דאמרינן הן עידי יחוד הן עידי ביאה כו' א"כ אפשר כאן כל שלא ראו שנותן לתוך ידה ולא נודע אם בא לידה שמא הוא דומה לאויר החצר לבד שאין דומה כלל בלא"ה לא ניחא דהרי כאן אנן באמת מסופקי' אם נפל מידו או מידה ואין העדים יודעים דבר האיך נאמר דהראי' זו מועיל שוודאי בא לידה הרי זה הוא בספק שאנו דנין אם בא לידה או לאו בשלמא התם אמרינן וודאי נפל לתוך החצר ואין אנו יודעי' דבר הסותר אבל הכא ע"כ נפל מיד א' מהם ולא נודע מיד מי ואין העדי' יודעים דבר א"כ אין עדו' שנגמרו הקידושין. ועוד דע"כ נמי בעינן שיעידו שהיא קבלה לשם קידושין וכאן לא נודע אם קבלה דבר דבהא אין הוכחה בשביל שרצה ליתן תוך ידה בזה לא נגמר הענין שיודעים שהיא תקבל מידו ובוודאי אין זה גמר הראי' שיכולין להעיד על זה משא"כ בזרק לתוך חצירה ברשותה מיד שראו שבא לאויר נגמר כל העדו' בראי' זו דאם יפול וודאי מקודשת דהרי יבא לידה משא"כ בנ"ד אין זה גמר העדי' דצריכים לראות שהיא תקבל וזה ברור:

ואף דהב"ש כתב בשם מרדכי פ' האומר דאם יש אומדנו' יכולי' להעיד כאלו ראו גוף המעשה ומדמה לד"מ דסגי בעדי ידיעה עכ"ז יודה בנ"ד דאינה מקודשת דשם במרדכי מדמה זה לדין הן עידי יחוד הן עידי ביאה דהוי הראי' שראו העדו' שעפ"י דבר זה יכולין לשפוט מאומד דעתם שהיה קידושין אבל בנ"ד אין דבר המוכיח יותר שנפל מידה לשנפל מידו אף אם נאמר אומדנו' שרצתה לקדש את עצמה מאי אומדנא יש שקידשה שמא נפל מידו ולא בא לעולם ברשותה והאיך אפשר לעמוד ע"פ דברי עדי' שהיה קדושין וגם שם נתברר להעדו' מתוך כל מה שראו ע"פ אומדנו' שהי' קידושין וכאן לא נתברר לעדי' דבר והם מסופקי' א"כ אין כאן עדו' כלל על הקידושין ודינו כמקדש בלא עדו' דע"כ אי מספקינן שנפל מידה היינו לומר שנפל שלא במתכווין מידה דאי הפילה במתכוין פשיטא דהיא אינה מקודשת דהרי זרקתה בפניו אינה מקודשת ע"כ מספקינן שמא נפל מידה שלא במתכווין אף שקיבלה הקידושין כמו כן יש לומר שנפל מידו שלא במתכווין אף שרוצה לקדש ומאי אומדנא יש בזה. ועוד דוודאי לא נימא מאומדנא שהגיע לידה דאף אי אינה מודי' נמי תהי' מקודשת וכיון דבלא הודאתה לא מהני האומדנא אף בהודאתה לא מהני דאין העדו' יודעים דבר והוא אשר רציתי לבאר דהודאתה לא מהני בנ"ד דאין עדים בזה וא"ל דהוי עדו' על הזריקה תוך ד"א שלה וזה ראו שפיר כבר כתבתי דשם צריך ריצוי בפירוש ובר מן דין אינם יודעים בבירור שזרק לתוך ד"א שלה שמא נפל שלא במתכוין מידו לרשותה והוא לא רצה לקדשה בזה נהי שאם היה דעתו לקדשה במה שנפל תוך ד"א היה מהני אף שלא אמר כלו' דעסוקי' באותו ענין אם נפל ממילא לא שמענו דמקודשת ועוד שמא בא כבר לידה ומידה נפל ובהא וודאי לא מהני שנפל מידה לתוך ד"א שלה ובמה שבא לידה מתחילה אינה מקודשת דאין עדי' ע"ז אך בזה י"ל לכאורה דהווי עדו' ממ"נ או במה שבא לתוך ידה או לתוך ד"א שלה אבל כבר ביארתי דאין לספק כל זה והא ליכא למימר אף אם נפל מידה. כיון דלא הוי הקידושין הוי המעות שלו וכשבא לתוך ד"א שלה היא מקודשת דלא גרע מאם יש ת"י מעות שלו ומקדשה מקודשת אף שאינו נותן לה עתה דז"א דהוא אינו אומר עכשיו דבר והאיך תהי' מקודשת במעות זה ועי' סי' כ"ו כתב הרב בהגה"ה במקו' דלא הווי הקידושין צריך לחזור וליטול הכסף וליתן לה כו' עי' ב"ש שהקשה מ"ש מגט ולענ"ד יש לתמו' יותר הרי אף המקדש במלוה היה ראוי להיות מקודשת רק משום דניתן להוצאה לא מהני כמבואר בסי' ל"א מה"ת צריך ליטלה הימנה כיון דהוא מעו' שלו מה"ת לא מהני הקידושין אם מקדשה במעות זה. ונלענ"ד ביאור דברי הרב דלא בא לומר שצריך לטול הכסף רק כוונתו דאם רוצה בנתינה הראשונה לקדש אותה עכשיו דהרי מתחילה נתן לה לשם קידושין שיהיה שלה רק כיון שלא אמר בלשון קידושין לא מהני ואם יאמר יהיה שלה משעת נתינה ועתה אני אומר שהוא בתורת קידושין לא מהני כיון שעתה בשעה שמקדש אינו נותן לה וצריך לקידושי' הראשונים שיהיה כאלו נותן לה מחדש הכסף קידושין מעתה וכ"ש אם יאמר כך וכך כוונתי מתחילה במאי שאמר מיועדת כו' כולהו גוונא לא מהני אלא שעתה יקדש אותה בנתינה זו ונקט מלתא דפסיקא שיטול ממנה ויחזור ויתן והה"ד אם יאמר כיון שמתחילה לא היה כלו' החזק עתה מעכשיו מה שבידך לשם קידושין הוי כאלו יותן עכשיו ולא בא אלא לאפוקי שאם לא יבטל מתנה הראשונה ואז לא הי' מועילי' הקידושין ויאמר שיועיל מעתה הקידושי' מחמת הנתינה הראשונה שנתן לה במתנה רק צריך לבטל מה שנתן לה ויהיה שלו עכשיו ומעכשיו מקנה לה א"כ הוא כנותן דבר בשעת הקידושי' וזה נראה ברור לדעתי. א"כ בנ"ד אם היה נותן לידה לשם קידושין ונפל מידה אינו מבטל הנתינה הראשונה נהי דלא מהני הקידושין שהיה בלא עדו' הוא לא ביטל הקידושין ולהכי לא מהני מה שבא תוך ד"א שלה ודו"ק. עכ"פ מתוך מה שביארנו נתבאר דיש לבטל הקידושין מחמת מה שזכרנו אבל גליתי אוזן הקורא בדברינו שאיני תוקע עצמי למעשה בדבר זה ח"ו רק אני כותב להלכה וכמגלה לאוזן הקורא מה שיש לצדד בדין זה והמשפט ניתן לרבותי הגאוני' להם משפט הבחירה וכאשר נצטוינו שאל זקיניך ויאמרו לך לא תסור וגו' וה' יראני נפלאות מתורתו דברי הכותב אסקופה הנדרסת לפני ת"ח ומתאבק בעפר רגליהם כפוף לשמוע דבריהם:

אחרי כותבי תשו' זאת ת"ל סמכו רבים רבנים מאוה"ג ידיהם והתירו האשה לבד חכם א' דבר עמדי פא"פ והשיב כי מדברי הרמ"א סי' נ"ח מבואר אי נתרצית לקדושי לי' היא מקודשת והאריך באומדנו' דכאן הוי נתרצית ורבי' בטלו דבריו שאין כאן אומדנא רק אני השבתי לו אף בנתרצית אין לחוש רק אם יש סברא הי' לה למשדי משא"כ בנ"ד וכן מבואר בב"ש סי' מ"ב וראי' ברורה לזה דהרי בסוגיא דקידשה מתחילה בציפת' כו' והיא היתה מרוצה להתקדש לי' אפ"ה אי ליכא סברא דלשדינהו אין חשש וזה ברור ודוק. וכן ראיתי אח"כ בר"ן במקומו. וכן מוכרח מאמר כנסי פקדון ואח"כ אמר התקדש לא מהני שדיך כיון דלא שייך אבעי למשדי והיא לא עשתה מעשה לגלו' שרצתה בקידושין. ומה שמשמע ברמ"ה אי ארצוי מיקדשה היינו היכא דהוי למשדי ובלא הוי למשדי לא מהני ריצוי כמ"ש הב"ש סי' מ"ב באמת לח"מ דמפרש דברי רמ"ה בנערה בגדי' משמע ריצוי מעיקרא מהני אף כה"ג אבל זה תמו' למה ליהני מ"ש מפקדון וה"נשם עכ"פ בא לרשותה אבל אם נפל על הארץ אצלה לכ"ע אין חשש שלא נודע כלל שבא ברשותה והרכין ראשו החכם המפקפק ואשה הזאת נשאת לבעלה ואין פוצה ומצפצף:

$$ציור בספר$$

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה