אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות קטן שקידש › תשובה קח

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות קטן שקידש · תשובה קח

תשובה קז

אלופים מסובלים ברב פעלים בפאר מהללים והוד מכללום ה"ה התורנים מופלגים ב"ד צדק דק"ק דאברין:

הגיעוני מכתבם הנכתב יום ט' למב"י זה איזה שבועות ויען כי הייתי טרוד מאוד בטרדות שונות אחרתי עד כה להשיבם וכעת לא אעבור עוד המועד ואשיב בקצרה על שאלתם בענין שנתהווה בקהילתם שראובן נתקשר שישא בן שמעון בתו קטנה דבורה ויש לו בת אחרת קטנה הימנה וביום שאחרי הקישור הי' שמעון ובנו החתן בבית ראובן והרגיש שדבורה משודכתו ואח"כ בלילה נתקבצו אבי החתן ושארי האנשים ונתנו הינומא על ראש הכלה דבורה ואח"כ נקרא החתן ועשה חופה בבית ראובן והוליכו חתן וכלה לחופה כנהוג ואבי החתן הקרא החתן לאמור הרי בתך מקודשת לי כדמו"י ולא הזכיר שם דבורה ואבי הכלה קיבל טבעת של קידושין ומסר לבתו דבורה ואמר לה הא לך קידושין מבעלך שקבלתי עבורך והחתן גדול והביא ב' שערות וכולם יודעים כיסוי הינומא והעמדה תחת חופה והסבוב של הכלה כנהוג ושתי' כוס של ברכה הכל הי' לבתולה דבורה ואחותה קטנה עמדה בין הנערים להחזיק כלונסו' לחופה האם יש לחוש שתהא דבורה אסורה כיון שלא הזכיר שם המקודשת בשעת קידושי' ע"כ תורף השאלה:

והנה ראיתי תשובה ששלחתם אלי מכבוד ידידי המפורסים אב"ד דק"ק שאטלאנד והסכי' להתיר אשה דבורה לבעלה ודבריו ישרים ונכונים ואני אבוא להוסיף על דבריו שלא להיות כמסייע שאין בו ממש לכן אכתוב בס"ד מה שראינו בזה בעזה"י. דוודאי צריכי' אנו להבין דברי הגהות מיימוני' שכתבו בשם מוהר"ר שמחה דאף בשדיך יש לחוש כיון שדרך עולם לברר דבריהם וזה לא בירר אף שידענו שכיון לזו לא מהני דנראה כוונתו כיון שלא בירר מוכח שלא כיון לזו א"כ הרי סתר דבריו דתחלה הרי כתב אף שידענו שכיון לזו לא מהני הרי ידענו שכיון לזו ואם כוונתו לומר כיון שלא בירר אין אנו סומכים שיודעים כוונתו הי' לו לכתוב כך שאי אפשר שנדע כוונתו אבל נראה בדעת מהר"ש דה"ק דהא הר"ן הקשה הא באומר חרם יכול לפרוש שכיון לחרם ים אף דהווי דברי' שבלב ומישב הר"ן התם אינו היפוך אמירתו אבל אם הוא היפוך אמירתו לא סמכינן אדברים שבלב כ"כ הר"ן בקידושין דף נו"ן א"כ לכאורה הכא נמי קשיא לי' למהר"ר שמחה כיון שנדע כוונתו למה אינו נאמן לפרש למי כיון דהא אינו היפך אמירתו ונסמוך על דברי' שבלב ע"ז מישב כיון שדרך עולם לברר וזה אינו מברר הרי לשונו הוא כאומר אחת מקודשת ואף דאנו יודעים כוונתו מ"מ הווי היפוך דיבורו אין סומכים על דברים שבלב אף דלגבי איש זה אין ראי' מדלא פירש שכוונתו לא הי' למשודכתו דהא שם קאמר שידענו כוונתו כך א"כ למה לא פירש ע"כ שאינו ראי' ממה דלא פי' מ"מ אי לא היינו יודעים כוונתו הי' זה ראי' גמורה מדלא פירש שכיון לאחת סתם א"כ אף שבאמת כיון לזו הווי דברי' שבלב כיון שהם היפך הכוונה הגלוי' מדבריו וזה ברור וגם הטעם שכתב הר"ן שם דע"כ אי אפשר לפרש שני הכוונות להלשון חרם שייך נמי הכא דע"כ לא כיון לשתי כוונות שבלב רק הכא צריך אומדן דאי לא"ה אינו נאמן שהי' כך בלבו א"כ כיון שזכינו לדין דאין דעת מהר"ש דמחמת שלא פי' אנו יודעים שלא כיון לזו אף שיש הוכחות רק שכוונתו דאף שבאמת כיון לזו הווי דברים שבלב השתא י"ל הרי קי"ל באומדנות המוכיחים טובא כמו בשמע שמת ומברחת מהני דברים שבלב כמ"ש תוס' ורא"ש בכתובות דף צ"ז ודוכתי טובא דמהני האומדנא הה"ד בנ"ד דיש אומדנו' המוכיחים טובא נוכל לסמוך על דברי' שבלב וגם בנ"ד אינו דברי' שבלב לחוד רק דיש אומדנו' ע"י מעשיו המוכיחים כוונתו מדנכנס תחת החופה דאי כוונתו לקדש אחותה הקטנה הא עמה לא נכנס לחופה למה זה עמד תחת החופ' והניח לברך ברכות נשואי' הא לא נשא זו הקטנה שאינה עומדת עמו תחת החופה וכיון שמעשיו היפך דבורו סמכינן אמעשה דעדיף מדבור כמבואר ר"פ האומר א"כ הכא שנכנס עם דבורה לחופ' וודאי כיון לקדש אותה:

ותו הא בתוספת"מבואר שתולין שקידש גדולה לגדול רק דהפוסקי' דחו מתוספת' אין ראי' דמיירי שעסוקים באותו ענין א"כ בנ"ד שהיו עסוקי' באותו ענין שהכניסו דבורה לחופה ונתנו לה כוס של ברכת אירוסין לשתות ואחר כך קידש כה"ג דומה לדברי התוספת' ותולין שקידש לזו. ותו הרי כתב מהרי"ט ח"א סי' קל"ח להשיב על מי שרוצה לדמות הנותן קידושין למשודכתו דלהווי ידים מוכיחים דהא לדעת ר"ת באומר אחת מבנו' מקודש' דתולין שקידש המשודכת וכתב דטפי סומכין על הוכחה זו בקידש אחת משתי אחיות דהא עכ"פ רצה לקדש אחת סומכים שהיא המשודכת אבל במקום שיש לומר שלא כיון כלל לקדש אין סומכין על אומדנא זו שכיון לקדשה כיון שהוא משודכתו עכ"ד א"כ מינה מוכח מאי דחשבינן לידים מוכיחות בלא ידענו שכיון לקדש כלל כ"ש שהוא הוכחה ברוצה לקדש א' וכיון דעסוקי' באותו ענין א"צ לפרש אף שלא ידענו שכיון שקידש כ"ש שיש לנו לסמוך שכיון לקדש זו שעסק עמה באותו ענין שהוא בא עמה לחופה ולבש הקיטל שידע שיכניסו זו שכיסו בהינומ' ואין לך עסוק באותו ענין גדול מזה וודאי שתולין שכיון לקדש דבורה שהכניסוה לחופה וסבבוה אותו ושתתה כוס הברכה כנהוג לכלה שמתקדשת וגם קבל קנין על כתובה לדבורה דהא אחרת לא הכניסו לחופה ולמה יתן לה כתובה וגם העדי' שראו זו בהינומא ע"כ כוונו לקבל קנין על דבורה אף אם הי' שקבלו קנין סתם ע"כ כוונו לדבורה והוא מדלא ביאר למי יתן הכתובה ע"כ כוונתו ג"כ על כלה דבורה דהא ידע דעדי' כוונו על דבורה שכסו בהינומא והווי עסוק באותו ענין. ותו אף אם נאמר לגבי' הווי דברים שבלב כיון שלא פי' למי מקדש אבי הכלה שלא אמר ההיפוך והוא וודאי לא כיון לקבל קידושין עבור אחרת רק עבור דבורה שהרי הכניס בתו דבורה לחופה ועסוק להכניסה א"כ הוא וודאי לא כיון רק על דבורה ואין זה היפך אמירתו א"כ אין איסור שדבורה תשאר תחת בעלה דהא האב לא כיון לקדש אחותה הקטנה. וא"ל כיון דיש הוכחה דלא פי' המקדש הודה האב לדבריו אף שתחלה כיון לבתו דבורה די"ל דהא ביארנו משום דלא פי' אין הוכחה שלא כיון לדבורה רק שאנו אומרים משום דלא פי' הווי הכוונה היפוך מדיבור ואין סומכים על דברים שבלב אבל מ"מ הכוונה אף של המקדש הי' על דבורה משום האומדנו' א"כ האב ודאי כיון שקיבל קידושין עבור דבורה ובו אינו היפך מאמירה ואף שלא ביאר המקדש שמקדש דבורה מ"מ אין אבי הכלה רצה לקדש רק דבורה ואינה אסורה דבורה משום אחות אשה והא דחש מהר"ש משום דבורו של המקדש דשם אין אנו יודעי' דעת האב רק משום דשדיך אז י"ל אם המשדך רוצה לישא זו גם האב מוחל לו הקישור ומשיא זו אבל כאן ראי' מההוכחו' מצד מעשה האב של זו שלא כיון לאחרת מה בכך שמקדש לא פי' מ"מ האב לא כיון להשיא אחרת כאשר פעל ועשה מעשים רבי' ובזה מיושב מה דקשה על מהר"ש דלא סמך אאומדן דמשודכת והא בש"ס סמך אאומדן דלא שבק מצוה דרמיא עלי' וכן הקשה הגאון אב"ד דק"ק ש"ל ובדברינו מיושב שפיר דבמשודכת אין כאן אומדן מהאב דכיון שהחתן חפץ בזו אינו עובר על החרם אם גם האב מסכי' לדבריו אבל אם מצד האב יש אומדן לא מהני במה שאמר המקדש סתם וכאן מעשים רבים שעשה האב להשיא בתו דבורה ורצה שיהי' נשואי' ואחרת לא הכניסה לחופה איך ירצה לקדשה שיהי' רק קדושי' ולא נשואי' ויבטל כל מעשיו ולגרש בתו זו שהכניס לחופה אין לנו לחוש לזה כלל. והא נמי לא קשה באומר האב בתי מקודשת סתם למה נסמוך על אומדן דלא שבק מצוה דרמיא עלי' הא לא פירש האב כוונתו ותקשי על מהר"ש וכבר עמד בזה הגאון הנ"ל דנראה דוקא באומר המקדש ולא פי' אין סומכין על כוונה דהוי היפוך מדיבור שדבורו מועיל לקדש אבל מה שאומר האב אינו מועיל לקידושי' שהרי אח"כ צריך הבעל לקדש א"כ דאין אמירה זו קידושי' רק לגלות דעתו שרוצה לקדש בתו שני' בדברים שבלב וזה ברור ודוק וגם י"ל האב לא חש לברר שסמך שהמקדש יברר שאין עלי' מוטל רק לגלות כוונתו שרוצה לקדשה וכיון שזה מבין כוונתו לא חש לומר יותר ואם זה המקדש לא אמר ג"כ מה הי' לאב לעשות מ"מ הוא לא כיון רק לגדולה דעלי' רמי' לקדושי וכדרך זה כתב ג"כ הגאון הנ"ל. ותו נראה כיון שבזמנינו אינו מצוי שאומר בתך מקודשת לי דסומכי' על רמ"א סי' ל"ח דנכון שיחזיק האב ידי קטנה ויאמר הרי את לכן אין ראי' משינוי הלשון דכיון שלא ידע הנוסח בפרט שבזמנינו מקרין לפני החתן והוא אינו אומר כלל מלבו אין ראי' ממאי דלא פי' ומודה מהר"ש דיש לסמוך על הכוונה ולענ"ד ברור שאשה דבורה מותרת לבעלה רק באופן שיסכים עמנו כמו כן ש"ב הגאון המפורסים אב"ד דק"ק פוזנן יצ"ו. אגב אכתוב כאן מ"ש ראי' למ"ש ב"ש בשטר יש קפידא באומר בתך או את ובכסף אין קפידא דמוכח זה דקאמר בסוגי' בתך מקודשת דשוי' שליח וקאמר לא שביק מה דאית לי' הנאה כו' וקשה אמאי לא פריך הא תנא סתמא אף בקידושי שטר ולית לי' הנאה ע"כ בשטר בלא"ה לא מיירי דהא בשטר יש חילוק היאך הי' כתוב בתוכו או בתך או את והי' נודע למי קידש הקטנה או גדולה וזה ברור:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה