תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
הלכות כתובות · סימן סח
מנחם יצא לעבודת מלכו של עולם נופך ספיר ויהלום ה"ה (אהו' ש"ב ומחו' ידידי הרבני המופלא ומופלג האברך השנון זית רענן חכם וסופר אשכול הכופר כ"ש מהו' מנחם מענדיל נ"י בהנגיד מו' חיים מבראד:
מכתבו הגיעני בימי מועד העבר ושמחתי בחג בדבריו הנעימים כי ראיתיו שוקד על שמוריו לשמור דרך עץ החיים להגו' בתורת ה' ומתאבק בעפר ת"ת יהא רעוא יפרה אף ירבה בתורת ה' ויחזיק לבבו בתורתו ויראתו ועל ד"ת הבאי' במכתבו הנחמד אשית לבי לחבב דבריו ולהשיב לו כיד ה' הטובה אלי' אולם בקצרה כי זה היום תחלת מעשינו להתחיל הו"ת בהתחלת הזמן כנהוג לכן אשיב לו בדבר הנראה לענ"ד דברי' ברורי':
ראשית דבריו הקשה למ"ש הרשב"א דמשו"ה בוגרת כתובתה מאתים דשכיחא א"כ מאי מקשה הש"ס בכתובות דף י"א ע"ב מר"ג דאמר נאמנת והא לא הכיר בה לר"מ ולא כלום נימא מ"ע שכיח כמו דס"ל לר"ג כמ"ש תוס' ולדעתי לא קשה דלטעמי' הא מבואר בדף ל"ה דסומכוס ס"ל משום ר"מ סומא אין לה טענת בתולי' דכולהו מחבטין. הרי אף ר"מ ס"ל מ"ע שכיח ע"כ דל"ד הך שכיח דמ"ע לשכיחא דבוגרת דהתם מ"מ הווי לה להודיעו אבל בוגרת אינה צריכה להודיע דשכיחי טפי והווי לי' טפי לאסוקי דעתי' ועי' ריש כתובות באונסא דשכיחי חולקי' תוס' ג"כ ג' חלוקים ובלא"ה רשב"א לטעמיה דס"ל בחידושי' למס' כתובות דלא כתוס' ומ"ע לא שכיח ע"ש:
וקושיא השני' שזכר והיא קו' פ"י להסוברים דלמאן דאמר כתובה דאו' אינו נאמן לומר פ"פ מצאתי א"כ ר"מ דס"ל כתובה דאו' למה ס"ל ביבמות טענות בתולי' שלשים יום. ומה שמוסיף עוד הוא לומר דלר"מ דחש למיעוטא אין צורך לחזקה דברי וברי הוא נאמן ואזדא לה תי' הרמב"ן דאיכא רוב וחזקה עכ"ד אין זה נכון דהא לכ"ע אין הולכי' בממון אחר הרוב ואפ"ה כתב הרמב"ן דאיכא רובא וחזקה והה"ד לר"מ אי סמך רובא לחזקה הווי מיעוטא דמיעוטא ואף לר"מ לא חיישינן:
אך גוף קו' הפ"י על תוס' סנהדרין כמ"ש איהו במכתבו יש לומר התוס' ס"ל כשיטת הסוברים הובא בר"ן שם בכתובו' בטענה ברורה אין צורך לחזקה דאף דלא טרח בסעודה נמי יכול להפסידה כתובתה כיון דטוען דבר ברור א"כ הכא בהך דר"מ דעכשיו בעולה היא רק שהם מחולקי' אם מתחלה בא עלי'תיכף אחר נישואין והוא אומר אז לא בא עלי' הרי טענתו טענה ברורה ואין צורך לחזקה ולהכי לר"מ נאמן וזה פשוט אך להר"ן נשאר הקושיא דס"ל אף בטענות דמי' אינו נאמן אלא מטעם חזקה. ואפ"ה מחלק בין אי כתובה דאו' או דרבנן נשאר הקושיא אך להר"ן י"ל בסנהדרין לא מיירי בפ"פ רק שאומר שיברר שלא הי' דם:
אך לענ"ד אין כאן קושיא כלל בלא"ה דהא מבואר דף י"ב דפריך הש"ס וליחוש שמא תחתיו זנתה ברצון ע"ש בתוס'. אף דהווי ס"ס פריך הי' להפסיד כתובתה כדי שתשאר אסורה לבעלה עכ"פ בלא ס"ס אין צורך לדברי תוס' ולכ"ע חיישינן שמא תחתיו זנתה והשתא לא קשה קו' פ"י דהכא הא אינן מחולקי' על לע"ע דהיא בעולה רק היא אומרת שבא עלי' מקודם דהיינו תיכף בעת הנישואין והוא אומר לא בא עלי' אז ובהא איכא ברי וליכא רוב וחזקה נגדו דאדרבא הוא אומר אז לא בעלה רק עכשיו ואינו מכחיש החזקה והרוב מאי אמרת אם עכשיו בעולה היא ע"כ לדברי הבעל נבעלה מאחר וזה נגד רוב וחזקה דגופה ע"כ הוא בעלה זה אינו דנימא אחר נשואי' זנתה ולמה נתלה שבעלה הוא תיכף אחר נשואי' אדרבה הוא אז לא בעלה רק אחר כך נעשית בעולה מאיש אחר ולמה משום חזקה דגופה נימא שבעל' בעל אותה מקודם בשלמא אם היא אומרת בבעילה זו שבעל אותה עכשיו היא בתולה היתה והוא אומר עכשיו היתה בעולה יש חזקה דגופה שעכשיו נבעלה אבל אם אין אנו יודעים מי בעל אותה אם הבעל אם אחר ויתכן שאחר בעל אחר נישואי' אין כאן חזקה ורוב דנשאת בתולה ותחתיו זנתה ואין כאן רק חד ספק אונס ספק רצון. וזה ברור ודו"ק. (ודע דלא תקשי למה נחוש לרצון ואם אומרת משארסתני נאנסתי אין חוששין לרצון דהיא אומרת ברי שנאנסה והוי א"י אם פרעתיך וברי ושמא ברי עדיף אבל אם אומרת בתולה אני ואינה אומרת כלל שהי' באונס הווי ספק אם הי' באונס או ברצון דעל זה שאומרת בתולה אני טוען ברי שהיתה בעולה וזה ברור):
והשתא אמינא ממילא רווחא שמעתתא לישב קושיא תוס' בסנהדרין שם על רש"י הא משמע אי כתובה דאו' אינו נאמן לומר פ"פ ואיך פי' רש"י דלר"מ נאמן הא ס"ל כתובה דאו' ונקדים דלכאורה באמת צריך טעם מ"ש אי כתובה דאו' לא סמכינן אהך חזק' אמאי הא חזק' אלימתא היא דלמה כנסה אי שונא אותה. רק די"ל דה"פ דיש לתמו' אי ארוסה אית לה כתובה וע' תוס' כתובות דף מ"ג ע"א כתבו דשמואל ס"ל דיש לה כתובה א"כ איך קאמר הכא ר"נ אמר שמואל דמשום דאין אדם טורח כו' האמינוהו חכמי' הא בשביל זה טרח דאם הי' מגרשה מאירוסין הי' צריך ליתן לה כתובתה להכי כנסה שיפסיד לה הכתובה וא"ל דהי' לכונסה בלא טירחא לסעודה דהא אי לא טרח לא מהימן א"כ אין ראי' ממאי דטרח דטרח כדי שיאמינוהו וראיתי ברא"ש שכתב ואע"ג דמייתר הכתובה מ"מ לא הי' טורח כו' נראה שבא' ליישב קו' זו והוא באמת דוחק ואינה חזקה אלימתא משו"ה מחלקי' בין כתובה דאו' לדרבנן דהאי טעמא לא ברורה ע' בר"ן ותו י"ל דאם נאמר אף דטרח אינו נאמן א"כ הרי אנו רואים שהדין אתו דטרח דהא לא נאמינו על הכתובה ולמה טרח ע"כ האמת אתו הרי נפסיד לו ונהי דאם נאמר דנאמן נפסיד לה דאז לא יהי' ראי' מטרחא מ"מ כיון דמדאו' אין לה כתובה אוקמי' אדינא דבין כך וכך איך שנתקן יפסיד או הבעל או האשה אוקמי' אדאו"י והא לא קשיא מה הועילו חכמי' כו' דוודאי הועילו אם לא ירצה להפסידה בשעת נשואי' תיכף רק אם אח"כ ישנאי' לא תהא קלה בעיניו להוציאה רק הקושיא למה האמינו חכמי' אותו להפסיד כתובה ומשני דאיכא חזקה. א"כ אי אפשר להפסידו או אפשר דהיינו דמשני חזקה כו' ר"ל ע"פ רוב אינו שונא אותה עכשיו בשעה שטורח דאינו מצוי שיטריח עבור להפסיד הכתובה כמ"ש הרא"ש והועילו שפיר אבל מ"מ חזק' מעליא ליכא להכי אי כתוב' דאו' לא מהימן וכל זה ניחא לדידן אבל לר"מ אף אי ס"ל כתוב' דאו' איהו לטעמי' אזל דס"ל כתובה יש לה טענות בתולים עד ל' יום א"כ איכא חזקה מעליא דלמה טרח אי שרוצה לישא אותה כדי שלא יהי' לה כתובה דארוסה אית לה כתובה אכתי למה טרח בסעודה ואי כדי שיהי' נאמן הא בידו לומר שלא בא עלי' עד לאחר ל' יום ואז יראו שהיא בעולה שיבעול אותה ויראו שאין לה דמי' וכדומה ואז הוא נאמן כמ"ש דליכא חזקת הגוף וא"צ לטרחת הסעודה א"כ למה טרח בסעודה ע"כ קושטא קאמר ואף אי כתובה דאו' יש חזקה טובא אבל ר"נ אמר שמואל ס"ל בהא דלא כר"מ ואינו נאמן א"כ אין לו תקנה שיפסידה כתובתה רק אי טרח וליכא חזקה אלימתא ולהכי אי הווי כתובה דאו' לא הי' נאמן רק אי כתובה דרבנן ודו"ק היטב:
אך אפשר לי לומר דמ"מ תוס' הקשו שפיר דאזלי לטעמייהו דס"ל בסוגיא דהי' בו מומין אם יש לתלות שנבעלה לאחר נשואי' אז נאמנת אבל אי לא"ה אינה נאמנת דאמרינן כאן נמצא א"כ י"ל לר"מ נמי אין ראי' ממאי דטרח דהא דלא המתין ויאמר שהוא בעולה שמא תאמר משארסתני נאנסתי ואז נאמנת אבל אי טרח בסעודה ויתבענה תיכף אינו ירא שתאמר משארסתני נאנסתי דיתבענה תיכף ולא יהי' פנאי לבעול אותה ברשות בעל ואינה נאמנת אבל אם ימתין עד ל' יום לאחר נישואין תהיה נאמנת משארסתני נאנסתי ולהכי טרח ודוק היטב הדק בס"ד:
והא לא קשיא אף לר"י למה יטרח בידו לומר שלא נסתר עמה דלתוס' צריך עדות שלא נסתרה ואי לא יבעול אותה באמת תהי' בבעילה ב' בתולה ושוב אית לה חזקה ותהי' נאמנת ואף אם צריכה עדות שנסתרה ירא שמא יהי' לה עדות דע"כ יסתיר כדי שיבעול אותה וק"ל והא לא קשיא נמי מה מועיל טירחא שמא תטעון מ"ע אני דאינה נאמנת באומרת מ"ע אני תחתיך ע' ב"ש ומ"ע מעיקרא מפסדת מנה ומייתר מנה ותו לר"מ תמיד מאתים א"כ אינה נאמנת כלל לומר מ"ע אני ודו"ק:
והשתא מיושב קו' פ"י מטען אחר ל' יום בפשיטות טפי דשם איכא חזקה דאינו טורח אף אי כתובה דאו' ואי שרוצה להפסיד הכתובה מאירוסי' שמא תאמר משארסתני ואין לומר כאן נמצא הא המתין עד אחר ל' יום ותוכל לומר משארסתני נאנסתי כו' להכי נאמן ודוק והשתא שם בסנהדרין י"ל דמיירי שלא בא תיכף להכי נאמן לענין כתוב' דאיכא חזקה אלימתא ודו"ק: