תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
הלכות גיטין · תשובה קב
ע"ד הגט הניתן בק' בעליא מאיש א' מק' קרעסני פאלי'. ואח"כ זה המגרש איש בליעל רע מעלליו קרא ערעור על הגט הזה. והנה הרב המאוה"ג החריף אב"ד דק"ק ק"פ כתב לדחות דברי מערער והטיב אשר דיבר בהערעור שאמר הבליעל שלחש בלחישה להאשה הרי את אסורה. הדבר פשוט דלאו כל כמיני' והרי זה מבואר בתשו' מהרי"ק הובא בב"י סי' קל"ד דערעור של הבעל אינו כלום ע"ש באריכות. ואף גם אם אמר הרי את אסורה ואח"כ אמר הרי את מותרת חזר מדבריו הראשונים ובלא"ה עי' בתשובת הרא"ש כלל מ"ג שאלה ט' אם אמר הריני אוסרך לא אמר כלום אלא אם שייר בגט ע"ש והערעור השני נמי אינו כלום דהאיך סמך עצמו עליו וכי זה בידו שלא יגבה הבע"ח מאתו אולם במה שאמר שהפחידו איש א' שיומסר על דבר הגניבה אשר עשה הנה בזאת יש לעיין דלא ליהוי אונס אף דביטל המודעות דהיכא דידעינן שהוא אנוס לא מהני ביטול מודעות בגט דדינו כמתנה והנה זאת דעת הרמב"ם ז"ל והוא נלמד מדברי ר"ח דהפחדה הוי אונס בדבר שבידו לעשות כמבואר בח"מ סי' ר"ה ואין לחלק דוקא אי מפחיד לי' בדבר וכו' כגון שיתן שטר לעכו"ם אף שהוא פרוע אין לו דין וכו' עי' סי' שפ"ח ע"ש שאינו פרוע וכדומה אבל למסור אותו עבור אינש דגזי' כו' לא הוי לי' לפחד ממנו דז"א דהא ר"ח למד דין זה מפ' ח"ה ד' ל"ז ע"ב דאי לאו דאודי' הוי ממטי לי' ולמרי' ולשחוור ואין לחלק שאני התם דהוא גזלן מוחזק דהא מינה יליף ר"ח דהפחדה מלתא היא אולם אפשר לומר דמינה יליף ר"ח בדבר שאנו מוחזקים בו שיעשה כמו התם אבל במה שמוחזקים אנו שלא יעשה ואף בסתמא לא נחשדו ישראל על כך איכא למימר לכ"ע הפחדה מלתא היא. ועובדא דפרדיסא רוצה הוא ליקח לעצמו הקרקע ואמר לו שיכפרנה ומ"מ לא יגזול לו דאח"כ יחזור לו המעות. אך הב"י כתב בח"מ בשם תשובת הרשב"א סוף סי' ר"ה ד"ה כתב רשב"א מחידוש ח' ע"ש דהפחדה הוי אונס לכן אין לצדד להיתר מטעם זה אולם הרב אב"ד דק"ק ק"פ הנ"ל צידד להקל מטעם אחר דהוא מאותן שכופי' אותו לגרש כיון שהוא במקום סכנה ואי אפשר לדור בעירה כמבואר סי' קנ"ד. אולם פקפק ע"ז ממ"ש הלבוש דוקא באין יכול לעמוד במקום אחד שיצטרך לילך אנה ואנה שם כופין. והאמת ס' לבוש א"ה אינו ת"י אבל דין זה ברור הוא בלא"ה דאין יכול לכופה שתצא מעירה במקום שנשאה כמבואר סי' ע"ד לכל הדיעות דאינה צריכה לילך אחריו. והלבוש הוסיף אם אין קפידא במקום שנשאה אז מטעם אחר אינה צריכה לילך אחריו כיון שאינו קבוע במקום א' וזה כתב הריב"ש הובא סי' ע"ה אבל נ"ד שהוא עמה מארץ זו אינה צריכה לילך אחריו למקום אחר ויתן כתובה והאמת אם יכול לקבוע במדינה חוץ שאין שינוי בלשון אף שהוא שינוי במלכות אינו נכון שאינה צריכה לילך אחריו אף דשינוי מלכות הוי ממדינה למדינה מ"מ הא כשנשאה היתה תחת יד מלכות זה שירצה לקבוע לדירתו עכשיו א"כ אין בידינו לומר שאינה צריכה לילך אחריו מחמת פלוגתות ר"ת והגאונים. וזה לא בא בשאלה אנה רצונו לקבוע דירתו אם הוא בזה המדינה והוא דומה לעירה שלא יהי' מעיר לכרך אולם בשעה שגירשה לא הי' לו מקום קבוע לדור רק הוא רוצה להמציא לעצמה מקום דירה הדבר פשוט שאינה צריכה להניח אותו שילך והיא תתעגן מספק שמא לא ימצא וזה מבואר בתשובת הרא"ש כלל מ"ג ע"ש הובא בטור שם ע"ש:
ובר מן דין כיון שהוא גנב ונאף בלי ספק אין לאשה ללכת אחריו אשר קרוב לודאי גם שם יעבור עליו כוס התרעלה ותהי' רודפות רוח אחריו בהרים ואף גם רועה זונות יאבד הן וגנב לסוף נמכר בגניבתו ובודאי ראוי לכוף אותו ומצוה להוציא. אך דא עקתא אף אם נניח שמן הדין כופין אותו לגרשה הא במס' ב"ב בפ' חזקת הבתים מבואר שם דפריך אדרב הונא דאמר תלוי' וזבין זבינא זבינא מהא דקאמר גט מעושה בדין כשר ונימא אגב אונסי' גמר ומקני ושלא כדין פסול והקשו תוס' א"כ כדין בנכרים אמאי כשר נימא אגב אונסי' גמר ומקני ותירצו כיון דהעשוי שלא כדין הוי כמתנה והנראה בכוונות דבריהם ז"ל דודאי לא אמרינן אגב אונסי' גמר ומקני במתנה רק במכר אף שהעשוי שלא כדין רק כיון דיהבי לי' זוזי ואינו מפסיד כמ"ש הרשב"ם גמר ומקני. ובגט הוי לי' פסודא (דלא כרשב"ם) ומכל מקום כיון שהעשוי כדין הוא גופי' שנפטר מהעשוי הוי כמכר גמר ומקני וחשוב כשקל זוזי ואף שכתב הרשב"א פטור של שאר כסות לאו כשקל הווי זה שנפטר מיסורים חשוב וודאי כשקל וזה ברור כשהעשוי שלא כדין הווי מתנה א"כ בעכו"ם הווי כמתנה וזה ברור. א"כ בנ"ד זה שהפחידו לזה האיש הוא עשוי שלא כדין דבעינן שב"ד יכופו אותו ולא זה האיש והא בפ' המגרש קאמר אביי אשכחי' לרב יוסף דמעשי א"ל אין הדיוטות אנן א"ל אנן שליחותי' דקמאי עבדינן א"כ מבואר דווקא ב"ד יכולים לכוף למגרש אבל לא שיכוף אינש דעלמא דהדיוט הוא ובעינן תלתא עכ"פ כמו בכל הדבר הצריך ב"ד ולא שייך הכא דכפה אותו עשה מה שישראל אומרים לך. דמבואר דווקא אם אמרו ישראל לעכו"ם לכוף הדין הוא דכשר הגט אבל לא שהעכו"ם יכוף בעצמו והה"ד מי שאינו ב"ד ובלא"ה אינו בדין להפחיד אותו בשביל שאינו מגרש אשתו דאף שיגרש אח"כ לא יוצא מהמבוכה א"כ כפי' זו אינו מהדין אף די"ל ההפחד כדין דאם יגרש ינצל מהפחדה מ"מ לא חשוב כדין ואף גם דקי"ל לדידן אין כופי' בשוטי א"כ הכפי' זו ע"י הפחדה הי' שלא כדין א"כ מה שסילק עצמו מהפחדה ע"י הגט הוא מתנה אף שהפקיע עצמו מההפחדה אין דינו כמכר א"כ לכאורה יש מקום לערעור מטעם זה אבל האמת דמ"מ יש להתיר בפשיטות:
והנה הרב אב"ד דק' ק"פ כתב כיון שהי' מסופק אם דינו לכוף או לא הווי מתנה רק פשרה וסברתו נכונה וישרה אך אני אומר אף אם לא הי' הדין לכופו כיון שעכ"פ אין כיפי' האשה לדור עמה ע"פ אמתלאו' אלו כ"ש לילך מעירה הוא פלוגתא דרבוותא ואין כופי' אותה עכ"פ ולדידן דאיכא חרגמ"ה שלא לישא ב' נשים הווי נמי טיבותא לדידי' שיפטור אותה בג"פ שיכול לישא אחרת ומייתר ג"כ ע"י זה ואינו דומה למתנה כ"ש כשקיבל מעות אין זה ברור שאינו בשוי' כיון דבלא"ה אינו יכול לכוף שתדור עמו לכן ברור שאין כאן אונס כלל כיון דשקל זוזי ותו כיון שהוא אמר בפה מלא שאינו מפחיד מהפחדה זו שהפחיד לו זה האיש מנין לנו שמ"מ הי' מפחיד כמה דלא מסר מודעה בפרט שאמר לו שיש לו כמו כן עליו להלשין א"כ י"ל דסמך דעתו זה לא ימסור אותו שמא גם הוא ימסרנו וילשין עליו א"כ צריך מודעא ע"ז אי לא"ה לאו אנוס הוא וגם זו ג"כ סברא ישרה כיון שאח"כ עשה פשרה מחדש ובזה לא הזכיר לו ההפחדה מאין ולאין לנו לומר שהכל הי' מחמת אונס. ומכל הלין טעמי נראה ברור דהגט כשר ואין הערעור שערער עליו כלום. וגם י"ל לסניף הא אין ע"א נאמן ואין אנו צריכי' להאמין שזה האיש הי' מפחיד את המגרש אולם אף אם תאמין לו האשה בכך אינה צריכה לחוש כלל לזה בפרט דאיכא ספיקא דרבוותא טובא אי הפחדה מועיל ואי נתינת מעו' מהני בגט כ"ש שביארנו לכל הדיעות והשיטות אין כאן חשש לעגן בת ישראל ח"ו לבד שזה גופו עונשו קשה לעגן בת ישראל אף זאת קשה כי נלכד במצודות חרם ר"ת וחרמו' השמתו' כל גדולי הדור ויסכרו פי דוברי שקר והשומע דברי חכמים ילך בטח יזכה לחזות בנועם ד' ובהיכלו לבקר. ואף גם מ"ש לעיל דאין כאן אונס ודחיתי לעיל חוזר ונראה דדוקא אם הוא רואה שרוצה לגזול אותו חושדו אותו וכו' ג"כ לכן הוא מפחיד ממנו אבל הכא שאומר שיגרשה אינו עושה איסור אדרבא י"ל דכופין אותו עכ"פ זה לא נתכווין לעבירה לכן אין זה אונס וכ"ע מודו בהא וק"ל. ותו דהרשב"א כתב פטור שאר כסות לא חשוב שקל. אבל כאן שמדינא אינו יכול לכופה שתדור עמו ואף לקבל גט בלא כתובה אין בידינו לכופה ואף גט עם הכתובה אין בידינו לכופה לקבל מתקנו' רגמ"ה כיון דהוא פלוגתא דרבוותא והוא אסור לישא אשה אחרת נחשב אצלו הנאה מרובה פטור הכתובה ומה שישא אשה אחרת ולא מפסידה שאינה רוצה לדור עמה ואינה צריכה א"כ וודאי חשוב כזבינא וזה ברור. ותו הא דעת ר"י בקרקע אף פחות משוי' אין אונאה ולהכי לאו אונס הוא הה"ד בנ"ד אם אין דינו של רמ"א רק אם כפוהו על הדמים וכאן לא כפוהו על המקח וגם י"ל בלא"ה הא בקידושי' פשיט מהך דכופין בגיטי נשים דדברים שבלב אינם דברים ודחי שם ע"ש ולדידן הא קי"ל דברים שבלב אינן דברים רק הא דמהני אונס ע"כ דהווי כאלו פירש דאנן ידעינן באונסי' ובנ"ד דאינו ברור שמפחיד ממנו הווי דברים שבלב ודו"ק היטב:
$$ציור בספר$$