אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר דיני חרם רגמה › תשובה לז

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

דיני חרם רגמה · תשובה לז

דיני חרם רגמה

נשאלתי לחוות דעת אף אני להמנות בדבר שדרכו למנות להתיר עפ"י מאה רבנים לה"ה לישא אשה על אשתו יען כי מתו בניו ועברו עשר שנים מיום מיתת בניו ואשתו אינה רוצה לקבל את גיטה ממנו עד כי יתן לה הרבה יותר מכתובתה וכבר נפתח הדבר בגדולים בפרט ש"ב הגאון המפורסים לתורה ולתעודה נודע ביהודה אב"ד בק"ק פראג ורמא דקלא וזקיף מראה פנים לכל צד ואנא כעונה אמן אבתרי' אך שלא יהי' כעונה אמן יתומה אמרתי לחקור אחרי מקור הדברים וד' יורני ויתמוך לבבי כי בו נעזרתי:

ראשון לציון בדבר היו לו בנים ומתו שפסק בירושלמי שמונה משעה שמתו הבנים וחתר הגאון הנ"ל למצוא טעם להשמטות הרי"ף ורמב"ם ורא"ש דברי הירושלמי אלו ולענ"ד הי' נראה פשוט להשמטת דברי הירושלמי לא דלא פסקו כירושלמי שהדבר פשוט מה"ת נימא שלא יוציא אם הי' לו בנים ומתו מ"ש מתו מלא היו לו כיון שלא קיים פו"ר והרשב"א שכתב דבהא נסתפחה שדהו היינו דאינו מחויב להוציאה. אבל לישא אשה אחרת הא כתב בהדיא דחייב לישא. אך פשוט דהירושלמי בא לומר דמונין משעה שמתו ולא משעה שפסקה (אף דלשון רוח דחנקתה עקרתה קצת דחוק דהא אדרבה היא באה לומר שעדיין אינה עקרה וימתין עוד ויתבאר לקמן עוד פי' דברי הירושלמי בס"ד. עכ"פ ודאי הירושלמי קמ"ל דמונין לה משעת מיתה. וכבר הביאו כל הפוסקים דין אם חלה או שהיו חבושים כו' ופי' הרא"ש דאמרינן העונש שגרם להיות חולה זה גורם שלא להוליד א"כ כ"ש מתו בניו פשיטא תולין באותו עונש להכי מונין משעת מיתה ומצד הסברא נמי אין לתלות העונש בדידיה מה שלא ילדה קודם מיתת הבנים דהא טעמא דתולין בדידיה דאיהי לא מיפקדא לא מיענשה. ואז כשהיו לו בנים אף הוא לא מיפקד ולא מיענש רק אח"כ עונש בא מחמת מיתת בניו ואנן מונין רק משעת מיתה:

ויש להביא ראי' מתוס' כירושלמי דבתוס' ד' ס"ב כתבו הא דקאמרה מיני' כו' במאי מיירי כו' ותירצו דמיירי שיש לו בנים מאשה אחרת ולהכי בעינן טענתה שאינו יורה כחץ דבלא"ה אין לתלות בדידיה ורמ"א סי' קנ"ד העתיק דברי התוס' שהיו לו בנים ומשמע אף שמתו וכן משמע להדיא מדברי ב"ש דוקא אם לא הי' לו כלל כו'. וצריך ליתן טעם לשינוי זה רק הדבר ברור תוס' קאי לדינא דש"ס דכופין מי ששהה עשר שנים א"כ אף מתו כופין ואכתי ל"ל דבאה מחמת טענה להכי כתבו שיש לו בנים אבל הרמ"א קאי לדידן דאין כופין רק משום באה מחמת טענה כופין ולהכי ס"ל אם הי' לו בנים אין לתלות בדידי' רק אם טוענה שאינו יורה כחץ אז כופין וזה ברור:

אך לענ"ד נראה בתוס' י"ל פי' אחר דמשו"ה נקטו יש לו בנים דאי לא"ה אף שהי' לו בנים תולין בי' דאיהי לא מיפקדא רק אם יש לו בנים בני קיימא גם איהו לא מפקיד (דאף דקיי"ל כר"י ישא בזקנותו כו' אינו עונש אצלו שאינו מוליד) א"כ אין לתלות בדידי' טפי מינה ולהכי אין כופין רק ביורה כחץ א"כ אף לדידן באין לו בנים והיו לו בנים תולין בדידיה וכופין בבאה מחמת טענה דלא כנראה מדברי ב"ש ואם נאמר דרמ"א נמי הכי ס"ל ואין זה דיוק מאי דנקט היו לו בנים דכוונתו שעתה נמי יש לו בנים ניחא קו' הב"ש שהקשה למה כתב הרמ"א דאם אמר אבדוק עצמי אפ"ה יש כתובה לראשונה ואף שהוליד והקשה הב"ש כיון שהוליד אין לתלות הסיבה מחמתו ולמאי שכתבתי ניחא דרמ"א לא מיירי אחר שהוליד דר עם הראשונה רק השתא אינו דררק עם השניה דרמ"א כתב לדידן דאין נושאים ב' נשים רק הבדיקה הוא שלא יתן הכתובה א"כ מה בכך שהוליד עכשיו מ"מ אז לא היו לו בנים ותלינן בדידיה שלא זכה להבנות ממנה דאז הוי מיפקד ומיענש ודברי רמ"א נכונים:

והנה אם נקיים דברי הירושלמי להלכה יש לעיין הא הש"ס פריך בשהה עשר שנים למה אית לה כתובה נימא היא לא זכתה ומשני איהי דלא מיפקדא לא מיענשה וקשה הא קיי"ל נודרת ואינה מקיימת יוציא משום דאמר מר בעון נדרים בנים מתים אלמא בעון דידה נמי מתים. אך ז"א דנהי שמתו בסיבתה מ"מ מה שאח"כ אינה יולדת אין עבורה דהא בזה לא מיענשה ע"כ הוא בשבילו. אך לפ"ז אם מתו לאחר זקנתה שאינה ראויה לילד ומגרשה בשביל שאין לו בנים שמתו יכול לומר שמתו בסיבתה ולמה אית לה כתובה. וא"ל בשביל שמתו בסיבתה אינה מפקיע כתובתה רק עבור שאינה יולדת וכיון שהיא זקנה למה תפסיד כתובתה דז"א דודאי קו' הש"ס כך הוא אמאי תולין בדידי' ולא בה דאם נתלה בה הרי הוא עפ"י אונס מוכרח לגרשה ולמה יתן לה כתובה כיון שאונס בא ממנה א"כ אף מתו כיון שהאונס בא ממנה והוא מגרש עפ"י אונס למה יתן לה כתובה. אך י"ל דודאי הש"ס דמקשה נתלה בה היינו דוקא אי לא ילדה כלל דאי לא"ה אמרינן נסתפחה שדהו א"כ במתו וודאי אית לה כתובה והשתא ניחא דתני במתני' לא ילדה לרבותא אף שלא ילדה מעולם אית לה כתובה כ"ש מתו דנסתפחה שדהו ואפשר בזה לכוון דברי ירושלמי שנתן טעם למה אית לה כתובה דתולה הדבר באונס האי רוחא דחנקתה עקרתה ולהכי אין תולין בסיבתה עכ"פ מבורר ממה שכתבנו דדברי ירושלמי הלכה ברורה ואינה מסופקת כלל דבכה"ג דינו כלא ילדה וכל זה בזמן שכופין אבל לדידן דאין כופין יש לעיין בדין זה והנה הגאב"ד מפראג כתב דיש לדון אם הוא רוצה לעלות לארץ ישראל ממ"נ כופין דמאן דס"ל אין כופין הוא משום דס"ל בח"ל אינן עולים לו המנין דתולין עון ח"ל גורם וגבי היא אמרה שלא לעלות קי"ל דאין כופין משום דאיכא סכנה כו' א"כ ודאי אינו נענש על זה א"כ ממ"נ כופין אותה ודפח"ח והנה בהך דינא אי כופין בח"ל הגאון ח"צ כתב להביא ראי' מתוס' דס"ל בח"ל כופין דהקשו הך דהיא אמרה מיני' האיך מיירי אי שהה עשר שנים בלא"ה כופין ואי לא שהה ניחוש שמא עיני' נתנה באחר ולא תירצו דמיירי בח"ל דאין כופין משום ששהה עשר שנים ע"כ דאין חילוק בין א"י לח"ל והשב יעקב השיב דא"כ אף באה בטענה נמי למה כופין נימא עון. ונפלאתי על דבריו אי טענה אינו יורה כחץ מאי ענין זה לח"ל היא אמרה ודאי המניעה מחמתו וזה פשוט אך אף קו' ח"ל לא הבנתי דאי מיירי בח"ל דאין כופין ניחוש שמא עיני' נתנה באחר ותו קשה על ח"צ מה בכך דמיירי בח"ל כיון דאין כופין יורה כחץ נמי לא מהני אלא אי באה מחמת טענ' דמאי נפקא לה מיני' א"כ ל"ל יורה כחץ ע"כ כתי' תוס':

והנה על ממ"נ של הגאב"ד מפראג יש להשיב דמטעם אחר אין כופין בח"ל דדין הוא שנגזור על עצמינו כו' כמ"ש המרדכי ואף בא"י אין כופין כמ"ש הב"ש סי' א' אולם הא ודאי אף שאין כופין עכ"פ עליו המצוה לקיים פו"ר לדעת הב"ש משו"ה כופין אותה לגרשה ע"כ והנה לכאור' יש לעיין אף דמצוה עליו לקיים פו"ר הא הרא"ש כתב דר"ג השוה כח אשה לכח האיש כמ"ש סי' ע"ז בח"מ א"כ י"ל כיון שהאיש אין כופין אותו משום מצות פו"ר כך אין כופין להאשה וא"ל הא כופין אף האיש אם היא באה מחמת טענה א"כ אף היא נכוף אותה אם הוא בא מחמת טענה דז"א דאף לדידי' אין כופין אם יש לתלות שבא בסיבתה כגון אם הי' לו בנים הה"ד כאן אין לכוף אותה דהיא לא מיענשא דלא מיפקדא ובא בסבתו א"כ לכאורה אין לכוף אותה. אך מ"מ ראוי להתיר לו לישא אשה אחרת על אשתו דבהא לא גזר רגמ"ה ואף שדעת מהר"י מינץ כה"ג גזר כבר כתב הראנ"ח דכוונת מהר"י מינץ אם היא אינה רוצה לקבל גט אז לא תיקן ר"ג אבל אם היא רוצה לקבל גט למה נתיר לו לישא אשה אחרת והוכחת הגאון מפראג נכונה היא דאי לא"ה מאי ראי' מייתי מר' אמי וכתב אטו ר' אמי ל"ל מצות פו"ר מאי קשיא ר' אמי אמר הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה ואינו מבטל פו"ר ואין לדחות הוכחה זו דהכי מוכיח מדצריך ליתן כתובה ולא אמרינן אנוס הוא ואינו מציל אונסו מליתן כתובה הה"ד שתקנות ר"ג שייך דמאי ענין זה לזה ממונא יתן לה אבל איסורא לא שבקינן למיעבד ומה שהקשה השב יעקב דאם כך כוון ר"י מינץ מאי מקום מצוה איכא כיון שרצונה לקבל גיטה לק"מ די"ל כיון שמוכרח ליקח אשה לא החמיר עליו ר"ג שיגרש אשתו הראשונה כמו ביבמה א"צ להוציא אשתו הראשונה למאן דס"ל דלא גזר ביבמה ומה שהקשה עוד למה נדחק ר"י מינץ בדברי רא"מ לוקי דברי רא"ם באין רצונה לקבל את גיטה נמי לא קשה דרא"מ מוכיח ממרדכי ושם קאי ביבמה שא"צ לגרש ראשונה אך הא קשיא על דברי מהר"י מינץ האיך מייתי ראי' מדברי ר' אמי האיך ס"ד דר' אמי מיירי במקום ביטול מצוה פו"ר בלא"ה כופין להוציא ולא מהני שישא על אשתו כמבואר בהמדיר דלא מהני אף שיאמר דיירנא בסהדי:

והנה באמת הרמב"ם ס"ל דהרשות או לגרש או לישא על אשתו ולכאורה תימא א"כ הא דקאמר דיירנא בסהדי ע"כ מיירי שאינו רוצה לישא אשה אחרת ואף לדור עמה ובהא מאי רבותא איכא פשיטא לא שבקינן דאינו רוצה לקיים פו"ר ע"כ כפי' רש"י דאף לישא על אשתו לא שבקינן אצלה דשמא לא ישא:

ע"כ אף הרמב"ם ס"ל כך אם נשא אין מוציאין ממנה אבל כמה דלא נשא מפקינן לה מיניה א"כ מאי ראי' מייתי מהר"י מינץ מר' אמי ממ"נ אי כבר נשא אחרת מאי ביטול פו"ר יש ואי לא נשא בלא"ה מפיק על כרחו וצ"ל כמ"ש דמ"מ אף שכבר נשא מוכיח מדיהב כתובה ע"כ שאין פו"ר מצילו מידי חיוב זה הה"ד ברוצה להתגרש חייב ליתן לה גט ובאמת יותר נכון לגרש על כרחה כדינא דש"ס דמוציאין אף דאמר דיירנא בסהדי. אך כבר כתבתי לעיל כיון דר"ג השוה דינה כאיש אין כופין אותה להתגרש יותר ראוי להתיר לישא אחרת. ובזה ניחא דמרדכי מסופק אם להתיר לגרש ע"כ ור"ג ס"ל דמותר די"ל ר"ג קאי לפי הדין דכופין אותו לגרש משום פו"ר הה"ד לדידה כופין. והמרדכי קאי לדידן דאין כופין אותו א"כ אף לדידה אין כופין דדינה כאיש לכן אין כופין לגרש ע"כ רק להתיר לישא אחרת. והנה אם נתיר לישא אשה אחרת אם נפטר משאר כסות ועונה דעת רא"מ דמותר למנוע ממנה והב"ש כתב דיכול לומר קים לי ובמקום אחר הארכתי בס"ד דדין זה תלוי בפי' דברי רש"י ותוס' ריש כתובות ואנן קי"ל שם ביבמה דלא כרש"י ונסתרה דברי רא"ם. אך הא יכול לומר קים לי דכופין לעלות לא"י לכן מותר למנוע שאר כסות ועונה ובענין השלשת כתובה יפה כתב הגאב"ד מפראג דזה אין דומה לנשתטית דשם אנוסה משא"כ הכא ולענ"ד יותר נכון למסור לה גט ליד שליח ולהשליש הכתובה טרם נסיעתו לא"י כי פן תתרצה אח"כ לקבל הגט וקאי באיסור חרם שיש לו ב' נשים לכן מהראוי שישלש הגט וכתובה:

ועכ"פ נמנה אני בין המתירים עפ"י מאה רבנים לישא אשה על אשתו במקום ביטול פו"ר וכשנוסע לא"י אזי הוא מותר למנוע מאשתו הראשונה שאר כסות ועונה עד שתקבל גיטה וטרם נסיעתו נכון להשליש גט וכתובה וד' ינחני בדרך אמת הכ"ד:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה