אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר דיני אשה נחשדת › תשובה נח

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

דיני אשה נחשדת · תשובה נח

תשובה נז

שלומים רבים כטל ורביבים ויכתב לחיים טובים ה"ה כבוד אהו' ש"ב ומחו' ידידי וחביבי הרב המאור הגאון הגדול המפורסים נ"י פ"ה ע"ה כש"ת מוה' יוסף אב"ד דק"ק זאמישטץ יצ"ו והגליל:

מכתבו הנעים הגיעני וששתי במכתבו הנחמד בשמעי מאתו שלומו הטוב ושלום תורתו:

ע"ד השאלה שבאה לידו בעסק אשה שהי' עדים עלי' בדברי כיעור שעשתה הנה הכל גלוי לפני מעכ"ת וא"צ להאריך בדברים המבוארים דביש לה בנים אין מוציאים אותה מבעלה אף בקלא דלא פסיק ועידי כיעור כהסכמת רמ"א ז"ל והב"ש הסכים עמו ואף שח"מ פקפק ע"ז די"ל הא דמחלק בין יש לה בנים לאין לה בנים מיירי בקלא דפסיק אבל בקלא דלא פסיק וע"כ הוי כעידי טומאה אין לזוז מפסק רמ"א ויש הכרח לזה חדא דוודאי ברייתא דתני עידי טומאה מיירי עידי זנות ולא ע"כ עם קלא דל"פ דהא רישא נמי ע"כ בעידי כיעור מיירי דבלא עידי כיעור אין מוציאין אף מנטען א"כ איך אפשר לומר דרישא מיירי בעידי כיעור עם קלא דפסק וסיפא מיירי בע"כ עם קלא דל"פ איך שייך ע"ז בסיפא אם באו עידי טומאה הרי ברישא נמי מיירי שיש עידי כיעור ומה מוסיף בסיפא בעידי טומאה הי' לו לומר אם יש קול דל"פ ע"כ עידי טומאה ממש קאמר ולא ע"כ ומדלא נקט רבותא דע"כ וקלא דל"פ מוציאין ע"כ שם יש חילוק בין יש לה בנים לאין לה ותו אם נוכל לפרש עידי טומאה היינו ע"כ מנ"ל לש"ס דרב פליג על ר' דלמא עדים דקאמר רב נמי היינו ע"כ ע"כ סתם טומאה בעדים אינו ע"כ א"כ ברייתא נמי מיירי בעדי טומא' ממש ומוכח דע"כ לא מהני אף בקלא דל"פ מדלא נקט בברייתא רבותא טפי ותו נלענ"ד ראי' ברורה כדברי רמ"א ז"ל דהא ביבמות פ' כיצד דבעי ר"נ בר"ה מר"נ בר"ח כנס מהו שיוציא ופשט לי' מנטען ודחי הוציאוה תנן ור"נ בר"ח ס"ל הוציאה תנן ודחי התם אלומי' מאלם לקלא כו' והביא הרא"ש הך ולא היא א"כ ע"כ פסק הרא"ש כמ"ד הוציאה תנן. דאל"כ למה מייתי הך ולא היא הא בלא"ה ל"ד שם מדינא הוציאו' וקשה הרי לרא"ש בעל ונטען שוה וע"כ יש ע"כ וקלא דל"פ דאי לא"ה אף מנטען אין מוציאין וכיון דיש ע"כ וקלא דל"פ וודאי הב"ד מוציאים מבעלה ובוודאי הוציאו' תנן ותו אף אם לא בא לב"ד והוציאו' רק שהוציא מעצמו ע"פ דין מ"מ ל"ד למוציא משום נדר דהכא אף מבעל מוציאין כ"ש מנטען ואין זה משום חשד רק מדינא ע"כ דמודה הרא"ש ביש לה בנים מבעלה אין מוציאין אף בע"כ וקלא דל"פ ושפיר תני הוציאה מעצמו דמיירי דיש לה בנים ואין ב"ד מוציאי' הרי זה מוציא הנטען ולא אשגחינן ביש לה בנים מבעלה הראשון כשאין לה בנים מנטען מוציאין משום חשד וכ"כ הרא"ש בתשו' הובא בב"ש להכי מייתי הרא"ש הך ולא היא דקאמר הש"ס וראי' זו ברורה לדברי רמ"א ז"ל דאין מוציאין ביש לה בנים:

ומה שהקשה בתשו' נודע ביהודה על המחלקין בין בעל לנטען מהא דפריך בסנהדרין אמאי מקטלי עידי נערה המאורסה הא יכולים לומר לאסרה על בועלה באנו דהי' להם לומר שראו דבר כיעור למה העידו על זנות ע"כ דאין חילוק בין בעל לבועל ור"ח אמר דאין נהרגין דיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו קשה נמי הי' להם לומר על דבר כיעור ע"כ לא ס"ל כר' ולא מהני דבר כיעור ופריך שפיר נימא לאוסרה על בעלה באנו עכ"ד אין זה סותר הדין לרא"ש דס"ל דבע"כ וקלא דל"פ באמת שוה בעל לבועל ומ"מ ס"ל ביש לה בנים לא תצא משניהם וגם אי בעינן קלא בהדי עידי כיעור בלא"ה לא קשה קושיתו דהי' להם לומר שראו דבר כיעור דשם מיירי דליכא קול כלל ולא מהני ע"כ לחוד להרא"ש א"כ הדין קיים אף בע"כ וקלא דל"פ אין מוציאין מבעלה כדברי רמ"א ז"ל ביש לה בנים:

ותו נראה בנ"ד שהקול יצא מנחשד אחר וע"כ מנחשד זה לא מצרפינן כמ"ש מעכ"ת אף שמדברי ש"ש אין כ"כ ראי' דאיהו מיירי ביציאה מנטען ג"כ להכי נקט שיצא קול מחשוד זה אבל לגבי הבעל י"ל דאין חילוק. מ"מ מסתברא לומר כך. ותו כיון שהקול קדם להכיעור למה משום כיעור זה נחזיק למפרע הקול הא אף בהמיר לא חשדינן לעשותו חשוד למפרע כמבואר בי"ד וגם די"ל קול הראשון הי' משום העד כיעור הראשון ולא מהני קול כה"ג כמבואר בפוסקים לכן מצד הע"כ וקלא דל"פ אין להחמיר בנ"ד בפרט שיש לה בנים מבעלה אך מה שיש לעיין לכאורה הוא עבור העדות העד המעיד שקרוב בעיניו שהי' זנות ממש ע"י שמשמש העד ביד ושראה לכלוך בערותה והנה אם היה מאמת הדבר בידיעה בלא ראי' הסכים בתשו' צ"צ סי' ע"ט דבידיעה בלא ראי' נמי יש לאסור לבעלה כמ"ש בתשו' הגהות מיימוני בשם המעתיק ואין לדחות דברי הצ"צ מגמ' דסנהדרין שזכרנו בשם תשו' נודע ביהודה דעל דברי הצ"צ נמי יש להקשות למה קאמר עידי נערה המורסה אין נהרגין דיכולים לומר לאסרה על בעלה באנו דאי לא אתו למקטלה הי' להם לומר שיודעים בידיעה בלא ראי' כעובדא דצ"צ. דוודאי אין בקושיא זו כדי לדחות דברי הפוסקים לבנות דיק ע"ז דוודאי אין להרוג עדים בשביל הוכחה כזו ממה דלא העידו באופן אחר דאל"כ נימא מדלא אמרו שכ״א ראה בפ"ע דלאוסרה סגי בעדים מיוחדת וד"נ בעינן שיראו כ"א ע"כ אין זה הוכחה ממה שלא העידו באופן אחר אינו כדאי למקטל העדים ואף שנסתייע בתשו' הנ"ל מדברי רמ"א דכתב דצריך דרישה וחקירה דבאו בוודאי על עסק מיתה מדאמרו שראו המעש' ממש אין זה סיוע דלענין דרישה טפי יש לעשות כד"נ משום אומדן זה אבל לא מהני זה הראי' למקטל העדים. ותו י"ל לקו' זו על הצ"צ הא בשני עדים לא אמרינן מגו דאין א' יודע מה בלב חבירו הכא נמי אינו קשה הי' להם לומר אופן אחר שאולי אחר לא יאמר כך אבל בעובדא דרמ"א בא כ"א בפ"ע על מעשה אחר שפיר יש הוכחה מדלא אמרו דבר כיעור א"כ אין לסתור דברי הצ"צ. ויש לי להביא ראי' לדברי הצ"צ דמהני ידיעה בלא ראיה ממס' סוטה דף י"א דקאמר רב ששת שעידי טומאה במדה"י אין המים בודקין אותה ומייתי ראי' מדתנן אלו אסורים לאכול בתרומ' יש עדים שהיא טמאה אימת אי קודם שתי' פשיטא זונה היא אלא לאחר שתי' וקמ"ל אף דלא בדקו מים אסורה אם יש עדים ואמאי נימא סהדי שקרי נינהו מדלא בדקו מיא ע"כ משו"ה לא בדקו מיא דיש עדים ומשני אימר זכות תולה והקשה המ"ל פ"ג מהל' סוטה דין נ"ג איך יתיישב מתני' דאלו לא שותין ולא נוטלין כתובה שם נמי קשה פשיטא הא זונה היא ומיישב בדוחק:

והנה לפי דעת מהר"ם דעידי כיעור חשוב עדי טומאה היה מקום ליישב זה דוודאי אין להקשות מאי מייתי ר"ש מעידי טומאה דאסורה לאכול בתרומה הא סהדי שקרי נינהו שמא עידי טומאה היינו עידי כיעור ולא משקרי אף דהמים לא בדקו אותה דמ"מ עשתה דברים מכוערים אף שלא זנתה דז"א דא"כ אינה אסורה לאכול בתרומה כיון שלא בא לידי זנות. אך הך מתני' דלא שותו' שפיר הוי מצינן לאוקמא דעידי טומאה היינו עידי כיעור והיא אמרה אשתה וע"י שתי' יתברר שלא זניתי ואהי' מותרת אף דבע"כ אסורה היינו כשלא שתתה אבל בשתתה ולא בדקה שריא קמ"ל דאינה שותה דאף ביצא עלי' קול נושאת ונותנת מוזרות בלבנה אינה שותה כ"ש ביש ע"כ דעדיף מקול דאינה שותה אבל הך מתני' דאסורה לאכול בתרומה אי אפשר דמיירי בע"כ דקשיא ממ"נ אי עדיין לא שתתה פשיטא אסורה בתרומה עד שתשתה דבלא"ה אסורה משום קינוי וסתירה לאכול בתרומה עד שתשתה ואי שתתה באמת תאכל בתרומה דהא מדלא בבדק מיא ע"כ שלא זנתה ופריך שפיר ודו"ק:

ואין להקשות שם על הגמ' למה פריך פשיטא זונה היא הי' לו להקשות פשיטא שאסורה לאכול בתרומה דהא לא שתתה ואסורה משום קינוי וסתירה די"ל עדיפא פריך דוודאי זונה היא. ותו דצריך להקשות זונה היא ומאי חידושא כי היכי דלא נוקי שהי' עידי טומאה עם אחר כמ"ש המ"ל פ"א מ"ה סוטה דין ג' ד"ה וא"ת רב ששת כו' דמשו"ה לא מוקי כה"ג דא"כ קשה מאי חידושא הא זונה היא אף דלא קשה דמוכח סהדי שקרי נינהו ע"ש (וא"ל נוקי שיש עידי כיעור מאחר דקשה נמי הממ"נ קודם שתי' בלא"ה אינה אוכלת בתרומה ואחר שתי' תאכל דע"כ לא זנתה מדלא בדקו מיא דהא משביעה אמן מאיש אחר ואם נאמר דאין ראי' על איש אחר שלא זנתה ממה דלא בדקו מיא נשאר הקו' פשיטא דכשיש עידי כיעור אסורה בתרומה דכיון דחשיב כעידי טומאה וודאי אסורה משום הע"כ כיון דאין ראי' ממאי דלא בדקו המים דא"ל דקמ"ל דע"כ הוי כעידי טומאה ז"א דזה לא הוזכר במתני' דהי' ע"כ ע"כ מתני' סמך ע"ז דבכל עידי כיעור הוי עידי טומאה כמו דתני ברייתא ביבמות ואם באו עידי טומאה היינו עידי כיעור א"כ כיון דמתני' ס"ל זה בלא"ה דע"כ הוי כעידי טומאה פשיטא דאסורא בתרומה כיון שאין ראי' מהשקאה דלא זנתה עם אחר ע"כ יש ראי' מהשקאה אף על זנות אחר א"כ תהא מותרת דהרי ע"כ לא זנתה מדלא בדקו מיא והא לא קשיא מאי פריך מאלו שמנחותיהן נשרפים יש עדים שנטמאה נוקי שעדים היינו עדי כיעור ושפיר נתקדשה המנחה דראוי' לשתות דע"י השתי' נדע שלא זנתה אף שיש ע"כ די"ל לה"א אם יש ע"כ במדה"י נמי אינה שותה כמו ביש עידי טומאה) אולם לדברי הפוסקים דעידי טומאה אינן קרוים ע"כ כ"ש דלהרא"ש בעי ע"כ וקלא דל"פ א"כ נשאר הקושיא האיך ניישב הך מתני' דלא שותי' ביש עידי' שנטמאה דא"ל דמיירי בע"כ וקלא דל"פ דהא משום קול לחוד אינה שותה ול"ל העדים ע"כ אין קול א"כ ע"כ מיירי בעידי זנות וקשה פשיטא דאינה שותה אך אי נימא ידיעה בלא ראי' מהני לאוסרה על בעלה י"ל בהך מתני' מוקמינן בידיעה בלא ראי' ואינה שותה דלא גרע מקול וגם מפסדת כתובתה אבל הך מתני' דאסורה לאכול בתרומה לא מתוקמי בהכי דקשיא ממ"נ כמו שכתבתי לעיל קודם שתי' פשיטא אינה אוכלת בתרומה משום קינוי וסתירה בלא עדי' של עכשיו ואי לאחר שתי' אין לאוסרה בידיעה בלא ראי' אף דיש אומדנא מ"מ מדלא בדקו מיא ע"כ טהורה היא ונסתר האומדנא ואם נאמר שלא נסתור האומדנא פשיטא אוכלת דע"כ סהדי שקרי נינהו שאומרים שיודעים בלא ראי' ודוק:

והשתא נאמר בנ"ד אם נחשוב אומדנא של העד כידיעה בלא ראי' והוי ע"א בזנות מ"מ ע"א בהכחשה לאו כלום הוא רק אם הבעל מאמין לדברי העד חייב להוציא אבל כבר כתבו הפוסקים דצריך שיהי' נאמן לו בלא"ה לא עבור שחושד אשתו וכאן לפי הנהגות זה העד אינו נאמן כ"כ ולא טוב עשה שלא הפרישן מעבירה ואף גם מה שהכניס יד ומשמש יד ליד לא ינקה לכן קרוב הדבר שאין הבעל מאמינו תמיד ואם אינו מאמינו אין כאן חיוב להוציאה כלל וגם שעד אינו אומר רק שקרוב בעיניו אבל לא אמר בדרך בירור כעובדא דצ"צ שהתאמץ לומר שהי' כך בבירור ואף לענ"ד הי' נראה להכריע בע"כ מוציאין מבעלה מהא דקאמר בסוטה דף י"ב עדי' במדה"י לא שכיח ובוודאי שכיח שלא יהיו עדים בכאן ע"כ ה"ק דזנות לפני עדים לא שכיחי א"כ קשה הא תוס' הקשו בגיטין דף י"ז דקאמר זנות לא שכיחא מהא דקתני הי' לו טענת בתולים ותירצו זנות בעדי' והתראה לא שכיחא משמע בעדים לחוד שכיחא ותו דהא רש"י פי' בריש כתובות שאם הי' לו טענת בתולים מתוך כך יבאו עדים ע"כ בעדים גרידא שכיחא אלא י"ל לפני עדים לא שכיח שתזנה אבל זה שכיח שראו אותם יוצאים ממקום אופל וכדומה ואם הי' כיעור והי' לו טענת בתולים יבאו ע"כ אבל בהשקאה אין לחוש שיבאו ע"כ דמשום שיש עדים של כיעור במדה"י בודקים (דלא כמ"ש לעיל לר"ש וי"ל לרב ששת דיליף מעד אין בה י"ל אי ע"כ אוסרים הוי שפיר עדי' אבל לר' שמעון בעינן דווקא עידי טומאה דאף בכיעור י"ל טהורה היא ואם נאמר דלא כמ"ש לעיל לר"ש מוכח באמת בע"כ לחוד אין אוסרי' לבעלה אבל עם קול י"ל דאסורה והך דשורפין מנחתה ביש עדים אין לאוקמי דהי' גם קול דא"כ הא ליכא מנחה דאינה שותה ביש קול):

ובזה יש לישב ק' תוס' בסנהדרין דף ח' בסוגיא דחוששין ללעז דקאמר תבעו ממון במאי תבעו אי בפתח פתוח הא לר"מ דכתובה דאו' אינו נאמן לומר פ"פ מצאתי (ואף בטענת דמים לי"א שכתב הר"ן בכתובות בעי נמי חזקה דאין אדם טורח בסעודה ואי כתובה דאו' אין לסמוך על חזקה זו) וי"ל דמביא ע"כ ומפסידה כתובתה אבל אכתי ליכא דיני נפשות אלא בעידי זנות ממש ושפיר פליגי אי ניחוש ללעז אך אי נימא בע"כ אינה נאסרת נסתר כל זה רק לרא"ש דמהני ע"כ וקלא דלא פסיק מתוקם כה"ג ואף דברי רש"י בריש כתובות י"ל שיתברר הדבר ע"י ע"כ ושמא יתברר שהי' קול יום ומחצה אף שעכשיו לא נשמע קול מ"מ מהני אם הי' קול יום ומחצה ול"פ בנתיים ודו"ק:

וכל זה כתבתי לחבת הקדש אבל בנ"ד הדין ברור דאין כופין לבעל להוציא והחכם והקהל שאמרו לו שיוציא אשה אף שכוונו למגדר מלתא אינו נכון דקי"ל אין מלקים על היחוד באשת איש שלא להוציא לעז. לכן נכון שהחכם האוסר יחזור מהוראתו ואין לכוף לבעל לגרש אשתו ויש לחוש יותר לפסול ממזרים ולא יהי' גט מעושה בפרט אם אומר שאינו סומך בלבו להאמין להעד מותר לקיימה אבל היא תקבל תשובה על דברי' מכוערים שעשתה ותקבל עלי' לילך בדרכי צנועות ומר יתענג על רב שלום מעתה ועד עולם:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה