אור ברסלב
תפארת עוזיאל חלק ב לעשרת ימי תשובה

תפארת עוזיאל חלק ב· רבי עוזיאל מייזלש

לעשרת ימי תשובה

לערב ראש השנה

מדוע אומרים המלך הקדוש דוקא והוא משל לשני בני אדם שהיו חפצים לנסוע על יומא דשוקא כדרך התגרים לקנות סחורה רק שהי' אצלם חסרון ממון ואצל א' לא הי' ממון כלל וא' היו לו מעות רק שהם מטבעות שאינם עוברות כמו אסימון והג' הי' לו מטבעות טובות ונגמר תחלה בדעת שניהם שלא ליסע כלל רק שמעו אח"כ שיהא ג"כ שם ביומא דשוקא מקרוביהם איש עשיר וגדול מכל בני קדם ונתיישבו בדבר ליסע לשם באופן שיהא נפשם בשאלתם לפני הקרוב ההוא אשר ניטל מהם הכבוד ויש להם חסרון הכיס ובודאי יהי' להם לעזר וילוה להם מעות ויהי כי באו לשם ויהי המה הולכין בשוק דרך כה ודרך כה לבקש את קרוביהם ונזדמן להם שפגעו באביהם ממש שהוא הסוחר התגר הגדול שממנו נובעין כל הסחורות שבעולם ויהי כי ראו אותו מרחוק ובטרם קרבו אליו נתיישבו עצמם כי למה לנו להפיל תחנתינו לפני הקרוב מוטב לנו להפיל תחנתינו לפני אבינו ממש הלא הוא אבינו הוא בוראינו ויכוננו אשר המון מעיו אלינו ובודאי ירחם עלינו כן הענין בנו בני האדם שיש ג' כתות בני ישראל בהגיע הימים נוראים אחד יש לו זכיות הרבה מאוד וזה מובטח בודאי להתקרב לפניו ית' ביום איום ונורא אבל הב' אין לו זכיות כלל ומפחיד על עצמו לבא בידים ריקנות על יומא דשוקא והג' יש לו זכיות רק שאינם טובים כ"כ שבכל מצוה ומצוה שעשה יש בה פני' וגם שלא נעשה בדחילו ורחימו ואח"כ מישבין דעתן ומחזיקין עצמן בדבריהם שאף שאין לנו זכיות מ"מ נקח אנו לסיוע זכות אבותינו הקדושים היינו זכות אברהם ויצחק ויעקב ושאר צדיקים שבתוכם והוא כדמיון הלואה הנ"ל ללות מקרוביהם אח"כ אנחנו בני ישראל מיישבין עצמינו בראותינו את מלכנו ה' צבאות יושב על כסא רם ונשא ולמה לנו להפיל תחנתינו לפני אבות הקדושים הלא טוב לנו לאחוז בעיקרא ושורש דכל עלמין שממנו נובעין כל הפעולות להחיות ולהמית כרצונו ואז אנחנו מעתיקין את עצמנו מבטחון אבותינו הקדושים ומחזיקין עצמנו בהשורש העיקר בהמלך הקדוש:

א"מ כתבנו כו' חמשה כתבנו הם שמבקשין כנגד חמשה חומשי תורה כתבנו בספר חיים טובים הוא כנגד בראשית שנברא הכל (והוא הכל) והוא חיים. בספר גאולה וישועה כנגד שמות שהיא גאולת מצרים ועתידין ליגאל. בספר פרנסה וכלכלה הוא כנגד ויקרא קרבנות לאכול זבחי שלמים שעיקר הפרנסה צריך להיות בקודש. בספר זכיות כנגד במדבר שהיו שבטים על דגליהם וכל הענף הי' מרכבה לשורשו. בספר סליחה ומחילה כנגד דברים שמרע"ה הי' מוכיחן על כל מה שעשו ושם נאמר גם פרשת תשובה שע"י סליחה ומחילה ואנו אומרים תחלה בספר זכיות ואח"כ סליחה כדרך הסוחרים שלוקחים בהקפה נותנים להם סחורה ביוקר משא"כ מי שלוקח במזומן (כך מי שהוא צדיק נותנים צורכיו בריוח בלי נער משא"כ לנו אעפ"י שמעולם לא מת אדם ברעב מ"מ הוא בדוחק ובצער) לכן ממחלה לוקחין במזומנים כ"א במעט המעות שיש לו ואח"כ יבקש הקפה ושיהא בזול הואיל שכבר נתן גם מזומנים וכך גם אנו אומרים מתחלה כתבנו בספר זכיות דהיינו מזומנים שכל א' מישראל קורא שמע פעמים בכל יום ומניח תפילין ושומר שבת במלאכות דאורייתא עכ"פ ואחר שנתנו כבר מזומנים מעט מבקשין ג"כ סליחה ומחילה: א"מ כתבנו בספר חיים טובים. ע"ד משל על השוק שמצוי כל מיני מאכלים ולא מצויים קונים על כל המאכלים רק על הלחם שהכל צריכים למרי דחיטי כי הוא צורך חיים וכשרואה המוכר שהכל קופצים אל הלחם מיקר השער שרואה שיוכל ליקח כל מה שירצה כי א"א בלא לחם לחיות. והנמשל כל בני ישראל לא מבקשין להשי"ת על דבר אחד רק זה על עשירות וזה על תכשיטין וזה על דבר אחר שצריך אבל על החיים כולם צועקים בלב א' כי א"א בלא זה וכשרואה השי"ת שכולם מבקשים חיים מיקר השער ורצונו שנתפלל תפלות ובקשות הרבה בדמעות שליש וזה א"מ כתבנו בספר חיים טובים כי כולם צריכים חיים:

א"מ בטל מחשבות שונאינו. דהנה בשעת הדין בא השטן ומשטין עלינו ומקודם אומר דברים טובים על ישראל יש לך עם כמלאכים ובאמת במחשבתו הוא רק לרעה. ע"ד משל למחזיקי כפרים אצל השרים והי' להמחזיקים שנים לא טובים ועדיין יש להם לשלם להשר במועט המטלטלין שלהם אבל אם ישבו עוד באלו הכפרים יתמוטטו עוד בכל שנה ושנה ושוב לא יהי' להם לשלם כלל והשונא משבח את המחזיקים שהם עשירים כדי שיחזיקו אותם והסוף יהי' רעה כן דרך היצר וגם שרצונו שיחיו עם בני ישראל ויוסיפו לחטוא כמאז ומקדם ויתנו לו כח ומה"ט אנו אומרים זכור כי עפר אנחנו רק בדיבור הוא מליץ טוב בעדינו וזה שאנו מתפללים א"מ בטל מחשבות שונאינו אבל באמת הדברים שממליץ טוב יהי':

זכרנו לחיים כו' הכוונה כי באמת יש קושיא עצומה בדבר שמבואר בש"ע א"ח שאסור לבקש איזה בקשה בשלש ראשונות והאיך יסדו אנשי כנה"ג לבקש על החיים בג' ראשונות דהיינו זכרנו לחיים אבל הענין באמת אין אנו מתפללין לפני השי"ת לחיות עוד כדי להנאת עצמינו שנזכה לאיזה טובות העולם רק בשביל כבודו ית' שנזכה לעשות תשובה כראוי בעודנו בחיים חיותינו וכיון שהכוונה ועיקר חיותינו בשביל כך שנזכה לעשות תשובה אז גם זה מענין הודאה ושייך לג' ראשונות כיון שכל הכוונה לכבודו ית' והנה החילוק שיש בדבר הזה הוא שבהיות כוונתינו רק לחיות בשביל כבודו ית' אז אנחנו מכונים בשר זכר שכשם שזכר משפיע כן אנחנו רצונינו להשפיע ע"י מעשינו הטובים וזה הוא הנוסח זכרנו לחיים ר"ל שעיקר החיים יהי' אצלינו כדי שנזכה להיות בדוגמת הזכר המשפיע כן ישפיע מאתנו בני ישראל מעשינו למעלה משא"כ חלילה בהיות כוונתינו רק לחיות בשביל טובות עצמינו אז אנחנו נקראים ומכונים בשם נקיבה המקבלת מהזכר כיון שכל כוונתינו בבקשה על החיים כדי שנוכל לקבל מאתו ית' עוד טובות עוה"ז וע"כ אנו מתפללין זכרנו שיתן לנו חיים שנהי' אנו משפיעין ולא כדמיון הנקיבה חלילה שהיא מקבלת השפע מהזכר:

והאל הקדוש נקדש בצדקה. היינו שזה צדקה מה שהאל. הקדוש נקדש מבשר ודם ויחשב לו צדקה ית':

ה' אורי וישעי. במדרש אורי בר"ה וישעי ביוה"כ. פי' שהוא ית' מאיר לאדם בר"ה שיתעורר א"ע וישוב אליו ית' ועי"ז משיע לו ביוה"כ: אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. פי' מסתמא אם קמים עלי למלחמה אני חשוב ובזאת באותו מלחמה עצמו אני בוטח שאני חשוב ובודאי יעזור לי השי"ת:

אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי. ע"ד משל למלך שהי' לו עבדים אהובים ותמיד תהלתם בפיו והמלך מתפאר א"ע לפני כל באותן עבדים והיו לעבדים בנים שאינם מהוגנים ובאין בני העבדים להפיל תחנתם לפני המלך שאל תפרסם את, קלונינו כי גם לך יהי' לקלון ולחרפה שאתה היית מתפאר א"ע תמיד באבותינו וכשתפרסם קלונינו חלילה יהי' גרעון לאבות שיש להם בנים שאינם מהוגנים וממילא גם לך לא יהי' לתפארת וזה מאמרנו אליו ית' אל תבא במשפט עמנו ולא יתגלה קלונינו שבאם חלילה יגלה לא יצדק לפניך כל חי דהיינו האבות ומדת התפארת שלך כמדובר והבן: או יאמר אל תבא במשפט עמנו משל למלך שגירש את בניו מחמת שמרדו בו וגירש גם אמם עבור שלא הכתה אותם כשבא יום משפט שהי' למלכות יום קבוע בשנה למשפט רצתה האם לילך אל המלך לבקש רחמים עלי' ועל בני' ואמרו הבנים אל תלך עמנו אל המלך למשפט שאפשר יכעוס עלינו המלך יותר בראותך ויכמרו רחמיו עליך ויעלה בלבו שבשבילנו גירש אותך ע"כ לא תלך עמנו וכן אנו אומרים לשכינת עוזו ית' אל תבא במשפט עמנו אלא אנחנו לבד נלך ולכן גם הלבנה נכסית כמאמרם על בכסא ליום חגינו כו':

תוכן העניינים

תפארת עוזיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה