תפארת עוזיאל חלק ב· רבי עוזיאל מייזלש
לערב ראש השנה
אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק וגו'. ע"ד משל למדינה אחת שטבעו מטבעות דוגמא אותן מטבעות של מלך והיו מרויחין ממון רב בזה והיו המטבעות מלכלכות כל המדינה כולה לימים נתודע הדבר למלך ולקח אותם בכבלי ברזל והיו צועקים אדונינו המלך אם אין אתה עושה חסד עמנו צריך אתה לאבד כל המדינה כי כל המדינה מלוכלך במטבעות שקרות. והנמשל המלך הוא ממ"ה הקב"ה ציוה לנו לשמור את דרך עץ החיים ואנו עושים כולם מטבעות שקרות דהיינו מעשים הרעים ע"כ אנו צועקים אם אי אתה עושה חסד עמנו אל תבא במשפט כי לא יצדק לפניך כל חי אפי' המלאכים והעולמות עליונים שבראת כולם בשביל הצדיקים כמש"ה אם לא בריתי וגו' בראשית בשביל ישראל:
השיבנו ה' אליך ונשובה. ויש לדקדק כיון שאמר השיבנו למה לי ונשובה. ונראה לתרץ ע"ד עמו אנכי בצרה מאמר בגמרא שנשבע הקב"ה שלא לכנוס לירושלים שלמעלה עד שיכנס בירושלים של מטה. ועל דרך משל אמר מורי ורבי הגאון והחסיד מו"ה דוב בער ז"ל נשמתו בג"ע. למלך כשהוא בביתו ובהיכלו אין הכל יכולין לבא אליו רק כשהוא בדרך אז הוא עת שכל הרוצה ליקרב הרשות בידו. והנמשל מובן כשהיא ית' עמנו בגלות בעוה"ר אז הוא כביכול כמו בדרך ואנו מתפללין שישיבנו אליו כשהוא בדרך ואז נוכל לשוב בתשובה שלימה ע"ד משל הנ"ל כשהמלך אינו רוצה ליתן תיכף תשובה ומצוה לבא לביתו ויתן לו תשובה אזי רשות ליכנס אף לביתו וה"נ בנידן דידן שאנו מתפללין השיבנו עתה בגלות ואז יכולין אנחנו לשוב בתשובה שלימה וליכנס לביתך וזה מתחיל השיבנו ה' כו' הכוונה שישיב אותנו אליו ואח"כ ונשובה למקום הראשון:
אל תשליכנו מלפניך. ע"ד משל לאחד שהי' עומד על הר גבוה ועליו גן נטוע מכל מיני פירות ומיני מגדים ותחת ההר הי' נחל עמוק בגבשושות וחומר לסוף הי' השר רוצה להפילו מההר הי' בוכה האיש הנ"ל שתי בכיות א' לפרוש ממקום נאה וטוב והב' איך יפול למקום חושך עמוק בגבשושות וחמר. והנמשל הוא הנשמה הנהנה מזיו השכינה למעלה ואם חלילה ידחה אותה הקב"ה מזיו השכינה יש שאול תחתיו וחלילה לא יהי' לה תקומה אם אתה תסיר עיניך וזהו אל תשליכנו מלפניך מתענוג שיש לי אצלך: ורוח קדשך אל תקח ממני. ע"ד משל לבן מלך שגרשו אביו מרחוק והי' לו מאביו טבעת והי' משתעשע בו בכל יום לסוף הי' רוצה ליקח ממנו גם הטבעת ההיא והי' הבן בוכה ואומר לא די שאין אתה נותן לי אתה רוצה ליקח ממני מה שהי' לי מכבר. וזהו ורוח קדשך אל תקח ממנו:
אל תשליכנו לעת זקנה. ע"ד שאיתא זקנה ביום דין וכו' ולמה הוא באמת בדמות זקנה הטעם הוא לפי שבהיות איש רך בשנים הוא רחמן על אשתו ובניו וכשבא לעת זקנתו נעשה אכזר על בניו וזה פירושו ביו"ד נעשה הקב"ה כזקן וזה הפי' אל תשליכני לעת זקנה דהיינו לעת שנדמה לזקן ודו"ק:
נא כל מדה נכונה. עד"מ למלך שנתן לאחד ממשרתיו כרם ואילנות טובות נטוע בתוכו שיעבוד בו ואחר הימים הלך העבד בשרירות לבו ושכח ולא עבד כלל בתוך הכרם ועלה כולו קמשונים וקוצים לימים הגיע העת לאכול הפירות שלח המלך אחר העבד ולא הי' מענה בפיו והלך בבכי' גדולה להכרם והתחנן לאילנות ואמר כל הרעה שעשיתי לכם עשיתי לי באם הייתם אילנות טובות הייתי אוכל הפירות. והנמשל הוא כי אנחנו מחוייבים בכל יום לתקן העולמות ואין אנו מתקנים ולכך מתחננים אנחנו נא כל מדה נכונה: לראש השנה:
נתגלה לי בחלום ענין תקיעת שופר כמו שני אוהבים או בן ואב שאינם רוצים שידעו מה שאחד כותב לחבירו ויש להם לשון נסתר שאינו ידוע לשום אדם רק לאב ולבן. כן הדבר בר"ה יומא דדינא לא הי' רצון המקום שידעו המקטריגים מבקשותינו ולכך עשה לשון עמנו דהיינו ע"י שופר שאיני מובן רק לו ית' (ויש להוסיף שגם האב יכתוב על לשון זה אגרת לבנו) . והנמשל כשהשי"ת יפקוד אותנו אז ג"כ בשופר גדול יתקע ואוחז הבנים הנעורים יעוררו לישינים. והנמשל למתים שגם להם יבא הקול ויקיצו וירננו שוכני עפר והצדיקים אומרים קודם התקיעה בחדוה כי כן דרך של בן הטוב כשנוסע לאביו ובא קרוב אצלו ומתחיל לנגן בכל מיני כלי זמר וכותב אגרת לאביו שכבר בא קרוב אליו ויבא אליו לגמרי אבל אנחנו ממדרגת בן שאינו עושה רצון אביו וכשבא קרוב אצל אביו בוש הוא יותר שבעולה בא לאביו והוא יודע מעשיו הרעים וכותב לאביו אגרת בדמע שאנכי בא כבר קרוב אצלך ויש לי בושה גדולה מפניך אך לב נשבר לא תבזה ולכך אנו אומרים קודם תקיעת שופר בהתעוררות בכי. ע"כ נתגלה לי בחלום:
אהובי בעל התוקע שא עיניך וראה כמה אנשים ונשים וטף עומדים ומצפים תקיעתך החיים והמתים מצפים על שופר בכן אל תהי קלה בעיניך כמ"ש אדוני אבי זללה"ה והי' כנגן המנגן שאם יהי' המנגן כמנגן בלא פניי' ותהי עליו רוח ה' כשופר הרם קולך שאם יהי' קולך כשופר בלא פניי' אז ותהי עליו רוח ה' כמ"ש אם בלחים תבער אש מה בחצר יבש מה צדיקים גמורים שנכתבים לאלתר לחיים אוחזים חיל ורעדה מכ"ש אנחנו בינונים שאנחנו תלוים ועומדים עד יוה"כ כמ"ש כי יהי' לאיש שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה והי' ביום הנחילו. את בניו לא יוכל לבכר בן האהובה ע"פ בן השנואה כי בן השנואה הבכור. כן אנחנו רבש"ע אנחנו היום בגלו' המר בני השנואה אעפ"כ לא יוכל לבכר כי אנחנו הבכורים כמש"ה בני בכורי ישראל כמ"ש וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר למה תתראו יש שני פירושים אחד למה אתם תראו מפני בני עשו שאתם שבעים והפי' השני וירא יעקב כי יש שבר במצרים יעקב ראה ברוה"ק כי אנחנו יכולין לעשות שבר בס"א למה תתראו למה אתם שותקים כי יש לנו עת לשבר הס"א ובמה בשופר ואם לא עכשיו אימתי. בכן אחי ורעי אנחנו עומדים כמו הטפשים שזה מעשה יצה"ר שהוא מכביד את לבנו שלא נוכל לבכות לפני הקב"ה כמו המשל שהי' ריש דוכנא והי' לו ב' כיתות תלמידים כת אחת היו טפשים מה שאביו ואמו שולחין להחדר מאכל ומשתה הריש דוכנא לקח מעמם ואוכל ושותה וכשתינוק בא מבית החדר שואל אותו אביו ואמו אכלת ושתית אומר הן אבל הכת חכמים אומרים בלבם מה יהא בסופנו אומרים לאביהם אבי אבי כך וכך עשה לנו הריש דוכנא מה שאתה שולח לנו הוא בעצמו אוכל ושותה כן הנמשל. והנמשל מובן מאליו ולכן נראה לבכות ולזעוק אל המלך מ"ה הקב"ה בקול מר והוא בודאי ירחם עלינו במהרה בימינו:
ע"ד מוסר ידוע שא"א למחוק בטוב שלא ישאר שום רושם רק במים וא"כ בעת התשובה העיקר הוא להוריד דמעות למחוק העונות לגמרי וכמו שחולי הגוף בא מחמת התגברות יסוד האש ואין לו רפואה רק שיזיע שיתגבר יסוד המים ואז יבא אח"כ למזג השוה כך חולי הנפש בא מיסוד האש החמימות שהתחמם א"ע לעבירה ואין רפואה עד שיוריד כנחל דמעה כמו הזיעה:
וכמו שבא אצל הנהר והספינה הוא בעבר הנהר השני צריך לצעוק עד שיתנו לו הספינה כידוע כך המים הזדונים מפסיקין בינינו לקונינו וצריך לצעוק שיתנו לנו הספינה הרמז ויצעקו בני ישראל כי גדולה צעקה כידוע ומרים קולו בבכי. כמו לאחד הי' בע"ח בעבר הנהר והי' מתירא לצעוק שלא ישמעו בעה"ח את קולו ויפרעו ממנו בע"כ מה עשה צעק לתוך הכלי שישמעו קול הברה ויתנו לו הספינה והבע"ח לא יכירו את קולו כי ישתנה בכלי כך לוקחין השופר לתקוע שלא יבין הס"א כי קול אחר הוא וגם החוטא הוא כבהמה ולכך לוקחין קרן בהמה ע"ד הקרבנות שהקריבו בהמה ע"ג המזבח. וכמו הסוחרים שבאים למוכס להראות הסחורה מטמינים כל הסחורות הגדולים בפונדק שמתירא פן ואולי יתפסו גנב וחלילה יקחו הסחורה מאתו ויהי' בו ובבניו עניות גדולות כך בבוא ליום הדין מטמינין העונות כי אסור להתודות עד לאחר שביקרו השומרים הסחורות שלאחר התקיעות ודרך הסוחרים להראות הסחורות הקטנות כך מראים לו ית' הגדיים וטלאים תינוקות של בית רבן שיחוס וירחם עליהם שלא ישארו יתומים ויזכו אביהם לגדלם לתורה ולתעודה וביום ראשון של ר"ה נשפטים הנשמות וביום השני הגופים אם ישארו הנשמות בקרבם:
טעם שציוונו השי"ת לתקוע בשופר הוא עד"ז כמה שמביא בשל"ה על נוסח שמתודין דברנו דופי ר"ל כי מן הראוי שבאותו הפה שברא הוא ית' שלא לעסוק בו כ"א דברים המגיעים לעבודתו ית' ולא לעשות קודש חול כמו שמביא בגמרא על תנא אחד שאמר שאלמלי היו אנו במעמד הר סיני היינו מבקשים ממנו ית' לעשות לבני ישראל ב' פיות לדברי קדושה פה אחד ולדברי גשמיות פה אחד והפי' דברנו דופי. ר"ל שדברנו כ"כ דברים בטלים כאלו כבר הי' לנו ב' פיות כי דו הוא לשון שנים ומשום טעם זה ציוה הוא ית' לתקוע בשופר כדי לעשות לו פה אחר דהיינו פה של שופר כי פה שלו ודאי פגום מחמת דברים בטלים:
היתקע שופר בעיר. ע"ד משל למשוח מלחמה שהי' לו מדובר עם המלך שלא ילך למלחמה עד שיהי' לו ידיעה מעם המלך כי המלך אסטרוגלס גדול הי' וידע אם ינצח המלחמה או לאו וכשידע שינצח הודיע למשוח מלחמה והלך בזריזות ובשמחה והעם לא ידעו מזה פעם אחת הי' מתאחר שילוח הסימן למשוח מלחמה ולא רצה לילך למלחמה והעם דחקו למשוח מלחמה שילך כפעם בפעם כי לא ידעו משילוח הסימן כלל וחשב בלבו המשוח מלחמה עצה כדת מה לעשות וגמר בלבו להגיד לעם הדבר כי לעולם יש לו סימן שינצחו וכעת מתאחר הסימן וגעו כולם בבכי' ואעפ"כ אמרו למשוח מלחמה ילך נא כפעם בפעם ואפשר שבאמצע הדרך עדיין יבא הסימן. והנמשל תכין לבם תקשיב אזניך כשהעם מעורר בבכי בודאי ינצח והמשוח מלחמה הוא התוקע וכשרואה שאין בוכין אומר להם סימן זה שאין יכול לתקוע עד שיבכו והם אומרים אעפ"כ יתקע כי ע"י קול שופר יעוררו א"ע כמד"א היתקע שופר בעיר: או יאמר היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו פי' תקע מלשון תקוע שופר הוא נאה פי' וכי אפשר שיהא נאה ויפה בעיר כשהעם לא יחרדו מלפניו ית' להתעורר א"ע ולבקש בתשובה ולבקש רחמים:
כל העמים תקעו כף. פי' שראוי לבנים זרים לעמוד בפתח ולבקש לחם אבל לא שיאכלו וכפם בקערה כבן מלך וכעת שכל העמים לוקחים השפע והוי כאלו תחבו כפם לתוך הקערה של מלך. וזה הרמז כל העמים תקעו כף כי תקעו הוא לשון תקוע וכף הוא כף ממש לכן הריעו לאלהים בקול רנה פי' שתראו לשבר למדה"ד:
הודאי שמו. פי' כי הוא יתברך נקרא ודאי כן תהלתו שתהלתו הוא ג"כ בוודאי כי הוא ית' נקרא ודאי שאין צריך לזולתו משא"כ כל הנבראים שחיים ומתים תלוי בו ית' ונקראים ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי שהוא ית' הוא ודאי ובר"ה וביוה"כ הספיקות נכנסין לדיר להתעשר כי עוברין כבני מרון ובני ישראל מפאת נשמתם ג"כ קרוים ודאי כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. וזה ואין ספק מוציא מידי ודאי ודו"ק:
אמרו לפני מלכיות כדי שתמלכוני עליכם ע"ד שכתבתי במקום אחר כי הוא ית' נגבה במשפט פי' שחושב גדולתו ואין אנו נחשבין שישגיח עלינו ועל עונותינו וכמנהג מלכיות אבל שהוא ית' ישפיע עלינו רב טוב צריכין שהוא ית' יתנהג עניוות וזה שאמרו אמרו לפני זכרונות שיעלה זכרוניכם ובמה בשופר שע"י השופר תוכלו לפעול שני הפכיות לעונות יחזיק הוא ית' עצמו לגדול כמו האמת ולטובה יחזיק עניוות:
ידוע דרך אשה להיות אכזרית יותר על מי שחייב לה אבל איש מרחם יותר ולכך רואה הב"ח לבחר לו עת כשאשה הלכה. לבא לב"ח ולבקש על עצמו שימחל לו שיאמר לאשתו בביאתה שפלוני ב"ח פרע לו ולסימן יעשה לה תכשיטין ממעותיו ויאמר בפני' שזה המעות הוא הפרעון שפרע לו הב"ח ושוב גם האשה לא תהי' לו כנושה ב"ח כך בר"ה שהלבנה ניכסית הרמז לאשה (כי ידוע סוד נסירה שכל הדינים הולכין לשכינת עוזו ולכך ניכסית וזה כוונת הפסוק יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד כי שבהווי"ה לא נשאר כ"א חסדים וע"ד הרמז חרגא דיומא לא שמי' כי לא בהיפוך הוא אל ע"ד חסד אל כו' וזה הרבה עמו פדות עמו דייקא) ומבקשים מקונינו חסד שימחול לנו ויאמר שפרענו לו והסימן יעשה לשכינת עוזו קישוטין ויאמר שזה נעשה ע"י זכיותינו:
בתהילים מקולות מים רבים במדרש ילקוט מתחלת ברייתו של עולם לא הי' קילוסו של הקב"ה אלא מן המים כו' אמר הקב"ה מה אלו שאין להם פה ודיבור מקלסין אותי כשאברא בני אדם על אחת כו"כ עמד דור המבול ומרד בו אמר הקב"ה מפינו אלו העמידו ויבואו הה"ד ויהי הגשם על הארץ. משל למלך שבנה פלטרין והושיב בהם דיורין אלמין והיו משכימין ושואלין בשלומו של מלך ברמיזה אמר המלך מה אלו שאין להם פה ודיבור אם אלו הי' להם פה והי' להם דיבור עאכ"ו והושיב המלך בתוכו דיורין פקחין עמדו והחזיקו בפלטין שאינו של מלך אלא שלהם אמר המלך נחזור הפלטין למה שהי' כו' ויש להוסיף במשל שעמדו הפקחין ונתנו עצה להם לבקש מאת המלך באשר שהוא רוצה להעביר אותם ולהעמיד אלמים אם אתה אוהב אלמים אנו נעשין לך בני אדם אלמים וכל אימת שתרצה אלמים נעשה לך ולא תעביר אותנו כך אנו בני ישראל אומרים אליו ית' אעפ"י שחטאנו לפניך לא תעביר אותנו ואנו נעשין לך מים דהיינו כאותן שאמרו ואנו נעשין לך אלמין כמבואר הנמשל בילקוט והיינו שיהא עיניו יורדת דמעה מאין הפוגות ויקלס לך מים כו' ולא תעביר אותנו והרמז במדרש שהוא ית' אומר נחזור הפלטין לאלמים כידוע מאמרם ז"ל מה תקנתו של אדם בעוה"ז יעשה עצמו אלם והיינו שבודאי אלמלא לא חטאו הי' הדיבור יפה כי לכך נולד אדם בדיבור והוא המדרגה היותר חשובה אלא לפי שחטאנו יחזור הפלטין לאלמים שיעשו בני אדם א"ע אלמים למעט בדיבור בכל יכולתם:
האנוש מאלוה יצדק ומעושהו יטהר גבר. על דרך משל מי שנתמנה למלכות ובשעה שהוא מלך אין הכל יכולים לכנס אליו אך כשהוא עדיין לא נתמנה שיהא מלכות אז כשבאין לשחר פניו אז הם בודאי נכנסין אליו ומבקשין ממנו כשיהא מלכות שיקבלם בסבר פנים יפות. והנמשל מובן כשאנחנו מקדימין את עצמינו בחודש אלול ובסליחות בער"ה ואומרים בר"ה מאתמול קדמנוך לחלותך מלך וכביכול אנו ממליכין אותו עלינו מקודם כמו אותן השרים הממונים להמלך כך אנו וידוע מאמרם אני ואתם נרד לב"ד של מטה כו' וזה כוונת הפסוק האנוש מאלוה יצדק שזה בודאי בלתי אפשרי אבל מעושיהו פי' שאנו ממליכין אותו כביכול כמו שעושין אותו יטהר גבר דהיינו שהמלך זוכר להיטיב למי שהחזיקו בידו המלוכה. ליום ב' דראש השנה ע"ד מוסר. איתא בזוהר ארבעה בגדי לבן הם ד' אותיות הוי"ה וד' בגדי זהב הם אותיות אדנ"י. פי' דיש ג' מיני אהבה כמ"ש לא זז מחבבה עד שקראה אמי ויש עוד אהבה שאינו מושגת לאדם כי למשל אדם עושה דבר בלי דעתו ובכל דבר צריך להיות הי' מדות רק שאינם מושגים לאדם וז"ש בזוהר הקדוש ד' בגדי לבן מלבושי אהבה והם רמוזים באותיות הוי"ה ואיתא בזוהר באתר דאית בי' אהבה אית יראה ממילא צריך ג"כ ד' מיני יראה והם נקראים ד' בגדי זהב מלבושי יראה:
היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו. הכוונה הוא לשון התעוררות ר"ל שהכל תלוי בהתוקע שבהיות התוקע צדיק ותוקע בכוונה גדולה נתעלה עם התעוררות גדול ואז בודאי הוא מתעורר את העולם בתקיעתו שיעשו תשובה והדמיון להיפוך חלילה וזה הוא היתקע שופר בעיר ר"ל עם התעוררות ועם לא יחרדו כי זה בלתי אפשר שבודאי אם בעל התוקע מכוין היטב אז בודאי העולם מתעוררין משא"כ להיפוך חלילה:
כשופר הרם קולך. להבין זאת אקדים מה ששמעתי ג"כ ממורי ורבי הגאון והחסיד מו"ה דוב בער ז"ל נבג"מ. ע"פ והי' כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהם. דהנה זה נראה לעיני כל אדם המנגן יפה בעת שמנגן יש לו כמה פניות ומכוין הכל להתפאר בקולו לא כן הכלי שמנגן בו הוא דומם ובודאי אין יכולת בהכלי לעשות שום פניי' וזה והי' כנגן המנגן ר"ל אם יהי' המנגן הוא האדם כנגן ר"ל כהכלי שמנגן בו שאף לו לא יהי' שום פני' כמו הכלי שאין לו שום פניי' אז ותהי עליו רוח אלהים. וזה ג"כ פי' הפסוק כשופר הרם קולך ר"ל כשופר עצמו שאין לו שום מחשבה זרה כך הרם קולך בלא מחשבה זרה אז ותגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם ר"ל כי הדבר היוצא מן הלב נכנס ללב והבן ודו"ק:
כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך. וכבר צוחו בי' קמאי על כפל הלשון ובמלות שונות ונ"ל כי מדרך המלך ב"ו כשעבדו עובר רצונו באיזה יום אזי מחייב ראשו למלך ואף שביום שלאחריו עושה רצונו של המלך אעפ"כ לא תיקן בזה להיות לו המלטה ממיתה אבל אנחנו בני ישראל לא כן שבתפלות ר"ה ועשי"ת בהיותם בתכלית הזיכוך אזי מתקנין בה התפלות של כל השנה וז"ש כי אתה שומע קול שופר ר"ל שאתה שומע בר"ה את קול התפלה המשופר ומשובח בכוונה עצומה ומאזין תרועה. ר"ל שמכח תפלה זו אתה מאזין ומקשיב גם את התפלות של כל השנה שהם משוברים שהיו בלי הכוונה שהוא נחשב לכלי נשבר וזה הוא ומאזין תרועה כי תרועה היא מלשון שבירה וזה שמסיק ואין דומה לך ר"ל כנ"ל שבמדה זו אין דומה למלך בשר ודם שאצל בשר ודם כשיעברו רצונו תיכף מחתכין את ראשו ולא הועיל לו תקנה מה שמתקן למחר אבל להקב"ה יועיל תקנה בתשובה וזה ג"כ שכיוונו בפסוק בתורה ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל הכוונה ג"כ לדבר זה ואברהם זה הנשמה כידוע זקן בא בימים ר"ל שאף שלא תיקן ימיו בימי הבחרות רק בימי הזקנה מעורר עצמו בכח תשובה עצומה ומתקן ימיו וזה מבואר בספרי מוסר שבכח זה התשובה יוכל לתקן כל ימיו אשר עיוות עד הנה וזה הוא וה' ברך את אברהם בכל אברהם להנשמה בכל ר"ל שמגיע ברכה להנשמה אף מכל ימי הבחרות מאחר שכבר תיקן בימי זקנותו כל מה שפגם בימי הבחרות:
בגמרא דר"ה אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני כו' ובמה בשופר. להבין הענין כדמיון הבן עם האב שמדרך האב לפקוד הבן לעיתים ידועים להשפעת פרנסתו אבל הבן המושכל ומושלם במדות ומקבל ממנו שעשועים בכל יום אז הבן מתעורר אצל אביו ההפקדה אף שלא בשעת הידיעה וזה הוא קצת מהענין בזמן שעושין רצונו כו' וזה הוא כדי שיעלה זכרוניכם לפני רצה לומר שאתם ע"י מעשיכם הטובים תזכירו אותי לפני ר"ל קודם שיתעורר העת אצלי ובמה בשופר כשתשפרו מעשיכם וכוונת השופר עי' בכתבי האר"י ז"ל. ונראה לקרב הדבר כידוע שבעשר' מאמרות נברא העולם והם הספירות וחד מינייהו הוא מדת תפארת שהשי"ת מתפאר עם עמו ישראל כמד"א עבדי ישראל אשר בך אתפאר ומאמר הוא לשון לבוש כמד"א בצע אמרתו שהשי"ת ב"ה הלביש א"ע במדות הללו לברוא את העולם וכ"ז שאנו מיישרין את דרכינו לעבודתו ית' אז הקב"ה מתפאר בנו ואז נתחזק מדת תפארת ואם חלילה להיפוך אזי מבטלין המדה זו חלילה. והשי"ת ברחמיו כדי שלא להעניש אותם מסלק א"ע ממדה זו כמו שהי' קודם הבריאה שלא הלביש עדיין במדת תפארת ואינו מעניש והטעם לזה כי באמת מה אנו ומה חיינו שהוא ית' יתפאר בנו רק שהוא מחמת רחמיו וחסדיו הגדולים שמתפאר בנו כי הלביש א"ע במדת תפארת כדי להיטיב לברואיו על שמתפאר בם וא"כ זה עצמו שמתלבש למדה זו הוא מצד להיטיב לנו וממילא כשחלילה אין אנו עושין רצונו הוא מסתלק ממדה זו כדי שלא לכלות אותנו דאל"כ הוי רחמנות חלילה לנו לדין וא"כ הוי כולה רחמים כשמטיבין מעשינו מתלבש במדת תפארת ומטיב לנו ואם חלילה אין מטיבין מעשינו מסתלק ממדה זו כעין שכתבנו על מאמרם ז"ל חד אמר כובש וחד אמר נושא וידוע דכל המדות כלולים כל א' כלול מהעשרה מדות. למשל במדת תפארת נכללים ג"כ חסד וגבורה וכולם ובאם חלילה אין אנו עושין רצונו מסלק א"ע ממדת תפארת כדי שלא לענוש אותנו וממילא אין צריך להסתלק אלא ממדת הגבורה הכלול בה כי מזה המדה בא העונש חלילה אבל ממדת החסד הכלול בה אין צריך להסתלק כי ודאי מחמת מדת החסד לא בא העונש. אך דמ"מ איכא חילוק גם במדת החסד כי בזמן שאנו עושין רצונו נתפשט החסד למטה בכל המדות כדי שישפיע ריבוי שפע עלינו. אבל בזמן שאין אנו עושין רצונו חלילה אין החסד מתפשט כ"כ למטה רק עומדין מרחוק ומשפיע עכ"פ חיות על העולמות כמ"ש בפ' בראשית ע"פ כי רגע באפו חיים ברצונו פי' כשהוא רגע באפו אינו בא מלמעלה ריבוי טובה רק חיוני לבד ולא תוספת ברכה וזה כי רגע באפו ר"ל כאשר היא באפו חיים ברצונו ר"ל אין משפיע רק חיים או דכי הוא משמש בלשון אע"ג פי' כי רגע באפו ר"ל אע"פ שהוא באפו אעפ"כ חיים ברצונו הוא משפיע עכ"פ חיות להעולמות. והנה אע"פ שהשי"ת מסלק א"ע ממדת התפארת ומסלק למעלה כמו שהי' קודם הבריאה אעפ"כ טבא לא הוי בישא שהנשמות שלנו שורשם הוא ממקום גבוה ומסתכל השם יתברך עליהם לילך עמהם ביד חזקה כמד"א אם לא ביד חזקה אמלוך וגו' ובזה תבין הס"ד בב"י בטור א"ח לומר בין פסוקי מלכיות אם לא ביד וגו' אמלוך עליכם וכשישראל מהרהרין בתשובה קודם תקיעת שופר אז חוזר השי"ת למדת התפארת וזה תקיעה שלפני' ושאחרי' כי תקיעה הוא תקע י"ה שמתפשט השי"ת למדת התפארת ודו"ק היטב:
כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. כי כשהאב רואה בנו יחידו מאשתו ראשונה מבקש קצבה מאשתו השניה הוא נעצב מאוד ובפרט בנים של אשתו השניה מבעל זר אוכלין ושותין ושמחים. וזה כי חוק לישראל שאין לישראל אלא שפע דחוקה דהיינו חוק וגם חוק הוא מזונות ע"ד ואכלו חוקם וגו' הוא משפט לאלהי יעקב שיש צער אליו ית' מזה. והנמשל מובן מאליו: לצופה נסתרות ביום דין. עד"מ לאשה עשירה גדולה שבעלה הלך למדינת יום וצרור כספו לקח בידו אז היא יושבת בוכה באשר שהיתה מיוחסת גדולה ועשירה ועכשיו אין לה חתיכה לחם ובושה לחזור על הפתחים כדי שלא ילעגו ויאמרו הזאת נעמי ומה עושה יושבת בחדרי חדרים בהצנע כך השכינ' בזמן שביהמ"ק הי' קיים היתה מיוחסת גדולה ועשירה ועכשיו היא בושה ויושבת במסתרים מפני המלעיגים אלו הקליפות. אבל הקב"ה צופה אל השכינה היושבת בהסתר וזה הפי' לצופה נסתרות:
(בתהלים) אלה ברכב ואלה בסוסים וגו'. עד"מ למלחמה שהגבורים עושים מלחמה והורגין בכלי זיינם ונופלים לארץ ואח"ז עושין מלחמה שורה שתחתיהם כך הצדיקים עושים המלחמה ברכב ובסוסים שקושרים קשרי המלחמה הוא המרכבה במחשבתם וזה ברכב. וכן בסוסים נקרא אותיות כמ"ש בתיקונים והיינו שמיחדי' צרופי שמות ואותיות ואנחנו הדיוטים אין יודעים סתרי הדברים אלא כפשוטן מזכירין בשם אלהינו מ"מ כשהצדיקים כרעו ונפלו לאחר שכלי זיינם עשה רושם וכמדובר במלחמה לעיל אז גם אנחנו קמנו כי בזכותם גם אנו מנצחים המלחמה כשמזכירין שמו ית':
במדרש וזכרתי את בריתי יעקוב. הה"ד לפנים הארץ יסדת. בש"א שמים נבראו תחלה כמד"א בראשית וגו' השמים ואח"כ הארץ. ובה"א ארץ נברא תחלה כמד"א ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ע"כ. ונראה דקשה הא משה אמר זכור לאברהם וגו' הרי אברהם תחלה ולמה קאמר כאן יעקב תחלה. אך נראה משל לשפופרת כו'. כך במחשבת ית' הי' מתחלה יעקב המובחר שבאבות אבל בבריאה למטה נעשה האחרון תחלה ונברא אברהם מתחלה ולכך משה שהי' מלמטה הגביר מתחלה אברהם ממטה למעלה אבל הבורא ית' אמר וזכרתי את בריתי יעקב מלמעלה למטה יעקב תחלה. ולכוונה זו סמיך המדרש בריאת שמים וארץ שהוא דוגמתו כי בראשית הכינוי למחשבה דקה ולא נאמר בה מאמר כמ"ש כתיב שמים תחלה. ובעשיית המעשה כתיב ביום עשות ארץ תחלה. וה"נ דכותי' באבות כמדובר ודו"ק: