אור ברסלב
תפארת עוזיאל חלק ב על פסח וביאור הגדה

תפארת עוזיאל חלק ב· רבי עוזיאל מייזלש

על פסח וביאור הגדה

שאלת מה נשתנה הלילה הזה וכו' הלילה הזה כולנו מסובין. נראה שבא התירוץ ע"ז עבדים היינו כי כבר הרבה טעמים על מה שהוא ית' מיהר הגאולה לאחר רד"ו שנה אף שגזר ארבע מאות שנה דהוא ית' מתנהג עמנו כאב עם בנו ומניח לתינוק לילך כשהוא קטן להרגיל את עצמו בהליכה והאב עומד ברחוק ואף שהתינוק רוצה ליפול מ"מ רואה האב אם יש איזה מראה מקום שהתינוק לא יפול מניח אותו בעצמו עד שרואה שבודאי יפול אז מחזיק אותו האב בידו וכן הוא ית' ראה שנשקעו בטומאת מצרים בנ' שערים ולא הי' לנו תקוה חלילה ליגאל אותנו ולא יציל אותנו בשביל מעשים טובים שבנו. וזה הכוונה עבדים היינו וכו' ויוציאנו ה' שהוא ית' הוציאנו ביד חזקה הללו עע"ז כו' ולכך יושבים מסובים רמז למה שאמרו שצריכים סעד מאתו ית' והוא ית' לא מיהר לגאול אותנו כמו במצרים על כרחך שאנו תה"ל עדיין לא נופלים מקדושתו ית' ולכך לא מסעד הוא ית' אותנו עדיין:

עבדים היינו לפרעה במצרים כו' ואפי' כולנו חכמים כו' מצוה לספר ביציאת מצרים שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. והקשה הרב אברבנאל שבעה"ג סותר את עצמו שמתחלה קאמר מצוה לספר ביציאת מצרים ואח"כ קאמר שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח משובח הוא דהוי אבל אינו חובה עליו ולא מצוה. ויש גורסין וכל המרבה לספר כו' וא"ש. עוד קשה מאי טעם הוא זה מצוה לספר כו' שכל המספר ביציאת מצרים הרי זה משובח תלי תניא בדלא תניא ואפי' לגי' המרבה לספר קשה קושיא זו. ונראה לתרץ כך שידוע שבזה שהאדם מספר ביציאת מצרים יש תענוג גדול לקב"ה בזה ויש לו שבח גדול בזה אשר בעשותו נוראות במצרים ובזה נתגדל ונתקדש ומי שאינו מספר בנפלאותיו מגרע תהלותיו וגבורותיו ובזה שמספר נעשה משובח כביכול בפי כל הבריות וידוע דהקב"ה נקרא זה. שנאמר זה אלי ואנוהו. וזה דקאמר בעה"ג הטעם כי שכל המספר ביציאת מצרים הרי זה משובח ר"ל הקב"ה שנקרא זה משובח בפמליא של מעלה ולכך מצוה לספר להודיע נפלאותיו שעשה עמנו ואין אנו צריכים לגרוס. כל המרבה לספר וכו'. וא"ש:

מעשה בר' אליעזר ור' יהושע שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית. הכוונה הוא ע"ד שכתבנו שבזה שהאדם מספר בשבחו ובנפלאותיו נתעלה ונתקדש השי"ת ויש לו תענוג גדול בזה ובזה גורמים אנו שהשי"ת יתקרב לנו למטה על הארץ. וידוע שביום השי"ת קרוב לזה העולם ולכך יש אור וליל' כביכול מרוחק מזה העולם ולכך יש חשך ואפילה וזה הפי' מעשה בר"א כו' שהיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הליל' והם היו פועלים למעלה שמחה רבה וחדוה גדולה עד שבאו תלמידיהם ואמרו רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית ר"ל שכל כך גרמתם למעל' שמחה וחדוה שהשי"ת קרוב לזה העולם השפל כאילו הי' יום שהשי"ת קרוב לזה העולם מכח אהב' וחדו' רבה שפעלתם למעל' כנ"ל:

מתחילה עע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו שנא' ויאמר יהושע וגו' ואקח את אביכם וגו' ויעקב ובניו ירדו מצרימ'. ברוך המקום כו' ברוך הוא שחישב את הקץ לעשות כו'. והיא שעמדה לאבותינו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו כו'. אין לזה חיבור וקישור כלל וגם תיבת חישב את הקץ לעשות אינו מובן והי' לו לומר שעשה כמו שהבטיח ותו קשה הא אין בזה שבח כ"כ במה שעש' כמו שהבטיח וכי ישקר חליצ'. ונראה דידוע מכתבי האריז"ל דע"י חטא עץ הדעת נתערב הרע בטוב ואנו ע"י הגלות מפרידין הרע מן הטוב ומעלין הטוב לשרשו וזה מתחלה עע"ז היו אבותינו שנתגבר מאוד רוח הטומאה עד שבא אאע"ה והגביר הטוב ועכ"ז צריך בירור עדיין עד ביאת משיחנו (ונזכה שנתקן מעשינו בידינו בזריזות הרבה לשמה ונמהר הבירור הטוב ויהא אחישנה כו') ולכך ירדו למצרים ועדיין היינו משוקעים כד"א לבא לקחת לו גוי מקרב גוי הללו עע"ז והללו כו' ואם הוא ית' לא הוציאנו ממצרים על דרך נם אלא הי' ממתין עד שיוכשר הכל עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים כי לא הי' בנו כח וקדושה לברר לפיכך הפסיק הוא ית' הגלות לפרקים והוציאנו למענו ית' ולאחר שקבלנו התור' ובאנו לארץ הקדוש' והקרבנו קרבנות ונתגבר כח הקדוש' בנו אז נתן הוא ית' עוד פעם אותנו לגלות וכן בגלות הזה ויש בנו כח לברר הניצוצות הצריכים. וזה הי' שאלת אאע"ה במה אדע באיזה זכות יהא לנו כח לברר ולהפריד הרע. והשיב לו ית' קח לך עגלה משולשת בזכות הקרבנות כי דור רביעי ישובו הנה ולא יהי' הגלות בבת אחת כ"א לפרקים ויתוסף בנו קדוש' ביני וביני ויהי' בנו כח לברר וברמז בא באמירת אברהם וכל הגלות כפירש"י שם. והבטיחו לילך משם ברכוש גדול דהיינו ניצוצי הקדוש' כמ"ש האריז"ל וזה ברוך המקום כו' שחישב לעשות את הקץ כמו שאמר לאברהם שיהא הגאול' באמצע ושלא יהי' הגלות עד שנברר כי אז היו נאבדים חליל' וזה עצמו שסיים והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד שנהי' בגלות ביחד אלא שבכל דור ודור כו' שהפסיק באמצע ועי"ז הקב"ה מצילנו מידם וכמו ששמעתי לפרש כן ע"ד משל למלך שנשבע לזרוק אבן לבנו והי' בו כדי להמית ולאחר ששב אפו ניחם ושאל ליועצים לצאת מידי השבוע' והשיבו שיפריד האבן לחלקים קטנים שאין בכל חלק כדי הכאה ויזרוק בכל פעם חלק דק עד שישלים כל האבן לקיים שבועתו ובנו יחי' כמו שכתב האלשיך וזה שלא אחד בלבד כו' לזרוק האבן בבת אחת אלא שבכל דור ודור כו' אבן קטנה כו' וזה כוונת הפסוק אל זועם בכל יום שאל הוא מדת החסד זועם בכל יום וזורק אבן קטנ':

מצה זו שאנו כו'. מרור זה כו'. והקשו על מה נקט מצה קודם מרור הא מתחיל' מרור הוא זכר לגלות שמררו חייהם. ואח"כ הוא מצה זכר לגאול' שלא הספיק כו' ויש שגרסו להיפוך מרור קודם מצה כו' ונרא' שגירסתנו הוא נכון שידוע שבאם אדם עובד עבודת הפרך אינו מרגיש שבירת אבריו וכשנח עצמו מעבוד' אז הוא מרגיש שבירת אבריו והדוגמא הוא כאן כשישראל היו במצרים והיו עובדין עבודת פרך לא היו מרגישין שבירת אבריהם וצער של עבודתם שהיו עובדים יום וליל' ולא היו נחים עצמם כלל וכשיצאו ממצרים מעבודת הפרך שהיו עובדין אז הרגישו את שבירת אבריהם וצער עבודתם וזה הרמז שמסדר בעה"ג מצה זו כו' ואח"כ מרור זה כו'. שלכתחלה לא היינו מרגישים עבודתנו ושבירת אברינו ואח"כ מרור התחלנו להרגיש צערנו ומכאובינו מעבודת הפרך שהכבידו עלינו במצרים: פסוק באיוב העושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר פי' מספר הוא מלשון ספיר שביציאת מצרים הי' מאיר העולם שנקרא אין כי לא יש בו השגה משא"כ ביציאת מצרים כידוע מכתבי האר"י ז"ל ע"כ וזה אין חקר שהי' חקירה בעולם אין:

ההרים רקדו כאילים וגו' מה לך הים וגו' הירדן וגו' ההרים תרקדו וגו' מלפני אדון וגו' מלפני אלהי יעקב ההופכי הצור אגם מים. ידוע שגדולים צדיקים שמהפכים מדה"ד למדה"ר ובשעת ביאת ישראל אל הים הי' מדה"ד מקטרג כידוע. ואעפ"כ פעל להם השי"ת רחמים עבור זכות האבות וגם ס"מ וסייעתו היו מקטרגין ואח"כ נדחו מלפני ישראל והרים נקראו היצה"ר כמאמרם ז"ל וזה ההרים רקדו כאילים שנדחו מלפני ישראל וזה מה לך וגו' כי יש לכם לקטרג ומשיבים מלפני אלהי יעקב ההופכי קאי איעקב שמהפך הצור ליוצרנו אגם מים שבזכות האבות הפך הבורא מדה"ד לאגם מים דהוא חסד:

מאשפות ירים אביון. מכח שיש בחירה לאדם והם מלוכלכים קצת בעונות ונדבק קצת כבר בס"א ואח"כ הם עושין תשובה מאהבה מקבל השי"ת תענוג. משא"כ המלאכים שאין בהם שום נפתל ועקש ולכן מקום שבעלי תשוב' עומדין צדיקי' גמורי' אינם יכולים לעמוד כי מבעלי תשובה יש יותר תענוג. וזה מאשפות ירים פי' מהעבירות ירים אביון הוא התענוג ובחזרה שלו ית' והאביון מלשון תאב לכל כמ"ש רש"י ז"ל:

או יאמר מאשפות ירים אביון כי אביון פירש"י תאב. שבגלות יש לנו תאוה לגשמיות הרמז לאשפה וכביכול מרים התאות מאתנו:

פה להם ולא ידברו וגו' בית ישראל ברכו. כי זה לעומת זה ברא אלהים וזה פה להם אבל מ"מ לא ידברו כי כלא חשיבו אימת כשאתם בית ישראל ברכו את ה' אז לא נמשך חיות לגוף ולקיים כל החיצונים הן הם יודו וכו' וכל קומה כו' ני בצלם אלהים עשה את האדם כי כח השגחה אשר בו ית' רמז לעין וכח השמיעה לאוזן וכדומה וכחות אלו נאצלים מאתו ית' וגם יש כמה וכמה שאינם לשמוע דברות בני אדם ונקראים אזני ה' כמבואר בזוהר וכן עיני ה' השגחות וכדומה וכשאדם מעורר עיניו ואזניו וכדומה כל פרטי אבר מעורר על זה וגבוה על גבוה כוחות הנאצלים מאתו ית' וזה פעולת אדם שע"י עבודת תורה ותפלה מעורר שיעור הקומה העליונה וע"י רמ"ח אבריו שהם בצלם אלהים וזה הן הם יודו כי כל פה וכל עין וכל לשון שאם אומר שירות ותשבחות מעורר הממונים הנקראים פה ועין לשון וכן בכל אבר עד שפועל שכל קומה לפניו תשתחוה ונחשב עבודתו באבריו לפעולה גדול' וזולת זה לבד עבודת אדם לה' כלא חשוב כי מה אנוש כי תזכרנו. מה יעשה לי אדם פי' התשובה הכנעה שלי המכונה בשם מה כמד"א ואנחנו מה עושה אותו אדם לשון חשיבות כידוע אף שחטאתי מ"מ כשאני נכנע לפני בוראי אני חוזר למדרגת ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי לא כתיב ואני ארא' נקמה בשונאי כי ידוע שבמצות שהאדם עושה עוש' לעצמו אספקלריא להסתכל בקדושתו ית' וכשאדם עוש' תשוב' מאהבה נתהפכו הזדונות לזכיות וזה ארא' בשונאי בשונא עצמו שהם סנגורים לפני בוראנו. דחה דחיתני לנפול וה' עזרני ע"ד דבקה לארץ בטננו קומה עזרתה לנו וע"ז אצל הנפילה יהיה בעוזרי. בשם ה' כי אמילם כי ידוע כי הקליפה הסובבת לפירי הוא לטובת הפירי שהקליפ' יהי' שומר לפירי ועד"ז הס"א נקרא קליפ' והקדושה היא הפירי והיה עושה הש"י כן שיהי' שמירה לפירי וזה הוא מצד הרחמים רק שהעונות גורמים ונכנס הקליפה לתוך הפרי כמו הקוץ שנכנס לפירי ועושה נקב לפירי ומחמת זה מתחיל הפירי לרקוב. וזה סביב רשעים יתהלכון בסביבות הפירי ולא בתוכה ולזה אנו מקוים להכרית הקליפות מחמת שאין להם חיזוק כ"כ כי כל הנפעלים צריכין חיזוק ותיקון מפעל. והפעל לכל המפעלים הוא רצון הבורא ית' שברצונו ית' שעלה במחשבתו לברוא את כולם ברא אותם וזה ומשביע לכל חי רצון שהשביעה בא מרצון שהוא שורש לכל הנבראים. ועד"ז אמרתי לפרש מאמרם ז"ל שהש"י מתחרט על בריאת יצה"ר וקשה למה אינו מכלה אותו כשמתחרט ומי יאמר לו מה תעש'. ולמ"ש מיושב דבאמת היצה"ר הוא צורך לקבל שכר על כל המצות כדי שלא יהי' נהמא דכסופא אשר הוא אחד מן הטעמים על בריאת אדם כידוע ולכך אינו מכלה אותו לגמרי רק שהי' חוזק כ"כ עד שאי הי' באפשרי לבריות להכניע אותו לכך נתחרט השי"ת על בריאתו. ונתחלש מחמת שעיקר מחיוני מרצון והרצון מתחרט ואינו מקבל חיוני כמקדם ויוכלו הבריות להכניע אותו ובעינינו ג"כ הוא כך כיון שעיקר הרצון הבריאת ז' האומות דהם קליפות הי' בשביל טובותינו שיהי' לנו שמירה אף שבעונותינו המה כפרי מ"מ אין להם חיזוק כ"כ כיון דעיקר החיוני ברצון הוא חלש דהרצון לא הי' כן וזה כל גוים סבבוני בשם ה' מה שסיבבו ז' האומות אותנו הי' בשם ה' שהוא רחמים כדי לשמור אותנו וע"ז אנו מקוים כי אמילם שאכרית אותם מחמת שהוא נגד רצונו והם חלושים ודו"ק: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. והקשו בגמ' והא כתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי ומשני לא קשיא כאן בזמן שעושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום.

והנה לכאורה יפלא כי יש מאותו ענין ג"כ בגמרא פעמים שקרואים ישראל בנים למקום ופעמים עבדים למקום ומשני ג"כ אותו תירוץ כאן בזמן שעושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום. והוא פלא עבדא דנהום כריסי' לא שווי' למרי ולמרתי' למאי מתבעי וכיון שאין עושין רצונו של ית' לא מתואר אף בשם עבד. ונראה על ב' אופנים אופן אחד כאן בזמן שעושין רצונו של מקום. ואפתח פי ע"ד משל המלך ציוה לאומן לו בגד בתכלית ההידור כראוי למלך והאומן עושה כמצוותו נמצא תכלית רצון המלך בעשיית הבגד כדי להיות לו ליקר ולתפארת ולהתפאר בה נגד יועציו ואוהביו. משא"כ כוונת רצון האומן אין תכלית כוונתו לזה אלא הוא בשביל שבהיות הבגד בתכלית ההידור אז יגיע לי תשלום הגמול יותר ומהראוי הי' שיהי' כוונת האומן מכוון לכוונת המלך שישתדל בתכלית ההידור הבגד כדי שיהי' יותר יקר למלך בזה. כן הענין כאן בזמן שעושין רצונו של מקום ר"ל בהיות כוונתנו בעשיית המצות לא לתשלום שכר העוה"ב או גמול עוה"ז רק בשביל כבודו ית' כדי שיהי' לו ית' תפארת בזה כמד"א ישראל אשר בד אתפאר אז נקראו בנים למקום כאן בזמן שאין עושין ר"ל שבאמת עושין הרבה מצות רק שאין כוונת רצונם כמו רצונו ית' שיהא לו לתפארת רק שהוא מכוון לטובת עוה"ז או לעוה"ב ואז אין שוה רצונם לרצונו ית' נקראו עבדים למקום. אופן ב' בזמן שעושין רצונו כמו שפירשתי בנוסח התפלה ואני תפלתי לך ה' עת רצון ר"ל שבהיות הבן מחדש לפעמים איזה מעשה טוב או איזה המצאה אז הבן פועל ע"י מעשיו שיהי' עתה אצל האב עת רצון אף שעכשיו אינו עת רצון לפניו כלל כגון שהאב בכעס אך הבן פועל בע"כ אצל אביו שיהא לו עת רצון וזה בזמן שעושין רצונו ר"ל שהם עושים הרצון וגורמים אותו ע"י מעשיהם הטובים אז הם בנים למקום שאז בודאי הם מסגלים הרבה מצוות וכאן בזמן שאין עושין פי' שהם אינם גורמים להרצון רק שהוא כסדרו לפעמים רצון ולפעמים דין ובזמן שהוא לפניו דין אינם יכולין להפוך לרצון אז בודאי אין מסגלים כ"כ הרבה מצות ונקראו עבדים למקום: ע"ד הלצה השמים שמים לה'. כי ידוע שקודם הברכה לה' הארץ ומלואה. וזה אומר השמים הוא לה' ולא נשמת המתים אשר שם. אבל הארץ נתן לבני אדם ואומר הטעם לא המתים וגו' ולכך ניתן להם השמים אבל ואנחנו נברך ולכך ניתן לנו את הארץ. וסוד גדול להמתפאר א"ע במעלות שחנן ה' אותו שהוא מועל בהקדש כי זולת הברכה הכל לה' ועל כל פירי צריך לברך ועל מדתינו לא מברך בטוב ונהנה מהם וחז"ל לא תיקנו ברכה כי אסור להנות מהם והוא ית' יצילנו מכל דבר שלא כרצונו אמן:

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. פי' שגם מה שהוא ית' מעניש הוא טוב כי ע"י יסורין של עולם עובר זוכה לשכר עולם עומד. וזה כי לעולם חסדו:

מן המצר קראתי וגו' לא אירא מה יעשה לי אדם וגו' כל גוים סבבוני בשם ה' וגו' ונראה לבאר הפסוקים ובהקדם לבאר הפסוק והי' ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד מה שמבואר בכמה מקומות שלעתיד יהי' משם הוי"ה ב"ה יהי' הוא ר"ל שמהוא"ו של הוי"ה הוא נעשה ממנה יו"ד וזה הוא יהי' להבין כוונת הדברי' דהנה בענין השפעת אב לבנו יש ב' אופנים אחד הוא כשהבן רוצה לקבל מהאב אז הוא עומד עצמו כעני בפתח ומיד כשרואה אביו הדבר אזי תיכף מצווה ליתן לו נפשו בשאלתו כדי שלא יתקרב עוד אצל השולחן וכוונת האב בזה שמראה שאינו רוצה ההתקרבות שלו ע"כ מיהר לעשות שאלתו נמצא מזה ניכר גודל פחיתות הבן אצל אביו וזה נקרא כדמיון אות ו' שהוא המשכת השפעת למטה שמשפיע לו תיכף כדי שלא יתקרב בחצר הפנימית. המדרגה הב' הוא הבן אשר נחמד בעיני אביו ורוצה להשתעשע עמו וקשה עליו פרידתו אז אין נותן לו תיכף מה שהוא מבקש ממנו כדי שיתעכב עוד עמו ולהתקרב אל השולחן המלך ואז יהי' מנתו אפים מאת פני המלך ולפעמים כשיראה הבן גודל אהבת האב עליו אז נוטל לו בעצמו חלק מן השלחן גבוה כענין שנאמר באור פני מלך חיים נמצא החלק בענין ההחקבלות אין חילוק כלל כי בין כך ובין כך הוא מקבל החלק שלו רק שהראשון מגיע לו כמו נהמא דכסופא שהוא רואה שאביו מרחיק אותו משא"כ מדרגה הב' שהוא מתקרב עצמו מאד אל המלך לקבל השפעה מידי עצמו והוא כדמיון אות י' שאינו מורה על המשכה למטה רק שהוא בעצמו עולה למעלה לקבל השפעה וזה מעלה גבוה מאוד. והוא מרומז ג"כ בפסוק רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם שמעתי מפי מורי ורבי הגאון החסיד מו"ה דוב בער ז"ל נבג"ע שבאמת הקב"ה עושה רצון יראיו ואף שאנו רואים שלפעמים אינו כן שצועק ואין דבריו נשמעים דהיינו ואינו נענה זאת אינו רק לפי ששועתם ישמע ר"ל שחפץ ומתאוה לתפלתם של צדיקים ע"כ היא מתעכב עצמו ית' מליתן להם השפעתם תיכף כדי שיתעכבו עוד אצלו כמו שמביא בסה"י עפ"י ביום השמיני עצרת תהי' וגו' ע"ש ע"כ שמעתי וזה ג"כ כוונת הגמרא שאומרים גדולים הצדיקים שמהפכים מדה"ד לרחמי' כוונתם בזה שאף שזה נראה לכאורה כמדה"ד אעפ"כ הם מהפכי' אותו לרחמי' ר"ל שהם מבינים תיכף הדבר שהדבר אינו רק מגודל אהבתו ית' אליהם ומן השמי' עכבוה כדי להשתעשע עוד עמהם וזה כוונת הדבר במה שאנו אומרי' שלעתיד יהא נעשה משם הוי' ב"ה שם יהי' ר"ל שמהוא"ו יהא נעשה יו"ד מפני שלעתיד יהיו כל ישראל ביראה גדולה ובמעלת צדיקי' מאוד כענין שנאמר ונתתי לכם לב בשר וגו' כל רואיהם יכירו כי הם זרע ברך ה' וגו' ואז יהיו כולם במדרגה שני' הנ"ל במעלת אות י' בלי השפעה למטה ע"י אחד מהמשרתים רואי פני המלך רק לקבל בעצמו ממנו ית' ואז יהי' נקרא השם יהי' והבן הדבר. ומעתה נבוא אל הביאור ג"כ במה שאנו אומרי' בתפילת יוה"כ אתה נותן יד לפושעים ר"ל להפושעים אשר אינם ראוים להתקרב אל שלחן המלך שלחן גבוה ובזה הקב"ה נותן להם יד כדמיון אות וי"ו שהוא נותן להם השפעה תיכף למען לא התקרב אליו ית' ואגב זה מבואר ג"כ בכוונת השמונה עשרה דיו"ט ומפני חטאינו גלינו מארצנו כו' ואין אנו יכולין לעלות ולראות כו' לפניו ית' לקבל השפעה ממנו בעצמו ית' להיות ג"כ במדרגת אות יו"ד כנ"ל מפני היד שנשתלחה במקדשך ר"ל מפני שאנו רואי' בגלותנו שאנחנו במדרגת היד המשתלח למטה ר"ל במדרגת אות ו' ובודאי אין רצונו שנתקרב לקבל ממנו בעצמו ית' ע"כ אין אנו יכולין לעלות רק להמתין עד שתרד השפעה למטה ובזה יובן הפסוק מן המצר קראתי יה ר"ל עכשיו בגלות השם נפרד י"ה בפני עצמו וה' בפני עצמו ענני במרחב י"ה ר"ל שאימתי יהי' זה בשועתי במרחב י"ה ר"ל כשיתרחב ה' שיהי' נעש' מחצי האחרון של השם ג"כ י"ה שנתקרב עצמנו אל שלחן המלך לקבל השפעה ממנו ית' בעצמו ואז מאות וי"ו ג"כ יהי' נעשה יו"ד אך דלכאורה כמו זר נחשב כי מה בכך לקבל מאתו ית' בעצמו או ע"י משרתיו גם הוא תמוה על מה שמביא בספר הזוהר בכוונת הפי' אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם ר"ל לקבל השפע' ממלאך מט"ט שע"י נמשך עלינו ההשפעה ומה בכך הא בין כך וב"כ יגיע אלינו חלקנו ומי יעשוק אותה מאצלנו כיון שכבר נגזר מאתו ית' לירד אצלנו. ע"ז קאמר הפסוק ה' לי לא אירא ר"ל באמת על עצמי לא אירא כלל פן יעשקוני ויגזלו הס"א את חלקי ממני מה יעשה לי אדם ה' לי בעוזרי וגו' טוב לחסות בה' וגו' ובאמת אין חילוק לפני ואין לי מורא מזה רק עיקר יראתי היא כל גוים סבבוני בשם ה' כענין שמביא בספר הזוהר על פסוק ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' ר"ל עליו בעצמו ע"ש וכאן הוא לפי דרכנו שרוצים דוקא שיהי' השם באותיות הוי"ה ולא כמו שיהי' לעתיד יהי' וכוונתם כנ"ל וע"ז קאמר הפסוק סיפא דקרא עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ר"ל לעתיד כשיהי' עזי וזמרת יה שיהי' מחצי השם האחרון ג"כ יה ויעלו לאותיות יהי' אז ויהי לי לישועה אמן:

או יאמר מן המצר וגו' ענני במרחב יה וגו'. פי' שיקבל מאהבה כי מסתמא היסורין והצרה הוא לטובה. וזה מאמרם ז"ל גדולים הצדיקים שמהפכים מדת הדין לרחמים היינו אף שבא עליהם איזה דין הם אומרים שהוא לרחמים ומקבלים באהבה:

או יאמר מן המצר וגו'. ענני במרחב יה.

כי יאה עניותא לישראל כי בעושר ורם לבבך וגו' אבל מי שהוא חכם גם כשטוב לו קורא לו ית' בהכנעה כמו עני ע"ד תפלה לעני כי יעטוף ואז הוא ית' בודאי מטיב לו תמיד כי דרכו להטיב וזה כשאנו קורין תמיד מן המצר בהכנעה כמו שצר לו ענני במרחב:

או יאמר ע"ד כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא ופי' דקאי עליו ית' שהוא בעה"ב ואף שאומר צא כמו בת קול דאמר שובו בנים חוץ מאחר וע"ז אין צריך לציית רק לדבק א"ע ביראתו ובתורתו וזה אצל כל אדם שבא להתפלל ולעשות שאר מצות כראוי ובאה לו מחשבה זרה ופניי' וכדומה והוי כמו שהוא ית' מדחה את האדם ממחיצתו לא חציית רק מ"מ הדבק בו ית' ע"ד קוה אל ה' וחוזר וקוה וכו'. ובאמת כוונתו ית' לטובה כי לפום צערא אגרא האדם מצער עצמו על שאינו בשוה כראוי וזה מן המצר ר"ל מה שמן המצר קראתי שאינו ברור כראוי לא מחמת רעתו חלילה כי כוונתו לענות במרחב לכפול שכר כאמור ועי' הכוונה במשנת חסידים ואפשר כי כשבני אדם קוראים לו ית' באמת מוחל להם עונותיהם ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו ואצל האדם הוא מצר ולמעלה נעשה הצירוף צמר:

או יאמר מן המיצר. ר"ל שעם בני ישראל טוענין לו ית' דין בעל מיצר יותר מן ז' האומות. וזה מן המיצר:

או יאמר מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה. ע"ד כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וזה קראתי מן המצר ואח"כ במרחב ענני: או יאמר מן המצר קראתי וכו'. כי ידוע שהמתפלל צריך לכוין נגד בית קדשי קדשים ועכשיו ביהמ"ק נחרב ואין לנו קרקע שהוא מיצר של ביהמ"ק וזה מן המיצר:

ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. ע"ד משל לאחד שהי' לו ב"ח שחייב להם מעות והי' ירא להראות א"ע מפניהם ומה עשה הלך אצל המלך וביקש מאתו שיתן לו תוקף שלא יצטרך לשלם להם עד זמן רב כנהוג בזמנינו ושוב לא הי' מתיירא מפניהם והלך כבן חורין לפניהם. והנמשל הוא שיש לנו שונא דהיינו השטן ומפחדין אנו מפניו תמיד לכן בקשנו ממנו ית' שיהי' בעזרנו ואז אני אראה בשונאי שאוכל לראות פניו כי אין מפחידין מפניו תמיד שהשי"ת הוא בעזרנו:

סבוני כדבורים וגו'. פי' אף שהדבורים עוקצין מ"מ יצא דבש מהם כן הגלות מעט טובה כדי לזכך אותנו וגם ללקוט ניצוצין אלא שרצוננו לא מעוקצך ולא מדובשך:

קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל. כי הפורעניות שהוא ע"י משחית הוא אנחה גם לצדיקים כידוע כיון שניתן רשות למשחית כו' משא"כ כשהוא ע"י ית' שהוא מבחין בין טוב לרע. וזה כי ידין ה' עמו שהוא בעצמו דן ולא ע"י שליח כדי שעל עבדיו יתנחם משא"כ כשיהי' ע"י שליח ועדיין יש שני מיני פורענת אחד הוא בזעם לכלות הרשעים מכל וכל והשני שהוא להיטיב לו שע"י יסורין נתכפר עונותיו וכשהפורעניות הוא בזעם הוא ג"כ מקצת אנחה לצדיקים ע"ד בעידן ריתחא עונשין אעשה משא"כ כשהוא כפרה על עונות דהוא חסד וזה קול רנה באהלי צדיקים כו' הימין ה' שרומז לחסד עושה חיל ופורעניות על הרשעים:

אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. ידוע כי בזמן שביהמ"ק הי' קיים הית' עיקר השפע עלינו והאומות לא זכו רק מהתמצית. אבל בעוה"ר עכשיו נתהפך הדבר ומכל עיקר השפעה אין מגיע לנו רק התמצית. והנה אבן מכונה בזוהר על השכינה. ופינה מכונה לחיצונים וס"א וזה הוא אבן מאסו הבונים שישראל מאסו בהשכינה מחמת חטאם ועונותיהם ע"כ היתה לראש פנה. ר"ל שמקודם היתה לראש עלינו בני ישראל להשפיע עלינו ועכשיו היא לראש להס"א הנקרא פנה:

תוכן העניינים

תפארת עוזיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה