תפארת עוזיאל חלק ב· רבי עוזיאל מייזלש
לערב יום הכיפורים
אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי. משל לאחד שהי' לו בנים שאינם מהוגנים וגירש אותם מביתם ומחמת שאמם הרבה בבכי' עליהם גירש גם אותה לימים הי' להם צר מאוד ואמרה להם האם לכו אל אביכם אולי ירחם עליכם ואני אבא אחריכם למלאות דבריכם ואולי יזכור לנו אהבת נעורים קישור החתונה וירחם עליכם ויענו הבנים אין אנו רוצים שתלך עמנו פן יכעוס יותר עלינו בזוכרו שאנו גרמנו ששלח אותך מאהבה שהי' לו עמך כך אנו טוענין אל השכינה כביכול אל תבא במשפט עמנו פן חלילה יכעוס עלינו שבעונותינו אתה בגלות מאהבה אשר הי' ביניכם:
טעם למה אומרים הוידוי ע"ד הא"ב. ע"ד משל למלך אחד שהי' לו אשה ודברה סרה כנגדו וגלה המלך אותה והלכה במרחקים ואח"כ כי ארכו לה שם הימי' הי' לה צר מאוד מה עשתה באתה לפני המלך ולקחה אותו הכינור שהיו מנגנין בו בשעת החתונה שלהם והיתה מנגנת ואומרת כך וכך מרדתי נגדך והיתה מתודה ובוכה עד שנכמרו רחמיו של המלך שזכר אהבת נעורים בעת שהיתה אצל התחתונה שלהם. והנמשל המלך ממ"ה הקב"ה ואשה הם כ"י שקידש אותנו בהר סיני ונתן לנו התורה הקדושה עד שמרינו את פיו וגלה אותנו אל ארץ העמים ואנחנו זוכרים בגלות את הקדושה שהי' לנו בעת קיום הבית ועכשיו אנחנו בארץ הטמאה ואמרנו בלבנו שנקח הכנור שהיו מנגנין בו בשעת החתונה זה הא"ב שע"י ניתן התורה הקדושה ומנגנין בו ומתודין ובוכין ע"ד אלפא ביתא עד שיכמרו רחמיו של השי"ת בזוכרו אהבתו ראשונה שהי' בעת החיתון הוא יום מתן תורה ויגאלנו בב"י אכי"ר: על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון. מפני שבתחלה הי' ברצון ואח"כ באונס היינו. ע"ח שחטאנו לפניך בבלי דעת כי הקליפות אין להם כח כלל רק מעוונותינו אנו נותנין להם כח וזהו בבלי שהוא דבר שהוא בלי שאין לו כח ודעת כלל נתננו להם כת ודעת. ע"ח שחטאנו לפניך בגלוי ובסתר. כלומר בעולמות הגלוים ובסתרו של עולם (ובזה יתורץ קושיות המג"א) ע"ח שחטאנו לפניך בדעת ובמרמה. שהקב"ה נותן לנו דעת לעבוד אותו ואנחנו עשינו בו מרמה. ע"ח ש"ל בוידוי פה. שגם הוידוי אינו בלב שלם כידוע. ע"ח ש"ל בחילול השם. שחללנו את ה' שאין שלם כידוע ויד על כס י"ה חילול כמו כי ימצא חלל בקרבך. ע"ח ש"ל בחוזק יד. כי אנו נותנין כח וחוזק ליד הקליפות. ע"ח ש"ל בטומאת שפתים. כי ברית הלשון מכוון נגד ברית המעור. אז יאמר כי השכינה כביכול נקרא שפתים ועל כולם אנו אומרים ג"פ ובכל פעם אנו אומרים סליחה מחילה וכפרה נגד חטא ועון ופשע וכנגד נפש רוח ונשמה ויגן עלינו זכות ג' אבות:
על חטא שחטאנו לפניך בכפת שוחד שראוי ליתן שוחד להקב"ה כמ"ש שוחד בחיק חימה עזה ואנחנו לא עשינו זאת. ע"ח ש"ל במשא ומתן שנטלנו בעוונותינו כוחות הקדושות והוספנו ונתננו כח להטומאה. ע"ח ש"ל בנשך ובמרבית. כי בעוונותינו אנו מוסיפין כח להקליפות וממעטין ונושכין את הקדושה. ע"ח ש"ל בשיח שפתותינו כי צעקנו בפה חטאנו ופתלתול ועקש יש בלבנו. ע"ח ש"ל בסיקור עין. כי חז"ל רמו כתיב עיני ה' אל צדיקים וכתיב עין ה' אל רואיו. כאן בעושין רצונו כאן באין עושין רצונו חלילה וזה בסיקור עין כי בחטאינו גרמנו שאין הקב"ה משגיח על הצדיקים רק בעין אחד. ע"ח ש"ל בריצת רגלים להרע. כי הנחש אין לו רגלים ובעונותינו אנו נותנין כח להשטן. ע"ח ש"ל בשבועות שוא. שמשביעין את האדם קודם בואו לעולם הוי צדיק ואל תהי רשע ואנו עוברין על שבועת שוא. ע"ח ש"ל בשנאת חנם. כי הקב"ה טוען עמנו מה עולה מצאתם בי כי רחקו מעלי הלא נתתי לכם מימי לחמי צמרי ופשתי ולמה שנאתם אותי בחנם ובודאי כשהבן שונא את האב ממילא שונא אל כל אחיו וכשאנו שונאים חלילה לאבינו שבשמים ממילא יש חלילה שנאת חנם בינינו:
ליום הכיפורים נתגלה לי בחלום זה הפסוק קול ה' על המים בעבור זה קול ה' בעבור שאנחנו נותנים דמעה מעינינו בעבור זה המים אחיי וריעי הביטו וראו אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר דהיינו ארזים כמו שאנחנו אומרים ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון כו' מה יעשו אזובי קיר דהיינו אנחנו. בכן אחיי וריעיי כמה גדול הפחד והרעש עלינו כ"כ ואנחנו שותקים ועומדים כמו חמורים ואתן לכם משל בענין פעולות הבכי' בהתפלה כי הוא מסוגל מאוד ובפרט בימים נוראים. משל למלך שעשה חזקת סמוך לביתו שלא יוכל ליקרב אליו צר ואויב לבא ולהלחם בו והי' העצה מאתו לעשות לעצמו ב' מיני חזקות אחד כדרך העולם לעשות לו חומה גבוה דלתים ובריח והב' ציוה להמשיך מים מנגד סמוך לביתו דנפישי ורדיפי מיא ואז בודאי לא יוכל האויב להקרב אליו כן הנמשל בנו בני ישראל שהי' לו חזקת בעד האויב חומה גדולה דהיינו חומת ביהמ"ק שהשרה שכינתו עלינו להגן עלינו מכל צר ואויב כי לא האמינו כל יושבי הארץ כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים, אבל עכשיו בעוה"ר נחרב הבית ונפל החזקות הראשון שלנו ע"כ צריכין אנחנו בתחבולה לעשות לנו חזקת אחרת בהמשך מים דהיינו להוריד כנחל דמעה כ"כ הרבה להיות מים עמוקים כדרך החזקת שעושין ממים ואז יתעורר הרחמנות אצלו ית' עלינו להיות לנו למגן וצנה נגד אובינו הקמים עלינו לכלותינו ולהפיר עדת כל הקמים עלינו לרעה אמן:
הב לן שאלתין ובעותין דלא נהדר ריקם. כי כשרצון קוננו יתברך שמו למלאות רחמים על אדם שולח לאדם איזה תחנה ובקשה לפניו שיבקש בתפלה זו ויהא נענה וזה מאמר ר"ח אם שגורה תפלתי בפי פי' שהוא ית' שגר לי איזה תפלה לפי וזה גם אנו מבקשין הב לן שאלתין ובעותין שתשלח תפלה לעני לבקש אותה וכן נאמר הורם מה שיאמרו ועי"ז לא נהדר ריקם מן קדמך:
כתרו ישועה פי' הוא ית' מכתיר ומענג א"ע במה שמשפיע טובה ומושיע כי דרכו להטיב לבושו צדקה כי כל הלבושין שהאציל ולבש א"ע בעת בריאת העולם הי' הכל בשביל הצדקה שיוכלו הב"ו להנות מטובו. סתרו יושר פי' מה שהוא ית' מסתיר א"ע מאתנו הוא ג"כ יושר כי עצתו אמונה פי' שלכך הסתיר א"ע כדי שיהא לנו אמונה בו ועל האמונה בא שכר גדול משא"כ אם לא הי' מסתיר והכל היו רואים בכבודו לא הי' בו שום שכר ולא היו צריכים לאמונה כי הי' רואים כבודו כמו שיהי' לעתיד ב"ב וזה ישפוט תבל כו' ועמים באמונתו פי' שישפוט העמים על מה שלא הי' להם אמונה בו ית' כמו עמו בני ישראל ודו"ק:
התעוררות לפתיחת הארון כי מנהג המקורבים לשר כשרוצין לפעול פעולתם מבקשים אותם לחדר הפנימי שאין שה שום מקטרג מבני אדם ושם פועלין מבוקשתם ואם שם לא יפעול חלילה שוב לא יפעול. והנמשל כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא שאנו מבקשין אותו ית' בחדר הפנימי שאין שם שום מקטרג:
ענין פתיחת ארון הקודש קודם לכל תפלה. משל למלך ששלח עבדיו למלחמה כבדה על אויבים שלו והיו העבדים מתייראין מאוד על נפשם באומרם כי אנחנו המעט ואיך אנחנו עולים פן יהרסו עלינו ונפל ממנו רב והי' עצה היעוצה מאת פני המלך אליהם שבראותם שהמלחמה כבידה אליהם אז יניפו בסודרין כי המלך עשה לעצמו פתח גבוה בראש חצרו במעלת בית חורין וקשר שם תקוות חוט השני ובמשכם בחוט אז ממילא יפתח פתח שער הקטן ואז יתגלה ההסתכלות מאח המלך אליהם להיות גם הוא להם לסעד לתומכם.
והנמשל מובן מאליו בו ית' כביכול אף כי אליו נגלו כל תעלומות בלא"ה מ"מ לשבר האוזן אנחנו עושין הדברים האלה כדמיון המלך הנ"ל ע"כ גם אנחנו פותחין הארון כדמיון להתעורר השגחת ית' עלינו:
הנשא שופט הארץ. ע"ד משל לבן מלך שדר בפלטרין של מלך והי' הפלטרין יפה מאוד ומניקה מכל טינוף ומוגמר בכל מיני מוגמר ובא איכר וגירש את בן המלך לאשפה ודר הוא בפלטרין של מלך וטינף את הפלטין כמו איכר אשר אינו יודע טכסיסי דברים נאים ומילא את הפלטין עם אשפה ובביאת המלך הלך בנו ובקש מאתו חסד ועניוות שילך עמו לאשפה ויראה מקום שהוא דר שם והלך המלך ובראות האיכר שהמלך הולך גם למקום אשפה והלך האיכר אצל המלך וביקש ממנו שילך גם לפלטין והתחיל בנו בוכה אדוני המלך לי נאה לראות מאתך חסד ועניוות לילך למקום אפשה כי מה לי לעשות שאין לי בית אחרת רק אשפה זה שהאיכר הגזלן גירש אותי פלטרין למקום טינוף ואשפה אבל לאיכר אין ראוי להראות חסד ועניוות שתלך לשם אחד למה גירש אותי שנית למה טינף פלטרין שלך ואדרבא ראוי לשפוט האיכר ע"ז כך הנמשל האומות גרשו אותנו מארץ ישראל ומיבהמ"ק למקום טינוף ואשפה לחוצה ואנחנו מבקשים קונינו שיקיים מה שנאמר כל מקום אשר אזכיר את שמי כו' ויראה לנו חסדו ועניוות והאומות שמחים דהיינו השרים שלהם ואנו מבקשים ומפילים תחנה לפני קוננו רבש"ע לנו תראה חסד ועניוות אבל אצל האומות אדרבא הנשא שופט הארץ גבוה תהא ותדבר גדולות עמם והשב גמול על גאים אחד למה גרשו אותנו שנית שטינפו הפלטרין שלך ועשו מקום טומאה שם:
פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם סדקים סדקים כי כן המדה בהתעורר דלתתא מתעורר למעל' ובני אדם הגשמיים אין בהם רק כח קטן וזה כחודו של מחט אבל הוא ית' מתעורר מדה זו ע"י התעוררות דלתתא ומדותיו המה סדקים סדקים כמדת אליהם והבן:
לנורא תהלות. פירושו שאיתא בגמרא דר"ה שאומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין הישראל אומרים שירה והלל לפניך אמר להם הקב"ה אפשר שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני ואתם רוצים שיאמרו הלל וזה הפי' לנורא תהלות ביו"ד שביוה"ד יראים לומר תהלות: