תפארת עוזיאל חלק ב· רבי עוזיאל מייזלש
דרוש והספד
דרוש והספד לה"ה בוצינא דנהורא חסידא קדישא ופרישא הרב המופלג המקובל האמתי המפורסם הגדול בישראל מו"ה מיכל מ"מ דק"ק זלאטשוב: הושיעה ה' דרשו חז"ל ע"פ יען כבדוני העם הזה בשפתיו ולבו רחק ממני הנני יוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו קאי על מיתת הצדיקים. ודיקדק הגאון מהר"י דמאי מדה כנגד מדה הוא זה דבשביל שאין מתפללין בכוונה ימותו הת"ח. ונראה שכתב האלשיך ע"פ כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש דאין לו פירוש וגם שהוא כמיותר. ותי' שיום השביעי הוא כמו נפש ונשמה לששת ימי המעשה וזה וינפש וכמאמרם מה חסר העולם מנוחה בא שבת בא מנוחה שהי' חסר המנוחה האמיתית דהיינו הנשמה וידוע שגם הת"ח והצדיקים שבדור קרואים שבת וממילא גם המה בנשמה לנו הבינונים וכמו שהנשמה מחי' הגוף כן הת"ח והצדיקים שבדור מחיים את הדור וכמאמרם ז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וידוע מאמרם ז"ל כי תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה נמצא הוי שפיר מדה כנגד מדה הואיל שבשפתותם כבדוני ולבם רחק ממני הוי גוף בלא נשמה ולכן גם הוא ית' יוסיף לסלק הת"ח והצדיקים שהמה הנשמות ולא ישאר רק גופם אחי ורעי כמה אדם בוכה ומתפלש באפר על פטירת בנו וכן בנו על האב מחמת שנשמתו נפרד מאתו ומכ"ש שאם יצייר שהמת עצמו יבכה על פרידת נשמתו שבודאי הי' דואג וצועק בקול מר ויללה עד שהי' מעורר את כל השומעים לבכות ולצעוק עמו וממילא כמה ראוי לנו לבכות ולצעוק ולקרוא למקוננות בקול נהי ובכי על אבידת נשמתנו ה"ה בוצינא דנהורא חסידא קדישא ופרישא הרב המופלג המקובל הגדול בישראל מו"ה מיכל אשר הי' נשמה לנשמה ולכבוד נשמתו אדרוש איזה חידושים בגפ"ת בכתובות הרי שהי' פתו אפוי כו' ומת אביו כו' ועי' בחדושינו על כתובות וגם נימא איזה דבר משמו אית' בגמ' דחולין גדול מה שנא' במשה ממה שנא' באברהם (ועיין בחידושינו לעיל מ"ש בשמו ומה שהוסיף הוא) ואמינא הפי' בגמרא דמגילה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה ע"ש כי דרשו חז"ל ע"פ כפלח הרמון רקתך אין ריקנין אלא מתורה ומצות כי אבדה כלי חמדתה ומי יגדור גדר ויעמוד בפרץ כתיב בפסוק גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתיב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך עד וגו'. ודרשו חז"ל זו מיתת ת"ח כידוע מדברי הזוהר שבימי רשב"י אמרו פתח פיך ויאירו דבריך ולבתר פטירתו אמרו אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגם בזוהר ויחי חלש דעתי' דר' יהודא כו' בכה ר' אבא אמר ר"ש ריחייא דטחנין מני' מנא דטבא כל יומא ולקטין כמה דכתיב הממעיט אסף עשרה חמרים השתא דרחייא מנא נסתלקא ולא אשתאר בעלמא מיני' בר כמה דכתיב קח צנצנת אחת כו' הרי שבמיתת הצדיקים נסתלקה השגה שבתורה הקדושה כמה דאמר לא רעב ללחם ולא צמא למים כ"א לשמוע דבר ה' לשמוע היינו הבנה כמו הסכת ושמע כו' שבעו"ה נתמעט הבנה והשגה בתורה. וזה נרמז לדעתנו בפסוק על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו כי מציון תצא תורה וכעת שועלים הלכו בו ששועלים רמז כמ"ש המהרש"א בסוף מכות כדרך שאמרו כמה דמסיק תעלא מבי כרבא שהשועל אינו יוצא הרבה שהשגותינו בתורה ומצות נתמעט ומטעם זה נראה דנקרא הת"ח והצדיק ארון כמ"ש רז"ל במיתת רבי אראלים ומצוקים אחזו בארון וכתבו המפרשים בפסוק ויהי בנסוע הארון שהרמז כשהצדיק נוסע לדרכו דרך כל אדם אז מבקשים שיקום ה' ויפוצו אויביך. ונחזור לענינינו שבמיתת הצדיק נאבד השגה בתורה וזה עיקר עבודת קונינו כמ"ש הרמב"ם כי עיקר העבודה היא הידיעה ותורת ה' תמימה לא יחסר כל בה ומי שיש לו עינים לראות ימצא כתוב בה הכל וכמאמרם ז"ל כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם כי מי שאינו תמים במעשיו דומה לו שלא כתוב כלום בתורת ה' כי אצלו הוא כמו אותיות פורחות ולא כתוב לפניו כלום כי בקרא ובגמרא נכתב הכל ברמז והמחדש חידושי תורה מוסיף אותיות בחידוש כוונת הפסוק או הגמרא וכאלו נכתב הרבה משא"כ למי שאינו תמים במעשיו וי"ל דזה כוונת רז"ל דקשיא להו בפסוק דאמר כל חולי וכל מכה דכל הוא ריבוי ומשמע הרבה ומכה הוא לשון יחיד ולכך דרשו דהכוונה על מכה אחת שהיא שקולה כנגד כולם כמו שאמר הוא ית' על מכת בכורים הנני שולח את כל מגפותי מטעם שהיא שקולה נגד כולם וזה כוונת הפסוק גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת דהיינו מכה השקולה כנגד כולם ומפרש המקרא עצמו מה הוא המכה וכתב אשר לא כתוב בספר התורה הזאת דהיינו שיתמעט השגה בתור' הקדוש' ויחשב כאותיות פורחות וכאלו לא נכתב בה מתיקות וטעמי התורה ודרשו חז"ל שפיר זו מיתת הצדיקים ות"ח שביותר נתמעט השגה כמדובר וכמה ראוי לנו להתעורר בבכי ואנחה על מיעוט השגה בתורה לאחר פטירת הצדיק הנ"ל שהי' בדורינו כרשב"י בדורו ולא נשאר לנו תמורתו או כפשוטו כי ידוע מאמרם ז"ל שגדולה מיתת צדיקים יותר מצ"ח כללות שבמשנה תורה ששם כתוב והפלא ה' את מכותך וגבי מיתת צדיקים כתיב הנני יוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת וגו'.
וזה כוונת חז"ל במה דכתיב כל מכה דמשמע שהיא שקולה כנגד כולם ועי"ז דרשו שרמז למיחת ת"ח שהוא שקולה באמת כנגד כל הקללות שבמשנה תורה וכמה חיל ורעדה אחזו בשמענו את הקללות שבמשנה תורה ומכ"ש שנרעוד בפטירת הצדיק אשר שקול יותר גם מחורבן ביהמ"ק כמאמרם ז"ל וזה נראה כוונת מאמרם כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו דלפום פשטא קשה דבודאי צריך יותר פעולה לבנות דבר מלהחזיק דבר ולמה יהא חשוב הדור כשלא נבנה בימיו כאלו נחרב בימיו אבל הכוונה שכל שלא נבנה בית מקדשינו ולא סר המות מאתנו ואין לך כל דור ודור שלא יפטרו כמה וכמה צדיקים אשר מיתתם שקול כחורבן ביהמ"ק וזה הוא כאלו נחרב בימיו וכל זה בא ע"י מעשינו שמבקשים פניו ית' ברמי' וכמ"ש הפסוק דלעיל יען כבדוני בשפתיו ולבם רחוק ממני וזה פי' הפסוק שהתחלנו בתחלה הושיעה ה' כי גמר חסיד ע"י כי פסו אמונים שהאמת נעדר מאתנו ושוא ידברו איש את רעהו וזה קאי על הקב"ה כמד"א רעך וריע אביך אל תעזוב ועל שמתפללים בלי כוונה הוי כגוף בלי נשמה ולכך.
גמר החסיד שמתים החסידים שהם לדור כנשמה לגוף מדה כנגד מדה כמדובר וזה הפי' שאמרו חז"ל אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא כי בזמן שהי' משה רבינו קיים הי' הכל באים להם בנקל וכמו שאיתא שהי' יהושע בוכה אחר פטירת משה כמשל המלך שנתן פקדון ליד בע"ה אחד ובכל יום בא המלך לפקדונו ורואין הכל בכבודו של מלך אפי' משרתיו של בע"ה ובזמן שהמלך בא ולוקח פקדונו צווחין הכל ווי ווי מי יתנני כירחי קדם לראות את כבוד המלך כמאז וכן בכל בדור ודור נגלה הוא ית' על הצדיקים והחסידים שבדור ומרוח קדשם נתנוצץ על יתר אנשי דורם ובפטירת הצדיקים נאבד הקדושה והאמונה מאנשי הדור וזה נוכל לומר הפי' כי גמר חסיד ועי"ז פסו אמונים מבני אדם ע"י שגמר חסיד שנאבד הקדושה והאמונה כמדובר ודוק והבן:
אם הכהן המשיח יחטא. פי' לשון חסר שימות רח"ל בודאי הוא לאשמת העם על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי כי אם השי"ת רוצה להעניש הרשעים צריך ליקח הצדיקים מקרבם שזכותם לא יגן וזה כי מפני הרעה נאסף הצדיק וזה על מה תוכו כי בהכאה זו תוסיפו עוד סרה דכל הראש וכל הלבב הרמז לכך שבר לבב הת"ח לחלי ולמדוי וא"כ ע"י הכאה זו נעשה עונש יותר גדול חלילה וזה חלילה לך להמית צדיק עם רשע פי' כשהצדיק נאסף כדי שיהא מיתתו עונש חלילה על העולם מפני שסר מגינם אז איכא מיתה לצדיק ויסורין לרשע ומכונה ג"כ בשם מיתה וזה הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק כי כשהצדיק אבד וה' איש מלחמה אינו מוסיף שפע הטוב על העולם ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק שמת כדי שיבא רעה חלילה מפני שסר מגינם:
או יאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק שלפעמים נאסף הצדיק שהוא ית' יודע שסופו לחטוא ולוקח אותו מקודם ועיין בזוהר בענין חנוך. וזה מפני הרעה שלא יבא לזה הרעה נאסף וזה שייך במת בחצי ימיו משא"כ כשמת לאחר רוב ימיו דאז בוודאי שוב לא יחטא כמאמרם בש"ס ובוודאי הוא מת באיזה חטא של העולם ואז בוודאי ראוי לבכות ולאנח עד מאוד וזה הצדיק אבד ואין איש כו' שיקונן אחריו ושמא תאמר שהוא מת לטובתו כדי שלא יעשה עוד עבירות ולזה מסיים ביכורה אוותה נפשי פי' שכבר הי' זקן ונגמר ביכורה ובודאי לא יחטא שוב ולכך ראוי לקונן. ועד"ז שמעתי בשם הגאון מו"ה יהונתן בעהמ"ח כרתי ופלתי שפי' ואין איש כו' כנ"ל ושמא תאמר ולמה לבכות הא כבר אמרו בש"ס עד שלא שקעה שמשו של על זרחה השמש של שמואל הנביא ובודאי נולד צדיק אחר ע' מסיים ביכורה אוותה נפשי שזה הצדיק כבר הי' כלי מוכן וזה שנולד עדיין אינו אלא עד שיגדל עכ"ד. עוד ידוע כי מפני הרעה נאסף כו' שהצדיק מת לכפר על הרעה שהי' ראוי לבוא על דורו ואפשר שלזה מרמז הגמרא בסנהדרין קבורה משום בזיונא פי' כמ"ש שלכך מת שלא יבא לחטוא ולא לידי בזיין כי אין לך בושה גדולה מזו אוי לאותה בושה. או דקבורה הוא משום כפרה דהיינו שיתכפר על הדור כנ"ל. ענין מיתת צדיקים שקולים יותר מחורבן ביהמ"ק כי בחורבן ביהמ"ק הי' הכוונה לשפוך חמתו על עצים ואבנים דלא איכפת לעצים ואבנים. כלל ועי"כ נתקרר חמתו על העולם כך עושה השי"ת במיתת הצדיקים דלצדיק לא איכפת לי' כלל כמאמרם ז"ל ואדרבא כל מגמתו לעלות לשורשו כדמיון העצים דלעיל דלא איכפת להם ומ"מ נתקרר חמתו מן העולם וכוונת מרע"ה באומרו ואם אין מחני נא מספרך פי' אם תוכל למחול מחול להם כך ואם ח"ו לאו תסלח להם ע"י מיתתי שיתקרר חמתך כמדובר:
בגמרא איתא תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר פי' מספידים עד שהגיעו קולם לשמי' והתעוררו אותו ית' הנקרא ראש. נשים לילות כימים בהספד על המשים לילות כימים דהיינו שהצדיק בחייו מהפך למדה"ד הנקרא בשם לילות לרחמים הנקרא יום וזה הי' בזמן שהצדיק הי' חי משא"כ עכשיו ואין לנו על מי להשען. או שהצדיקים בחיים חיותן מהפכין ביראתן לרשעים שישובו בתשובה וזה על המשים לילות הם הרשעים לימים הם הצדיקים העוסקים בתורה ומצות ונר מצוה ותורה אור:
ירושלמי פ"ב דברכות כד דמך ר' סימון פתח ר' לוי מה אם אחי יוסף שמצאו מציאה יצאה לבם אנו שאבדנו עאכ"ו פי' לזה כי יש שני מיני טעמים על מיתת הצדיק אחד לכפר על הרעה ב' שכל זמן שהוא בעולם א"א לרעה שיביא כי הצדיק מגין ולכך נסתלק הוא מן העולם וזה כוונת הספד של ר' לוי כי השבטים שראו טובה לפניהם יצא לבם דאימור יצמח רעה מהטובה אנו שבין כך וב"כ אבדנו את ר' סימון והוא רעה עאכו"כ כי אבידה הוא לפנינו אינו דין שנתעורר בבכי יותר ויותר מספק דפן לא יכפר על התעוררת הצדיק כמ"ש בזוהר הקדוש ע"פ אוהל מועד ע"ש. וזה שכתב סלה ה' כל אבירי הם הצדיקים ולכך קרא עלי מועד:
בגמרא דשבת אחים לי הספדא דהתם קאימנא פי' דהתם רמז לארץ ישראל שהצדיק עולה תיכף לשם אף שמת בחוץ לארץ ויתנו לו התעוררות ע"ד שכתב בזוהר ע"פ אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני שאומרים כן לנשמות הצדיקים שיאמרו אליו ית' שחולת אהבה אני. ועד"ז נפרש מאמר חז"ל במגילה גדול הוא בששך ושם לו בטבריא פי' שמת בבבל ומלאכי מרום משימין אותו בארץ שהוא בטבריא וזה הפי' ותמת שרה בקרית ארבע פי' בין הד' מלכיות של גלות שהוא בח"ל ואעפ"כ הוא בחברון בארץ כנען שמחובר לארץ ישראל הנקרא ארץ כנען:
או יאמר בקרית ארבע שעדיין גוף הצדיק קיים הרמז לד' יסודות ומ"מ כבר הנשמה נתחברה לארץ ישרה בקרית ארבע הוא כינוי לצדיק שרה הוא ל' שר ומושל ועיין בזוהר בקרית ארבע הוא ד' אותיות אדנ"י או אותיות הוי"ה כי צדיק מושל ביראת אלקים. ויבא אברהם לספוד לשרה וגו' רמז לקוב"ה כמ"ש במדרש לספוד כו' כי יקר בעיני ה' המותה לחסידו וגם הוא ית' בוכה במיתת הצדיקים כמו על חורבן הבית כי שקולים הם:
ויקם אברהם מעל פני מתו. כביכול תקומה היתה לו ית' שמתעסק א"ע בנשמת הצדיקים לאחר מיתתן ופני הוא מלשון פנימיות. וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ. פי' בתיקונים שיחלו מיתת הצדיק בסבת עון עץ הדעת ולא בעונו חלילה עוד י"ל שיתלה מיתת הצדיק שהוא להגין על הדור וזה ותלית על עץ ע"ד היש בה עץ וזה טרף נתן ליראיו פי' מיתה טרופה לצדיק שעי"ז יזכור לעולם בריתו שהוא ית' מרחם על הבריות ועל כל העולם ע"י. וזה ותקם בעוד לילה דהיינו השכינה כביכול במדת הדין ותתן טרף ומיתה לביתה דהיינו שמת הצדיק מאנשי ביתה ועי"ז וחות הוא מזונות ע"ד ואכלו את חוקם. לנערותיה הם הנשים המנוערים מן המצות כמאמרם אצל אלישע על תיבת נערים שמנוערים מן המצות. ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' רמז במיתת נדב ואביהו שבהספד הצדיק יזכרו ויבכו גם על שריפת ביהמ"ק כי שקולים הם וזה את מלשון עם פי' שתבכו על מיתת הצדיק עם השריפה אשר שרף ה' דהיינו על חורבן הבית: בפטירת רבה בר נחמני בפ' השוכר את הפועלים לא הוי ידע דוכתא עד דחזי צפרא דמטללי וקיימי פי' כשמגיע איזה שפע לעולם אז נקרא שמש זורח כמ"ש בזוהר ע"פ כחום היום ע"ד וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי' כו' וחלילה כשמסתלק השפע נקרא חשך השמש ונעשה צל וזה דחזו צפרא המכונה לישראל ע"ד ואת הצפור לא בתר. דמטללי וקיימי פי' שנסתלק השפע שהוא אור מישראל ונעשה צל שנמנע השפע והי' להם הסימן שמת הצדיק. ומסיק שם דגמלא אזיל מהך גיסא להך מברא פי' שהמשכ' של מעלה הרמז לגמלא לשון גמילות חסדים אזל מגיסא של רחמים לגיסא של דין כמ"ש המהרש"א על דמרזבא דמא שהי' רחמים ונתהפך לדין. מה טובו אוהליך יעקב פי' להמון עם כשמשכנותיך ישראל פי' הם הצדיקים שמשכנם אצלך על ידך להקב"ה כמ"ש מתחלה על מפני הרעה נאסף הצדיק שיגן על הדור או כפי' השני על מפני הרעה נאסף הצדיק כו' כדי שלא יראו הצדיקים הצער הוא מת. וזה מה טובו אוהליך יעקב. פי' אימתי טובים אוהליך כשמשכנותיך. פי' כשהצדיקים שוכנים אצלך בחיים חיותן משא"כ כשנסתלקו הצדיקים חלילה. או טובו הוא לשון כיבוי כמ"ש בשיר השירים ע"פ מה טובו דודיך מיין ע"ש וזה מה טובו אוהליך וגו'. פי' למה כיבה הנר זה השפע ומסיים משכנותיך ישראל. פי' שהצדיקים נלקחים מן העולם כפי' השני על מפני הרעה כו':
יתעלה הבורא וישתבח היוצר שתיקן לנו מרפא רפואה קודם למכה והוא המבין אל כל מעשינו שאין צדיק בארץ כו' ולפתח חטאת רובץ וברחמיו הגדול התקין לנו רטי' הנבראת כמה אלפים שנה קודם הבריאה. לה' הארץ ומלואה והוא התשובה המעולה ומדריגתו יותר מצדיק הנולד בתמימה. וכמשחל מחלבא נימא לפני כסא כבודו אותו לקיימה. בשובו ימים ימימה. ועוד המציא לנו מזור ותרופה. שהצדיק היפה להניחהו במקום לא גרופה. ובזה יהי' לנו תרופה. על שמצילנו מדופי. כמו שהובא בזוהר הקדוש משל לאדם החולה ביותר והרפואה הוא להקיז דם במקום הבריא והצדיקים הם הבריאים בצדקות ובריא לבב ומסלק השי"ת אותם לכפר על נפשות בני ישראל וכפי' הפסוק כי מפני הרעה נאסף הצדיק כשהבריות חוטאים ח"ו אז נלקה הצדיק כדי לכפר עליהם ומחויב כ"א לפשפש במעשיו ולעיין אחר השבר הגדול הלז ולהרהר בתשובה שלא יהי' ח"ו שבר על שבר יחדיו יודבקו. ע"ד משל לאחד שהי' לו כמה בנים ונפלו כולם למשכב לבד מאחד שהי' בריא לימים בא רופא אחד ואמר שאין רפואה להילדים החולים רק בגוזרו לזה הבן החי והבריא ויעשה לחולים איזה סגולה מזה הדם נמצא זה הדם עכ"פ טוב הוא מצד אחד שיש חליפו כמה בנים ובאם חלילה אין להם רפואה בזה הדם אז הוכפלו הצרות דלשוא הכה את בנו הבריא:
והנמשל הוא שהקב"ה נוטל את הצדיק כדי שישימו המון עם את לבם שאנשי אמונה נאבדו ונאספו בחטאינו ואין לנו לא מנהל ולא תומך ועל מי לנו לסמוך כ"א על אבינו שבשמים ומהרהרים בתשובה ויש רפואה להבנים החולים עי"ז הבן הבריא שמת ויש עדיין נחמה מצד אחד וכההוא עובדא שהביאו רז"ל בש"ס כי הוי מת ר' זירא אהדרו כמה אינשי בתשובה ואמרו עד השתא הוי קטינא חריך שקי קיים והי' מגין עלינו. אבל כשהמון עם אינם חוזרים בתשובה אז הוא ח"ו תרתי לריעותא כי לשוא הכה את בנו הבריא הצדיק ולא הועיל כלום כיון שאינם חוזרים בתשובה וראוי לנו להתעורר שגרמנו בעונינו שמת הצדיק וכמה מצות בטלנו מקונינו שהצדיק נמנע מעבודת הבורא וכמה עליות בטלנו מאותו הצדיק שאלו הי' בחיותו כמה שלימיות הי' קונה לנפשו ועתה בעו"ה לו חפץ ה' להמיתנו ולא לקח מידינו זה הצדיק המתעלה בכל יו' ויו' וע"ז יש למרמר בבכי ויש עלי' ותרופ' גם להצדיק וזה עיקר ההספד כשאנו מעוררים עצמנו בתשובה ובכי בזה מתעלה הצדיק שגרם שע"י מיתתו מהרהרים העולם בתשובה ומהראוי לכל אדם לעשות חסד עם המתים אשר הם נקראים חיים שאין להם שום עלי' רק שהם עומדים במצות שנטלו עמם כמו שאמרו בברכות כשהולך מלוית המת יאמר לך בשלום ר"ל בשלום שנטלת עמך ומלוית חיים יאמר לך לשלום שתעשה עוד מצות ותרויח עוד שלום וזה כוונת חז"ל שאמר רב אחים לי הספידא דהתם קאימנא. פי' משום שלא יהי' לו שוב עלי' התם. כמ"ש דוד המע"ה במתים חפשי ואמרו חז"ל כיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצות וזה קאימנא ע"כ תחממו לי ההספד:
או יאמר בזה דבאמת ח"ו כשהצדיק מת בעון הדור הדינים מתרבים ח"ו כי הצדיק הולך ומקטרג ח"ו כשרואה המדריגה המזומנת לו ואומרים לו שראוי הי' שישרה השכינה עליו אלא שאין הדור זכאי לכך והי' הקטרוג ח"ו הולך וגדול עד מאוד רק הקב"ה ברחמיו ובחסדיו הגדולים אינו מקפח שכר כל ברי' וממלא חסרון של הצדיק כאלו הי' פועל בחיים חיותו וכל מה שהי' פועל בחיים במצותיו הנעימים מעלה עליו המקום כאלו עשאו כשהמון עם חוזרים בתשובה שלימה ושערי דמעות לא ננעלו והדמעות הולכים למעלה מתחת כסא כבודו ובזה מתעלה הצדיק על מקומו הראשון שהי' ראוי לו אלא שנתעכב מחמת שאין דורו ראוי לכך. וזה כוונת חז"ל בברכות אגרא דהספידא דלויי במה שמעלין את הצדיק על מקום הראוי לו זה הוא עיקר שכר ההספד:
וזה כוונת חז"ל אחים לי הספידא דהתם קאימנא שאוכל לעמוד התם ולבא למקומי הראוי לי ובודאי כל אדם אשר נשמה באפו מהראוי שישים על לבו דאולי ח"ו הוא המעכב את הצדיק מהשראת השכינה עליו וי לנו מיום הדין וי לנו מיום התוכחה אוי לאותה בושה וראוי לבכות ולצעוק צעקה גדולה ומרה. על שנסתלק הצדיק מהעולם נסתלק השפע והולכת לעכו"ם כמ"ש בזוהר הקדוש משל למלך שהי' מכין סעודה לאוהביו וכשהם בוגדים בו נותן הסעודה לכלבא וכשהצדיקים קיימים אין אנו צריכים לשום התפעלות על שפע וברכה כמ"ש בשני דר' פלוני לא היו צריכין למשא על מיטרא וכמה עובדות כדומה לזה ועוד אמרו על ר' חנינא שיצאה בת קול ואמרה כל העולם כולו אינה ניזונית אלא בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש. (חסר כאן איזה שורות) ובודאי מן הראוי לבכות על הצדיק כי נסתלקה השפע מישראל כמ"ש לעיל בשם הזוהר משל למלך כו' (ושמעתי שזו פי' התיקונים דצוחין ככלבא הב הב פי' תן לנו עכ"פ ככלבא ולא יהא יציבא בארעא וגיורא בשמיא שמיא) אבל עכשיו אין לנו שום שפע אלא לפעמים כשהרחמים גובר אזי נוכל ללקט מעט וזה כוונת חז"ל אין מועד בפני ת"ח כל זמן שהת"ח קיימים אין אנו צריכים להמתין עד המועד שיתגבר הרחמים כיון שתמיד השי"ת מלא רחמים אבל עכשיו סלה כל אבירי כל הצדיקים שלי קרא עלי מועד הוצרכתי להמתין עד המועד שיבוא עת הרחמים ואיתא דאין הצדיק מת עד שרואה מקומו בג"ע וזה ובא השמש ששוקע ואל מקומו שואף שמתאוה לעדן וזה זורח היא שם או שרואה השכינה ומתאוה ליכנס אל שורשו. וזה מקומו של עולם:
בפסוק עתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד הכוונה במה שמבואר שיש סימנים לגאולה זכו אחישנה לא זכו בעתה וזה שמרמז בפסוק עתה תקום וגו' כי עת לחננה וגו' ר"ל שהרחמים יהיו מאתו ית' על ציון בא' מב' אופנים או כי עת לחננה ר"ל כשיעוררו ישראל החנינה אצלו ית' בכח מעשיהם הטובים ויעוררו עת לטובה ואז יהיו במדריגת אחישנה או במדרגה הב' כי בא מועד ר"ל לא זכו בעתה וזה שמרמז ג"כ בפ' בתורה פ' בלק בדברי בלעם שאמר במשלו אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב ולכאורה הוא כפל הדברים במלות שונות רק שכיון ג"כ לזה כי מבואר בגמרא שתיבת עתה מרמז על התשובה וזה שאמר אראנו ולא עתה ר"ל שראה דבר זה בנבואה כשלא יהיו ישראל בתשובה במדרגת עתה לעשות תשובה כראוי אז אשורנו ולא קרוב שאז לא יהי' במדריגת אחישנה להתקרב הגאולה לפנים מן הזמן רק לא יהי' הגאולה כי אם בעתה כמד"א למעני למעני אעשה כו':
עוד באותו ענין כי מראש צורים אראנו וגו'. הכוונה הי' לדבר זה כי המקטרג לישראל הוא ממידת אלהים זה השם מורה על דינים גמורים רק שהקב"ה ברוב רחמיו הקדים רפואה למכה כי במה ששיתף בשמו מדת אל שבשם אלהים שזה מורה על חסדים כמד"א חסד אל כל היום ובזה מבשם כל הדינים וז"ש כי מראש צורים אראנו ר"ל שבהצור ית' הוא מדת חסד בראש ובתחלה היינו בשם אלהים הוא אל בתחלה ואח"כ אותיות הי"ם המורים על הדינים נמצא כבר כל הדינים מבושם מהם ואין יכול לעשות להם כלום אף מצד הדינים וזה נמי שאמר מה אקב לא קבה אל מרמז ג"כ לדבר זה שבאותיות אל אין הקללה ראוי לחול כנ"ל וזה שמבשם כל הדינים:
עוד באותו ענין מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל הכוונה במה שמבואר כי הצדיקים נתפסים בעון הדור וזה שאמר מה טובו אוהליך יעקב ר"ל על הרשעים נאמר שמכונים בשם יעקב ומפליג הטובה שעושה עמהם הקב"ה תמיד ומסיק הטובה משכנותיך ישראל ר"ל משכנותיך הוא לשון משכון שממשכנים תמיד להצדיקים בשביל עונותיהם לכפרה על עבירות שלהם ואינו כ"א מצד רחמיו על יתר העם מחי לזה ומסי לזה:
עוד בענין אחר בזה מהמפורסם ר' מענדל פרעמישלייניר כי עיקר היראה היא יראה פנימית שבחוץ לא יהי' נראה צדקתו כלל רק בפנים יהי' קירות לבו ולבו נכון עמו כאש בוערת לעבודתו ית' והוא מעלה בו מאוד. וזה שמרמז מה טובו ר"ל מה טוב הדבר והמידה זו להיות אוהליך ר"ל הגוף המכונה בשם אוהל שהוא כמו אהל בית יעקב שלא יהא נראה בגופו מבחוץ שום צדקות רק יהא נראה לכל שהוא רק במדת יעקב שהוא מכונה למדה תחתונה אבל משכנותיך ישראל ר"ל שבתוך משכנות לבו יהי' בו יראתו ית' כאש בוערת עד כי בשם ישראל יכונה:
עוד לענין הנזכר למעלה כי מראש צורים אראנו. ר"ל שכיון להנזכר למעלה שאצל הצדיקי' הגורמים תמיד במעשיהם הטובי' להיות תמיד י' לראש להיות נעשה משם אדנ"י ג"כ שם הוי"ה ואז הוא י' לראש. וזה ג"ב הכוונה בפסו' בשה"ש שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז הכוונה שיש בעולם ששה קצוות מזרח ומערב צפון ודרום מעלה ומטה וכל עיקר הבריאה בשביל הצדיקים שמהפכים מדת הדין למדה"ר וז"ש שוקיו עמודי שש הרמז לששה קצוות מיוסדים ר"ל שעיקר היסוד והבריאה הי' על אדני פז כי פ"ז בגמטרי' י"ה ור"ל שיסוד הבריאה הי' על הצדיקים שמהפכים מדת אדנ"י לשם י"ה שבשם הוי"ה ב"ה. ודו"ק והבן. (חסר תשלום המאמר) ונזכה לבנין בית מקדשנו. ועטרת מלכנו בראשנו. ונתמלא נחת צהלה ורנה אכי"ר: