תפארת עוזיאל חלק א· רבי עוזיאל מייזלש
שמות · פרשת שמות
ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו' ע"ד אל תקרא שמות אלא שמות ר"ל מפני מה היה שמות מפני שהיו במצרים בטומאה גדולה וזה הבאים מצרימה והבן:
ותקרא את שמו משה כי מן המים משיתיהו. ע"ד רמז כי משה היה גלגול נח ולכך קבל מיתה על עצמו כמה פעמים עבור הצלת ישראל כדי לתקן מה שלא התפלל בדורו דור המבול כידוע. נמצא לולי המים שהי' המבול לא הי' משה חוטא בגלגול הראשון ולא הי' צריך לבא עוד פעם לעוה"ז. וזה רמז כי מן המים ע"י המים משיתיהו עוד פעם לעוה"ז:
וימת מלך מצרים. הוא השר שלהם כמ"ש הרח"ו מלך מצרים הוא השר ופרעה הוא ההדיוט שהיה לו ירידה אז ויזעקו ותעל שועתם משא"כ מקדם. שהיה לו התגברות לא עלתה שועתם כמד"א גם כי אזעק וגו':
וירבו ויעצמו במאוד מאוד. פי' במדת עניוות אשר נאמר בו מאוד מאוד הוי שפל רוח כי לזה צריך זירוז גדול ולא מדת ממוצע כמ"ש המפרשים ועי"ז ותמלא הארץ אותם כי למי שמתגאה אין אני והוא יכולין לדור בעולם כמאמר חז"ל שדוחק רגלי השכינה וארץ כינוי לשכינה:
מה שאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. והיה כוונתו גם אם לא ימותו מ"מ יכניע היאור לקדושתו שהיאור היה אלהים של פרעה ואמר לי יאורי ובו היה עוסק בכשפים ולכך לא המית פרעה למשה והניח לבתו לגדל אותו כי סבר אף אם מזרע היהודים הוא לא יוכל להיות גואל שנטמא כבר ביאור כיון שהיה שם אבל יוכבד עשתה בקדושה התבת גומא והיה הפסק בין משה ליאור ולא יכלו הכשפים של פרעה ביאור לטמאות את משה חלילה ומפני זה היה צווי של פרעה להשליך כל הילוד ליאור ולא להרוג אותם לגמרי מפני טעם הנ"ל ודו"ק:
ויאמר ה' ראה ראיתי וגו' ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו יש לדקדק דכן היה לקרא לכתוב ואת צעקתם מפני נוגשיו שמעתי ומה שכתב מפני נוגשיו לבתר שכתב שמעתי אין לו פי' גם מה שכתב כי ידעתי את מכאוביו אין לו פי' ועיין ברש"י. ונראה כי ידוע שנגזר הגלות על ארבע מאות ושלשים שנה ולאחר כלות הת' שנים הבטיח הוא ית' לאברהם לפדות אותנו אלא שאח"כ דילג הוא ית' על ההרים וגאל אותנו אחר מאתים ועשר שנים וידוע במפרשים שקושי השיעבוד הי' משלים וא"כ י"ל דמפני נוגשיו דקאמר קרא הכוונה על האבות שהמה נוגשים ע"ד לא יגוש כי קרא שמטה וגו' והיינו שלאחר כלות הת' שנה היו אבותינו אברהם יצחק יעקב נוגשים אותו ית' שיפרקנו מצרינו כפי הבטחה שהבטיח להם אבל קודם כלות הת' שנה לא היו האבות נוגשים אותו ית' כיון שעדיין לא נשלם הזמן אבל הוא ית' ראה קושי השיעבוד וידע שלא גזר על קושי שיעבוד כזה דילג על ההרים וגאל אותנו קודם הזמן שהאבות יגשו ויתבעו הגאולה. וזה כוונת הפסוק צעקתם שמעתי קודם הזמן שנוגשיהם יתבעו הגאולה. וזה מפני נוגשיו ומסיק הטעם כי ידעתי מכאוביו דהיינו קושי השיעבוד משלים לקץ. או שתיבת ידעתי הוא לשון עבר והכוונה שבעת גזירת הגלות ידעתי עד כמה תכבד עבודתם ומכאובם וכעת ראיתי שמצרים עובדי' בהם ומכאיבים להם ביותר ולכך שמעתי צעקתם והכוונה הוא אחד לכל הפירושים:
או יאמר ראה ראיתי את עני עמי וגו' קשה הכפל שלו ראה ראיתי ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי. מלת ועתה אין לו פי' וכן דיקדק באור החיים. ונראה שהוא ית' חפץ בקדושת עמו ישראל שבמצרים שכחו בעבודתו. כמד"א לקחת לו גוי וגו'. הללו עע"ז כו'. וזה כפול הראי' ברוחניות וצרתם בגשמיות. וזה את עני עמי וכמאמרם ז"ל אין עני אלא בדעת. וגם צעקתם מפני נוגשיו שמעתי בגשמיות. ועוד י"ל מפני נוגשיו פי' שהמה אינם ראוים שאשמע צעקתם רק מפני נוגשיו שמעתי שגם הנוגשים המה רשעים ולמה ימשלו אלו באלו וארד להצילו מיד מצרים הוא תשועה בגשמיות ולהעלותו מן הארץ ההיא וגו' אל מקום הכנעני היינו תשועה ברוחניות שיבואו לא"י. אך ישועה זו ברוחניות לבוא למקום הקדוש יתעכב עד אחר איזה שנים אבל ועת' הנה צעקת בני ישראל (שבודאי לא היו צועקים על חסרון קדושתם כי היו חסרי שכל אלא היו צועקים על הגשמיות שמררו חייהם) וגם הלחץ אשר מצרים וגו' פי' כי עתה לא יבואו עדיין לארץ הקדוש' רק לאחר זמן יהא זה ועתה ינצלו בגשמיות. וזה ועת' לכה ואשלחך תהא אתה השליח להוציאם מיד מצרים אבל להעלותם לארץ הקדוש' יהא שליח אחר. וכיון ששמע משה שברוחניות לא יהא הוא השליח לכך אמר מי אנכי כיון שאיני כדאי להיות שלוחם ברוחניות גם בגשמיות איני כדאי ואמר לו הוא ית' שגם עתה יהי' להם תועלת ברוחניות כי יקבלו התור' וזה תעבדון את האלהים על ההר הזה (או שמשה אמר שני דברים א' מי אנכי לילך אל פרעה שנית וכי אוציא את בני ישראל שיש בהם כמה דיעות וכתות אשר לא ירצו לצאת וכמו שידוע בכל דור ודור שא"א שיסכימו כולם על דעה אחת זה אומר ככה וזה אומר ככה וכמו שאמרו זכרנו את הדגה וגו' והשיבו הוא ית' שהוא יהי' עמו אצל פרעה וגם כל ישראל יסכימו כשיאמר להם שיעבדון את אלהים על ההר שיקבלו התורה כי לעבודתו ית' יסכימו הכל וזה מעלת ישראל אף שרבו הדיעות בהם מ"מ כולם מסכימים שדבר הכרח לעבוד אותו ית'):
זה שמי לעלם. ידוע מאמרם ז"ל לעלם כתיב פי' להעלים שמו ית' שבחוץ לארץ אסור להזכיר שם הוי"ה ית' וזה כוונתו של הפסוק וזה זכרי לדור דור. פי' זה עצמו ששמי לעלם שלא לזכרו במקום טומאה הוא מביא זכרון לדור דור להוציאם מגלות כי למען שמו יעשה אף שאין בנו זכות ומעש"ט:
פקד פקדתי אתכם. כי גילה הטעם של כפל הפקידה אחד הוא אתכם הי' לקדש אתכם דהיינו למלאות החסרון שיש בעצמכם דהיינו ברוחניות כמדובר והשני בגשמיות דהיינו העשוי לכם במצרים ואפשר דלכוונה זו כתיב בפ' וארא והוצאתי אתכם והצלתי אתכם מעבודתם דקשה כיון שיוציא אותם בודאי יהי' נצולין מעבודתם ולהיפוך הי' לו לכתוב מתחלה והצלתי ואח"כ והוצאתי אבל והוצאתי כ' על גשמיות והצלתי מעבודתם הוא על הרוחניות שלא יעבדו שוב ע"ז כמו המצרים וזה מעבודתם דהיינו יראתם:
או יאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים ידוע שסימן זה הי' ביד בני ישראל שהגואל צדק יאמר פקידה כפול. והקשי המפרשים הלא גם זה הגואל הי' מאומה ישראלית וגם לו נודע סימן זה וא"כ אין זה סימן כלל שגם מי שאינו גואל צדק יכול לומר סימן זה. ובמדרש סוף פ' שמות באמצע פרשה זו משמע דסימן זה לא הי' ידוע כ"א לסרח בת אשר מאבינו יעקב ומיושב זה. וגם בתחלת פ' הנ"ל כתב דלכך הוטרד משה מבית אביו כדי שאם יבא ויאמר כל המעשים שאירע לישראל שיהיו יודעין שהוא נאמן. וצ"ע כי זה ליכא למימר בסימן של פקד פקדתי. ואפשר דהסימן הי' כמ"ש המפרשים דהגואל צדק יהי' מפרש טעם. מה הצורך בשני הפקידות. ונראה דמשה רע"ה אמר הטעם כמו שהוא מפורש בקרא והיינו דאם אב אוהב את בנו בודאי נוקם את נקמתו מיד מבקשי רעת בנו מחמת אהבתו. שנית אף גם אם האב אינו אוהב את בנו מחמת שאינו הולך בדרך הישר מ"מ אם האיש הרודה את בנו הוא איש רע ובליעל מציל את בנו מחמת דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי כו' ומהיכי תיתי תשלוט אתה על חבירך הגם שהנרדה לא טוב מ"מ הא הרודה ג"כ לא טוב מאתו. וזה הטעם הכפל פקוד לאתכם והיינו מחמת שאתם בני ישראל אהובים לי ופקדתי להושיע לכם ממצרים שהמצריים המה רשעים ולמה יהי' להם ממשלה עליכם כיון שגם המה רשעים:
במדרש ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן. אמר להם אתם למה ודבריכם למה ע"כ נראה כי כל המצוות שציווה לנו אלהים עולם אינו אלא להטיב לנו כי גדול המצווה ועושה וכמאמרם ז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות והמופת ע"ז נראה שמצוותיו כביכול אינו לתועלת עצמו כמו ציווי בשר ודם כי בשר ודם זולת שיצוה אי אפשר לעשות רצונו משא"כ הקב"ה הי' באפשר שיקיים כל המצות גם אם לא יצוה אותנו כגון שלא נעשה מלאכה בשבת שיהא חלושי כח בשבת או מצות צדקה שיהא כמשתגע ושוטה שמאבד מה שנותנים לו וכדומה והיא ית' לא עשה כן אלא ציוה לנו בשביל שאנחנו נהי' עושין המצות מדעתינו כדי להטיב לנו אבל אם הי' כוונתו ית' לצורך עצמו לא הי' צריך לציווי וכ"ז הוא אצלנו עם בני ישראל משא"כ באומות וזה הי' טענות פרעה אתם למה ודבריכם למה כלומר אלמלי הוא ית' הי' רוצה שאשלח את בני ישראל לא הי' צריך לשלוחים ולציות לי אלא ליתן במחשבתי שאגרש את עם ישראל כי בודאי אין רצונו לזכות אותי במה שמצווה לי מצוות השילוח אלא ודאי ששקר הוא ואתם אומרים כן מדעתיכם מה שלא עלה במחשבת שמו ית' עוד מופת שהתורה והמצוות אינו אלא להטיב לנו ולא לתועלת עצמו ית' מדצוה דוקא לישראל אלמלי הי' להנאת עצמו יקויים ע"י מי שיקויים אלא ודאי דאם צדקת מה תתן לי ועיקר אינו אלא להטיב לנו אשר יש בנו חלק אלהי' ולא לעובדי פסל. פסל הוא לשון היתוך ונפרד כידוע. וזה רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולא לתועלת עצמו לכך הרבה להם תורה ומצוות להם דוקא לישראל ובודאי מוכח דאין התורה והמצות לתועלת עצמו אלא לתועלת ישראל ומסיים ה' חפץ למען צדקו פי' לשון צדקה שמה שרוצה להטיב לנו הוא בדרך צדקה ולכך יגדיל תורה ויאדיר:
אהיה אשר אהי' ויאמר וגו'. ביארו חז"ל שהוא ית' אמר אהי' בגלות זה ואהי' בגלות אחר ואמר משה די' לצרה בשעת'. הקושיא מבוארת וכי החכים משה יותר חלילה ונראה דידוע דקושי השיעבוד השלים והיינו שע"י הצער נתקרב הגאולה וא"כ י"ל דעדיין היו צריכין צער יותר כדי לקרב הקץ וזה הי' ע"י שהוא ית' הודיע הצער מגלות האחרון וגם זה השלים השיעבוד ומשה הי' שקול כנגד כל ישראל ובחבורתו נרפא לנו כידוע וע"י הצער של משה לבד הי' השלמת השיעבוד ולא הי' באמת כוונתו ית' אלא להודיע למשה מצער גלות האחרון ולא לישראל ולכך הסכים הקב"ה שלא יאמר לישראל כ"א אהי' כי די' לצרה בשעת' וזה הי' גם כוונתו ית' מתחל' רק למשה הוכרח להודיע כמדובר:
וישב משה וגו' ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת וגו' וקשה הא הוא ית' אמר למשה בעת שולחו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה א"כ למה שאל משה והצל לא הצלת ולא הי' לו לשאול כ"א מה הרעות להם והקשה השיעבוד יותר שגם תבן לא ינתן להם כי זה לא גילה הוא ית' למשה אבל מה שאמר והצל לא הצלת אינו מן המובן וגם שהוא כפול כיון שהרעות להם בודאי לא הציל אותם ונרא' כי מה שפרעה הקש' השיעבוד עליהם מפורש הטעם בקרא שאמר נרפים אתם נרפים וגו' וגזר שלא ליתן להם תבן ואל ישעו בדברי שקר וכ"ז גרם לפי שלא האמין שהוא ית' משלח את משה ואת אהרן וכמו שאמר לא ידעתי את ה' אבל אם האמין נהי דלא רצה לשלחם חפשי מחמת שהוא ית' חזק לבו כמו שמפורש בקרא כמה פעמים מ"מ לא הי' מקשה השיעבוד מטעם שלא ישעו בדברי שקר כיון שידע שאין זה שקר ואיתא בזוהר הקדוש שמה שפרעה אמר לא ידעתי את ה' הכוונה ששם הוי"ה ב"ה לא ידע כ"א שם אלהים שגם יוסף הצדיק ע"ה לא זכר שם הוי"ה כ"א שם אלהים באומרו אלהים יענה וגו' כי בודאי פרעה הי' חכם ומכשף גדול וידע שיש שליט רק שהכנוים לא ידע וזה גם כונת המדרש חפשתי באמתחתי וראיתי כמה אלהות ואלהי ישראל לא ראיתי הכוונה על שם הוי"ה נמצא אם משה לא זכר שם הוי"ה רק שם אלהים ידע פרעה שאין זה שקר ולא הקשה השיעבוד כמבואר. והנה הטעם שהוא ית' שלח באמת בשם הוי"ה הוא דבשם זה שודד מערכות. משא"כ בשם אלהים שהוא במערכות כי אלהי"ם בגימטריא הטב"ע ובמצרים ע"פ מערכות אין עבד נפדה לעולם כידוע וזה כוונת משרע"ה כי עיקר שאלתו הי' למה הרעות אף שאלה זו אין לה מקום כ"א על הטעם והצל לא הצלת והכל שאלה אחת. והיינו וישב משה אל הוי"ה ית' ואמר ומאז באתי לדבר בשמך פי' בשם הוי"ה הרעות לעם הזה כי פרעה לא ידע משם זה וסבר שהוא שקר ע"כ הכביד עליהם בקושי עבודה. ואתה ית' לא הי' לך לשלוח בשם זה כדי שלא תרע להם אלא הי' לך לשלוח בשם אלהים ואם. כוונתך לשדד המערכות הלא עדיין והצל לא הצלת ממילא לא הי' לך להזכיר שם זה כ"א לבסוף:
או יאמר וישב משה אל ה' ויאמר למה הרעות לעם הזה ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת וגו'. דהנה הזוהר כתב דפרעה הרשע ידע משם אלהים שקיבל מיוסף הצדיק שאמר לו בלעדי אלהים וגו' אך משם הוי"ה ב"ה לא ידע ולכך אמר פרעה מי ה' אשר אשמע וגו' ולכך אמר פרעה לנוגשים תכבד העבודה ואל ישעו בדברי שקר שהי' סובר שזה שקר שלא ידע משם הוי"ה ב"ה ואם הי' יודע משם הוי"ה ב"ה לא הי' מתריס אך קשה למה לא שלח הקב"ה את משה בשם אלהים י"ל כמו שמביא בשל"ה בשם הזוהר שכל שידוד המערכות שהי' במצרים דם ואש ממים דם ומעפר כנים וכדומה הי' משם הוי"ה ב"ה כי אלהי"ם בגימטרי הטב"ע אבל גדול הוי"ה מכל אלהים כי הוי"ה הוא נגד הטבע ומשדד המערכות ולכך שלח אותו בשם הוי"ה לשדד המערכות לעשות העשר מכות ולא בשם אלהים וזה אאידך שליחותא ששלח אותו להביא עליהם עשר מכות הוכרח לשלח בשם הוי"ה אבל בהתחלת השליחות שלא עשה שום דבר במצרים רק שאמר שלח עמי וגו' לא הוצרך לשלח בשם הוי"ה רק בשם אלהים והי' פרעה בעצמו מודה לזה השם וז"ש משה רע"ה למה הרעות לעם הזה כי פרעה אמר תכבד העבודה ולא ישעו בדברי שקר כמדובר כי מאז באתי לדבר בשמך דהוא שם הוי"ה ב"ה הרע לעם הזה ולמה לא שלחת לו בשם אלהים והי' מועיל וא"ת דלכך שלחתיך בשם הוי"ה ב"ה כדי לשדד המערכות ולזה קאמר והצל לא הצלת את עמך. ר"ל דמתחלה לא הבאת שום מכה על המצרים שיבא על ידם הצלה לישראל אלא סתם שלחת אותי והי' לך לשלוח אליו בשם אלהים:
בהפטרה ויאמר ה' אלי מה רואה ירמי' ואומר מקל שקד וגו' הטבת לראות וגו' סיר נפוח אני רואה וגו'. י"ל לרמז בזה על דברי חז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה וגו'. וזה שכיון לו ית' באומרו תיבה יתירה מה אתה רואה ירמיהו רק שכיוון בתיבת ירמיהו שהוא כמו ב' תיבות יר"ם יה"ו שבעוה"ר בעת הגלות אז אותיות יה"ו מרומם מן ה' תתאה שהיא מדת השכינה והיא בגלות ומה אתה רואה ע"ד באיזה ענין יהי' הגאולה שיתקרבו אותיות הוי"ה ב"ה ביחד ויאמר מקל שקד אני רואה לשין שקידה כפירש"י ז"ל שאני רואה שיהי' הגאולה במדריגה אחישנה כי שוקד אני על דברי לעשותו כשיהיו ישראל צדיקים אז אהי' שוקד וממהר על דברי ולהתקרב קץ הגאולה לפנים מן הדין ויאמר ה' עוד אלי מה אתה רואה עוד ואומר סיר נפוח ופניו מפני צפונה ר"ל (שיוכל) שראה עוד המדרגה לא זכו בעתה ועת הקץ צפון ונעלם מכל עין וז"ש סיר נפוח הרומז על הגלות ופניו מפני צפונה שיהא צפון ונסתר מכל עין. ויאמר ה' אלי מצפון ר"ל שהסיבה לדבר מה שראית שיהי' קץ הגאולה צפון ונעלם כלו כל הקיצין ואנחנו לא נושענו תפתח הרעה על כל יושבי הארץ ר"ל הרעה מכונה על הקליפות והיצה"ר וכשיתגברו הקליפות עליהם שיהיו כולם הולכין אחר דברי חיצוניות אז באופן זה ודאי שהטבת לראות פעם ב' שפניו מפני צפונה שיהא קץ הגאולה נסתר ולא יהי' במדרגת אחישנה כלל כי הכל תלוי במעשה התחתונים:
קודש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם וגו' הכוונה י"ל על ג' אופנים אופן א' שזה כבר פירשתי למעלה ע"פ רצון יריאיו יעשה שהכוונה שהצדיק לא פעל בהמצוה שלו כלום רק בהמחשבה שהי' לו לדבר מצוה אבל העשי' ממש הי' לו סיוע מאתו ית' כמאמרם ז"ל הבא לטהר מסייעין לו וזה שאמר קודש ישראל היינו המצות שלהם הכל לה' ית' הם המצות מחמת שסייע להם בעיקר המצוה. ראשית ר"ל המחשבה שנקרא ראשית הוא תבואתו שרק המחשבה היא שלהם לא העיקר כל אוכליו שאף כל עיקר המצוה יאשמו שמצד הדין אם הי' במדריגה גבוה היו נאשמים וחייבים להיות כל אוכליו שאף כל עיקר המצוה יהי' מצד התלהבות שלו לעבודתו ית' וזה היא כל אוכליו כי אכילה הוא מלשון שריפת אש וכאן הרמז על התלהבות היראה שראוי עלינו כ"כ עד שיגמור כל המצוה על ידינו רק שהסיבה לדבר מסיק בפסוק רעה תבוא עליהם ר"ל שאין אנחנו כ"כ במדריגה הגבוה שעדיין הרעה המכונה לקליפה תבוא עליהם שעדיין הקליפה מתחברת בנו ע"כ אין לנו רק מחשבה טובה להמצוה ולהעיקר צריכין סיוע מלמעלה מה שאין כן כשיתגבר שכלנו ולא ישלוט בנו שום חלק רע ואז גם עיקר המצוה יכונה על ידינו. אכי"ר:
אופן ב' כי הנה יש בנו שני עניני צדיקים בשני אופנים האחד צדיק מנעוריו לא ידע בשום רע בצאתו מבטן אמו וזה בודאי בלשון קודש יכונה שמעולם לא הי' בו שום חלק רע וע"ז הענין אמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתו שתיכף מראשיתו דהיינו מנעוריו הוא מכונה להיות נקרא תבואתו של הקב"ה אבל כל אוכליו יאשמו מפני שיש בישראל מדריגה אחרת והוא שלא הי' צדיק מנעוריו ועשה עבירות הרבה ולעת זקנתו או באמצע ימיו מתחרט על עונותיו והתחיל להתלהב לעבודתו ית' בהשימו על לבו שכמה וכמה עבירות עשה עד עכשיו וזה הוא כל אוכליו ר"ל כנ"ל לשון התלהבות שכל התלהבות לעבודתו ית' או רק בשביל שיאשמו מתחלה ועל רוב עבירות שעשה וע"כ בא יראה וחרדה בלבו והתחיל לעשות תשובה. רעה תבוא עליהם ר"ל שזה לא יכונה להיות בשם קודש כי רעה תבוא עליהם שאפשר שעדיין יעשה עבירות מחמת שכבר טעם טעם חטא ואפשר יערב לו עדיין מתיקות העבירה ואף אפשר לא יעשה שום עבירות: