אור ברסלב

תפארת עוזיאל חלק א· רבי עוזיאל מייזלש

מגלת קהלת

מגלת איכה

הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח כי האדם בא לעוה"ז לתקן עצמו שלא יהי' לו נהמא דכסופא כידוע שבזה העולם עושה לעצמו חילוקא דרבנן ע"י השגתו בתורה כי קודם בואו לעולם לא נעלם מאתו סודות התורה הן בנגלה הן בנסתר כי הנגלות הם בעצם השמים משא"כ לאחר בואו בעוה"ז השפל שהנגלות נעשין נסתרות אליו מחמת מסך המבדיל וצריך אדם טרחה ושקידה רבה להבין דברי תורה בנגלות ומכ"ש בנסתרות וצפונות ולכך זוכה לחלוקא דרבנן כשעמלו בטהרה כו' מה שמטריח עצמו יותר בדברי תורה נתעלה נשמתו מעלה מעלה ממדרגה למדרגה אשר ע"כ נקראים הצדיקים מהלכים ונעשה לו חלוקא דרבנן אשר נשמתו נתלבש בו לאחר מותו לעלות למעלה למקום הראוי לו כידוע. והילוך נקרא כשאדם הולך למקום הגלוי לו משא"כ למקום הנסתר ממנו כגון בלילה נקרא סובב שאינו יודע מקום מהלכו אלא מסבב סביב סביב עד שמגיע למחוז חפצו. וידוע מאמרם ז"ל ע"פ וזרח השמש רמז על צדיקים ולזה בא הפסוק שלאחריו לומר הולך אל דרום פי' שהנשמה בא לעוה"ז לפעולתה לקבל שכר מחמתה. וסובב אל צפון שמייגע ומסבב תמיד לידע צפונות ונסתרות התרה אשר קודם בואו לעולם הי' נגלה אליו וכעת הוא צפון כמדובר סובב הולך הרוח פי' שכל מה שמסבב יותר הולך רוחו ונשמתו ממדרגה למדרגה. ועל סביבותיו שב הרוח ע"ד שאמרו בירושלמי על ר' בון שהטיב דרכיו ותיקן א"ע במהירות ולכך מת בחצי ימיו וכ"כ האלשיך. כי גז חיש ונעופה פי' שגז בימיו ומת בחצי ימיו ע"י שהחש במהירות לתקן מעשיו וזה על סביבותיו שב הרוח פי' שע"י שסיבב הכל במהירות שב הרוח למקומו ומת במהירות בחצי ימיו:

או יאמר הולך אל דרום וסובב אל צפון כי האדם נברא להחכים ולעסוק בתורת ה' הנקרא דרום ע"ד הרוצה להחכים ידרים וזה נקרא הליכה אבל הבריות אין עושין כן אלא סובב אל צפון מייגעים תמיד להעשיר ע"ד הרוצה להעשיר יצפין ונקרא סביבה ע"ד סביב רשעים יתהלכון וכל מה שהוא סובב הולך הרוח מאתו ופורחת בצאת נשמתו ממנו וזה סובב סובב שבסיבת סיבותיו לגנוז העשירות פורח נשמתו ממנו כמדובר או שהקרא מסיים מוסר על אותם הסובבים שאינם משימים אל לבם שבאפשר שבאמצע סיבותיו ישוב הרוח כי לא תדע מה יולד יום:

כל עמל אדם לפיהו. ונראה לפרש כי אנחנו מבקשים כשם שאנו אומרים לפניך שירה בעוה"ז כך נזכה לומר לפניך שיר ושבחה לעוה"ב כי כל תענוגי עוה"ב הוא בזה שמזמרים לפני השי"ת וזהו יותר תענוג מכל התענוגים שבעולם וכל יגיעות הצדיק הוא בשביל עוה"ב ותכלית קיבול שכר לעוה"ב הוא במה שיזכה לומר שיר ושבחה לאדון כל כי זה עיקר התענוג של עוה"ב כמדובר וצדיק נקרא אדם וזה כל עמל אדם של הצדיק שמייגע א"ע בעוה"ז בעבודת השי"ת לפיהו הוא בשביל שיזכה לומר שירות ותשבחות בפיו לעוה"ב:

כי יש אדם שעמלו בחכמה ולאדם שלא עמל בו יתננו. כי לפעמים יש צדיק גדול ומבייש לחבירו ואז כל הזכיות שלו לוקחין מאתו ונותנין לחבירו שבייש אותו וכמ"ש בחובת הלבבות שלפעמים אדם מוצא למעלה זכות שלא עשה והוא מחבירו שבייש אותו:

יש רעה וגו' עושר שמור לבעליו לרעתו פי' שיש בני אדם שבממון שלו אינו שולט שמונח איזה קליפה עליו כמ"ש בשל"ה הקדוש וזה שמור לבעליו שיש שמירה לבעלי' עצמם שלא יוכלו ליגע בממון שלו והוא בודאי לרעתו רק העיקר שישלוט בנכסיו ויזכה הרבים ויפרנס אותן כדי שיהיו פנויין מעסקי עוה"ז ויעסקו בעבודתו ית':

אדם לעמל יולד. איתא בגמרא איני יודע אם לעמל תורה או לעמל פה הוי אומר כל עמל אדם לפיהו והוא תמוה. ונרא' ע"ד הירושלמי עד שאתה מתפלל שיכנסו דברי תורה באזניך התפלל שלא יכנסו דברי הבאי באזניך באתרא דליעיל כו' וידוע דהכל הולך אחר הפה בדברי מותר ושטות שאדם מדבר נכנסו הדברים בלבו ונתגשם ובקרא כתיב משוכבת חיקך שמור פתחי פיך ובגמרא דורש בשני אופנים או דמשוכבת חיקך קאי על הנשמה או על היצה"ר ולפי דרכם י"ל דשמור הוא לשון שמירה שהאדם ישמור את הפה או ושמור הוא לשון שמירה דמשוכבת חיקך שמר וממתין על פתחי פיו של אדם שהנשמה רוצה שהאדם יפתח פיו בדברי קדושה והיצה"ר ממתין שהאדם יפתח פיו בדברי שטותים. או יאמר משוכבת חיקך דקאי על היצה"ר הוא חלילה על עון הידוע שמטמאין לאדם בלילה והוי ממש משוכבת חיקך והבן וע"ז רמז לן הקרא תקנה ע"ז שמור פתחי פיך ואז תנצל מזה כי ידוע מכל ספרי מוסר כי ברית המעור היא כנגד ברית הלשון וכשישמור את פיו ינצל מזה ומכלל לאו נשמע הן ועד"ז שמעתי רמז על משנה דהפסח אינו נאכל אלא בלילה נאכל הוא לשון אוכל דפסח הוא פה סח כמ"ש בכתבי האר"י ז"ל דהדיבור אינו עושה כלי' אלא בלילה אם טמא הדיבור ביום בא לידי קרי בלילה ועד"ז אמרתי בהפטורת בראשית נותן נשמה לעם עלי' וגו' לפקוח עינים עורות ולהוציא ממסגר אסור דהיינו לעלות השכינה דנקרא עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כידוע מהזוהר והתיקונים וזה נתקן ע"י מעשינו הטובים וזה לפקוח עינים עורות וכן להוציא ממסגר אסור הוא עד"ז שעמו אנכי בצרה כביכול הראשונות הנה באו וחדשות אני אגיד ידוע שהנשמות באו לעולם לתקן הנשמות שנפלו לקליפה בסוד שברי כלים וזה הם באו לתקן הראשונות וחדשות אני מגיד הוא לשון המשנה כמבואר בתרגום ובכתבי האר"י ז"ל וזה מכוון שצריך למרוק ולהמשיך נשמות חדשות מקליפה ר"ל להמתיק הדבר לפשוטו עולימתא שפירתא דלית לה עיינין הוא עד"ז הידוע כי האב בראותו מעשים רעים בבנו אינו יכול להגביה עינים מחמת בושה וזה דלית לה עיינין משא"כ כשהבן הולך בדרך הישר מגביה עיני האב סוף דבר דכל אדם הי' יכול לבוא לידי השגה בתורה רק דהחסרון הוא מחמת הפה כמו שהתחלנו וזה אם לעמל תורה שצריך הרבה עמל להשיג בתורה או לעמל פה בשביל הפה בא העמל ובלא זה הי' בנקל לכל אדם לבא, לידי השגה ומביא הפסוק דעמל אדם הוא עבור פיהו וזה עמל פה:

ושבח אני את המתים וגו' כלומר השבח שיש למתים הוא (פי' ששכינת עוזו הנקרא אני נותן שבח ומטיב למתים מן החיים) ע"י החיים כגון לאב ע"י בנו והגם שמת נעשה חפשי מן המצות מ"מ בא להם שבח ע"י החיים:

או יאמר ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עודנה פי' ע"פ מ"ש הזוהר הקדוש ע"פ אחר כמאמרם הרוצה שיחי' ימית א"ע וזה שכבר מתו מן החיים בחיים חיותם מתים ולכך נאמר שכבר מתו אבל כעת לאחר מיתתם אינם מתים רק חיים נקראים כמאמרם ז"ל הצדיקים במיתתם קרוים חיים וזה אשר עודנה חיים והבן וזה נראה סמיכות פ' אחרי לקדושים פ' אחרי מות שתמית א"ע אז קדושים תהיו ולפום פשיטא אחרי מות קדושים שכל אדם מיראתו מוכרח להיות קדוש לאחר מותו ובא ע"י חיבוט הקבר וגלגול וגיהנם וכדומה וכמאמרם ז"ל כל ישראל יש להם חלק כו' וא"כ ראוי לכל אדם שישים על לבו לקדש א"ע בחיים חיותו כיון שההכרח לא יגונה וזה הי' גם כוונת המשורר הורני וגו' אצרנה עקב הסוף יהי' שאצרנה ומוטב שתטיב לו להורות דרך החיים תיכף:

כי לכלב חי טוב מארי' מת הכוונ' לפי מאמרם ז"ל בענין צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק רשע וטוב לו רשע בן צדיק וזה שמרמז כי לכלב חי טוב ר"ל שהרשע מכונ' בשם כלב טוב לו בעוה"ז בזכות ארי' המת אבותיו שהי' צדיקי' מכוני' בשם ארי' דבי עילאי:

סוף דבר הכל נשמע את אלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם הכוונה כי יש רמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח אברים ושס"ה לא תעשה כנגד שס"ה גידין ומבשרי אחזה אלהי וזה הוא המכוון את אלהים ירא דהיינו לשמור את הל"ת דשייך בו לשון יראה ואת מצותיו שמור דהיינו לשון שמירה מ"ע וזה שמסיים כי זה כל האדם ר"ל שכל בנין גוף האדם דהיינו רמ"ח אברים ושס"ה גידים מרומזים על רמ"ח מצות עשה ושס"ה ל"ת נמצא בהיותו פוגם או בעשה או בל"ת פוגם בגופו ובאבריו המרומזים בזה. ע"כ ישמור האדם א"ע שלא יהא נעשה בעל מום עי"ז.

בצל החכמה בצל הכסף. והוא תמוה ונראה כי מי שדבוק בחמדת ממון אי אפשר להיות דבוק בהשי"ת עד שיעשה ממון חשוב כטמא בעיניו כע"א אז יכול להיות דבוק בדביקות השם וזה בצל החכמה פי' שהוא רק בצל החכמה ולא בחכמה עצמה מהיכן בא זה קאמר הפסוק בצל הכסף שהוא דבוק עדיין במקצת על כסף ולכך אין הוא שלם בחכמה:

אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו. הכוונה הרמז להגוף וכמדבר אל הגוף אשריך ארץ שהוא הגוף הבא מן הארץ שמלכך בן חורין ר"ל שהמלכת בקרבך את הנשמה שהוא בן חורין בעלמא דחירות ושריך דהיינו האברים הרוחנים המנהיגים לאברי הגשמים בעת יאכלו שיהיו אוכלים את חלק שכר המצות שלהם בעוה"ב אבל אי לך ארץ שמלכך נער ר"ל שהמלכת בתוכך את מי שהוא עמך עוד מימי נערותך דהיינו היצה"ר שנזדווג לך תיכף בצאתך מרחם כמד"א לפתח חטאת רובץ ושריך בבוקר יאכלו שאוכלים את כל חלק המצות שלהם כמאמרם ז"ל פושעי ישראל מלאים מצות כרמון ואוכלים השכר שלהם בבוקר דהיינו תיכף בעוה"ז:

כל פעל ה' למענהו, והקשיתי במקום אחר הא ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות הרי דמצות הם בשביל זיכוי ישראל ואין זה למענהו אך דידוע דעיקר לדמות הצורה ליוצרו ונעשין כביכול כאחד וכמו שאמרו עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה וא"כ הכל אחד שהוא ית' פעל למענהו ורצה לזכות את ישראל דהכל אחד כביכול ועי"ז תרצתי המדרש ע"פ גבי פרעה גם אתה אתן בידינו זבחי' ועולות לא נעשה משלנו כלום אלא משלך והוא תימה דמלשון גם אתה תתן בידינו משמע דבני ישראל יקרבו וגם פרעה יתן אבל למ"ש מתורץ דמתנה נקרא מי שניתן לאתר אבל מה שאדם בעצמו אוכל אין נקרא מתנה וזה כוונת המדרש לשון נתינה הנזכר שאומר גם אתה תתן דלא נעשה משלנו כלום פי' שהקרבנות שישראל יקרבו לא יהיו מכונים בלשון נתינה אלא כביכול כמו שהאדם בעצמו לוקח משלו ואוכל אבל על פרעה לחוד הוא מכונה בלשון מתנה כי אחר הוא ואין לו חלק בו כביכול:

תוכן העניינים

תפארת עוזיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה