תפארת עוזיאל חלק א· רבי עוזיאל מייזלש
ויקרא · פרשת ויקרא
אדם כי יקריב מכם. כי יש שני מיני התעוררות אחד שאדם מעצמו מתעורר להשי"ת בכל לבו. שנית ששומע מפי המוכיח ומכח זה בא לו התעוררות וזה הוא בשותפות ע"י מוכיח וע"י עצמו ובודאי זה שמעורר מעצמו לבד יותר עדיף מהמתעורר ע"י אחרים וזה כי יקריב מכם. פי' מי שירצה להיות במדריגה עליונה יקריב מכם מעצמו יתעורר לבבו. מן וגו' תקריבו את קרבנכם. להביא עולה בשותפות כמאמרם ז"ל כי גם התעוררות ע"י אחרים נתקבל לפני הבורא ית':
או יאמר על הכוונה הנ"ל כי יש ללמוד מזוה"ק פ' ויחי כי בקרבן נפעל שני פעולות אחד התענוג לפני המקום ב"ה. השנית שאדם ממשיך השפע מאתו ית' והתענוג לפניו ית' נעשה מהתשובה שהאדם עשה בעת הקרבה וכמ"ש האר"י ז"ל שהי' חושב מה שעושים לבהמה הי' מן הראוי לעשות לו אלא שבעל הרחמים אין פוגע בנפשות תחילה. וזה אצלי המכוון בפסוק וכי תזבחו זבח לה' לרצונכם תזבחו. פי' שתשחטו הרצון הרע שהי' לכם ותהפכו הרצון לטובה ואפשר שזה הפסוק עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר. פי' שעיקר הקרבן והתענוג לפניו ית' נעשה בזבח שאדם זובח א"ע ליצרו הרע ולבבו יבין ושב ורפא לו וכשעולותיכם ספו על זבחיכם מה שאתם צריכים לזבוח את עצמיכם מוטב שתאכלו בשר. ופעולה השנית שאדם מושך השפע על עצמו מאתו ית' הוא. נעשה בהקרבת בהמה גשמיות שיתעלה גם החומריות של אדם אשר נמשל כבהמות נדמו. וזה אדם כי יקריב מכם כשמקריב א"ע בהרהורים הטובים בוידוי וחרטה וזה מכם בקבלת הדין על עצמו כי מחשבה טיבה מצטרפת למעשה וזה הקרבן הוא לה' שתענוג לו יתברך והיינו שהי' מקריב צינורות השפע למעלה למעלה כל עלול לעלולו אשר ע"כ נקרא קרבן מלשון התקרבות וזה מגמתו ית' שיתעלה אליו כל הנאצלים אשר קשורים בו כשלהבת בגחלת וזה קרבן לה' שהי' מקריב הצינורות אליו ית'. מן הבהמה וגו'. פי' ע"י הקרבת בהמה הגשמית. תקריבו את קרבנכם. פי' קרבנכם לכם לטובתכם דהיינו הורדת השפע עליכם (וזה תקריבו קרבנכם זה העולם שחשק וחמד להיות מקורב אליכם. כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק וכו' והשי"ת כביכול מרחף עלינו תמיד להגין כאם על הבנים שמחה):
על כל קרבנך תקריב מלח. הרמז כי כל מאכל שהוא בלי מלח אין לו טעם. כן תעשה כל המצות עם טעם והתלהבות: