אור ברסלב
תפארת עוזיאל חלק א דברים › פרשת תבא

תפארת עוזיאל חלק א· רבי עוזיאל מייזלש

דברים · פרשת תבא

פרשת תצא

את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וגו' וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך וגו'. הכוונה בזה ע"ד שמבואר בזוהר ע"פ האמור ביעקב אם יהי' ה' עמדי וגו' והי' ה' לי לאלהים וגו' ר"ל שאף שם אלהים שהוא מדה"ד יהי' נחשב אצלו להוי"ה שהיא רחמים גמורים וזה כוונת הפסוק גם בכאן את האמרת היום להיות לך לאלהים ר"ל שכ"כ מחבבין ישראל להקב"ה שאף שם הוי"ה ב"ה נחשב אצלם בשוה עם שם אלהים שאף מדה"ד נחשב מאתי ית' לרחמים ע"כ מסיים הפסוק וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ר"ל כי דיבור הוא לשון קשות בכ"מ והקב"ה ית' אף הוא אינו מדקדק עמהם כ"כ שהוא מחבב אותם כ"כ ומקבל אותם לעם סגולה אף דעדיין לא קבלו את עונשם על העבירות שעשו אעפ"כ הוא מחבבן כ"כ כאשר דבר לך כאלו כבר שלם להם על עונם כל דברים ויסורים קשים המגיע להם מצד הדין על העונות וזה הוא כאשר דבר לך ר"ל כמו שכבר הקשה עמך לשלם לך כל היסורים הקשים:

או יאמר את ה' האמרת היום להיות לך לאלהי' וה' האמירך היום. הכוונה שלכאורה כמו זר נחשב בתשלום השכר מאתו ית' להיות אנחנו שפלי ערך דבוקים בו כלל שיתחבר בנו לשלם שכר רק הענין מאהבתו ית' עלינו הוא מעתיק עצמו אל תוך העשר מדות כי בהיות האדם עושה חסד מעתיק אותו ית' ג"כ לאותו מדת החסד וכמו כן בשאר מדות וזה ג"כ כוונת הפסוק בתורה ותחת רגליו כמעשה לבנת לבנת הספיר ר"ל הבהירות והאור שהוא מאיר לנו אינו כ"א תחת רגליו ר"ל מאחר שנתעתק אל תוך המדות התחתונים שהם כמו רגלים שהם התחתונים לאדם ע"כ מזה באה לבנת הספיר שהוא האור והבהירות שבו כדוגמת הספיר ובזה מכוון ג"כ כוונת כל המתגאה כאלו דוחק רגלי השכינה תיבת רגלי ר"ל ג"כ כנ"ל שמחמת גאותו שהוא מתפשט מדותיו וממילא מעורר מדותיו למעלה ג"כ גבהות ואז אינו מעתיק עצמו הוא ית' אל תוך הרגלים דהיינו המדות וזה דוחק רגלי השכינה וזה הוא ג"כ את ה' האמרת היום לשון לבוש כמו בצע אמרתו שהוא לשון בגד ור"ל שאתה פעלת במעשיך הטובים להעתיק אותו ית' בתוך לבושיו דהיינו לתוך המדות להיות לך לאלהים ר"ל מחמת זה שקבלת אחדותו ומצותיו היית מעורר העתקה וה' האמירך היום ר"ל שג"כ מדה כנגד מדה הוא מלביש אותך במלבושיו שתוכל לקבל אור השפעתו ובאם לאו לא הי' יכול לקבל ריבוי השפעה כמאמרם ז"ל לעתיד לבוא מוציא חמה מנרתיקה ורשעים נדונין בה שהענין שלא יוכלו לקבל ריבוי האור:

והיו חייך תלואים לך וגו' בבוקר תאמר מי יתן ערב וגו'. הכוונה דהנה יכוון ג"כ בפסוק אעשה לו עזר כנגדו ר"ל שכל העזר הוא לאדם מחמת צד שכנגדו שיש לאדם יצה"ר שהוא מתנגד על עבודת השי"ת ובמה שהוא משבר מעצמותיו את היצה"ר אז זוכה לחזות בנועם ה' משא"כ אם לאו היצה"ר לא הי' מגיע לו כ"כ שכר אבל יש מדריגה ב' לאנשים המושכלים בעבודת ה' יתברך אין צריכין להתעורר עצמן מחמת שרואין שהיצה"ר מתנגד מאוד בדבר להיות הם כמו כן מתעוררין להיפוך רק בלא"ה הם הולכין תמיד בדביקות השי"ת להיות יראתו על פניהם לבלתי יחטאו משא"כ המדריגה א' היא גרועה להיות כל התחזקות רק מצד היצה"ר ולזה אמר בקללה שהוא לדבר מצוה לא יהי' רק מנגד. ר"ל מסיבת היצה"ר שהוא מתנגד בעבדות השי"ת ומסיק תאמר בבוקר מי יתן ערב ר"ל שמלבד המדה הגרוע' שיהי' בו להיות כל חייתו לדבר מצוה רק מצד היצה"ר המתנגד עוד יגיע לו הפסד בדבר עבדות ה' כי בוקר מכונה על האהבה וערב מכונה על היראה שאינו ברור כ"כ כמו בוקר. וכן מדת היראה גרועה מאהבה. ור"ל בבוקר כשיהי' במדת החסד המכונה על הבוקר תאמר מי יתן ערב ר"ל שידמה שיראה יותר טוב מאהבה ובערב שיהי' במדת ערב תאמר מי יתן בוקר ידמה לו שאהבה יותר טוב מיראה וכ"ז מחמת שאינו ברור בעבדות השי"ת כי אם הי' מושכל בעבדות השי"ת הי' מבחין איזה דרך ישר ומסיים שפיר ומפחד לבבך אשר תפחד. ר"ל שיפחד תמיד אולי עדיין אינו יוצא כלל בעבדות השי"ת:

ארור האיש אשר לא יקים. את דברי התורה הזאת מאמרם ז"ל שאפיקורסים אומרים לנו ארורים אתם מאלהיכם וכי אפשר לשום אדם לקיים את כל התורה כולה. אבל נראה שהבל יפצה פיהם כי ידוע מאמר ר"י ופערה פיה לבלי חוק למי שלא קיים אפי' חוק אבל מי שמקיים אפילו חוק אחד הוא בכלל ברוך וזה טעם נראה כי כל מצוה כלול מתרי"ג מצות נמצא בעשיית מצוה אחת מקיים כל התרי"ג אלא לפ"ז קשה עליו ית' שאמר ואם לא תשמעו וגו' הלא כל אדם עושה מצוה אחת עכ"פ ומקיים כל התורה כולה ולמה בא התוכחה אך ראיתי במפרשים בשם הרמב"ם שדוקא כשאדם עושה מצוה בשמחה נכלל כל התרי"ג במצוה אחד משא"כ כשעושה בלי שמחה והטעם נראה כי תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה כי אותיות התורה ותפלה ומעשה המצוה הוא גוף והנשמה הוא הכוונה ומחשבה ושמחה בעשיית רצון קונו ובמעשה הגשמיות באמת חלוק כל מצוה בפני עצמו תפילין הוא מעור וציצית הוא מצמר וכדומה אין ענין זה לזה אבל מחשבת ושמחת המצוה הכל אחד כי נקשר מאחדות הבורא ית' ונכלל כל התרי"ג וזה שמסיים שם תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה. פי' מחמת שלא עשית בשמחה ולא נכלל כל התרי"ג במצוה אחת נמצא שלא עשית כל התורה ובעבור זה בא התוכחה כי ארור אשר לא יקים כו' משא"כ בעשותו בשמחה שאז כל אדם מישראל מקיים כל התורה כמדובר:

בהפטורה אני ה' בעתה אחישנה. ע"ד הידוע בגלות מצרים שהשיעבוד הי' ראוי להיות ארבע מאות שנה רק דקושי השיעבוד הי' משלים ולא הי' רק רד"ו שנים ובגלות הלז אף כי הקץ רחוק בזמן. היסורין והפורעניות שהשי"ת שולח לעם קדושו ממהר זמן הגאולה וזה אני ה' בעתה הוא לשון פורעניות כמו ויהי עתם לעולם כמ"ש רש"י שם אחישנה מחמת הפורעניות אנכי ממהר הגאולה ופורעניות כזה הוא ע"ד גדולים צדיקים שמהפכין מדה"ד לרחמים והיינו אף שיד ה' נגעה בה הוא הכל לטובתם. וזה אני שהוא מדה"ד ג"כ ה' שהוא רחמים כמ"ש באלשי"ך כמה פעמים דבר זה. וזה מסיים הפסוק האיך זה שמדה"ד יהי' רחמים ומסיים בעתה בפורעניות אחישנה והיא רחמים:

תוכן העניינים

תפארת עוזיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה