אור ברסלב
תפארת עוזיאל חלק א דברים › פרשת וזאת הברכה

תפארת עוזיאל חלק א· רבי עוזיאל מייזלש

דברים · פרשת וזאת הברכה

פרשת האזינו

וזאת הברכה אשר ברך משה איש אלהים את וגו' לפני מותו ויאמר ה' מסיני בא וגו'. במדרש רבה מקשה אם איש למה אלהים ואם אלהים למה איש ועוד קשה דפתח וזאת הברכה וסיים ויאמר ה' מסיני בא ומה ברכה הוא זה. ונראה לתרץ דידוע דזה הוא לשון זכר וזאת הוא לשון נקבה והנה השי"ת הוא נותן כל השפעות וכל החסדים כי מאתו הוא והנה אעפ"כ רוצה השי"ת בתפלתנו ומקבל מאתנו הבקשות. ולפום ריהטא הוא תמוה האיך שמן הדכר יעשה נוקבא כי הנותן ומשפיע לאחרים הוא נקרא דכר והמקבל הוא נקרא נוקבא כידוע והשי"ת הוא הנותן הנקרא דכר והאיך הוא נעשה נוקבא ומקבל מאתנו התפלות ולזה כיוון דוד המלך עליו השלום מאת ה' היתה את הוא נפלאת בעינינו. ר"ל שמאת ה' היתה זאת היא נוקבא היא נפלאת בעינינו שהיכי תמצא מדכר נוקבא אלא שאין חקר לתבונתו שאע"פ שהוא במדת דכר אעפ"כ בידו הכל ונקרא ג"כ נוקבא וזהו וזאת הברכה ר"ל שברך משה שיהי' הקב"ה נקרא ג"כ במדת נוקבא שיקבל תפלת צדיקים. אשר ברך משה איש אלהים. ר"ל שמשה איש ברך שיהא אלהים נקרא במדת נוקבא ומתורץ כל הקושיות ודו"ק. וזה ג"כ פי' הפסיק שאחריו וזאת ליהודה ואחריו כתיב וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך. הכוונה כי יהודא הי' מלך והי' יוצא למלחמה והי' מתפלל להקב"ה שהשי"ת יקבל תפלותינו ויהי' השי"ת נקרא במדה הנקרא זאת שהיא נוקבא כמדובר וזה וזאת ליהודה. ר"ל כי שבט יהודה היו צריכין שהקב"ה יהי' נקרא במדה הנקרא זאת אבל לוי הי' יותר במדריגה ולא הי' צריך לזה ע"כ אמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך. ר"ל שאין צריך לזאת:

מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם ויגרש גוים מפניך ויאמר השמד. הכוונה כי יש שתי מדריגות א' מי שזוכה לדבק באלהים עצמו ומדריגה שניה שזוכה לדבק במדה הנקרא זרוע ומי שדבק באור פני מלך חיים עצמו בטוח שלא יבוא עליו שום צער וצוקה משא"כ במי שהוא דבוק במדריגה הנקרא זרוע אין בטוח שלא יבוא עליו ח"ו צרה אלא שהשי"ת בעצמו מפני שהוא עושה רצונו מציל אותו כשבא עליו צרה משא"כ זה שהוא במדריגה גדולה הדבק בפני מלך חיים אין מביא עליו כדי שלא יחרד וזה מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם. ר"ל שני מדריגות יש חד מעונה אלהי קדם שדבוק באלהים עצמו ומתחת ר"ל שיש מדריגה פחותה ממנו שהוא דבוק בזרועות עולם אבל יש חילוק כי מי שהוא במדריגה מעונה אלהי קדם ויגרש גוים מפניך. ר"ל שמגרש ממנו כל שונאיו שלא יבואו עליו כלל ומי שהוא במדריגה שני' ויאמר השמד ר"ל שיבואו עליו שונאיו רק שאח"כ ויאמר השמד את שונאיו כמדובר וזה הכוונ' מה שאנו אומרים בשמונה עשרה ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך שנהי' במדריג' שנהי' דבוקים באור פניך. ואם תאמר במופלא ממך אל תדרוש לכך נאמר כי באור פניך נתת לנו ה' אלהינו תורת חיים. משל לתינוק שהרגיל אותו אביו לאכול מרקחת ודבש ובשר ויין טוב שוב אינו רוצה לאכול לחם. כך אנו טוענין שכבר הרגלת אותנו במדריגה גדולה באור פנים שנתת לנו התורה באור פניך לכך אין אנו רוצים רק מדריגה זו הגדולה כמדובר ודו"ק:

שמעתי מפי מורי ורבי הגאון החסיד מו"ה דוב בער זצוק"ל נבג"ע. על מאמר תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה. לקרב הדבר אל הענין כי מדרך העולם שאינו ראוי לאדם שאינו נכבד לחזוק בבת מלך ולרקד עמה במחול בבי הילולא כדרך העולם כי אין מהראוי לו להתקרב אלי' מכ"ש לאחוז בה ולרקד עמה משא"כ כשהבת מלך נכנסת לנשואין אז מדרך העולם שהותר הקשר ורשאי אף הקל שבקלים לרקד עמה במחול. כן הענין בנידון תורתינו הקדושה היא בת מלך ממ"ה הקב"ה. וא"כ הי' מן הראוי שלא להתקרב אלי' כל מי שרוצה אעפ"כ הותר לנו שהתורה נמשלה למים מה מים הפקר אף היא הפקר וכמדובר כו' כדאיתא במאמרם ז"ל והיא לנו דוגמת בת המלך ביום נשואי' כשהיא מאורסה שהיא מופקר לכל כך היא לנו. וזה שרומז במתק לשונו אל תקרי מורשה אלא מאורסה ר"ל שהתור' היא לנו כמו ביו' הנשואין שניתן רשות לכל לרקד עמה כי ניתן ג"כ לנו לכל לעסוק בתורה:

בגמרא עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים כו'. ויהיו נקראין כו'. ואמר אדמ"ו מ' דוב בער למה דוקא מחול. ותירץ כך כי דרך המחול שיהיו אוחזין שני בחורים או שתי בתולות ומרקדין זה כנגד זה וכשמרקדין זה מרקד לאחוריו וזה מרקד לאחוריו והם מרוחקים אבל הסוף הוא להיות מקרבים א"ע זה ביד זה. וזה עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים כי עכשיו הם מרוחקים מהקב"ה. והרשעים דוברים סרה עליה' אבל הסוף הוא שיתקרבו לעתיד כדוגמת המחול והשונאים בעצמם עתידים להיות אוהבים להצדיקים כמד"א ברצות ה' דרכי איש וגו'. והיום חוזרין השונאים לאחוריהם ומרחיקים א"ע מן הצדיקים אבל לבסוף עתידין להתקרב את עצמן לצדיקים ודו"ק והבן:

צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהם כו'. הכוונה כי שכר מצוה מצוה שאותו הבהירות והתנוצצות שפעלו במצו' זו בעצמו הוא שכר תשלומיו. וזה ועטרותיהם הם עצמם שהתנוצצו בבהירות המצוה בזה עצמו הם יושבים ודו"ק:

איתא במדרש ע"י שהתעצל משה רע"ה בהריגת זמרי לפיכך לא ידע איש אה קבורתו הכוונה כי איתא בגמרא אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון ונמצא הטעם שמתים בני אדם הוא על החטא אבל מי שאינו חוטא אין ראוי שימות. ועוד יש טעם שמוכרחים בני אדם למות כי בחייו אי אפשר שישיג סודות התורה מפני חומרת גופו וע"י המיתה נזדכך נשמתו ומופשט מגשמיות ועי"ז זוכה להתלבש בחלוקא דרבנן ולומד אח"כ כי אז ראוי ללמוד אותן סודות התורה. והשני הטעמים הנ"ל שייכים בשאר אדם אבל במשרע"ה הטעם הראשון אינו שייך מפני החטא כי כתיב לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ואי משום מי מריבה די בעונש זה שלא יבוא לא"י אבל למה מת. והטעם השני אינו שייך דמשה רע"ה השיג כל סודות התורה אפ' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בודאי לא הי' לו למות כי חטאים לא היו בו כי האיש משה עניו מאוד מכל האדם ובודאי לא עשה שום חטא וכל הסודות ג"כ נתגלו לו ויש דאי' עוד שמשה הי' עניו ממעשה דזמרי שלכך לא הרג אותו שהבועל ארמית קנאים פוגעין בו פי' שמקנא קנאת ה' צבאות ומרע"ה הי' עניו מכל האדם אשר וגו' ואמר מה אני שאקנא כי יש גדולים ממני נמצא יש מזה ראי' שהי' עניו. וזהו כוונת המדרש שע"י שנתעצל משה בהריגת זמרי מוכח שהי' עניו לפיכך לא ידע איש את קבורתו ר"ל ששום בן אדם אינו יודע טעם על מה מת משה רבינו:

וימת משה על פי ה'. פי' שאין טעם במיתת משה כי לכולם יש טעם שהמיתה הוא לטובה שיוכל להתדבק למעלה כי לא יראני האדם וחי. אבל משרע"ה שפה אל פה וגו' גם בחיים חיותו אין טעם במיתתו כלל אלא שהי' ע"פ ה' כמו חוקה חקקתי גזירה גזירתי שכך הי' מיתת משה רק ע"י מאמר המלך וזה ע"פ ה' לכך כתיב סמוך לזה ולא ידע איש את קבורתו. פי' ששום אדם לא ידע טעם על מיתת משרע"ה כנ"ל:

מקשים למה לא כתיב שכר עוה"ב בתורה ואפשר כי תורת ה' תמימה ולא כתיב בה דבר חסר למשל כי כתיב ונתנה הארץ יבולה ושאר ברכות ולא כתיב בקיצור יהי' לך טובות העוה"ז אלא כך דרכה של תורה לפרש כל פרט ופרט וכן בעוה"ב אלמלי נכתב וזה א"א לפרש שלעוה"ז יש קצבה וגבול ומפרש התורה הכל. אבל שם עין לא ראתה ובכל יום יהי' עלי' לצדיקים גדולים וכמ"ש האר"י ז"ל שמשרע"ה בכל יום יש לו עליות יותר לכך לא כתבה התור' בפירוש שכר עוה"ב אלא בדרך רמז:

התורה היא סמא דחיי וסמא דמותא. כי כשאדם הולך לחצר המלך פנימה ומענה יפה בפיו ומנעליו נאים שלא יטנף הפלטין חלילה ומדבר בצחות לשונו למלך פועל כל הטובות משא"כ כשהולך לחצר הפנימי במנעלים מטונפים ומטנף הפלטין של מלך חלילה ומדבר כאיכר לפני המלך אז אוי לו ואוי לנפשו ומוטב הי' שלא יכנס כלל לפני המלך כי ע"י ההילוך נתחייב יותר כן דרכי התורה כי היא פלטרין של מלך ומי שהוא ראוי אז התורה הפלטרין סמא דחיי ובאם לאו חלילה סמא דמותא כי מוטב הי' שלא הי' נכנס כלל בפלטרין כמדובר. כי שגגת תלמוד וכו':

וקרני ראם קרניו פי' ע"ד שם האחת שפרה ושם השנית פועה שם ה' אחת ה"א ראשונה נקרא שפרה לשון משופר שמשפרת את האותיות הולד שנולדים. ופועה הוא לשון דיבור שהשופר מעלה את כל התפלות וכל התפלות עולות ע"י הקול של שופר כי בזה מעוררים את אבו"ת אהבה ויראה ות"ת כי הם כלולים בקול אש מים רות ובזה מעוררים אבות:

תוכן העניינים

תפארת עוזיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה