תפארת עוזיאל חלק א· רבי עוזיאל מייזלש
במדבר
פרשת בהעלותך
ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו. נראה לפרש ע"ד הלצה דאיתא בגמרא סומא אין לו שובע וזה מה שאמרו אע"פ שהמן משתנה לכמה טעמים אעפ"כ אינם רואים שום דבר רק המן כמו סומא וזה אל המן עינינו דוקא:
שטו העם ולקטו וטחנו בריחיים או דכו במדוכה ובשלו בפרור ועשו אותו עוגות והי' טעמו כטעם לשד השמן. והנה הדקדוק מאי מעליותא בזה השד השמן שהפסוק משבחו בזה השבח שהי' טעמו כטעם לשד השמן והנה שזה ידוע מה שניתן להם המן בכדי שיוכלו לעבוד ה' בלי שום מניעה וטרדות זמן וזימן להם כל בוקר ובוקר לבל יצטרכו לטרוד עבור מזונותיהם ומזה הטעם הי' המן משתנה לכמה טעמים שלא יהי' להם שים מניעה בעבדות ה' מחמת טרדת השגת חשקיהם בדברים אחרים הן בשר או שאר דברים אחרים והנה הצדיקים גדולים שהיו בהם שמגמתם הי' אך לעבוד ה' באמת הי' אוכלים מן כמו שירד מן השמים ולא עשו שום התפעלות עם המן מחמת שלא היו רוצים לטרוד בהבלי זמן והיו טועמים כל הטעמים שבעולם. אבל שטו העם כמו שטות שהי' משטים א"ע וזה העם דייקא שהיא מדריגה קטנה ועשו עם המן פעולות דהיינו שטחנו ברחיים או דכו במדוכה ועשו עוגות היו מטרידין א"ע בהבלי זמן וזה לא הי' מחשבת הבורא ב"ה ומחמת זה לא הי' טועמין אלא הטעם מן לשד השמן אבל הצדיקים גדולים היו טועמין כל הטעמים שבעולם:
בהפטרה יגער ה' בך השטן יגער ה' בך הבוחר בירושלים. יש לדקדק כפל למה. ותו למה בפעם הראשון הזכיר תיבת השטן ובפעם השני לא ונראה כמאמר הזוהר הק' בפ' ארבעים יכנו הוא על השטן שלעתיד ילקה אותו הוא ית' לא יוסיף פן יוסיף שהשטן הוסיף מן דילי' יותר על ציווי ית' נמצא יש שטן לשטן כמו שמסית השטן לעבור על רצון קונו והוסיף מדילי' וזה יגער ה' בך השטן פי' השטן שהוסיף ואח"כ יגער ה' בך כי יעבור השטן לגמרי כשיגע בירושלים ועד הנה הי' השטן בעילם שעי"ז הלא זה אוד קאי על יהושע כ"ג ועל כל עם ישראל מוצל מאש פי' מגיהנם שיש לנו תירוץ שע"י היצר חטאנו משא"כ אם לא הי' יצר והיינו חוטאים הי' העונש גדול משא"כ כשיבחר בירושלים במהרה בימינו ויהי' הזדככות לא נצטרך לתירוץ על היצ"ר כשלא נחטא אמן:
פרשת חקת
וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא. הכוונה על האדם שהוא ככלי פתוח ואם אין צמיד פתיל עליו, ר"ל שאין דביקות בהשי"ת טמא הוא. ובדרך אחר שהכוונה על מיעוט הדיבור והרחבת הפה שצריך האדם לבלום את פיו ולמעט דיבורו מאוד וז"ש וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו שלא סגר את פיו למעט דיבורו טמא הוא:
מסורה ונתן עליו מים חיים אל כלי. ב' ולא הירק מכלי אל כלי הכוונה במה שמבואר בכמה מקומות שצריך האדם להתגלגל כמה פעמים בעולם עד שיקיים כל התרי"ג מצות שלא הי' לו אפשר לקיים בגלגול ראשון כגון להיות כהן או לקיים שיהא לוי וכן שאר דברים אבל מבואר שהתקנה לדבר שבהיות האדם עוסק בתירה לשמה והעוסק בפ' קרבנות כאלו הקריב קרבן וכן בשאר דברים הכל מתוקנים ע"י עסק התורה וא"צ להתגלגל. וז"ש ונתן עליו מים חיים אל כלי. ר"ל התורה מכונה בשם מים חיים ובהיות האדם נותן עליו עול תורה אז ולא הורק מבלי אל כלי ר"ל. שאין צריך להתגלגל:
כה אמר אחיך ישראל. כי ידוע שהשכינה היא בגלות ע"ד עמו אנכי בצרה ואמר מלשון את ה' האמרת היום שהוא לשון חביבות ואנו מתפללין כה שהיא השכינה הקדושה אמר אחיך דהיינו שמחבבין השכינה הקדושה ומתפללין אליו ית' שיוציאה מן הגלות פרשת ברק
מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל, ופי' החסיד המפורסם מו"ה מענדל פרעמישלייניר זצוק"ל כי עיקר היראה הוא יראה פנימית ובחוץ לא יהי' נראה צדקתו כלל רק בפנים בקירות לבו יהא לבו נכון עמו וכאש בוערת יהי' לעבודת ה' והיא מעלה גבוה מאוד וזה שמרמז מה טובו וגו' ר"ל מה טוב המידה זו להיות אוהליך יעקב. ר"ל הגוף המכונה בשם אוהל ובית שיהא יעקב שלא יהא נראה שום צדקות בחוץ רק שיהא במדה הפחותה שהוא שם יעקב אבל משכנותיך ישראל ר"ל שבתוך משכנות לבו יהא בו יראתו ית' כאש בוערת עד כי בשם ישראל יכונה ודו"ק:
או יאמר מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. דהנה העוה"ז מכונה בשם אוהל שאינו כ"א אוהל ודירת עראי והעוה"ב מכונה בשם משכן שהוא עיקר דירת קבע לאדם להיות באור פני המלך והנה רש"י ז"ל פי' בפסוק לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל ר"ל כ"א ישראל שבשררה וגילוי פנים באו לך הברכות וזה שמרמז מה טובו ר"ל מה טוב הדבר להיות אוהליך יעקב שבעוה"ז הדומה לאהל תהי' במדרגת העקביים שיהא לך שפל בעוה"ז כדי שמשכנותך ישראל שמכח זה תהי' שוכן בעוה"ב בשררות וגילוי פנים שמחמת ששפל לך בעוה"ז ותקבל באהבה תזכה לרב טוב הצפון בעוה"ב ודוק:
כי מראש צורים אראנו. הנה כתבתי במקום אחר הכוונה שהצדיקים מהפכים מדה"ד מדה"ר שבשם אדני הוא יו"ד בסוף והוא רחמי' ובשם הוי"ה היו"ד בראש ולכך צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה כי השם אדנ"י מתחילה דין ולבסוף רחמים היינו היו"ד. ורשעים תחלתן שלוה כו' כי הוי"ה מתחילה הוא רחמים והצדיקים מהפכים מדה"ד לרחמים ולכך סופן שלוה עי"ש. וזה מראש צורים אראנו. ר"ל שיש צדיקים הגורמים במעשיהם להיות תמיד לראש להיות נעשה משם אדנ"י ג"כ שם הוי"ה ב"ה ואז הוא יו"ד לראש. וזה ג"כ הכוונה בשיר השירים שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז. הכוונה שיש בעולם ששה קצוות. מזרח. מערב. צפון. דרום. מעלה. ומטה. וכל עיקר הבריאה בשביל ישראל. והצדיקים שבהם מהפכים מדה"ד לרחמים. וז"ש שוקיו עמודי שש ורמז לששה קצוות מיוסדים על אדנ"י פ"ז. ר"ל שעיקר יסוד והבריאה הי' על הצדיקים שמהפכים מדת אדנ"י להוי"ה וזה על אדני הוא שם אדנ"י פ"ז כי פ"ז במספר קטן שם י"ה והבן:
בשם הזוהר יעקב י' עקב ישראל י' ראש. הכוונה במה שמבואר בזוהר שהקב"ה בודאי יודע בהורידו למטה את נשמת הרשע שבודאי יהי' רשע ומה שבראו על חנם מאחר שצופה הקב"ה שעתיד לעמוד ממנו איזה בן צדיק או שהוא עצמו יעשה איזה מעשה טוב או יחזור בתשובה וזה ידוע מהמקובלים שהיו"ד מרמז על חכמה וזה שאמר יעקב ר"ל אצל הרשע המכונה בשם יעקב קשה עליו ית' על שברא אותו כלל אלא שהטעם הוא מחמת יעקב שהחכמה שלו מה שיעשה איזה מעש"ט יהי' בסוף כנ"ל כי עקב הוא לשין סוף ע"כ הוא סיבה לבריאתו אבל הצדיק המכונה בשם ישראל אז הוא יו"ד ראש שכוונתו ית' בבריאת צדיק להיות תיכף החכמה שלו לכתחלה ע"כ לא ישוו שניהם זה הרשע טעם בריאתו משום סופו וזה משום תחלתו תיכף:
עוד באותו ענין דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל הכוונה למה שמבואר בספה"ז ד' רי"ג שיעקב מורה על הדינים ואין בו שום צד רחמים אבל במדת ישראל יש בו צד אחד דין ואחד רחמים וזה ידוע מספה"ז שבלעם רצה להיות מעורר עליהם כל הדינים ממידת יעקב אבל הקב"ה ברחמיו דרך כוכב מיעקב ר"ל שדרך והשפיל מידת יעקב שלא ישלוט על ישראל המדה ההיא וקם שבט מישראל ר"ל דייקא מישראל ולא כל ישראל שהביאם הקב"ה לישראל לצד הרחמים שבמדת ישראל:
או יאמר בזוהר ישראל הוא י' ראש "יעקב הוא י' עקב להבין הדבר נראה כי הנה מבואר בגמרא גדולים הצדיקים שמהפכין מדה"ד למדה"ר והרשעים מהפכין מדה"ר למדה"ד והנה בשם הוי"ה ב"ה הוא יו"ד בראש ובשם אדני הוא יו"ד בסוף וזה שמרמז ישראל ר"ל אצל הצדיק המכונה בשם ישראל הוא יו"ד ראש שאף משם אדני נעשה הוי"ה אבל יעקב במי שהוא גרוע אצל רשעים המהפכין מדה"ר למדה"ד אז אצלו יו"ד עקב שאצלו אף משם הוי"ה נעשה מדת אדני אצלו תמיד ואז יו"ד לסוף:
בהפטורה והצנע לכת עם אלהיך. הצנע הוא לשון צנועים. פי' שתהא טוב וצנוע בעשות חסד ומשפט ושאר מצות ואז גם הוא ית' יהי' טוב וצנוע לנגדך בכל דרכיך. כי במדה שאדם מודד כו' וזה והצנע כו' עם אלהיך. פי' שאתה והוא ית' תהיו צנועים.
פרשת פנחס
יום תרועה יהי' לכם. כי תרועה רמז למדה"ד כמ"ש בזוהר ע"פ אשרי העם יודעי תרועה ששוברין מדת דינם ויודעי הוא לשון שברון ויודע בהם אנשי סוכות והצדיקים מהפכין הכל לרחמים וזה יום שהתרועה יהי' לכם שלכם לרחמים. או יום רמז לרחמים מדת היום וזהו יום תרועה יהי' שהתרועה יהי' ג"כ יום דהוא רחמים.
פרשת מסעי
בהפטורה ההמיר גוי אלהים ועמי המיר כבודי בלא יועיל. הנה כדי לדייק מלת בלא יועיל נראה די"ל ע"ד מאמרם ז"ל גוים מרקדים בהיכלו אי' נוראותיו ואח"כ החזירו כנה"ג הדבר באומרם הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו במה שמאריך אפו זמן גדול כ"כ על הכשדים ואינו ממלא לנקום נקמת ישראל מהצרים להם. נמצא מדת הנוראות שלו ית' הוא על ב' אופנים אחד כפשוטו במה שבאמת מתנקם בעד ישראל. כמד"א נודע ה' משפט עשה. והב' ניכר כבודו במה שאינו מתנקם בהבבליים. אבל מ"מ בודאי לא ניחא לו ית' שהוא יהי' מקולס בזה במה שאינו מתנקם באויביו. וזה כוונת הפסוק ועמי המיר כבודי בלא יועיל, ר"ל כנ"ל שהוא ית' מתרעם מאוד ע"ז שיהא הפי' של הגבור והנורא בזה שאין מועיל לישראל ואינו נוקם באויביו וזה מחמת עונותיהם אלא רצונו שישובו בתשובה ויהי' הפי' של הגבור בזה שמועיל ונוקם נקמת ישראל ב"ב אמן: